שואל ומשיב מהדורא קמא ג:פז

1בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים וקנין התורה בישראל ירים כבוד האברך החריף ושנון מתמיד ומצא כדי מדתו מוה' יעקב מרדכי נ"י מק"ק מאציב. מכתבו נמסר לי עש"ק העבר ויען כי האיש המביא מכתבו הפליג בשבחו אשר יומם ולילה הוגה בתורת ד' וראה סימן יפה בלימודו ע"כ כתבתי על ידו איזה שורות למען הלהיב לבבו לתורה אך כעת אמרתי לתת עין בדבריו ע"ד החוטין המשומרים שבשנה העברה היה רבוי משמים ונבדקו קצת חוטין הנשמרות ויצאו מבוקעות בעודם במחובר עד שלא היה ששים נגדם וקצתם לא נבדקו אז והיו משומרות לשם מצה משומרת ונבדקו קודם פסח ונמצא גם בהם קצת מבוקעות אך שהיה ששים נגדם וזמן הקציר היה באמצע הקיץ וכמה וכמה שדות נקצרו מקודם וע"ז האריך מעלתו לומר שלא מועיל החוטין האלו להיות משומרו' והנה לענין דהא מקרי משומר הא ודאי דאינו מקרי משומר דמשומר בעי שיהא ודאי משומר וכל שיש ספק אילו היו מבוקעות ונתייבשו אח"כ זה לא מקרי משומר וכענין מ"ש בשטמ"ק ב"מ ז' בשם הר"ש מפליזא דכל שכתוב עשירי ודאי אף רוב לא מועיל דעכ"פ ודאי אינו עשירי וה"ה כאן כיון דכתיב ושמרתם את המצות בעי שימור ודאי ובזה ישבתי מ"ש מהרי"ט אלגאזי בה' בכורות בהא דנחלקו בבכורות ל"ד בתרומה תלויה וע"ז הקש' הבני יוסף לשיטת הרמב"ם דספיקות מה"ת מותר א"כ איך נחלקו בקראי במשמרת תרומתי הא עכ"פ תרומה תלויה הוה ספק ומותר מה"ת ולפמ"ש א"ש דכל דבעי משמרת וספק ניהו דמותר עכ"פ משומר לא הוי והאיר ד' עיני ברמב"ן וריטב"א ריש חולין בהא דאמרו דאומר ברי לי שלא נגעתי והקשה בתוס' למה לי' ברי לי הא אפילו ספק טהור דעזרה רשות הרבים הוא וכתב דכל דכתיב משמרת תרומתי אף שהוא ספק טומאה ברה"ר אינו מועיל דבעינן שיהא ודאי ולכך בעי ברי לי ע"ש והארכתי הרבה בזה ואכ"מ ואם המה כשרים עכ"פ למצות ולא יהיו מצות משומרות הנה מעלתו האריך בזה והביא דברי הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף סי' תס"ז וז"ל כתב בר"ן שנשאל על חטים שנמצא בהם חטים מבוקעות ואפשר שהבקוע ההוא אינו מן מים אלא מהליחה היוצאת משבלים בעודם בגדיש והשיב החטים המבוקעות אינו רואה בהם צד היתר ולענין שאר החטים שאינן מבוקעות נראה בעיני דמותרים מפני שהדבר מצוי שבעת גשמים עליונות הגדיש ותחתונות מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעים באמצעותם כלל וכל כה"ג לא אתיליד ריעותא באמצעות הגדיש עכ"ל וע"ז הקשה מעלתו ממ"ש הר"ן דחוטין חשיבי ולא בטלו וזה אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר מקשה ע"ש א"כ בין מצא מבוקעות או לא נתבקעו ושני קצת חוטין מבוקעות היו וחיישינן שמא זבין להו לישראל הרי דעל אינן מבוקעות ל"ח כלל וא"כ למה ליה להר"ן לתת טעם דבאמצעות הגדיש אין שום ריעותא והלא כל שאינן מבוקעו' לא חיישינן כלל הנה יפה הקשה וכבר קדמו הפר"ח שם סי' תס"ז וע"ש ומה שנראה לי בזה.

2הנה טרם יהיה כל שיח אומר דהר"ן מ"ש שמא אין הבקע מחמת המים אלא מחמת הליחה היוצא משבלים הנה אף שהליחה היוצא' מהשבלים אינה מחמצת דהוה מי פירות מ"מ אח"כ כשיבא המים ע"ז הוה מ"פ עם מים וממהר להחמיץ ומטעם זה נ"ל דלא בטיל ברוב דאף אם יש רוב מ"מ טרם שבאו המים הו"ל היתר בהיתר דלא בטיל ואח"כ כשבאו המים שוב ה"ל מ"פ עם מים וממהר להחמיץ ומעתה י"ל דשאני ארבא דטבעא דארבא מחמת המים וא"כ אותן שאינן מבוקעות ל"ח כלום דגם הבקוע אין ודאי חמץ כמ"ש הרשב"א בתשובה שלא כל שבא במים מחמיץ יעו"ש וא"כ אדרבא מדראינו חטים מבוקעות והרי באינן מבוקעות ל"ח לחטים שאינן מבוקעות אבל כאן שיש לחוש שמא מחמת הליחה יצא וא"כ יש לחוש שמא מחמת הליחה ושמא היו ג"כ במים ואף שבמים אין לחוש כל שאינן מבוקעות הא כל הטעם שאף הבקוע אינו חמץ גמור ושמא לא הגיע לשיעור חמץ אבל כאן שהיה ג"כ הליחה והוה מ"פ עם מים וממהר להחמיץ אף שאינן מבוקעות ולכך הוצרך הר"ן לחדש דאף שבא במים האמצעות לא נגע במים כלל ושוב כל שאינן מבוקעות ל"ח כלל דלא ראינו ריעותא כנלפע"ד ודוק היטב.

3והנה מעלתו רצה לחדש דכל שנמצא מבוקעות אותן המבוקעות מעידין גם על שאינן מבוקעות דנתייבשו ולפע"ד ז"א דכל שאינן מבוקעות וגם המבוקעות אינן חמץ גמור בכה"ג ודאי לא מעיד מבוקעות על שאינן מבוקעות וכן נראה מרשב"א ומרדכי שם ול"ד לבצק החרש שאחת מעידה על חברתה כמבואר סי' תכ"ט דשם יש חשש חימוץ גמור רק שאינו ניכר וכאן גם הבקוע אינו חמץ גמור ואף שנתבקע כל שלא נתבקע היטב אינו חמץ גמור ומכש"כ שאינו מעיד על שאינו מבוקעות וזה ברור לדעתי ומ"ש מעלתו להכריח דמבוקעות מעיד על שאינן מבוקעות דאל"כ מה מהני בארבא דטבאה שקצת היו בקיעין הא עכ"פ הרוב הי' שאינן בקועות וא"כ אינו אלא חשש דרבנן שמא יחזור וימכרם לישראל ומה מקשה רבה בר לואי מבגד שאבד בו כלאים הא שם היה חשש תורה הנה לפמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' ע' ליישב שיטת המרדכי דחבית יין שנשפך על הכרי הוא יי"נ דרבנן וקשה ג"כ מה פריך מבגד שאבד בו כלאים וכתב הוא דגם בגד שאבד בו כלאים הקשו התוס' דלבטיל ברובא אך לפמ"ש הפוסקים דחוטין חשיבי ולא בטלו וזה אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר מקשה ע"ש א"כ יתישב גם כאן וע' במגן גבורים סי' ט"ו מ"ש בזה ואינו לפני. והנה מ"ש מעלתו לתמוה על הר"ן באלפסי בע"ז דף ס"ה גבי כרי שנשפך עליו חביות יין והקשה לו מבגד שאבד בו כלאים וע"ז כתב הר"ן דמזה מוכח דמי שיש לו תרנגולת טריפה חיה דאינו רשאי למוכרה לעכו"ם שמא יזבין לישראל ולא יכיר בטריפות וע"ז תמה מעלתו למה ליה להוכיח משם והא משנה שלימה הוא בחולין דף צ"ד שולח אדם ירך לנכרי והוא שיהיה שלימה אבל אם היא חתוכה אסור דשמא יזבין לישראל ע"ש באמת שהוא לכאורה תימה גדולה אמנם לדידי העלה מרגניתא טבא דהנה הטור ריש סימן תס"ז בדגן שנטבע בנהר ויש בהם חשש חמוץ ואינו ניכר וכתב המ"א לשם דאם היה ניכר ולא חיישי' שמא יטחנם וימכרם וא"כ לכאורה כל שהיא תרנגולת טריפה הניכרת דאל"כ מנא ידעינן אין לחוש שמא לא יכיר הישראל הטריפות כמו דל"ח שמא יטחנם וימכרם ואני בתשובה הארכתי בטעם הדבר דבאמת מאי דחיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל הוא מטעם שאין עושין ספק דרבנן בידים וע' במג"א בס"ק ב' שהביא כן בשם כנה"ג שאף בס' אסור לעשות בידים וראיה משו"ת מהרי"ט בשניות ח' יו"ד ס' ב' דהו"ל כמבטל איסור לכתחלה ע"ש ולפ"ז כשיש כאן איסור שאינו ניכר הוה כמבטל איסור בידים אבל כל שניכר האיסור א"כ הישראל לא יקח רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל שיטחנם אבל זה אינו מבטל המוכר בידים ובזה לא חשו שאינו עושה ספק בידים והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז כל שהתרנגולת טריפה רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל וזה לא חיישינן ואינו עושה ספק דרבנן בידים וא"כ קשה על הר"ן ואמנם הר"ן לשטתו דכתב בהדיא דאפילו נתבקע שהחמץ ניכר בהדיא אפ"ה חיישינן שמא יקחן ישראל כשיטחון אותם וע' בחק יעקב שם והוא כתב דגם הטור לרבותא נקט שאינו ניכר דאין החמץ ברור ע"ש וא"כ שפיר כתב הר"ן לשטתו דגם התרנגולת טריפה הניכרת ג"כ אסור למוכרן ולפע"ד ראיה ברורה להר"ן ממאי דהקשה רבה בר לואי מבגד שאבד בו כלאים ולכאורה הא בבגד שאבד בו כלאים אינו ניכר וכאן בשעה שמוכר היא ניכר שיש בהם שטיפת יי"נ ורק שיש לחוש שמא נתייבש אח"כ ולא יהיה ניכר וע"כ דז' אסור וא"כ שפיר הוכיח הר"ן שם ואין ראיה מהמשנה דשם בחתיכה אינו ניכר האיסור ושפיר יש לאסור וע"כ הוכיח מכאן ודו"ק כן נלפע"ד לפי חומר הנושא ואין אתי כעת ספרים לעיין בזה כי אני יושב קרית חוצות ומחוסר ספרים ועכ"פ לענין דינא זה ודאי דהבקוע אינן מעידות על שאינן בקיעות דאף אם נימא דהבקוע חמץ גמור מ"מ אדרבא מדראינו שהרוב אינן מבקועות מ"מ מה"ת לחוש שנתייבש ואינן ניכרות מהראוי לומר שרק המיעוט נתבקעו והמרובות לא נתבקעו כלל וע"כ יש להכשיר רק שאינן מצות שמורות כנלפע"ד ברור ודו"ק היטב ויש לי אריכות דברים בזה ולא נפנתי כעת וגם אין ספרים תחת ידי ודו"ק.