שואל ומשיב מהדורא קמא ג:פא

1שלום וכל טוב אל המאה"ג החריף וכו' מוה' נתן הלוי נ"י האבדק"ק קילקוב. מכתבו הגיעני והנה היום סבבוני טרדות רבות בסדר הגט ועוד תשובות ובכ"ז אשיב בקצרה דבר שאלתו בבהמות שאוכלים יותר מדאי ונפחה ותרופתה שדוקרין אותה בכלי העשוי' לכך לעומק בטנה לתוך כרס הפנימי עד שהפרש יוצאת והיא נתרפאות ונסתפק אי מהני י"ב חודש כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא או דלמא כיון דאנו תופסים לעיקר דעת הרמב"ם דאסור בנקיבת משהו הוי ודאי טריפה והנה מעלתו הביא דברי הח"א דמכשיר ומעלתו האריך לתמוה עליו דמ"ש דספק פלוגתא הוי כספק נקובה ז"א דבשלמא ספק נקובה יכולים אנו לומר דכשחייתה י"ב חודש נתברר שהבהמה לא היתה נקובה אבל כאן אי נתברר בבהמה הזאת דנקב משהו אינו אסור דלא כהרמב"ם א"כ הו"ל להכשיר כל הבהמות הואיל דבבהמה הזאת נתברר דלית הלכתא כהרמב"ם דדוקא כשאנו מסתפקים על הריעותא גופה מועיל אבל אי הריעותא בודאי רק שאנו מסתפקים אי הלכה כהרמב"ם אפשר לומר דחייתה דיצאה מן הרוב וכת' שראוי לפרסם הדבר ואני לא ידעתי את קול החרדה שהחריד בזה דבאמת אם לא הי' פלוגתא דרבוותא והי' טריפה בוודאי אליבא דכ"ע בזה אף שראינו שחייתה י"ב חודש כתב הרשב"א דתולין באיזה סיבה מן הסיבות או במיעוט אבל כל שיש פלוגתא דרבוותא ואנו חזינן דחייתה י"ב חודש מה"ת לתלות במיעוט ובזה מיושב היטב מה שהקשה הפר"ח על המהרש"ל דלדבריו מה הקשו רבנן על ניקבה המרה דטריפ' הא כתיב באיוב נשפך לארץ מררתי והרי איוב קיים ודלמא הי' מן המיעוט ועוד הרב' קושיות ולפ"ז א"ש דכל זמן שלא ידענו דחסרה המרה טריפה הקש' מאיוב דמה"ת לתלותו שהי' מן המיעוט אבל לאחר שידענו דחסרה המרה טריפה שפיר חיישינן למיעוט וגם בלא"ה א"א לתלותו במיעוט דהא המגיה בטור שם מעיד דבארצות המערב מעשים בכל יום שדוקרין כה"ג וחי' ובלא"ה נ"ל דבאמת דברי המגיה לא נוכל להכחיש אמנם לפע"ד ל"ק על פי' הב' דדוקא כשניקב במקרה ע"י קוץ או מחט שפיר כל הכרס הפנימי נקיבתו במשהו שמכאיב לה ביותר אבל מה שעושין בידי אדם למען שיצא הפרש וחזינן שנתרפאת עי"ז א"כ י"ל שאינו מכאיב לה כ"כ וכמו שעושין בהקזה שמבואר בכל האחרונים דאומן לא מרע אומנתו ועושה באופן שלא יגע בהסימנים וגם כאן נהי שדוקר אבל אינו מכאיב לה כ"כ כיון שעושין בתחבלות שלא תהי' מרגשת כ"כ וגם חזינן שנתרפאת ועבר י"ב חודש ע"כ נלפע"ד דכשר ואין בזה בית מיחוש.