שואל ומשיב מהדורא קמא ג:סט

1שלום וכל טוב לכבוד המאה"ג החריף ובקי מופלג בתורה מוה' יצחק שור נ"י אבד"ק טלשמיטש וכעת בק"ק קיטוב. מכתבו עם שאלתו וחידושי תורתו הגיעני תמול בשבת קודש וקראתי לשבת עונג הנה חשתי ולא התמהמתי להשיב על שאלתו כי הוא נחיצה ומד' אשאל עזר שלא אומר דבר שלא כרצונו והוא יהי' עם פי והגיון לבי וטרם יהי' כל שיח הנה כפי הנראה יש מחלוקת בדבר כאשר הוכחתי מתוך מכתבו אך לא ידעתי אם מע"ל רב שם או אחר ואני את הרב איני רב ואשיב כאשר הציע לפני השאלה הנה המקוה נתקלקל שם ודלו ממנה המים בכלים שאינם נקובים ונשפך מכלי אחת יותר מג' לוגים מים שאובים לאחר שנתמעט המקוה משיעורה באופן שנעשית כל המקוה שאובים והי' צריכים להוציא כל המים ולנגב המקוה בסדינן אבל מחמת תגבורת המעיין א"א להוציא כל המים וגם לא שפכו סיד או חול בתחתיתו כמ"ש תה"ד ס' רנ"ח ומעלתו לא הי' אז בביתו והיה שם מלמד אחד והורו שיתנו דם בתחתית המקוה שישתנו המים וטבלו נשים בתוכה באותו לילה ובבוא מעכת"ה לביתו עורר על זה והאריך בתשובתו ויש סדר למשנתו כאשר יבואר לפנינו ברצות ד' וביקש מאתי חוות דעי.

2והנה מה שכתב מעלתו לחוש ללעז הנשים שטבלו בתוכה מקודם ואם אולי אין לחוש לזה אחרי שאנו מורים רק לתקן להבא לא שייך לעז כיון שאין מצריכין לנשים שטבלו טבילה שנית הנה יפה כתב בזה ויסלח לעיין בשו"ת תה"ד ס' רל"ב ובפ"ח או"ח ס' תס"ז בדיני מנהגות אות י"ב שהאריך בזה ובכה"ג שיש ספק פלוגתא דרבוותא ל"ש חשש לעז וע"כ צריכין לחקור מקודם על גוף הדין והנה מעכת"ה התחיל לפלפל אם מעין פוסל בשאובים ואך אמרתי לקצר בזה כי מה כחנו להכריע בין המורים הגדולי' שנחלקו בזה אמנם בגוף התיקון דשפכו דם אם מועיל כאשר האריך מעכת"ה אמרתי לעיין אולי יתגלגל אח"כ גם לענין מעין אם פוסל בשאובים והנה מראש צורים אראה דהרמב"ם פ"ו מה' מקואות ה"א כתב בזה"ל דכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחלה פוסל את המקוה בשינוי מראה כיצד היין או החלב והדם וכיוצא בהן ממי פירות אינן פוסלין את המקוה בג' לוגין עכ"ל והנה יין וחלב ומי פירות נזכר במקואות ובחולין דף כ"ו ומכות ג' אבל דם לא מצינו אבל הדבר פשוט דכיון שאין עושין מקוה מדם כמבואר בחולין פ"ד דבעינן מקוה מים א"כ הוה כשאר משקים שפסול לעשות מהן מקוה ואינן פוסלין בג' לוגין מטעם שכתב הראב"ד בבעל הנפש גבי השלג והברד וז"ל וא"ת הנך כולהו דקאמר מעלין ולא פוסלין כיון דחשיב להו מיא לאשלומי מ"ט לא פסלי בשאובים התם משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה בתחלה וכו' ומש"ה אין פוסלין בשאובים מ"ט מקוה מים הוא דאתקש למעין מה מעין במ"ש אף מקוה במ"ש אבל שאר משקים לא אתקש הלכך שאר משקים בשינוי מראה היא דפוסלים משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים אבל משום שאובים לא ע"ש וא"כ ה"ה דם דהוי כשאר משקים דל"ש שאובים אבל שינוי מראה שייך בו וז"פ. ומדי שוטטו עיני בדברי הראב"ד הנ"ל הובא בית' יוסף תמהני במה שכתב הראב"ד דמה שעשו אנשי מידבא מקוה לכתחלה משלג אף דנתנ' בידים וכתב דלכשיתפשר קאמר וכשיתפשר ממילא הוי ע"ש והרז"ה חולק עליו ע"ש ואני תמה דכיון דבשאר משקים ל"ש שאובים ובשלג הטעם דאצטרופי מצטרף לרובא דכשרים ול"ש שאובים א"כ שוב מותר ואולי משמע ליה להראב"ד דאנשי מידבא עשו מקוה כלו שלג ושפיר הקש' אבל נפלאת הוא בעיני דבנדה דף י"ז אמרו דשלג נטמא מקצתו לא נטמא כולו פירוש רש"י דחשוב כל קורט בפני עצמו ואיני חיבור וא"כ מה מועיל לענין מקוה והא בעי מ"ס וא"כ כשהוא טובל אינו טובל במ"ס ביחד דהא בעי שיגע גופו בכל השלג ושאני כל מקוה דמקרי חיבור אבל כאן במקום שטובל חשיב כאלו הוא בפני עצמו ואולי זה הטעם של רבינו שמחה ומרדכי סוף במה טומנין שכת' כי א"א שנגע כל השלג העולה למ"ס בבשרה והב"י תמה עליו דא"ל שיגע בבשרה כולו ולפמ"ש מבואר כן בש"ס וראיתי במג"א סי' ק"ס ס"ק ט"ז שכתב דשלג המונח ע"פ הארץ כל שיש מ"ס מחוברים אפי' נמוך מאד עין בנדה דף י"ז דלענין טהרה הוה חיבור ע"ש ואתמה דכפי הנראה חשב מה דאמרו נטהר מקצתו נטהר כולו קאי לענין טבילת אדם אבל אין ראי' דש"ה לענין השקה כולו ונזרע כולו אבל ל"מ לענין טבילה והרמב"ם פ"ז ממקואות כתב דוקא בריסק השלג הוא דמועיל לענין מקוה וע' ב"י וכ"מ ועיין פ"ג מטא"ה שהשמיט הך דנטהר מקצתו נטהר כולו ולפי שאינו מעניני קצרתי עכ"פ מבואר דדם הוה כשאר משקים שפוסל בשינוי מראה ולפ"ז יש בזה קולא וחומרא דאם שינה השאובים נתכשר בזה וחומר' דאם נשתנה המקוה עי"ז נפסל ומעתה נעתיק עצמינו לנידן דידן והנה במעין מבואר בש"ע ס' כ"ח דבמעין לא שייך שינוי מראה והראב"ד ז"ל בבעל הנפש כתב דמעין לא שמענא דנפסל רק בעשא' כולה שאוב או ברובא לפסול מתורת זחילה אבל שינוי מראה לא שמענו והלבוש כתב הטעם דשינוי מראה פוסל מטעם מקוה מים ולא מקוה משקים אבל מעין לא כתב מעין מים לכך אינו פוסל הנה ספר הלבוש אינו ת"י ואני תמה על דבריו דמקוה מים ולא מקוה משקין הוא שיפסל במשקין לטובל בתוכו אבל שינוי מראה הוא פיסול אחר וזו מנין לנו ואם כוונתו דבעי שיטבול במים וכאן נשתנה המרא' ומחזי כמו שטבל במשקים וכמו שנראה מלשון הראב"ד הנ"ל אבל לפ"ז גם במעין מהראוי לפסול דבמעין ג"כ כתיב מים והנה בשער המים כתב המים מטהר בכ"ש ומטהר אפי' נשתנה מראה כיצד נפל שם יין וכו' ושינה מראה כשם שאינו נפסל במ"ש כך אינו נפסל בשינה מראה ע"ש ומדבריו נראה שהטעם שבמעין לא פסל שינוי מראה כמו ששאוב אינו פסול כך אין שינוי מראה פסול ולפ"ז אם נימא דבמעין נפסל בשאובים גם בשינוי מראה נפסל וזה לא שמענו ומדברי הראב"ד נשמע להיפך שאף ששאוב פוסל במעין מ"מ אין נפסל בשינוי מראה גם בש"ע נראה כן שהרי בסעיף ג' הגיה הרמ"א דיש להחמיר גם במעיין שיפסל שאוב א"כ שם בס' כ"ח היה לו להגיה כן וצ"ע גדול ודו"ק היטב. ולולא פ"ק של הרשב"א ז"ל נראה לפע"ד כיון דבמעין א"א שישתנ' המעין אף שבאותו מקום נשתנו לא שייך פסול מראה בזה דאי אפשר שישתנו המעין שהוא במקור א"כ מאי בכך שבאותו מקום שיטבול נשתנה כיון שהמים באה מהמעין הו"ל כאלו טובל במעין והרי לא נשתנ' מראה שהרי אינו טבל בזה המקוה דוקא והרי הוא טובל בכל המעיין ועוד נראה כיון דפסול שינוי מראה נראה מהראב"ד שהוא בשביל שנראה כמקוה של שאר משקים והרי כל שמחובר למעין והמעין א"א שישתנה א"כ הכל רואין שרק ע"י היין וכדומה נשתנה ולא מפסיל משא"כ במקוה דכל שנשתנה מיחזי כטובל בשאר משקים וז"ב כשמש בחצי השמים לדעתי וראיתי למעכת"ה שהפליא תמי' גדולה על הראב"ד דמעין אינו פוסל בשינוי מראה דהרי בתוספתא פ"ה ממקואות אמרו חבית שנשבר' בים הגדול ונראה אותו מקום במראה יין הטובל שם לא עלתה לו טבילה והרי ים הגדול דינו כמעין כמ"ש ב"י ובמעין ל"ש שינוי מראה ונוראות נפלאתי איך חשיב שרב' של ישראל לא ראה התוס' הלז הלא עיניו משוטטת בכל ולא עוד אלא שהתוס' שהביא סמוך ונראה בש"ס דילן מכות דף ד' תניא נמי הכי חבית שנתמלא יין שנפל לים הגדול לא עלתה לו טבילה ופרש"י שם שרמז לתוספ' הלז אבל באמת דברי הראב"ד נכונים דבמעין ל"ש שינוי מראה שהמעין א"א שישתנה והא דלא עלתה לו טבילה עיין בריטב"א במכות שהרגיש בזה ותמה גם על מ"ש רב מקודם דחבית מלא מים שנפל לים הגדול לא עלתה לו' טבילה דהרי במקוה שלימה כשר שאובין ומכ"ש בים הגדול וכן הקשה על יין דמסתמא לא נשתנה בים הגדול ולמה יפסל והיינו כמ"ש הסברא דלכך ל"ש שינוי מראה דבמעין לא שייך זאת דהמעין לא נשתנה ומכ"ש בים הגדול וכתב דמיירי דוקא באותו מקום ומשום שהמים או יין לא יתערב בים הגדול שהוא מליח וכבד והרי אינו טובל במים רק באותו יין ע"ש שכתב כן בשם הראב"ד ובשם הר"מ הדרשן וא"כ הראב"ד לשיטתו יפה פירש ובזה מיושב קושיות הרמב"ן בחידושיו למכות שם דמאי ראי' זאת מיין למים דביין דין הוא שלא יעלה טבילה באותו מקום דיש שינה מראה משא"כ במים שאובים כיון דים הגדול הוא מקוה כשרה למה לא יתבטלו המים שאובים ע"ש ולפמ"ש א"ש דהרי גם ביין ל"ש שינוי מרא' במעין ע"כ משום דלא יכול להתערב בים הגדול כמ"ש בעצמו שם וא"כ גם במים הוא כן ודו"ק ובזה נראה דקדוק לשון התוס' שכתב דמקוה שהי' בו מ"ס ונפל לתוכו מים ונשתנו מראה או חציו הטובל שם לא עלתה לו טבילה בין במקום המים בין במקום היין וכו' חבית שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו יין הטובל באותו מקום כאלו לא טבל הנה במקוה כתוב בין במקום המים בין במקום היין והטעם כל שנשתנה אפי' בחציו לא עלת' לו טבילה דשינה מראה פוסל כל שאין בו מ"ס ומטעם דמחזי כטובל במשקים ואם לא תצטרף היין אין כאן מ"ס אבל במעיין לא כתב רק אם טבל באותו מקום לא עלתה לו טבילה משום דשם ל"ש שינוי מראה רק דאינו מתערב עם ים הגדול וטובל במקום היין ולכך דוקא אותו מקום לבד ודוק היטב ובזה עמדתי על כוונת הראב"ד פ"ז דמקואות ה"ט שציין על דברי הרמב"ם התוספתא ונרשם בטעות דלא קאי על ים הגדול רק על הטובל במקוה שהרמב"ם שם כתב שהטובל באותו מקום שנשתנה ע"ז הביא התוספ' דאפי' במקום שלא נשתנה פסול ול"ד לים הגדול והכ"מ לא חלי ולא הרגיש כלל לפע"ד ודוק היטב עכ"פ נתבאר היטב שבמעין ל"ש שינוי מראה אף אם שאוב פסול ודברי הרשב"א בשער המים צע"ג לפע"ד ומ"ש מעלתו שהוא ש"ס מפורשת בחולין פ"ז דממעט זוחלין ג"כ מקרא דמעין מים והאריך לפרש כן דברי רש"י שם המוקשים הנה אני תמה דמלבד דפשטת לשון רש"י מורה בהיפך אף גם דנהי דנפסל שם במעין ג"כ היינו שיטבול בדם ושאר משקין זה וודאי דגם במעין בעי מים אבל שיפסול בשינוי מראה כל שיש בו מ"ס מנין לנו משם וז"פ וברור. ומעלתו חשב לעלות ההרה להרוס דברי הראב"ד וכן לא יעשה במחכ"ת ומ"ש מעכת"ה די"ל דוקא חמרא הוא דמועיל לשנות המ"ש משום דיש בו שלשה דברים שמהפך המים ליין ונקרא חמרא מזיגא ושיהי' שמו עליו וגם שיהי' הפרי וממשו בהמשקה וכתב דהכוונה מה שמחלק בין מי צבע דמיא דצבעא מקרי והכא חמרא מזיגא מקרי אף דהי' הצבע נתן בגוף הממשות לשם מ"מ כיון שנקרא בשם מיא צבעא והאריך בכל והעלה דדוקא יין מכשיר מ"ש ולא שאר דבר הנה באמת פשטות לשון הש"ס מורה דבשביל שנקרא מיא ציבעא ויאמרו דאפילו במים גמורים שאובין אינו פוסל דהרי גם זה מקרי מיא דצבעא וכ"כ הריטב"א שם בהדיא וא"כ מבואר דכל שנשתנה ומיחזי כאלו הוא דם או שאר דבר לא פסלו כל שאין בו מ"ס לא פוסלין ולא מעלין וכן נראה מהראב"ד בבעל הנפש כמ"ש מעלתו בשם חכם אחד וכן נראה מלשון שער המים ומה שהאריך מעלתו לתמוה על לשון הש"ע סי"ט בהג"ה שכתב ונשתנה מראהו ולא כתב למראה יין לפע"ד דקדוק חלוש הוא דכל שנשתנה מראה המים ע"י היין מסתמא מראה יין יש לו ומאין לו מראה אחרת ומראה יין קלוש יש לו באופן שלפע"ד כל שעשה מדם עד שנשתנה מ"ש לדם א"כ הוי כיין ושינוי מראה ל"ש במעין וכשר לפע"ד וכן שמעתי זה שנים רבות שכן צוה לעשות הגאון הגדול מוה' נתן ז"ל אבד"ק ראווע כשמנקים המים וירא שלא יפול מ"ש מצוה לשפוך דם אך מ"ש מע"ל אף שנימא דמשני מים שאובים לדם וכשר זה דוקא שהיה היין מקודם שנפל להמקוה וכבר נתכשר המ"ש כדאמרי שנפל יין ואח"כ נפל למקוה אבל כל שהיה במקוה מים שאובים ונפסל לא יוכל לחזור לכשרותו עד שיוציאו וכעין זה מבואר פ"ק דמקואות בור שבחצר שנפל לתוכו ג' לוגים מים שאובים לעולם הוא בפסולו וכן מבואר שם באם נחלק המים דפסול לפע"ד לא דמי דשם הפסול נשאר כמו שהי' רק שאינו בשלימות אבל כאן נתכשר שאינו שאוב והוה כאלו לא הי' שאובים וסגי בשאיבה דרבנן ובפרט במעין דאיכא פלוגתא דרבוותא אי כשר שאובים ודאי די בזה ואחר שזכינו לזה הנה באמת אין נ"מ לנו אם מעיין פוסל בשאובים או לא ולא נצרכה אלא להעדפה ולפלפל בדבריו למען כבודו ולמען למודיו כי אף שאיני מסכים לדינו בכ"ז דבריו דברי חכמה ומסודר כהלכתו והנה ארשום קצת מה שראיתי בדבריו והנה ראש דבריו שתמה על מ"ש הפוסקים דמעין אין פוסל שאיבה וע"ז הקשה מת"כ דאמרו ומקוה מים יהי' טהור יכול אפי' מלא בכתפו ת"ל מעין מה מעין ביד"ש אף מקוה ביד"ש ולפ"ז כיון שעיקר שאובין דפסול נלמד ממעין למה יהי' במעין כשר בשאובין ואף דמעין מטהר בכל שהוא היינו דלא בעי מ"ס אבל מ"ס שאיבה פסול והאריך לבנות ולסתור בזה ואני לא באתי לידי מדה זה דהרי במה שאמרו שם דמעין מטהר בכל שהוא ומקוה במ"ס פרשו התוס' בנזיר ל"ח וכל הפוסקים דאינו רק אסמכתא דהא בכלים סגי מה"ת ברביעית והדבר תמוה למה לא נפרש דקאי על אדם ומדינא בעי מקוה מ"ס מה"ת כמ"ש הריב"ש סי' רצ"ד ובאמת הקרבן אהרן פירש כן וראיתי בשו"ת לחמי תודה למהר"י בסאן ז"ל כתב דהפרשה כולה בכלים מיירי ולכך נדחקו דהוה אסמכתא ולפ"ז כיון דבכלים קמיירי שוב א"א לומר דשאוב פסול דהא לכלים וודאי כשר בשאוב דהא מטהר בכ"ש וא"ל דבטיל ברובא וליכא אפי' כ"ש ואף לדעת הפוסקי' דקאי על אדם ג"כ אבל עכ"פ בכלים וודאי מיירי ובזה ליכא למ"ד דשאוב יפסל במעיין דסגי בכ"ש וא"ל דבטל ברובא וליכא אפי' כ"ש דהיינו רביעית דז"א דמלבד דלענין כ"ש ל"ש ביטול אף גם דהדבר העומד במקומו ל"ש ביטול וכמ"ש הר"ן ומע"ל ג"כ האריך בזה וה"ה כאן ומדי דברי זכור אזכור מ"ש בשו"ת לחמי תודה שם לתמוה על הב"ח שדעתו דגם באדם מ"ס אינו רק מדרבנן אף במקוה והביא דברי הריב"ש סי' רצ"ד והנה עינתי בריב"ש דהביא ראיות רבות אבל אני תמוה שלא הזכירו דהדבר מבואר בירושלמי פ"ה דע"ז ה"ד שאמר על המשנה פ"ח דמקואות ארץ כותים טהורה ומקותה טהורין הדא דתימרו להאמינם שאינם שאובים הא למדת ארבעים לא דדרשו אך מעין ומקוה מים מה מעין בכל שהוא אף מקוה בכל שהוא הרי מבואר דבמקוה מ"ס מן התורה דלא ככותאי ומהתימא על הריב"ש שלא הביא זאת וע' בריש פ"ח דמקואות שהביא זאת לענין שאובה ודחה דהקלו לפי ששאיבה דרבנן סמכו על כותים א"כ מבואר דלענין מ"ס לא האמינו בשביל שהוא מה"ת ודברי הב"ח תמוהים מכל צד ומ"ש מעלתו לישב ראיית הראב"ד ומרדכי שמעין לא פסל בכ"ש מהא דתנן למעלה מהן מעין שמימיו מועטין שריבה עליו מ"ש שכשר בכ"ש וע"ז כתב מע"ל דצ"ל דלכלים איירי וע"כ בכלים קאי דאל"כ צריך מ"ס תמה אני דכ"כ מהרי"ק שורש נ"ו ע"ש ומ"ש מעלתו די"ל דאף למאן דמכשיר במעין שאובים היינו דוקא בגומות המעיין ולא במה שנתרחב אח"כ במשך המעין וטעמא קטעים עפ"י דברי הר"ן שכת' בע"ז גבי המערה א"נ דכל מה שעומד במקומו חשוב ת"ל כבר זכיתי בה תחלה זה רבות בשנים כאשר יצא לאור הרמב"ן על נדרים וראיתי שם שכתבו כן והריטב"א ז"ל כתב שא"י החילוק ואמרתי עפ"י דברי הר"ן הנ"ל א"ש.

3ובזה ישבתי לנכון מה שנשאלתי בדברי מהרי"ק דביאר כטעם הסוברים דמעין אין המיעוט נתבטל ברובא השאובין משום כיון דיש למעין שם טהרה לענין כלים הוה כהשקה וטהור גם לאדם ונשאלתי א"כ למה יפסל רובו שאוב במקוה מה"ת לרוב הפוסקים הא לכלים כשר מה"ת והשבתי דשאני מעין דהוא עומד במקומו וחשיב טפי ולכך לא בטל כל שניכר החשיבות לענין כלים משא"כ במקוה דלא ניכר החשיבות במקומו והרבה הארכתי בזה בהך דבכורות נ"ו ד"ה מעין במ"ש התוס' דקמא קמא בטיל ולפמ"ש במעין י"ל דלא בטיל כמ"ש הר"ן לענין יי"נ. וישבתי בזה דברי הרמב"ם והראב"ד פ"ז מק"פ בפלפול חריף ולפי שאפפוני תשובות רבות אין הזמן מסכים להאריך ועכ"פ מעל"ת יפה העלה בזה ציצים ופרחים לישב הרבה קושיות בזה ולענין דינא נראה לפע"ד ברור דהמקוה כשרה וכבר הורה זקן הגאון מראווא וכדאי הוא לסמוך עליו דברי הכותב בנחיצה המדבר לכבוד התורה ולומדיה.