שואל ומשיב מהדורא קמא ג:קכ

1שלום וכ"ט לכבוד הרב המאור הגדול חריף ובקי המפורסם חכם וסופר מהיר וכו' מוה' אברהם ישכר בעריל ייפטיג אבד"ק באנהייד סמוך לגראס ווארדיין ני' מכתבו עם שאלתו הגיעני תמול וחשתי ולא התמהמתי להשיבו תיכף ואם כי לא נתנני הזמן לבוא באורך ובפרט כי עניני קנינים רבו כמו רבו ורבות אשר כתבתי בזה בתשובות וגם קונטרס מיוחד וקשה עתיק' אבל לכבודו אמרתי להשיב אומר מן החדש ובקצרה לענין דינא.

2והנה שאלתו בא' שמכר כל חמצו שהי' לו בחדריו ע"י שטר מכירה הנכתב בלשון הגר וכפי המועתק בלשונינו הוא וקבלתי הכסף היא כפי הנהוג א' זהוב אדרויף והשאר זקף במלוה והשכיר לו כל חדריו ואגב שכירות החדרים הקנה לו כל החמץ אשר בחדרים ופסק לו דמיהן על כל מין חמץ ביחוד ומסר לו המפתחות מהחדרים אולם מהסוכה שנכתב בשטר מכירה שכח למסור לו המפתח ושם הי' לו ב' חביות י"ש טשוועטשקין מעורב בתערובת י"ש של תבואה וגם חביות לאגר י"ש וא"י אם מעורב בו י"ש של תבואה רק שמבושל בכלים חמוצים וגם הי' לו כלים חמוצים והכל נכתב בשטר מכירה גם הי' לו עוד שם חמשה ועשרים פונד סולת מהדאמפף מיהל וגם גערשטין ושכח לכתוב בשטר מכירה ולאחר המכירה הוליך את העכו"ם בחדר זה וא"ל ראה כל מה שבחדר הלז נמכר לך כי לא אוכל לחשוב לך הכל ומתי שתצטרך המפתח תבוא אלי ואתן לך והערל הקונה מכר בפסח מכל החמץ שהי' לו בחדרים במדה קטנה שקורין שענק אבל מהסוכה הנ"ל לא מכר מאומה כי לא הי' צריך לזה והמוכר לא נזכר מכל הדברים ששכח לכתוב בשטר מכירה עד תוך הפסח אבל לא בא לשאול עד לאחר הפסח ועל המפתח לא שאל כלל כי הי' סבור שא"צ מסירת מפתח כלל וקודם שבא לשאול לקח מהטשוועשקין ועירב אותן ברוב י"ש של תבואה אך במסלפ"ת ספר למעלתו כי לא מסר המפתח וא"ל שלכך לא מסר המפתח כי הי' לו כלים חמוצים והי' מתירא שלא ישתמש בהן הערל בלי ידיעתו ועתה יש להסתפק על כל החמץ שהי' לו בסוכה משום שלא מסר המפתח והט"ז והמ"א והח"י אסרו אפילו בדיעבד אי סגר קודם המכירה וע"ז הביא מע"ל דברי הנוב"י מהד"ק ס' ח"י שהאריך להקשות על הט"ז למה אסר ומ"ש הט"ז דהוה כהערמה מ"מ אם יבוא העכו"ם לדין יוכל לשבר הדלת כיון שמכר לו בשטר ומה בכך שזה נתכוין להערמה יעו"ש וע"ז כתב מעלתו דאין כוונת הט"ז משום הערמה רק משום שנשאר חייב לו המעות וכשלא מסר לו המפתח הוי כגלוי דעת דתפיס לי' אזוזי ונעשה כש"ש ואף בהתנה שיפטר מאחריות מ"מ כיון שידוע שהעכו"ם לא ישלם לו כשיאבד הו"ל כאחריות אלם דאסור וניהו דקנה אג"ק מ"מ ע"י אחריות עבר על ב"י זהו תוכן דבריו ואני תמה ע"ז דא"כ בכל מכירה אף שמוסר לו המפתח מ"מ אם יפסד החמץ העכו"ם לא ישלם לו הו"ל כמקבל אחריות וע"כ דכל שבטל החמץ והפקירו לו מקרי אחריות רק דאם יאבד יהי' לו הפסד אבל אחריות ל"ש בזה דשלו היא ומה שייך אחריות וע"כ לא כתבו אחריות אלם רק במפקיד לו החמץ דכל שקבל אחריות אם יהי' נפסד הו"ל כשלו ועובר על ב"י כיון שאם יפסד יצטרך לשלם לו אבל כאן ממנ"פ כ"ז שהוא בעין הרי מכר לעכו"ם וכשיפסד יהי' לו הפסד אבל ל"ש אחריות בזה וזה רבות בשנים אשר כתבתי בתשובות רבות על דברת המק"ח ס' ת"מ דבשכירות הקרקע לא מהני דהו"ל כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם דאם יפסד לא ישלם לו העכו"ם ותמהתי ע"ז דמה אחריות שייך בזה וגם רוצה בקיומו ל"ש בזה דהרי זה בטל בפירוש וגם מכר ואיך שייך רוצה בקיומו ומצאתי בפני יהושע בפסחים ל"א בסוגיא דנכרי שהלוה לישראל שכתב בזה דל"ש אחריות בזה וכדבר האמור והוא כתב כן בפשיטות ונהניתי עד מאד וא"כ גם מ"ש מעלת' בזה הן נסתר מחמתו והנה מעלתו שדר לן חורפא לבאר שיטת רש"י ותוס' ביחד לו בית והנה מה שהביא דברי הצמח צדק והקצה"ח ס' שפ"ו מה שהקשה על הצ"ץ מסנהדרין דף קי"ב דאמרו אמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו ומשני דהכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא הרי דמקרי ממון בעלים אף כשהן בעין ולפענ"ד לק"מ דשם כ"ז שהוא כמות שהוא אינו ראוי להקרבה רק דהקושיא הוא תרעה עד שתסאב ויפלו דמיו לנדבה ולפ"ז אנו דנין לאחר שימכר ויפלו דמיו לנדבה שפיר הוי לר"ש המעות ממון בעלים דכל דליתא בעינא הוה ממון בעלים דנתחייב באחריותו וז"ב ופשוט ובזה מיושב הא דאמרו שם מהו דתימא כיון דקבל עליו אחריות כדידי' דמי קמ"ל וקשה הא מ"מ הו"ל דבר הגורם לממון ובחדושי ת"ח הקשה דהרי בפסחים אמרו כיון דאלו מגנב או מתבד ובעי לשלומי כדידי' דמי ע"ש ולפמ"ש א"ש דהרי לל"ב בפסחים שם באמת מסיק הש"ס דשאני חמץ דכתיב לא ימצא וביאר הצ"ץ משום דכ"ז שהוא בעין אינו ממון וכמ"ש רש"י ושאני חמץ דמרבה קרא וא"כ בסנהדרין שם שפיר לא הוי ממון ודו"ק אך בגוף דברי הצ"ץ קשה טובא מהא דאמרו בב"מ דף ל"ד נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה לשלם וכו' והקשה בשטמ"ק שם בשם הראב"ד דאמאי חייב הגנב כפל דלר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי לחשב השומר כבעלים וכתב דל"ד חיוב שמירה לאחריותה דבהמה משום דשמירה איכא אנפא דלא מחייב ואחריות בכל אנפי מחייב עלה ע"ש ולדברי הצ"ץ מעיקרא לק"מ דניהו דדבר הגורם לממון כממון דמי אבל זה כ"ז דליתא בעינא אבל כ"ז דאיתא בעינא לא הוי כממון וא"כ לכך נתחייב לבעלים ולא לשומר דהא איתא בעינא וע"כ דלא כצ"ץ ושפיר מקשה הראב"ד והוא ראי' נפלאה דלא כצ"ץ אמנם אחר העיון יש לומר דאין ראי' דבאמת גם הראב"ד ס"ל דכ"ז שהוא בעין לא מקרי ממון וכמ"ש הצ"ץ רק דק"ל דלאחר שנגנב נימא אגלאי מלתא למפרע דמשעת משיכה עמד ברשות השומר וכעין שהקשו בתוס' שם ד"ה דקיימא באגם דנימא דקני למפרע וה"ה בזה דלאחר שנגנב כיון דחייב באחריות והו"ל כשלו נימא דיקנה למפרע משעת משיכה ובזה מובן היטב דברי הראב"ד בתירוצו דמלבד שחלוקו סתום דמה הבדל בין אחריות לשומר אף גם דכמה סוגיות לנגדו בפסחים כאן גבי חמירא דב"ח דאינו חייב בכל אחריות היכא דלא קבל כל אחריות ועיין באו"ח ס' ת"מ וא"כ אצטרך קרא דלא ימצא לענין זה וגם בב"ק דף ע"א דמוקי בשומר ושור שנגמר דינו בבית שומר והרי השומר אינו חייב רק בפשיעה או בגניבה כמו חיובו וע' במ"א ס' תמ"ג ובחק יעקב שם וא"כ לא בכל אנפי מחייב ואפ"ה לר"ש חייב ומקרי דבר הגורם לממון כממון ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כ"ז שהוא בעין אינו נחשב כממון וכמ"ש הצ"ץ ורק דאגלי מלתא למפרע. והנה כבר נודע מ"ש הנמוק"י ריש החולץ דאף דאמרינין תגלי מלתא למפרע היינו במקום ששייך לומר בברור שאגלי מלתא למפרע אבל בחליצה דהיתה יכולה ללדת ולד תמים ורק אח"כ גרם לה איזה דבר שהפילה ל"ש אגלי מלתא למפרע ע"ש וה"ה כאן דבשומר כיון שהי' מקום שלא יתחייב באחריות אף שלא יחזור הדבר כגון שיקרה אונס דפטור השומר א"כ אף שיגנב או נאבד אבל אגלי מלתא למפרע כ"ש בזה כיון דהי' מקום לפטור ולא יתחייב באחריות וז"ש דאיכא אנפי דלא יתחייב וא"כ ל"ש אגלי מלתא למפרע ומעתה ל"ק מכל המקומות דשם קאי לענין שיהי' נקרא דבר הגורם לממון לאחר שנאבד בזה ודאי מקרי דבר הגורם לממון אבל השטמ"ק קאי לענין שיהי' מקרי בעלים אף בשעה שהי' בעין דנימא אגלי מלתא למפרע וזה לא אמרינן ודו"ק ובזה מיושב היטב מה דק"ל על קושית הראב"ד דיהי' שומר בעלים משום דבר הגורם לממון ומה קושיא דהא להפוסקים דס"ל דשומר אינו חייב רק משעת פשיעה ואילך וא"כ כ"ז שהי' בעין לא חשוב דבר הגורם לממון דאינו חייב באחריותו כלל ולפמ"ש א"ש דהרי אגלאי מלתא למפרע דקני לי' ודו"ק שוב ראיתי בתוך דברי מעלתו שהביא דברי השיטה הנ"ל דיהא מקרי בעלים בשביל דהיה דבר הגורם לממון ותמהני שלא הרגיש כלל דמזה מבואר דלא כהצ"ץ וגם התירוץ של השיטה אינו מובן ובמ"ש כשישב הדבר כמין חומר ומ"מ תירוצו של מעלתו בקושית השיטה הנ"ל נכונה דדוקא במקום שאין בעלים כמו באסורי הנאה או הקדש דרעהו כתיב ולא הקדש אבל במקום שיש בעלים ל"ש לומר דהשומר יחשב בעלים כיון דשם בעלים לא נעקר עדן וזה נכון מצד הסברא וכמדומה שגם אני הרגשתי בזה. בתשובה שכתבתי בדברי הצ"ץ אלו ולא נפניתי כעת לעיין בזה נחזור לענינינו דז"ב דמסירת מפתח לא מעכב כלל וגם יפה חלק הח"י בין היכא דסגר קודם המכירה ובין אח"כ ומ"ש מעלתו דהא לא הי' משתמר לדעת הקונה והביא דברי הש"ך בחו"מ ס"ק ל"ח ס"ק ח' ודברי הנוב"י מהד"ת חלק או"ח ס' ס"ג ודברי הנתיבות משפט ס' ר' הנה בכ"ז הרביתי מילין בקונטרס על קנינים וגם בתשובות אמנם לפענ"ד לדינא נראה כיון דמכי מטא זמן אסירא איאושי קא מיאש וכדפריך בב"ק דף ס"ו אמאי אומר הש"ל הא מכי מטי זמן איסורא איואושי קא מיאש ומאי דמשני שם זה אינו רוצה לקנות ל"ש בזה דהא הנכרי לא אכפת לי' ושפיר נקנה עכ"פ ביאוש ושוב יכול הנכרי לקנות ע"י יאוש ומה דשכח לפרש איזה דברים ג"כ לא אכפת לן ואנן סהדי דרצה להקנות לו הכל ושכחה חשובה אונס ועמ"א ס' כ"ח ואף דגם בשכחה ואונס אסור היינו במקום דשייך חשש הערמה דשמא יערים ולא ימכור כלל אבל כאן דחזינין דמכר רק ששכח איזה דברים לפרט פשיטא דל"ש חשש הערמה דלמה יערים והלא הי' יכול למכור הכל רק ששכח וכעין זה מבואר בש"ך יו"ד ס' ל"ט ס"ק מ"ב והארכתי בזה בכמה תשובות ואכ"מ להאריך וה' שנותיו יאריך.