שואל ומשיב מהדורא קמא ג:צג

1לחכם אחד ע"ד מ"ש להשיב על דברת הנו"ב סי' ע"ז חלק אהע"ז בישוב קושית הגאון מהר"י הורוויטץ ז"ל בהא דאומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דבעבד א"י לחזור והא כיון דמשחרר עבדו עובר בעשה א"כ בטל השליחות כמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד דכל היכא דאשלד"ע בטל השליחות וע"ז כתב הנו"ב דדבר זה מביא לידי גיחוך דהכי שלוחו של האדון הוא הא הוא שלוחו של עבד דזכין לאדם שלא בפניו ע"ש וע"ז כתבת שלא ידעת לשמחה מה זו עושה הא מבואר בתוס' ב"מ דף ע"א ד"ה בשלמא דכל היכא דאינו מפקיר הדבר שנותן ע"כ מוכרח השליח להיות שלוחו של המשלח לא מי שנשתלח יעו"ש וא"כ גם כאן כן הנה כבר קדמוך רבנן הקצה"ח סי' קפ"ב ועוד שאר מחברים שכלם השיגו עליו בזה והנה בראשית ההשקפה תמהתי עליהם דבר"ן פ"ק דגיטין בהא דאמרו ש"מ התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה שתמהו התוס' דהא לא עדיף מעבד עצמו כתב הר"ן דהשליח נעשה שלוחו של עבד וזכה לו אף שהמשלח אינו רוצה משום זכיה הרי מבואר דלא כדבריהם וסגי במה שיהי' השליח של מי שנשתלח אף שלא מדעתו והמשלח חוזר בו ואחר החיפוש מצאתי במחנה אפרים הלכות שלוחין סי' כ"ג שעמד בזה בקיצור כדרכו ע"ש שכתב דדוקא במתנה צריך להיות שלוחו של המשלח דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה מיד חברו כמבואר בירושלמי דמ"ש יעו"ש וכבר הערתי בזה במק"א אמנם בגוף קושית הגאון מהר"י ז"ל נראה לפע"ד דבר חדש דכל הטעם דשליחות בטל הוא משום דאשלד"ע והרי כאן אף שהשליחות בטל עכ"פ כיון שהוא נתן הגט ליד השליח וא"ל תן גט זה ליד עבדי דקי"ל דתן הוה כזכי וכדאמרו בגיטין שם וא"כ עכ"פ הפקיר עבדו דהרי הוא כתב גט שחרור ומסרו ליד שלוחו כבר זכה בו השליח ע"ש העבד וא"כ הוא איאושי קא מייאש מניה והפקירו בפירוש בלשון השחרור הכתוב בשטר ועשה מעשה שיתנו ביד שלוחו א"כ מה נ"מ דהשליחות בטל מ"מ הוא כבר נתיאש והפקיר עבדו ולא גרע מאלו א"ל בע"פ או בפני אחר שמפקירו דעכ"פ לכ"ע א"י לשעבד בו עוד וא"כ הו"ל עכ"פ מעוכב גט שחרור דיצא לחירות וצריך גט שחרור וכמבואר בגיטין דף ל"ח וא"כ שוב יכול להיות שלוחו על הגט וכעין מ"ש התוס' בגיטין דף ל"ח דכל דא"י לשעבד בו לא אכפת לן בהשטר וגם כאן הרי כבר שחררו אף דבטל השליחות אברא דלפ"ז יקשה אמאי יכול לחזור לר"מ והא עכ"פ משוחרר הוא מתורת הפקר אך ז"א דלר"מ כיון דיכול לחזור עדן לא גמר בלבו להפקירו עד שיגיע הגט ליד עבדו משא"כ לרבנן דאינו יכול לחזור בו משום דזכות הוא לו א"כ הוא עכ"פ מייאש עצמו ממנו ושוב אף דבטל השליחות מ"מ היאוש וההפקר קיים וז"ב ואף לשיטת הרי"ף ורש"י קודם חזרה דאינו משוחרר עד שיגיע גט לידו ה"מ כיון דעכ"פ האדון אינו יכול לחזור בו כל שנתן ליד השליח שוב ממילא נתיאש ממנו כיון שא"י לחזור בו ובחידושי אמרתי ראיה לשיטת הרי"ף ורש"י קודם חזרה מהא דדייק הש"ס דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה דאל"כ אמאי א"י לחזור לרבנן ותמהו התוספות וכל הקדמונים דאף אם תופס לבע"ח קנה קשה מ"מ מה חייב האדון לעבד ובמה עדיף מעבד בעצמו ע"ש ולפמ"ש הרי"ף א"ש דמשמע להו להש"ס הא דקתני דא"י לחזור בעבד אף דאינו חוזר מגוף השחרור רק שאינו רוצה שיתן לידו וא"כ בזה שפיר היה יכול לחזור וע"כ דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה וכאן האדון חייב לעבד שיתן לו גט שחרור שבאמת הרב א"י לחזור בו ורק שרוצה לחזור שלא יהיה הוא השליח וא"כ עכ"פ חייב האדון לעבד גט שחרור והוא תופסו עבורו וחב לרבו שרבו אינו רוצה לתת לו גט שחרור עדן ואפ"ה קנה וז"ב. שוב ראיתי בפ"י בגיטין דף י"ג שם במשנה שהקשה לשיטת הרי"ף דרק הרב א"י לחזור אמאי לא יהי' דינו כמפקיר עבדו דאותו עבד אין לו תקנה או שיצא לחירות לכל מר כדאית ליה וכתב דלשיטת הרי"ף לא הפקיר כיון דלא אמר בפירוש ההפקר והנה קושיתו נכונה אבל תירוצו אין לו מקום להמעיין והנה לכאורה אם נימא דגם גבי עבדים ל"מ טלי גיטך מע"ג קרקע א"נ ל"מ כל שלא מסרו מיד ליד וכן מצאתי בקצה"ח סי' קנ"ה ס"ק ד' שכתב כן בפשיטות אבל באמת במכתב מאליהו שער וא"ו סי' א' חידש דבעבד לא אכפת לן אם אמר טלי גיטך מע"ג קרקע ע"ש ודברי התוס' נכונים ובזה מיושב היטב מה דהקשה בקצה"ח סי' קפ"ח דאמאי לא יתנו בגט אשה לאחר מיתה הא כיון דהתחיל השליחות מחיים הא כבר עמד השליח במקום המשלח ומידי דהוה אם נשתטה המשלח קודם שנגמר השליחות דמועיל ע"ש שהאריך ולפמ"ש א"ש דבגט אשה דודאי ל"מ טלי גיטך מע"ג קרקע כדאמר רבא בגיטין דף ע"ח והכי קי"ל וא"כ כל דבעת הגמר השליחות מת המשלח א"כ ניהו דהתחלת השליחות הי' במקום המשלח אנן בעינן ונתן מידו לידה וא"כ בעת הנתינה צריך להיות מידו ויד שלוחו כידו וכל דמית המשלח לא הוה נתינה מידו ולא גרע מטלי גיטך מע"ג קרקע וז"ב מאד ומה שהקשה עוד שם דאם נימא עבז"ל וא"כ בעבד ומכ"ש במתנה אמאי לא יתנו לאחר מיתה הא עכ"פ מטי לידו לבסוף אף דנתן באמצע לאחר מ"מ עבז"ל לפע"ד ל"ק דאנן בעינן דמטי לידו מהנותן וכאן הא מית ופקע זכותו וז"ב ועיין בא"מ ס"ס קל"ט שהאריך בזה אי גם גבי עבד טלי גיטך מע"ג קרקע פסול ועיין בט"ז ביו"ד סי' רס"ו ס"ק י"ח י"ט וס"ק כ"א ובאמת שבזה הי' מקום לישב קושית התוס' בקידושין דף ס"ג בהא דאמר רבי דלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר ומפרש רנב"י כגון דא"ל לשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והקשו בתוס' למה לי מעכשיו ולפמ"ש א"ש דהרי הר"ן בהכותב גבי הא דאבעיא הרי זה גיטך ולא תגרשי אלא לאחר שלשים וכו' כתב הר"ן שם באמצע דיבור דל"ד לטלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ משום דהגט מתחיל מהיום רק שהתנה שעד שלשים יום יש לו רשות לחזור ע"ש ולפ"ז כאן ע"כ צ"ל מעכשיו דאל"כ הא הו"ל אח"כ טלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ ולכך צ"ל מעכשיו ובזה יש מקום לפלפל גם גבי קידושין דנסתפקו האחרונים אם בעינן שלא יהי' טלי קידושיך מע"ג קרקע ג"כ ל"מ בשטר אם מתנה שלא יחולו הקידושין מעכשיו ולפמ"ש דדוקא בקידושי שטר הוקש לגירושין לענין זה אבל בקידושי כסף מועיל טלי קידושך מע"ג קרקע ועיין בשו"ת מהריב"ל בח"ג ובמלמ"ל פ"ג מאישות ה"א ובב"ש ס"ק א' בסי' למ"ד ובסי' מ"ז וא"כ יש מקום לחלק בין קידושין כסף לשטר ויש להאריך שם ואכ"מ.

2והנה במ"ש למעלה דמהני מתורת יאוש אחר זמן רב נתתי אל לבי דהא יאוש ל"מ בעבדים ועיין ש"ך חו"מ סי' שס"ג שכתב כן בהדיא דהא דאמרו בגיטין דף ל"ח גבי עבד שנשבה דמועיל יאוש הוא דוקא במלחמה וא"כ מבואר דל"מ יאוש בעבדים רק במלחמה וא"כ אין מקום לדברי אלה הנאמרים למעלה אבל באמת בחידושי ליו"ד סי' רס"ז שם הארכתי לבאר היטב ענין יאוש בעבדים וכעת אביא אומר מן החדש דבאמת תמהני דבגיטין דף ל"ט אמרינן דנתיאשתי מפלוני עבדי דמועיל והרי שם לא מיירי במלחמה רק בסתם יאוש ואפ"ה מועיל בעבדים יאוש וצ"ע על הש"ך אבל לפע"ד נראה דבאמת יאוש מועיל בעבדים וכפשטת לשון הראב"ד שהובא בש"ך שם ומ"ש הש"ך דעבר הוקש לקרקע ובקרקע ל"מ יאוש הנה באמת גם בזה אין הדבר ברור והדברים עתיקים וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות אבל אף אם נימא דל"מ יאוש בקרקע היינו משום דענין יאוש אינו רק סילוק דכל דמיאש נפשו הוא מסלק עצמו וכחו מהדבר אבל מ"מ הקרקע לא יצאה מרשות מ"ק ובכ"מ שהוא ברשותה דמרא איתא כ"ז שלא זכה בו אחר והקנה לו הבעלים דאז נכנס ברשות האחר אבל כל שלא זכה אחר במה יצאת מרשות הבעלים אף שסילק עצמו מהקרקע אין לה דעת להיות זוכה לעצמו אבל בעבד ניהו דהוקש לקרקע אבל כל שסילק עצמו הבעלים ממנו זכה לנפשו והרי הוא ברשות עצמו ובכה"ג ל"ש לומר דאין היקש למחצה כמו שלמד בהפ"י בכמה מקומות דכל דמצד הסברא אין הנושאים שווים ל"ש אין היקש למחצה וז"ב מאד ובזה ישבתי לנכון הא דהקשה אותי הרב המופלג מוה' מאיר ני' מווילקאטש בהא דאמרו ביבמות דף צ"ט גבי ולד כהנת שתערב בשפחתה דנוטלין חלק כאחד והקשה כיון דלא נודע מי הרב ומי העבד א"כ עכ"פ ייאש הרב עצמו מהעבד דא"י לעבוד בו והרי אומר נתיאשתי מפלוני עבדי אותו עבד אין לו תקנה א"כ עכ"פ אסורין בתרומה והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דבעינן דוקא שיאמר לו דנתיאש ממנו וכעת ראיתי שגם הפ"י כתב כעין זה והבאתיו למעלה אבל כבר כתבתי דאין לו טעם ולפמ"ש א"ש בפשיטות דבאמת אין מהראוי שיהי' מועיל יאוש בעבדים דהוקש לקרקע רק שעכ"פ כל שהוא עצמו מסלק הרי העבד זכה בנפשו ולפ"ז זהו אם העבד יודע שהוא עבד וזוכה לעצמו אבל כאן כל אחד אינו יודע וחשב שהוא אדון לעצמו והיאך יזכה כל אחד בנפשו ואינו רק זכייה בספק ולכך כ"ז שלא שחררו עצמן ל"מ יאוש ודו"ק.

3והנה בהא דאמרו ש"מ התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה ותמהו התוס' על זה דאף אם נימא דקנה היינו לפי שהוא חייב באמת אבל כאן אפילו העבד עצמו א"י לעכב האדון מלחזור בו ומה מועיל תפיסת השליח ועוד מה שייך תופס לבע"ח בזה אטו חייב האדון לשחררו ועיין בר"ן מ"ש בזה וגם דבריו דחוקים ועיין בפ"י ולפע"ד הי' נראה דהנה לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם וגם רש"י קודם חזרה דבאמת גם העבד אינו משוחרר עד שיגיע גט לידו רק דהרב א"י לחזור בו כיון דהוא צוה ליתן א"כ לכאורה ל"ק ב' קושיות האלו דניהו דכעת הרב חוזר מ"מ כל שצוה ליתן הרי זכה בו השליח לעבד ושפיר מקרי תופס לבע"ח דשפיר חייב לו קצת דניהו דתנו לאו כזכי אבל עכ"פ בע"ח מקרי דעכ"פ צוהו ליתן לו אף דיכול לחזור בו אבל אינו רשאי לחזור בו וגם כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה מסתמא משחררו בשביל איזה דבר שראוי לשחרר מקרי בע"ח אך קושיא הראשונה עדיין קשה דכיון דעכ"פ תנו לאו כזכי א"כ מה מועיל תפיסתו לא יהא עדיף מאלו לקח העבד בעצמו הגט באם לא רצה ליתן לו רק בתנאי שלא ישתחרר בקבלה זו אטו לא הי' יכול לחזור בו אך נראה דבאמת לענין הרב בעצמו פשיטא דל"ק רק דכאן אזיל הש"ס אף דהרב באמת אינו רוצה לחזור לבטל השחרור רק דרב לאחרים היינו להשפחה שנאסר בשפחה וכעין דאמרו בקידושין דף ס"ה דחב לאחריני שקרובתי' נאסרו בו וכ"כ בהדיא בקצה"ח סי' א' דלכך לא מועיל הודאת בע"ד בעבד משום דחב לאחריני שאסר השפחה על עבד וכמ"ש בנתיבות המשפט שם ועיין מ"ש במשובב נתיבות בזה ע"ש ודברי שארי בעל נתיבות המשפט נכונים כמבואר למעיין שם וא"כ כאן דזה תופס לבע"ח שהאדון באמת מקרי בע"ח וחב לאחריני היינו לשפחה שנאסר בה וכל שיכול לחזור בו דתנו לאו כזכי ממילא שפיר מהראוי שלא יהי' מועיל תפיסת אף שהרב באמת אינו רוצה לחזור בו כל שהי' יכול לחזור כיון דתנו לאו כזכי ממילא השליח גורם חוב להשפחה ושפיר מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וז"ב מאד לולא שהקדמונים לא פירשו כן וע"ז משני דתנו הוה כזכי וא"כ הרי מבואר ברמב"ם ובטוש"ע סי' ק"ה דאם אמר הלוה להשליח זכה לפלוני במנה ומנה זו דזכה לו וא"כ שוב לא מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי ה"ה שם שכתב בפ"כ ממלוה על דברת הרמב"ם האלו וז"ל כבר נתבאר בפי"ו ממלוה שאם הי' ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זו שאני חייב לו שאם בא ראובן לחזור בו אינו חוזר אלמא זכה לוי כיון שהוא א"י לחזור בו ודאי אין שאר בע"ח יכולין לגבות ממנו וכן מבואר בפ"ק דגיטין דף י"א גבי הא דתופס לבע"ח דאם אמר תנו נותנין ע"ש ודבריו תמוהים מאד דראי' ראשונה תמוה דשאני התם דלא חב לאחריני כלל וכבר הרגיש בו הלח"מ וכתב דסמך על ראי' שניה אבל גם ראי' שני' תמוה דהרי כיון דתנו הוה כזכי והרי אינו חב רק להבעלים וכיון שהבעלים בעצמם רוצים שוב אינו מקרי חב לאחרים כלל וכבר תמה בזה הקצה"ח סי' ק"ה והניח בקושיא ולפמ"ש הדברים מבוארים דה"ה מפרש דחב לאחריני היינו שחב להשפחה שאוסר העבד בה וזה שפיר מקרי חב לאחריני ואפ"ה כל שאמר זכה לא מקרי חב לאחריני כיון דכבר זכו לו הבעלים והוה כמו הלוה שאמר זכה לפלוני אף שחב בזה לבע"ח אחרים אפ"ה לא מקרי חב לאחריני וז"ב ובזה מבואר היטב גם ראיה ראשונה משום דבאמת הדבר צ"ב דלמה לא יהי' מקרי חב לאחריני וע"כ צ"ל משום דבאמת זה ודאי דהלוה בעצמו אם הי' נותן לבע"ח אף שחב לשאר בע"ח פשיטא דהי' רשאי משום דכיון דבשלו אדם רשאי לעשות מה שירצה כיון דמטלטלין לאו בני שעבודא נינהו ועיין בקצה"ח שם שביאר כן ועיקר הקפידא על השליח שלמה לו לעשות דבר כזה שיזכה לבע"ח אחד במקום שחב לאחריני וא"כ זה דוקא בתופס לבע"ח אבל כל שהלוה אמר לו זכה וא"כ הוא בעצמו יכול לזכות אף שחב לאחריני וא"כ כיון שע"כ הלוה אינו יכול לחזור דהוא כבר אמר זכה ניהו דלא יהיה מועיל זכיית השליח בשביל הלוה זה והרי הוא כאלו תפס בלי קנין מ"מ הא כל שהוא א"י לחזור בו שוב אינו תופס מבע"ח דהרי שוב אינו של הלוה דהוא א"י לחזור בו דבשלמא כשתפס באמת ולא זכהו הלוה כיון שהלוה יוכל לחזור בו אף כשאמר תנו כל דלא הוה כזכי לא מקרי זכייה אבל כיון שאמר תנו והוה כזכי ושוב א"י הלוה לחזור בו כמבואר פי"ו והיינו אף דהוא עדן באחריות הלוה מ"מ הלוה עכ"פ א"י לחזור בו וכל שא"י לחזור בו שוב אינו מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהשליח לא חב כלל דהרי הלוה בעצמו נתן לו וזכהו ושוב לא תפס מבע"ח וזהו דברי ה"ה דכיון דמבואר פי"ו ממלוה דהלוה א"י לחזור וכל שא"י לחזור בו שוב לא מקרי תופס לבע"ח ומבואר בפ"ק דגיטין דבאמר תנו קנה והיינו כמ"ש והדברים ברורים כשמש בכוונת ה"ה ודו"ק היטב כי הוא עצה נפלאה ת"ל ומובטחני כי יש לו פנים בהלכה עוד הי' נ"ל ע"ד הפלפול בישוב דברי ה"ה דהנה ענין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דל"מ נראה לפע"ד דכיון דהלוה לא רצה ליתן לו ולהקנות ותפיסה שלא ברשות הוה דהרי חב לאחרוני ולא טוב עשה בזה לתפוס וא"כ הוה תפיסה בלי קנין דאינו מועיל קנין דהוא לא רצה לקנות רק לזכות לאחר והוה תפיסה בלי קנין דל"מ וז"ב כמ"ש הריב"ש סי' קס"ד שכל תופס צריך שיקנה הדבר באחד מדרכי הקנייה ע"ש וכן נראה מדברי התוס' והרא"ש פ' הכותב גבי מלוגא דשטרי א"כ בשלמא כשתופס לעצמו שפיר הוה תפיסה עם קנין אבל כיון שלא רצה לקנות לעצמו רק לזכות לאחר וזה האחר הרשות בידו שלא ירצה בו דאף בזכות גמור אם צווח שאינו רוצה מועיל ועיין חו"מ סי' רמ"ה וא"כ הוה תפיסה בלי קנין דלא מועיל וז"ב לפע"ד והוא טעם חדש ולפ"ז זהו דוקא בשלא א"ל זכה אבל אם א"ל זכה א"כ הוה תפיסה שיש בו קנין שהרי עכ"פ הוא לא יכול לחזור בו ושפיר מועיל תפיסתו אף שחב לאחריני ועיין קצה"ח סי' ר"ב וז"ש רבינו דאם א"ל זכה מהני ומבוארין דברי ה"ה בראיה ראשונה ומיושב קושית הלח"מ וגם ראיה השני' שפיר דאף דשם לא מקרי חב לאחריני העיקר שרצה ה"ה להביא ראי' דמקרי תפיסה שיש בו קנין ושפיר מביא משם דכיון דבאמר תנו דהוה כזכי לא מקרי תופס לבע"ח אף שהעבד באמת יכול להיות עוד עבד ולא לקבל הגט שחרור אפ"ה מקרי תפיסה שיש בו קנין א"כ אף שחב לאחריני כל דהוה תפיסה שיש בו קנין וכמ"ש ועיין קצה"ח שכתב דתפיסה שאין עמה קנין צריך שיהי' בגוף הדבר ולא כשמוחזק בנייר ולא בחוב ע"ש סי' ר"ב ולפמ"ש הרי כאן לא תפס רק בגט ומיהו כיון דהעבד תפוס בעצמו שפיר הוה תפוס בגוף הדבר ודו"ק. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב דברי רש"י פ"ק דב"מ שדעתו דאם עשה המלוה שליח בפירוש לתפוס מועיל תפיסתו אף במקום שחב לאחריני ותמהו התוס' מעובדא דיימר בר חשו דל"מ תפיסה אף שעשה בפירוש שליח ולפמ"ש א"ש דבאמת סברת רש"י י"ל כיון דהטעם הוא דהוה תפיסה שלא בקנין דהרי זה לא רצה להקנות לו וגם הוא אינו קונה לעצמו רק לאחר והרי האחר הרשות בידו שלא ירצה בזכותו וא"כ אינו רק תפיסה גרידא בלי קנין דל"מ ולפ"ז כשעשהו שליח דהוה לי' כאלו תפס המלוה בעצמו לשם קנין שפיר מועיל וז"ב בסברה ולפ"ז שם דתפס מיורשים דאף הוא בעצמו א"י לגבות מיורשים רק כשתפס וא"כ שוב לא הי' יכול לעשות שליח וכל שאינו תופס אין לו שום זכייה בזה וא"כ הוה תפיסה שאין בו קנין דקודם התפיסה אין לו שום זכות לעשות שליח בזה דעל מלוה ע"פ ל"מ הרשאה כלל וכמבואר בחו"מ ס' קכ"ז ומכ"ש בזה ועיין באהע"ז סי' צ"ג סעיף כ"ג בהג"ה דע"י שליח לא מהני תפיסה באלמנה כיון שאין לה רק ע"י תפיסה ועיין ח"מ ס"ק מ"ג ומכ"ש בזה ודו"ק היטב.

4ובזה י"ל מה שנחלקו הב"י והסמ"ע באם חייב גם להתופס אם תפס יותר משיעור חובו אי מהני ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש י"ל כיון דתפס בקנין דהרי עכ"פ יש לו קנין במקצת שפיר מקרי תפיסה ודו"ק ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. והנה הקצה"ח הביא ראיה לדברי הרמב"ם דבאומר זכה לי מהני מהא דאמרו בגיטין דף למ"ד במזכה להם ע"י אחר והיאך מועיל הזיכוי הא מפסיד לכהנים אחרים וט"ה אינו ממון וא"כ הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ובאמת שלפע"ד אין ראיה משם דש"ה דמתנות כהונה אף נתינה בע"כ הוה נתינה וכמ"ש במיים חיים להפר"ח ועיין קצה"ח סי' רמ"ג וא"כ כל שזכהו אף אם לא קנהו זה הוא יצא ידי נתינה וגם הא הלוה לו עליו וא"כ שפיר הוא זכה במה שזכהו ע"י אחר וגם שם אינו חייב רק לאחד מהכהנים אם זה או זה משא"כ בחייב לבע"ח הרבה מיהו גם במציאה אינו ראוי רק לאחד ויש לחלק וצ"ע בזה ודו"ק והנה התוס' בד"ה כל כתבו לחלק דבדעת אחרת מקנה הוא דאמרינן תן כזכי ולא במציאה ולא נודע הטעם ולפע"ד עפמ"ש בירושלמי פ"ו דגיטין דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה דדבר שאינו שלו לא יכול לעשות שליח וגט שאני דהתורה זכתה לה גיטה ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ד' וסי' כ"ג ובמק"א הארכתי בזה ולפ"ז ל"ש לומר דתן כזכי במציאה שלא יוכל לחזור דל"ש שליחות וא"כ ל"ש תן כזכי דאין נעשה שלוחו לקבל דבר שאינו שלו משא"כ כשדעת אחרת מקנה עכ"פ הוא עשהו שליח ואף דצריך להיות גם שלוחו של בעל הממון אמרינן מסתמא נעשה שלוחו דאנן סהדי דניחא ליה והוא רצה ליתן לו וז"ב לפע"ד. ובזה יש ליישב קושית מהרי"ל בתשובה סי' ע"ח דאם נימא דבקידושין מועיל טלי קידושך מע"ג קרקע א"כ לא יצטרך שליחות לקידושין ויכתוב למקום שאשה שם שתקבל המעות שם ותהי' מקודשת לו ועיין אבני מילואים סי' למ"ד שנדחק בזה ולפמ"ש א"ש דאם לא הוה ילפינן שעושית שליח לקבל הקידושין לא הי' מועיל שליחות לקבל דבר שא"ש וא"כ מכ"ש כשלא עשה שליח ורק שהתורה גלתה דיכולה לעשות שליח וא"כ ממילא מועיל גם טלי גיטך מע"ג קרקע אבל מ"מ צריך שליחות וצ"ע עדיין דסוף סוף למה בעי שליחות בזה.

5והנה בהא דנחלקו הקדמונים ובטוש"ע סי' קמ"א ס"ה אי יכולה לעשות שליח להובאה דהיינו שיהי' שליח להולכה הנה לפע"ד צ"ע שיטת הפוסקים דיכולה לעשות שליח להולכה ואמאי יועיל והא באמת אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו כקושית הירושלמי ורק דהתורה זכתה לו ולפ"ז כיון דלא מצינו שיועיל שליחות רק לקבלה מנ"ל דיכולה האשה לעשות שליח להולכה ואף אם נימא דכל דגלתה התורה שיכולה לקבל דבר שא"ש הוא יכולה ג"כ לעשות שליח להולכה דמה נ"מ אם מקבלת הגט תיכף או שלוחה מקבלת בעבורה או שעושית שליח להתגרש לאחר שיגיע הגט לידה ואדרבא הא עדיף טפי דהא לא עשתה שליח שיקבל לה רק כשיגיע לידה תהי' מגורשת ועד אותו זמן הגט אינו שלה מ"מ צ"ע לפי הס"ד דרבא בריש הזורק דגם גבי אשה שייך גיטה וחצרה באים כאחד א"כ איך יפרנס המשנה דהבא לי גיטי ממקום פלוני שממנו דייק הר"ן הך דינא דמועיל שהאשה רשאה לעשות שליח להולכה ע"ש בריש התקבל והיאך מועיל והא קשה קושית הרשב"א והר"ן דאם שלוחה כמותה תתגרש תיכף דהא בא הגט לשלוחה ואם אין שלוחה כמותה לא תתגרש כלל דהא אין הגט בא מיד הבעל או שלוחו לידה וכתבו דהוה כאלו אמרה שאין רצונה שתתגרש אלא לאחר זמן וקשה הא כיון שאינה מגורשת עד אח"כ א"כ עד הזמן הלז הוה כאלו בא הגט ליד אחר שאינו שלוחה דהא אין לה עדן יד לקבל הגט ולא הוה חצרה עדן וא"כ אח"כ הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דהא לא בא הגט לידה מיד הבעל או שלוחו דאם נעשה שלוחו פשיטא דמגורשת עפ"י דבריו וכמ"ש הר"ן שם בהדיא ובעבד פשיטא דלא יועיל דיד עבד כיד רבו וגיטו וידו באים כאחד והרי לכמה דברים הוקש עבד לאשה וע"כ דגם בגט לא מועיל כנלפע"ד ובגליון הש"ע סי' ר"מ שם תמהתי על ספיקן של גאונים הנ"ל דלכאורה הדבר מפורש בסוגיא שם בהא דאמרו ריש התקבל אתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הולך כמה שאמרה אר"ב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת ש"מ אדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא דידה קא סמיך מכי מטי גיטא לידה אגרשה ומסיק דאמרינן דעקר השליח לשליחתו וקשה דהיאך מוכח כלל ולמה לי הטעם דעקר תיפוק לי' דהא כל שאמרה הבא לי גיטי והוא אמר הולך כמה שאמרה לימא דהוא לא רצה לעשות שליח כלל רק כאשר עשתה האשה שליח ואינו רוצה שיהי' שלוחו וא"כ שוב ליתא לשליחות כלל וע"כ דמועיל גם שליח להובאה ואף דיש לדחות דניהו דעקר לשליחותי' והבעל ג"כ סמך אדיבורא דידה אבל מ"מ רצה שיהי' השליח שלוחו ג"כ ולא עקר לשליחותו לגמרי שיהי' רק שלוחה לבד דלמא נימא כזאת אך בגוף הדין לפע"ד נראה כמ"ש ומטעם דכיון דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה מחברו דבר שא"ש ורק דבגט זכתה התורה א"כ דוקא שליח לקבלה מהני ולא להולכה וא"ל כל דזכתה התורה מועיל אף להולכה דז"א דהרי באמת כל הפלפול הוא בשלא עשהו הבעל לשליח שיהיה שלוחה בלבד דאל"כ אין מקום לפלפול כלל דהא היה מצדו שליח וכמ"ש הר"ן בהדיא וא"כ הא כבר נודע מ"ש התוס' בב"מ דף ע"א דא"א להמלוה לעשות שליח שיקבל המעות מיד העכו"ם דצריך שיעשה שליח מיד העכו"ם שהוא בעל הממון ואף להחולקים על שיטת התוס' כבר העלה המחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ל"ג דבמתנה ודאי כן הוא שאין אדם עושה שליח לקבל דבר שא"ש ע"ש ולפ"ז בגט דהוה ג"כ כמתנה ניהו שהתורה זכתה לעשות שליח היינו לקבל גיטה אבל להולכה דאין לה זכות א"כ צריך הבעל שיזכה לו הגט וכל שלא עשהו שליח לא יועיל וז"ב לפע"ד אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בפ"י ריש התקבל שהרגיש בזה דמהך דאמר הבא לי גיטי מוכח דיכולה לעשות שליח להובאה ונהניתי עד מאד אבל מה שהקשה שם דעכ"פ מועיל מתורת שליח לקבלה דכל שגלתה דעתה דרוצית בקבלה מועיל כשיעשה הוא שליח לקבלה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא ע"כ דלא עשה הבעל שליח כלל רק שרצה שיהי' שלוחה כמו שאמרה דאל"כ אין מקום להוכיח הדין כלל דהא הוא עשה שליח וע"כ דלא רצה לעשותו שלוחו רק שלוחה בלבד וא"כ שוב הו"ל ביטול השליחות דהא עוקר לשליחתו ובלא"ה נראה לפע"ד דכיון דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שא"ש רק דהתורה זכתה וא"כ אף אם נימא דגם שליח להולכה מצי משוית היינו באם באמת עשתה שליח להולכה והשליח לא עקר שליחותו אבל כיון דהשליח רצה שיהי' שליח לקבלה לבד ולא להולכה וא"כ בכה"ג לא גלתה התורה דיועיל שליחותה ומתורת שליחות שלו לקבלה ל"מ דאף דגלתה דעתה שרוצית להתגרש כל שהיא אמרה הבא לי גיטי א"כ עד שיבא הגט לידה לא רצתה לקבל דבר שא"ש ופשיטא דל"מ בכה"ג גילוי דעת וז"ב לדעתי ויש להאריך בזה ואכ"מ ועיין בית מאיר ס"ח שם ובאמת שלפע"ד תמי' גדולה על מה שרצה הפ"י לחדש דאם היא אמרה הבא לי גיטי שוב יכול הבעל לעשות שליח לקבלה דהא כבר גלתה דעתה שרצונה להתגרש דהא משנה מפורשת בגיטין דף ס"ה באומרת הבא לי גיטי דמותרת לאכול בתרומת כל שלא הגיע גט לידה וקשה אמאי וניחוש דלמא הבעל עשה השליח לקבלה ומתגרשת תיכף וע"כ דאף בזה ל"מ עד שיגיע גט לידה ודברי הפ"י תמוהים לפע"ד.

6והנה בענין טלי גיטך מע"ג קרקע שהארכתי למעלה ארשום בכאן מה שהשבתי בהא דשאל אותי יניק וחכים כמר סענדער בן המופלג מוה' יוסף שארשטיין ני' בהא דאמרו בגיטין דף ע"ח כתב לה גט ונתן ביד עבדה דאם הי' ישן וכפות דקנתה הגט וע"ז הקשה דהא אמרו בב"מ דף ט' דספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה וכתבו התוס' אף דאמרו בקידושי' נ"ח רכוב כמהלך דמי וכאן בחצר משום יד אתרבאי ויד מינח נייחא וממטי לה עם גופי' וא"כ חזינן דיד נמי מינח נייחא א"כ כיון שהניח ביד העבד שוב לא היה חצר מהלך ואמאי לא יקנה להאשה דהא הו"ל חצר שאינו מהלך והוא לכאורה קושיא גדולה והשבתי בזה עפמ"ש הב"ש באהע"ז סי' קל"ט ס"ק כ"ט בנתן ביד עבדו דאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה וכתב הב"ש דצריך לחזור ולטלו ממנה דאל"כ הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דבשלמא בנתן בחצרה החצרה נקנה לה מכבר אף שהיא לא היתה שם והו"ל חצר שאינו משתמרת כל שבאתה אח"כ הוה כאלו נתן בידה משא"כ בעבדו דלא הי' שלה מקודם ע"ש ולפ"ז נראה לפע"ד דאם נתן ביד עבדה וכל שאינו כפות דהו"ל חצר מהלכת דלא קנתה שוב אין אותו חצר קונה לה א"כ מה מועיל דהיד של החצר דהיינו יד של עבד קונה לה דמינח נייחא כל דממטי ליה עם גופי' א"כ שוב הוה כמונח ע"ג קרקע דלה אין קנוי דהו"ל חצר מהלכת ואף דהוה נייח מ"מ נחית בחצר שמהלכת והו"ל כמונח ע"ג קרקע דאינו חצר שקנויה לה ול"מ כנלפע"ד ובשלמא אם נתן לתוך קלתה דכל שהקלתה מינח נייחא א"כ הוה כנתן בחצרה דקנוי לה ולא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע וכמ"ש הר"ש דחצרה שלה נקנה לה מכבר והוה כנתן בידה אבל כאן הוה כנתן ביד חצרה המהלכת דהו"ל כהניח ע"ג קרקע כיון דהיד ממטי עם הגוף ואינו נפרד לעצמו והו"ל כחצר המהלך מה בכך שהניח ביד של חצר מהלך דלא קנה וז"ב לפע"ד.

7והנה במ"ש הר"ן בכתובות דף פ"ו בהרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים דדעת הראב"ד דאף בכה"ג שנתן לה לשם גירושין רק שתחול לאחר שלשים הוה טלי גיטך מע"ג קרקע קשה לי טובא דא"כ היאך נסתפק המהרש"ך אם בקידושין אמרינן ג"כ דטלי קידושיך מע"ג קרקע ל"מ א"כ יקשה קושית הב"ש סי' למ"ד ס"ק א' דהיאך מועיל בהיה לה פקדון ואח"כ אמר התקדשי ול"ש לומר דנתן לה בתורת נתינה והא הוה כ"ש מנתן לה בתורת גירושין כל שלא חל בשעתו מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע מכ"ש בלא נתן לשם קידושין כלל וגם קשה במקדש לאחר שלושים ובא אחר וקדשה בתוך שלשים דסבר שמואל דלאחר שלשים נגמרו קידושין ראשונים ומכ"ש בלא קדשה אחר והא הוה טלי קידושיך מע"ג קרקע לשיטת הראב"ד וצע"ג. והנה בדברי המח"א הלכות זכיה סי' ל"ג שהקשה לפי דברי התוס' דא"א לזכות לחברו ע"י אחר אא"כ שיהי' שלוחו של בעל המעות וע"ז הקשה דא"כ היאך אוקמא בגיטין דף למ"ד במזכה ע"י אחר והא א"א לעשות שלוחו של בעל הממון דהא במתנות כהונה אין לו בהם רק ט"ה ואין לבעלים שום שעבוד רק ט"ה וט"ה אינו ממון לו וע"כ דעת המרדכי בפ"ק דמציעא דבמתנות כהונה ל"ש דעת אחרת מקנה ובאמת שדבריו תמוהים דממנ"פ אם אין לבעלים בהם רק ט"ה ודאי דל"ש דעת בעל ממון דהא אינו בעל הממון והרי בהפקר ודאי מצי לזכות לחברו אף שאין כאן בעל הממון וה"ה בזה ואף דנימא דהפקר שאני דאין כאן בעל הממון כלל משא"כ בזה שיש עכ"פ להבעלים ט"ה דיכולים ליתן למי שירצו אבל ממנ"פ אם חשבת להו לבעלים שוב יש כאן זכיה מיד בעל הממון ואם אין לה שום זכייה הוה כאין להם בעלים כלל ולדבר זה העירני הרב החריף מוה' איצק שמעלקיש ני' רק שהוא הרגיש מדברי התוס' שכתבו דאם הי' הגוי מפקיר המעות הי' קונה ומזה אין ראיה כלל די"ל דשם דליכא בעל הממון פשיטא דל"צ כלל בעל המעות אבל כאן יש בעל הממון אבל כ"כ דממנ"פ קשה ודו"ק וגם לפמ"ש המח"א טעמו של התוס' עפ"י דברי הירושלמי דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שא"ש ולכך צריך שיהי' שליח של בעל הממון ג"כ כאן כיון דבאמת הבעלים רוצים להיות המתנות לעניים ולזה נתן להם התורה רשות וא"כ שוב יכולים לעשות שליח לזכות להם ובלא"ה אין התחלה לדברי המח"א דטעמא מאי כתב המרדכי דאין לבעלים שום שעבוד רק ט"ה משום דהתורה זכתה לכהנים וא"כ שוב יכולים הכהנים לזכות ע"י שעושין שליח דל"ש שעושין שליח לזכות דבר שא"ש דהא הוה שלהם ודו"ק וכל דברי המ"א שם הם מגומגמים קצת כאשר יראה המעיין וראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ד שכתב להקשות דכל מקדש ע"י שליח נימא דהוה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכתב דכאן ל"ש דהא היא מתרצית והיא בעלת בחירה ומתרצית לזה מי יוכל לכופה ולפע"ד זה אינו דעכ"פ השליח לאו כל כמיניה לחוב לאחרים כמ"ש הרא"ש דעכ"פ לשויא שליח לאו כל כמיני' ואני פרשתי במק"א דשליחות ילפינן מקרא והיינו במקום דאינו חב לאחרים אבל במקום דחב לאחרים לא גלתה התורה דשייך שליחות ולזה לאו כל כמיניה וא"כ אין נ"מ וע"כ כמ"ש לתרץ הנו"ב משום מיגו דזכה לנפשי' ובתשובה הארכתי בזה ואכ"מ.

8והנה בדברי המח"א דאדם א"י לעשות ש"ק לקבל מתנה כדאמרו בירושלמי לכאורה צ"ב דא"כ איך אמרו בחולין דף קל"ג דהאי צורבא מרבנן דדחיקא לי' שעתא דכהן יוכל לזכות לו מתנות כהונה אף דהוה כעושה שליח לקבלה מיהו ז"א דהרי בירושלמי אמרו דאם הן שלך צדק הי' יכול לעשות ש"ק ועיין במח"א שם וא"כ מכ"ש במכירי כהונה דאסור לחזור בו ועיין בב"ב דף קכ"ד לענין בכור מ"ש התוס' שם ועיין קצה"ח סי' ער"ח וא"כ לכך יכול לעשות שליח ועיין במח"א הלכות זכייה סי' ט' ודו"ק היטב.

9ודרך אגב ארשום כאן מה שכתב תלמודי החריף מוה' מענדיל בודק ני' בקונטרס בקנין חצר ושם נסתפק בנתן דבר לחצירו ואז לא הי' יכול לקנות בעת ההוא כגון שא"ל תהי' פקדון בידך עד שלשים יום אם החצר קונה אח"כ כיון דאז בשעה שבא להחצר לא הי' קונה רק אח"כ לא מהני והרי אם נימא דחצר מטעם שליחות אם בעת שעשה השליחות אז עשה איזה קנין קנה ולא אח"כ והאריך בזה ובזה רצה לישב פירש"י בגיטין ע"ז גבי דתיזל ותיחוד ותפתח שכתב מתורת אגב ולא פירש מתורת חצר משום דבתורת חצר ל"מ כיון דבא כבר הגט לחצר ואז לא רצה לגרשה הנה מלבד שגם הוא כתב דהדבר ברור דמועיל שכן מוכח בכמה מקומות אמנם הדבר מבואר בגיטין דף ס"ג דחצרה הבאה לאחר מכאן דל"מ ופירש"י שהי' החצר של אחרים ואח"כ קנתה ומבואר דאם הי' שלה מקודם אף דלא בא לשם קנין רק בתורת פקדון מועיל אח"כ ושם דל"מ הוא משום דהוה טלי גיטך מע"ג קרקע אבל כל שבא לידה בתורת פקדון לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע כמ"ש הב"ש סי' למ"ד ס"ק א' ועיין ביד שאול מ"ש בזה בהלכות עבדים ועיין במרדכי פ"ח דגיטין גבי ותיזל ותיחד שהקשה ג"כ דהוה טלי גיטך מע"ג קרקע וכתב דשם גיטה וחצרה בא כאחד ע"ש וא"כ מבואר הדבר כמ"ש.