שואל ומשיב מהדורא קמא ג:קצט

1לחכם אחד אשר שאל במ"ש הר"ן פכ"ש בסוגיא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו שהוכיח דע"כ מיירי בהגיע זמן המשכון לפדות אחר הפסח ולכך בעי מעכשיו דאל"כ רק שהגיע הזמן קודם הפסח א"כ מה צריך מעכשיו הא במשכון ל"ש אסמכתא כמבואר בתוספתא דב"מ והקשה מעלתו הא כל טעמו של התוספתא משום דבע"ח קונה משכון והרי נכרי מישראל לא קני משכון לכ"ע וא"כ שייך במשכון אסמכתא וצריך מעכשיו הנה יפה שאל ועיין בפר"ח סי' תמ"א מ"ש כלאחר יד לדחות דברי הר"ן אבל הנני יוסיף להפליא דלמה לא הקשה טפי דהרי הר"ן כתב בהדיא דבע"ח קנה משכון בין בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו והרי באמת ז"א דבשעת הלואה לא קנה ובאמת הרא"ש בתשובה דחה דברי הרמב"ן בזה וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע"ג ס"ק ג' בשם תלמודי רשב"א דניהו דבע"ח לא קני משכון מ"מ משתעבד לי' וכל שהוא בידו גמר ומקני לי' ולית ביה משום אסמכתא ע"ש וא"כ אין מקום לקושיתו דניהו דעכו"ם ל"ק משכון אבל לא הוה אסמכתא דכל שהוא בידו ל"ש אסמכתא והר"ן לשיטתו דמחלק בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין כל שהוא בידו ל"ש אסמכתא דלא כחלוקו של הה"מ פי"א ממכירה ה"ב דבבא לידו בתחלה בתורת בטחון על חוב ל"מ מה שמחזיקו בידו ועיין בה"ה שם ובכ"מ שם שהביאו שם דברי הרמב"ן אלו ושהוא לא ס"ל חלוקו של ה"ה רק שיש חילוק בין קרקע למטלטלין וא"כ דברי הר"ן נכונים ועיין קצה"ח סי' ע"ג שם אברא דצ"ב דלפי דברי הר"ן והרמב"ן דבמשכון ל"ש אסמכתא א"כ מה חילוק יש בין שהגיע הזמן קודם פסח לאח"כ הא כל דל"ש אסמכתא ניהו דעכו"ם לא קני מ"מ יש לו שיעבוד ול"מ אסמכתא אך נראה דהרי חמץ מפקיע מידי שעבוד וא"כ כל שהגיע הזמן לאחר הפסח הרי בבא הפסח בעודו במשכון כיון דעכו"ם לא קני משכון ואינו רק שיעבוד וכיון דחמץ מפקיע מידי שעבוד הרי ממילא ל"מ מה שמחזיקו בידו והוה אסמכתא ולכך הצריך הר"ן שיגיע הזמן קודם פסח ושוב קנאו עכו"ם לגמרי ול"ש אסמכתא ול"ש דעכו"ם לא קני משכון דדוקא כל עוד שהוא בתורת משכון לא כשהוחלט כבר קודם הפסח ונעשה של העכו"ם ושפיר קני וז"ב מאד. שוב ראיתי בתומים סי' ע"ג ס"ק י"ח שגם הוא העיר על הר"ן כקושית מעלתו והניח בצ"ע ולפמ"ש א"ש ועיי' מח"א בדיני אסמכתא ודו"ק אברא דלפ"ז צ"ב דא"כ מה מועיל כשאומר קני מעכשיו כל שהגיע אחר פסח הזמן דכל הטעם דמעכשיו הוא משום דגמר להקנות תכף דאל"כ למה אמר מעכשיו ולפ"ז כיון דבעכו"ם לא קני משכון א"כ כל שלא הגיע הזמן לא קני ליה ולא נשאר רק שעבוד וחמץ מפקיע מידי שעבוד ושוב שייך אסמכתא וא"ל דמעכשיו הוה כמו לאביי דלמפרע הוא גובה דשיטת התוס' בגיטין דף מ"א וברשב"א דלדידי' חמץ אינו מפקיע מידי שעבוד א"כ ה"ה במעכשיו לרבא דהוה דינו כמו לאביי דז"א דאכתי שייך עכ"פ משום אסמכתא דכל טעמו של מעכשיו דמסלק אסמכתא הוא משום דאל"כ למה אמר מעכשיו וכמ"ש הרמב"ם פי"א ממכירה הי"ז וא"כ כאן בחמץ דהי' צריך למעכשיו כדי שלא יפקיע השעבוד ויצטרך לבערו ויאסר באכילה ובהנאה לכך אמר מעכשיו אבל לעולם דלא גמר וקנה מעכשיו ואיכא משום אסמכתא ולמה יהי' מותר והיא קושיא גדולה ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי רבינו בפ"ד מחמץ ה"ה שהצריך מעכשיו והרהינו ושיגיע הזמן קודם הפסח ותמהו עליו הרא"ש והר"ן דבמעכשיו מהראוי שיועיל אף שהגיע הזמן לאח"פ ולפמ"ש א"ש ומקודם אומר מ"ש הה"מ שם דשיטת הרמב"ם דבמשכון ל"ש אסמכתא וכמ"ש פי"א ממכירה באמת לפמ"ש הה"מ בעצמו לחלק לרבינו כשנתנו בתורת בטחון על החוב ל"מ משכון וכמ"ש הה"מ בטעמו ובכ"מ הסביר הסברא באופן אחר עכ"פ כאן שהנכרי לקחו לבטחון על החוב שייך אסמכתא אף שמחזיק במשכון ולכך הצריך רבינו מעכשיו כדי שיסלק אסמכתא ומעתה לכך מצריך רבינו שיגיע הזמן קודם פסח דאם יגיע אחר פסח מה מועיל מעכשיו הא כיון דעכו"ם אינו קונ' משכון א"כ לא הי' עד עכשיו רק שיעבוד בעלמא וחמץ מפקיע מידי שעבוד ושוב נאסר ושייך אסמכתא ולכך צריך שיגיע הזמן קודם פסח ומה יקר לשון רבינו שכת' דאם לא א"ל קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאלו הוא פקדון אצל הא"י והיינו כיון דלא הוה רק שעבוד א"כ הוה כפקדון ונאסר ובזה מיושב קושיות הרא"ש דהקשה דהרי לאביי כיון דלמפרע הוא גובה אף בלא מעכשיו קנה וכ"ש לרבא דאמר מעכשיו ולפמ"ש שנא ושנא דלאביי דא"צ שום קנין רק דממילא למפרע נעשה שלו וא"כ ל"ש אסמכתא וקני אבל לרבא דצריך מעכשיו והיינו שיהי' גומר להקנות א"כ כל שעכו"ם אינו פודה משכון א"כ לא נשאר אלא שעבוד וכיון שחמץ מפקיע מידי שעבוד שוב הוה אסמכתא גמורה ועיין בצל"ח שרצה ליישב דלאביי אין חמץ מפקיע מידי שעבוד משא"כ לרבא ודחה זאת דבמעכשיו גם לרבא אינו מפקיע ולפמ"ש א"ש ודו"ק ומעתה קשיא על הר"ן דלדידי' למה יועיל מעכשיו בשהגיע הזמן לאח"פ מיהו י"ל דהר"ן לשיטתו דס"ל דכל שמחזיק בידו אף בתורת בטחון על החוב ל"ש אסמכתא א"נ ממילא כל דל"ש אסמכתא שוב קנהו העכו"ם דניהו דעכו"ם לא קנה משכון אבל כל דאמר מעכשיו הוה כמו לאביי דלמפרע הוא גובה כיון דל"צ שום ענין קניה רק דממילא מסולק אסמכתא ושפיר קנהו במעכשיו.

2ובזה מיושב דברי הרא"ש בהשגתו על הרמב"ם דכמו דלאביי קנה למפרע ה"ה לרבא במעכשיו והדבר תמוה דלטעמו מי ניחא דהא לאביי אף בלא הרהינו קנה ולרבא צריך הרהינו וכבר תמהו עליו בשו"ת פ"מ ובצל"ח שם ולפמ"ש א"ש דהרא"ש מקשה על הרמב"ם ולשיטתו הי' צריך הרהינו לרבא דאל"כ הי' שייך אסמכתא אבל בהרהינו ומעכשיו ל"ש אסמכתא ולא הקשה הרא"ש רק דלמה לא יועיל עכ"פ במעכשיו גם לאחר הפסח ודו"ק היטב בכל מ"ש שוב ראיתי ברמב"ן במלחמות פכ"ש בסוגיא דהלוה על חמצו של עכו"ם שכתב בהדיא דאף דלרבא במעכשיו קנה מ"מ ל"ש לומר דנעשה למפרע שלו לגמרי יעו"ש וראיתי בשעה"מ פ"ד מחמץ ה"ג שהקשה בהא דאמר דלר"מ ק"ו ישראל מישראל קני ישראל מעכו"ם לא כל שכן והקשה דהא ע"כ מיירי שמפרש בהדיא שאינו מקבל עליו אחריות דבסתם חייב עכ"פ בפשיעה דאף דאין דין שומרים בעכו"ם מ"מ בפשיעה חייב כמ"ש סי' ש"א וכיון שכן במפרש בהדיא דאינו מקבל אחריות קי"ל בסי' ע"ב בחו"מ דפטור אף מפשיעה ואיך שייך דקני משכון מדר"י הא פירש בהדיא דאינו מקבל עליו אחריות ולפע"ד נראה דבאמת חתומים שם כתב דעכ"פ במזיק בידים ודאי חייב ועיין בקצה"ח ולפע"ד מסתבר טעמם דהוה כעין דאמרו ניהו דאחריות דעלמא לא קביל אחריות דנפשיה מי לא קיבל ויש לישב בזה קושית התומים שם וא"כ שוב שייך דקני משכון דהרי אסור להזיק בידים וצריך עי"ז לבעורי דמקרי לא ימצא בידך עכ"פ והנה אם נימא דלא כתומים שם ובאם מתנה ע"מ שלא אתחייב באחריות אף אחריות מזיק בידים בכלל יש מקום לישב דברי הרא"ש התמוהים בפכ"ש דכתב דלרבא צריך לאוקמא בהרהינו דאל"כ הו"ל חמצו של עכו"ם באחריות ישראל והוא תמוה דהא ע"כ צ"ל דמיירי באמר בפירוש שאינו מקבל אחריות דאל"כ מ"ט דסיפא דישראל שהלוה לנכרי דעובר משום דקני משכון ת"ל דהו"ל באחריותו וכמ"ש הרא"ש בהדיא וגם לאביי דלמפרע הוא גובה אינו עובר אף בלא הרהינו ומ"ש לרבא במעכשיו וכבר תמהו בזה האחרונים ולפמ"ש א"ש דבשלמא בסיפא כל שמתנה שלא יתחייב באחריות אף מזיק בידים חייב וכן לאביי דלמפרע הוא גובה הרי נעשה של עכו"ם ול"ש לומר דמכל מקום הוא של ישראל דהא אם הזיקו בידים הי' חייב דהיזיקו לא מתורת אחריות הוא רק דכל שהוא של עכו"ם למפרע פשיטא דחייב כשמזיק לעכו"ם דבר שהוא שלו אבל לרבא דמוקי במעכשיו א"כ כל שהזיקו בידים פשיטא דחייב דאינו נותן לו ושפיר קאי באחריותו דניהו דבמעכשיו הוה כמו לאביי אבל מ"מ אינו רק שעבוד ולא שלו וכמ"ש הרמב"ן במלחמות וז"ב ודו"ק מיהו זה דחוק דיהי' ע"י חיוב מזיק בידים מקרי שלו לענין ביעור דלענין מזיק בידים אף בלא קבלת שמירה מקרי שלו דבכ"מ אסור להזיק וא"כ יהי' חייב לבער כל חמץ של אחרים והנראה לי בישוב קושית השעה"מ דבאמת מיירי בסתם ולא התנה בפירוש שיפטור מאחריות ואפ"ה אי לאו דקני משכון לא הי' שייך לחייבו מטעם דהוה עכ"פ ש"ח וחייב בפשיעה דכל הטעם דחייב בפשיעה באותן דפטרה התורה מדין שמירה משום דניהו דאינו חייב לשמור אבל אסור להזיק ופשיעה הוה כמזיק בידים ע"ש בסי' ש"א ולפ"ז זהו בכל השנה דמה הוה לי' דאזקי' או דפשע ולכך חייב אבל בימי הפסח דא"א לשמרו שלא יאבד משום איסור חמץ דיעבור על ב"י א"כ הו"ל אנוס בגזירה דתורה ואנן סהדי דע"ז לא קיבל שמירה דהא התורה אסרתו לשמור דאל"כ יתחייב לבערו וב"כ וב"כ לא יהי' נשמר וכיון שכן פשיטא דאף דלא התנה בפירוש שיפטור מאחריות אפ"ה פטור מלשמור וא"כ פשיטא דעכ"פ לא מקרי פשיעה במה שלא שמרו דהו"ל אנוס ופטור בעכו"ם דאין בו דין שמירה וא"כ אי לאו דקני משכון הי' פטור בסתם וע"כ לא מחייב בקיבל אחריות רק בקיבל בפירוש אחריות אבל בסתם ודאי דלא קיבל אחריות דפסח לשמור וז"ב ובזה יש לישב דברי הרא"ש דלכך בסיפא דנכרי שלוה מישראל שפיר ד"ה עובר דוקא במשכון אבל בלא משכון לא היה עובר דבסתם ודאי לא קיבל אחריות בימי פסח אבל בנכרי שהלוה לישראל ושעבד לו הישראל במעכשיו ולא הרהינו אצלו א"כ ניהו דלא קיבל הישראל אחריות אבל מ"מ כל שנאבד לא יפטר מהנכרי עד שיתן לו דמים דלא יוכל לומר להנכרי שלך נאבד כל שנאנס אף דאמר מעכשיו וא"כ מה לו לעכו"ם במה שלא יכול הישראל לשמור ס"ס הוה באחריות של ישראל ואסור ועיין במק"ח לש"ב הגאון מליסא ז"ל סי' ת"מ משא"כ לאביי דלמפרע הוא גובה אפשר דכל דעשה לו אפותקי נפטר הישראל כל דלא יכול לשמרו ודו"ק ובלא"ה י"ל דהרי הח"י סי' ת"מ מביא בשם הירושלמי דבחמצו של גוי וקבל עליו הישראל אחריות דלאחר הפסח מותר כיון דיכול לומר להנכרי הש"ל ע"ש שחולק על המ"א ודבריו נכונים דבודאי יכול לומר הש"ל ול"ש לומר דנהנה מאיסורי הנאה דאין מגיע לו הנאה רק דאל"כ הי' חייב לשלם מדילי' והי' לו היזק וכעת נותן לו מה שהפקיד אצלו ואינו מפסיד אבל אינו מרוויח כלום ולפ"ז בשלמא בסיפא דנכרי שלוה מישראל א"כ שפיר אינו חייב הישראל באחריות ומותר לאח"פ דהי' יכול לומר הש"ל ותן לי דמים ואין לו הנאה מחודשת רק דאין לו הפסד ואינו מקבל החמץ בשביל דמיו של לוה משא"כ ברישא דהישראל רוצה לפטור עצמו מחובו בהחמץ ששיעבד לו שפיר נאסר דהרי נהנה מא"ה דהרי ע"י מעשיו שא"ל מעכשיו נהנה מא"ה משא"כ לאביי דלמפרע הוא גובה א"כ ממילא הוא שלו ל"ש לומר דנהנה מא"ה דממילא הוא בא ולא ע"י מעשיו וגרמתו ודו"ק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' פ"א שכתב דמצות השבה בגזילה לא נאמר לגבי עכו"ם ואף דנימא דמחויב להחזיר מה"ת היינו דלא קנה הגזילה אבל אינו מחוייב במצות השבה מן התורה ולפ"ז מכ"ש בקיבל אחריות בסתם דעכ"פ ל"ש דחייב בפשיעה כל שלא יכול לשמרו דל"ש חיוב בשביל דפשע דאנוס הי' וכמ"ש למעלה ולא עדיף מגזילה דאינו מחוייב להשיב ודו"ק.

3וראיתי במ"א הלכות שומרים שנתקשה ג"כ דהיאך מני בנפקד שקיבל אחריות שיעבור בב"י הא בעכו"ם אין דין שומרין וחידש שם דאף בהני דפטורי מתורת שמירה מ"מ בקבלו עליהם החיוב אחריות חייבים ע"ש שהאריך בראיות ובמק"א הארכתי בדבריו ובאמת שצריך להבין דהיאך מהני קבלת אחריות בעכו"ם הא בהקדש אמרו בב"מ דף מ"ח דבעינן קנו מידו וצ"ל עפמ"ש הריטב"א שם בחידושיו לב"מ שם דדוקא בהקדש דלא שייך בהאי הנאה דקא מהימני לי' דהכל נאמנים אצל הקדש משא"כ בשאר דברי' סגי בקיבל בדבריו לבד בהאי הנאה דקא המני' כמו מתנה ש"ח להיות כשואל ע"ש ולכך בעכו"ם שייך ג"כ בהאי הנאה דקא מהמני' וכ"כ דו"ז הגאון ז"ל בישוע"י סי' ת"מ ובזה ממיל' מיישב קושיות השעה"מ דבישראל מעכו"ם ל"ש לומר בהאי הנאה דהמני' דהא נתן לו למשכון להיות בטוח על מעותיו ולא מחמת שהאמין לו נתן לו המשכון ולכך שפיר אמר דקני לי' למשכון ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש דבישראל שהלוה לעכו"ם שפיר אמר דד"ה עובר דל"ש קבלת אחריות דק"ס לא מועיל בעכו"ם כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג והמני' ל"ש דהא נתן לו למשכון אבל בריש' בישראל שלוה מעכו"ם והקנה לו במעכשיו ולא הרהינו א"כ העכו"ם הימני' ושפיר קני לי' וזה לרבא אבל לאביי דלמפרע הוא גוב' ל"ש דהמני' דמה המני' ואף דהמני' במה שלוה אבל במה קבל אחריות על החמץ אטו החמץ לבד משועבד כל נכסיו משועבדים לו משא"כ לרבא במעכשיו דשעבד לו אותו חמץ במעכשיו ולא הרהינו א"כ המני' שפיר עובר בב"י ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד מאד.

4והנה שארי הגאון במק"ח סי' תמ"א נסתפק בתנאי שהתנ' הלוה וא"ל מעכשיו יהי' שלך אם לא אפדנו עד זמ"פ או אם לא אפרע לך עד זמ"פ והוזל אח"כ המשכון אם המלוה יכול לתבוע חובו ולכפותו לפרוע לו או נימא שהיה לטלו המשכון והנה מ"ש שם שיכול לכופו דתנאי שהתנה הלוה לא הוה רק חוב וקנס על הלוה כדי שיפרע ולא לבטל ההלוא' לגמרי לפע"ד לא נהירא דכל שאמר מעכשיו ומבטל אסמכתא פשיטא שלא הי' בדרך קנס רק בדרך תנאי ובכל דיני תנאי ומה שדימה להא דמבואר בחו"מ סי' נ"ב ס"ט בשנים שקבלו פשרנים בקנין דשם הי' בדרך קנס משא"כ הכא שהי' בדרך קנין ותנאי ממש אך לכאור' רציתי לומר דכיון דאם הי' המשכון שוה יותר הי' דוחהו הלוה והי' פורעו ולא החליט בידו המשכון א"כ ה"ה להיפך לא יהי' מוחלט המשכון כשהוזל אמנם יש לומר דבאמת לזה הי' התנאי מצד הלוה והברירה בידו אם לפדותו או להחליטו ובכל מה שטוב לפני הלוה כך יעשה ולכאור' יש לומר דכיון דמבואר בחו"מ סי' ר"ז ס"א דתנאי שצריך הלוקח להתנות והתנה המוכר אמרינן דכל שלא הי' בהתחלת המקח אף שהי' קודם גמר המקח הוה פטומי מילי בעלמא כיון שלא התנהו הלוקח א"כ ה"ה כאן דאם הי' התנאי רק לטובת המלוה בלבד שיוחלט המשכון מהיום ולא לטובת הלוה א"כ הי' פטומי מילי דהא הלוהו ואח"כ התנה וע"כ דהי' גם טובת הלוה אם יוזל המשכון ולכך מועיל. אך נראה דגם זה אינו דכאן ל"ש הטעם דפטומי מילי דמדלא התנה הלוקח ע"כ שהי' מתירא שלא ירצה המוכר וזה שייך שם שהי' צריך להשד' ואמרינן דנתירא להחזיר שנית התנאי שמא לא יתרצה אבל כאן מי הי' כופהו להלות אם לא באופן זה שרצה הלוה בעצמו אך העיקר נראה לפע"ד דבאמת הוא אסמכת' גם לגבי הלוה ורק שהלוה אמר מעכשיו ומעכשיו מסלק אסמכת' א"כ לענין אם הוזל לגבי המלוה שוב הוה אסמכת' גמורה ואמרינן דלא גמר וקנה המשכון באופן זה ולכך יוכל לכפותו וז"ב לדעתי.

5ובזה יש לישב דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח שהביא הש"ך בחו"מ סי' ע"ג שכתב לישב דהא דאמרו בתוספתא דאמר המלוה על המשכון וא"ל אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן הגיע המשכון בין רע ובין יפה והביא הרמב"ן ראיה דבמשכון ל"ש אסמכתא וכת' הרא"ש דאין ראיה די"ל דהא דקתני הגיעו היינו שאין המלוה יכול לחזור דסבר וקבל בתורת פרעון ותמה הש"ך דהכי בשביל שאמר לו הלוה אם לא אתן אפסיד חובו יפסיד המלוה חובו ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דהוחלט המשכון להמלוה רק דהוה אסמכת' לגבי המלוה וא"כ זה שייך כשהוזל אח"כ י"ל דלא אסיק אדעתי' אבל שם דהוה המשכון מתחלה רע ואינו שוה שפיר קתני דהגיעו להמלוה ולגבי הלוה הוה אסמכתא ודו"ק. ובזה מיושב קושיות המ"א סי' תמ"א ס"ק ג' כיון דאם נאנס המשכון חייב הישראל לשלם הו"ל ברשות ישראל ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף הקושיא לכאורה תמוה דלמה יצטרך לשלם אם נאנס והא כל שא"ל מעכשיו הרי נקנה להמלוה א"כ אף כשנאנס מה לו באונסו הא כבר הוחלט המשכון להמלוה וכבר תמה בזה בתומים סי' ע"ב סקי"ג אך לפמ"ש שפיר מקשה המ"א דלגבי המלוה לא שייך לומר דהוחלט המשכון דלגביה הוה אסמכתא וכמ"ש.

6ובזה מיושב היטב קושית המג"א דהרי שיטת הראב"ד דל"ש אסמכתא לגבי נכרי והרמב"ם וכל הפוסקים חולקים בזה וס"ל דצריך מעכשיו דאל"כ שייך אסמכתא וצ"ל דאף דלגבי הנכרי לא שייך אסמכתא מ"מ לגבי הישראל שייך אסמכתא ולא קנה ולא הקנה עד שיסלק אסמכתא ועמ"א סי' תמ"ח ס"ק ד' ולפ"ז כיון דלגבי הלוה ל"ש אסמכתא דהרי הוא אמר במעכשיו רק שלגבי המלוה שייך אסמכתא א"כ כיון דהמלוה הוא נכרי ולגבי' ל"ש אסמכתא שפיר כשנאנס לא יצטרך לשלם להנכרי וז"ב ודו"ק ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית התוס' בסוגיא דפסחים דף ל"א דמוקי כגון שהרהינו אצלו וקמפלגי בדר"י והקשו בתוס' דא"כ אביי היאך יתרץ דאמאי בנכרי שהלוה את ישראל דלד"ה עובר אע"ג דלא קני כיון דלמפרע הוא גובה אינו עובר ורישא אמאי אינו עובר למ"ד כיון דלמפרע הוא גובה ולפמ"ש א"ש דלאביי ל"ש לומר דלמפרע הוא גובה דזה ודאי דכל דלא גבה לבסוף ל"ש למפרע הוא גובה וכמ"ש התוס' בתירוצם וא"כ שוב יקשה קושית המ"א דאם הי' נאנס היה הישראל מחויב לשלם דל"ש למפרע הוא גובה כיון שנאנס ולא אתי לידי גוביינא וא"כ כיון שכן הרי עומד ברשות ישראל ועובר עליו לד"ה וכאן ל"ש לומר דאין אסמכתא בעכו"ם דהא באמת נכרי לכ"ע לא קנה משכון ורק משום דלמפרע הוא גובה אתינן עלה וזה ל"ש כל שנאנס ולא אתי לידי גבייה ומכ"ש ברישא דישראל שהלוה לנכרי דאינו עובר דהא בישראל ודאי שייך לומר אסמכתא וגם אם יאנס חייב לשלם ועדיין ברשות עכו"ם הוא וז"ב אברא דלפ"ז צ"ב הא דפריך הש"ס שם בתחלת הסוגיא אא"ב למפרע הוא גובה אמטו להכי מותר בהנאה והא לפמ"ש לאביי אינו מועיל דאלו נאנס הי' ברשות הישראל אך לפע"ד לשון חכמים מרפא דבמתניתין נקט מותר בהנאה ואסור בהנאה ובברייתא נקט עובר ואינו עובר וע"כ דהברייתא אתיא אליבא דר"י דהוא בר פלוגתי' דר"מ דעובר בב"י גם לאחר הפסח והמשנה היא אליבא דהלכתא וקי"ל כר"ש וקנסא הוא דקא קניס הואיל ועברו על ב"י ולפ"ז לר"ש שפיר מותר בהנאה דניהו דאם הי' נאנס לא הי' שייך למפרע גובה אבל כעת שלא נאנס באמת המג"א מסתפק בסי' תמ"א אם מחויב לפדותו מן הנכרי אם מקרי פורע חובו מא"ה ע"ש וא"כ עכ"פ כל שלא פדאו פשיטא דלא קנסו בשביל ספק דשמא יאנס ובהנאה פשיטא דמותר דהא בלא"ה שיטת בעל העיטור הובא בב"י סי' תמ"ח דאף לר"ש דקנסו היינו באכילה ולא בהנאה מכ"ש בזה והיינו דקאמר אמטו להכי מותר בהנאה וז"ב ודו"ק ועיין רש"י דפירש ואינו עובר אם נהנה ממנו ובמהרש"א דפירש דקאי אליבא דר"ש וי"ל דבאמת קאי לענין ב"י וכפשטא דלישנא ובזה נראה לפע"ד מה שנתקשו כל המפרשים בהא דאמרו ומנא תימרא דשני' לי' בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו דתניא וכו' והקשו כלם מה אולמא הברייתא מהמשנה ולפמ"ש א"ש דהברייתא דנקט בלשון ועובר ואינו עובר ודאי דקשה דלמה יעבור וע"כ דמיירי במעכשיו ולכך גם במשנה דנקט מותר בהנאה ע"כ דמיירי במעכשיו דאל"כ ל"ש לומר דמותר בהנאה דהא לא קני כלל וגם ר"ש קניס בזה וז"ב ובזה נראה לפע"ד לישב שיטת הרמב"ם דכתב והוא שקבע הזמן קודם הפסח ותמה הרא"ש עליו דכיון דאמר מעכשיו אף שקבע הזמן לאח"פ ג"כ מהראוי שיהי' מותר ולפמ"ש י"ל דק"ל קושית מג"א דלמא נאנס המשכון וא"כ עדיין עומד ברשות הישראל ולזה מוקי לה בהגיע הזמן קודם הפסח והו"ל ברשות נכרי ובאמת הרמב"ם מפרש דזה דקתני במשנה אחר הפסח מותר בהנאה היינו דוקא אחר הפסח אבל בתוך הפסח אסור דהגיע הזמן וגם חמצו של עכו"ם אסור ויש ליישב בזה לשון הרא"ש התמוה כמ"ש לעיל בשם הפ"מ והאחרונים ולפמ"ש יש מקום לחלק בין אביי לרבא ואכ"מ לקבל ארוך ובלא"ה י"ל בדברי הרמב"ם דבאמת הרדב"ז הובא במ"א סי' תמ"ח כתב דמתנה ע"מ להחזיר אסור דעד אותו הזמן הו"ל כפקדון והמ"א תמה דמ"ש ממשכון דקני ולא הוה כפקדון ולפי שיטת הרמב"ם ל"ק דבאמת בעי שיהי' קביעות הזמן קודם הפסח ולכך כבר נקנה המשכון הא לא"ה אסור דהו"ל כפקדון ובאמת רבינו כתב בהדיא דאם לא א"ל קנה מעכשיו נמצא אותו חמץ כאלו הי' פקדון אצל העכו"ם ואסור וכו' הרי ביאר בהדיא דהו"ל כפקדון וכמ"ש הרמב"ם ובזה יש לישב קושית הרא"ש דכמו דלאביי כיון דלמפרע הוא גובה לא הוה כאלו כבר הגיע הזמן קודם הפסח ה"ה לרבא בא"ל מעכשיו ולפמ"ש שני ושני דלאביי כיון דלמפרע הוא גובה ל"ש פקדון כלל דהא הוה שלו למפרע אבל לרבא דצריך שיאמר לו מעכשיו וא"כ ע"י התנאי דהקנה לו במעכשיו הוא דקנה וכ"ש שהתנאי תלוי הו"ל כפקדון ולשיטת הרא"ש דלא ס"ל סברת הרדב"ז דדמי לפקדון שפיר מקשה דגם לרבא כל דאמר מעכשיו מה בכך דדמי לפקדון כל דהקנהו לו קנה ובזה מיושב קושית הפ"מ והאחרונים על הרא"ש דגם לטעמי' קשה הא לאביי לא בעי הרהינו כלל ולרבא צריך הרהינו הרי דיש חילוק בין אביי לרבא ה"ה בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת ודאי דיש חילוק בין אביי לרבא דלרבא צריך שיקנה בתורת משכון ובמעכשיו וא"כ לכך בעי הרהינו משא"כ לאביי אבל לענין סברת הרמב"ם דדומה לפקדון זה לא מסתבר לי' להרא"ש לחלק בין אביי לרבא דבאמת ל"ד לפקדון ואף לשיטת הרדב"ז גופא יש לחלק דשאני מתנה ע"מ להחזיר דבאמת אחר חזרה ודאי אינו שלו וקודם חזרה לא קנהו עד שיחזיר וא"כ הו"ל כפקדון אבל במשכון כל דקבע הזמ"פ והקנהו במעכשיו א"כ כל שלא פרע הוחלט המשכון למפרע וקנהו לגמרי אף לרבא ול"ד לפקדון ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ ודו"ק היטב כי הדברים נאמרו במועצות ודעת ת"ל.