שואל ומשיב מהדורא תנינא א:כ

1לבאר דין ס"ס במקום דאתחזיק איסורא.

2הנה הרשב"א ח"א סי' ת"א האריך להוכיח דס"ס מועיל אף דאתחזק איסור ומועיל יותר מרוב והביא מהא דהכשיר ר"י באלמנת עיסה מטעם ס"ס כדאמרו בכתובות י"ד והרי הוא פוסל אף ברוב כשרים ואף בטוען ברי וע"כ דס"ס עדיף מרוב והרי רוב עדיף מחזקה ע"ש והפ"י בחידושיו שם ובק"א האריך לדחות דברי הרשב"א ואמרתי לישב דברי חכמים והנה הפ"י הקשה דמנ"ל לרשב"א דלמא משום דיש רוב כשרים דרוב המשפחה כשרים וגם חזקה בהדה ועוד דהא אדרבא מדר"ג אפכא שמענו דאלים ליה ברי ושמא טפי מס"ס והרי ברי ושמא לחוד לא מועיל במקום דאתחזיק איסור וא"כ מכ"ש דס"ס לא מועיל במקום חזקה יעו"ש ובק"א ובשו"ת שב יעקב סי' מ"ח אך לפע"ד נראה דבאמת צריך להבין למה מועיל לר"י ס"ס והא ס"ס הוא מטעם רוב והרי אקבע איסורא ול"מ רוב ועיין בהפלאה אך נראה עפמ"ש בתשובה לענין שתוקי דבר נפלא ובאמת קבוע שאינו ניכר ל"מ קבוע מן התורה וכמ"ש התוס' בנזיר י"ב וכתבתי שם דבר חדש דלפמ"ש הכו"פ בסי' ק"י דהיכא דניכר לאדם אחד מקרי קבוע ניכר ואמרתי שם דזה דוקא היכא שאותו האיש מהימן אבל אם אינו נאמן ל"ש לומר דניכר הקבוע ולפ"ז לר"ג דאמר דהיא נאמנת וא"כ אם היא נאמנת א"כ מקרי קבוע הניכר דהרי כשם שנאמנת להכשיר כן י"ל דנאמנת לומר שזה פסול ואף דבספק ממזר אינה נאמנת לפסול דוקא לענין בניה לפסול אבל לענין עצמה ודאי נאמנת ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט ולפ"ז לר"ג דס"ל דנאמנת שפיר אלים לי' ברי ושמא מס"ס דהס"ס הוא משום רוב וכל קבוע כמע"מ והרי ניכר האיסור אבל לר"י דאמר לא מפיה אנו חיין וא"כ כל שאינה נאמנת להכשיר אינה נאמנת לפסול מכ"ש ועב"ש שם ולפ"ז שפיר הוא ס"ס ולפ"ז שפיר יליף הרשב"א דס"ס עדיף מרוב לר"י ול"ק דשאני התם דאיכא רוב דמה יועיל כמה רובא כל דאיכא קבוע וע"כ דס"ס עדיף מרוב משום דלדידי' אינה נאמנת ול"ש קבוע וא"כ מדוע לא יועיל רוב לחוד וע"כ דס"ס עדיף מרוב משא"כ לר"ג ודו"ק. עוד יש לומר דבאמת צריך להבין לר"ג אמאי יועיל ברי ושמא יותר מס"ס וגם יותר מתרי רובא דלר"ג לא מועיל אף תרי רובי וכמ"ש הרשב"א שם ולמה יעדיף כח הברי בזה וצ"ל דבאמת כיון דמעלה עשו ביוחסין ול"מ רוב משום דעכ"פ מיעוט יש א"כ מה מועיל תרי רובי ס"ס יש מיעוט ואנן בעינן יחס בבירור ולפ"ז לפמ"ש האו"ת בקונטרס התפיסות דלכך רובא דדיינים מחשב רוב גמור וכמ"ש התוס' בסנהדרין דף ג' אף דבממון לא אזלינן בתר רוב משום דכל רוב יש עכ"פ מיעוט כנגדו משא"כ ברוב דיינים לפי דברי הרוב של הדיינים בבירור הדין כן ולא יש מיעוט כלל לפי דבריהם ע"ש ודפח"ח ולפ"ז זהו טעמו של ר"ג דלכך לא מועיל ס"ס ותרי רובי משום דעכ"פ יש מיעוט ואנן בעינן דבר ברור ולפ"ז בברי כל שטוענת ברי א"כ לפי דבריה ליכא חשש מיעוט כלל ולמה לא יועיל ולכך אלים לר"ג ברי מס"ס ולפ"ז לר"י דלא אלים ליה הברי משום דניהו דלפי דבריה ליכא שום חשש אנן לא מהמנינן ובס"ס מועיל לר"י ע"כ דס"ס עדיף מרוב דהרי רוב לא מועיל לר"י וס"ס מועיל וע"כ דבס"ס לא הוה רק מיעוטא דמיעוטא ושפיר הוכיח הרשב"א דס"ס עדיף מרוב ולר"ג הא דלא מהני משום דבעי ביוחסין דבר ברור ובזה ל"ק קושית הפ"י הנ"ל דאף דבכ"מ ל"מ ברי ושמא היינו משום דאנן לא מהמנינן ליה נגד החזקה אבל כל שנאמן כמו הכא דר"ג מהימנת ממילא עדיף מרוב דליכא שום מיעוט וז"ב כשמש ודו"ק ובשאר דברי הפ"י כבר השיב הרב בעל שב יעקב שם והרב בעל הפלאה כיון ג"כ במקצת לדבריו אמנם מ"ש הפ"י בשו"ת שב יעקב דמנ"ל כלל להקל בס"ס וחזקה ורובא ילפינן מקרא ומנ"ל ס"ס לפע"ד אדרבא מזה ראיה להרשב"א דס"ס עדיף מרוב ולכך כיון דילפינן רוב מאחרי רבים להטות דברובא דאיתא קמן פשיטא דאזלינן בתר רוב ועיקר הילפותא הוא לענין רובא דליתא קמן כדאמרו בחולין י"א וא"כ ס"ס דאיכא שתי צדדים להתיר ועדיף מרוב והוה רובא דאיתא קמן ובזה ודאי דאזלינן בתר רוב וז"ב. וראיה ברורה דס"ס עדיף מרוב דהרי ר"מ חייש למיעוטא ובס"ס גם ר"מ מודה וכן מצאתי בהפלאה שכתב ראיה זו ולפמ"ש נכון הדבר בטעמו דהרי ס"ס הוה רובא דאיתא קמן והרי ברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה דאזלינן בתר רוב וכמ"ש המרדכי פרק הזרוע והלחיים רמז תשל"ז הן אמת דיש לעיין למה מודה ר"מ ברובא דאיתא קמן הא מ"מ יש מיעוטא ואף דכתיב אחרי רבים להטות היינו שם דלפי דברי הדיינים ברוב ליכא שום מיעוט משא"כ בכל רובא דאיתא קמן דאיכא מיעוט לפנינו אברא דלפ"ז יקשה היאך יליף בחולין רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות מאחרי רבים להטות והלא יש לחלק כמ"ש האו"ת דרוב דיינים לגבייהו ל"ש מיעוט אך ז"א דזה דוקא אם אזלינן בתר רוב א"כ שפיר נחשב רוב גמור דהמיעוט כמאן דליתא אבל אם לא ניזל בתר רוב א"כ אכתי ספק הוא דמה חזית דניזל אחר דעת הרוב הא המיעוט אומרים להיפך וע"כ דאזלינן בתר רוב ברובא דאיתא קמן וא"כ גם לר"מ אזלינן בתר רוב דאיתא קמן וה"ה בס"ס ודו"ק. וראיתי בכו"פ בבית הספק בסי' ק"י שהאריך לשיטת הרשב"א אם ס"ס מועיל במקום הרוב ולפע"ד נראה דאם הס"ס מתנגד להרוב דהיינו ששני הספיקות הם נגד הרוב א"כ לגבי שתי הספיקות הרוב מנגדו א"כ נגד כל אחד מהספיקות הרוב עדיף ומה שלא יצדק נפרד לא יצדק מחובר דכל אחד מהספיקות אתרע נגד הרוב אבל אם רק אחד מן הספיקות נגד הרוב א"כ הספק השני במקומו נגד הרוב וכשנצטרף הספק השני אף שהרוב מנגדו הא בצירוף הספק השני הו"ל ס"ס גמור ובפרט אם נימא כמ"ש השיטה בב"מ יוד דרוב ג"כ אינו רק ספק והתורה אמרה דבספק כזה הולכין אחריו וכל שיש ס"ס כנגדו לא אזלינן בתריה ובזה אין ראי' מהא דכתב הראב"ד בהלכות ט"מ דשפחתו של מציק הוה ס"ס אף דהוא נגד הרוב וכמ"ש הכ"מ ועכו"פ שם משום דשם משמע דרק הספק דנפל הוא נגד הרוב דולד מעליא ילדן וא"כ הספק השני דשמא אכלוהו הוה ספק גמור ובצירוף הספק השני הו"ל ס"ס גמור ובזה מיושב מה שהביא הכו"פ שם מהא דכתבו התוס' בכתובות דף ט' ד"ה ואבע"א דרובא דרצון עדיף מחזקת היתר אף דלענין הס"ס לא חשבינן לי' לרובא דרצון לרוב גמור כ"א מדרבנן וא"כ הס"ס עדיף מרוב דרצון ואפ"ה לגבי החזקה הרוב עדיף ש"מ דרוב דרבנן יכול לדחות החזקה וס"ס דאלים מזה יכול בודאי לדחות החזקה ולפמ"ש אין ראיה דבאשת ישראל פחות מבת שלשה דליכא רק חד ספק שמא באונס והקשו דנוקמא בחזקת היתר וע"ז כתבו דרובא דרצון עדיף דאונס יש לו קול וא"כ שפיר עדיף הרוב ולא מקרי אונס ספק כלל דאין הספק שקול דהרוב מנגדו ואף דאינו רק מדרבנן מ"מ הספק אינו שקול אבל לענין השני דלענין תחתיו או אינו תחתיו אין הרוב מנגדו כלל וא"כ אף שהספק השני לענין אונס הרוב מנגדו כבר כתבתי שעכ"פ צריף לס"ס מועיל אברא דאכתי צריך להבין לפמ"ש אף אם הי' רוב דאורייתא הי' מועיל הס"ס והרי התוס' כתבו דאם הי' רובא דרצון דאורייתא ל"מ הס"ס נגדו וע"כ נראה להיפך וכמ"ש הרב בעל פ"מ לענין ס"ס נגד החזקה דאם החזקה נגד שתי הספיקות אז הס"ס עדיף אבל אם אינו רק נגד ספק אחד א"כ לגבי אותו ספק החזקה עדיף וא"כ נשאר הספק השני וחזקה עדיף מספק אחד ולפ"ז ה"ה ברוב נגד ס"ס דאם השני ספיקות מנגדות נגד הרוב אז ס"ס עדיף אבל אם ספקא מנגד להרוב א"כ פשיטא דאותו ספק לא מחשב נגד הרוב ונשאר רק ספק אחד ואסור ולפ"ז אם הי' רוב רצון רוב גמור הי' מנגד לספק דאונס ולא נשאר רק ספק אחד דספק תחתיו והי' אסור אבל כיון שאינו רוב גמור א"כ גם אותו ספק דאונס מצטרף דהרי לא מנגדו רוב גמור ולפ"ז זהו לענין ס"ס אבל לענין ספק אחד כל שספק רצון מנגדו אינו ספק השקול ואתרע החזקה וז"ב מאד אברא דלפ"ז קשה לכאורה איך הקשו בתוס' דהו"ל ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא ומאי קושיא הא לענין הספק דקטנותה יש חזקת הגוף דבתולה היתה עד עתה כנגדו וכמ"ש התוס' ד"ה ל"צ וא"כ כל שחזקה סותר ספק אחד שוב לא מועיל ס"ס נגד החזקה וכמ"ש הפ"מ אך נראה דבאמת יש חזקת היתר כנגדה ולענין ס"ס רובא דרצון לא מקרי רוב גמור וכמ"ש התוס' כאן וא"כ אוקי חזקה להדי חזקה ונשאר הס"ס במקומו וז"ב ובזה מיושב מ"ש הפ"י במ"ש התוס' דרובא דרצון סותר החזקה והא יש להסתפק דלמא בקטנותה ופיתוי' אונס ול"ש רובא דרצון ולפמ"ש א"ש דכיון דמסקי התוס' דשם אונס חד הוא א"כ לא נשאר רק ספק א"כ ל"ש חזקת היתר דלנגד זה יש חזקת הגוף ואוקי חזקה להדי חזקה ולא נשאר רק ספק אחד:

3ובזה יש ליישב קושית המהרי"ק סי' קס"ז דנימא ספק שמא לא ידעה שיש איסור לזנות כיון דבקטנותה הי' ולפמ"ש א"ש דלעומת זה יש חזקת הגוף נגדו וא"ל דאוקי חזקה נגד חזקה והס"ס במקומו וכמ"ש דז"א דלולא החזקת היתר מנ"ל לחדש ספק שמא לא ידעה האיסור דמסתמא ידעה האיסור וז"ב. ובזה יש לישב קושית הפ"י שהקשה בהא דמקשו התוס' דנוקמא אחזקת כשרות לכהונה והקשה הפ"י דהא יש ס"ס להחמיר ספק שמא תחתיו ושמא לפסול נבעלה וכבר העירו בזה הקדמונים בשטמ"ק ולפמ"ש א"ש דבאמת ס"ס נגד החזקה מהראוי שלא יועיל דהא החזקה סותר רק דכל דסותר לשני הספיקות א"כ שני הספיקות הו"ל כרוב ורוב עדיף מחזקה ולפ"ז זהו כשהשני ספיקות הם מענין אחד כגון ספק ספיקא בשחיטה א"כ נגד חזקת אבמה"ח יש שני ספיקות להכשיר אבל כאן הספק שמא פסול ושמא תחתיו החזקה סותר לכל אחד וכל שלא יצדק נפרד מה יועיל בהתחברם ביחד דדוקא כשהם מענין אחד אז החיבור הוה שני צדדים והוה כרוב דסותר החזקה משא"כ כאן והבן בדברים כי קצרתי. וראיתי להפרמ"ג בכללי הס"ס שם שהביא בשם המבי"ט בקרית ספר בפ"ט מט"מ שכתב דהא דמטמאין בס"ס ברה"י הוא רק מדרבנן ומסיים הפרמ"ג עליו שהוא חידוש גדול ולפענ"ד נראה דמזה ראיה להרשב"א דס"ס עדיף מרוב ויקשה קושית הפ"י בק"א דא"כ למה החמירו בס"ס הא ברוב טהור ברה"י כמבואר בתוספתא דטהרות ובנדה דף י"ח דתשע צפרדעים ושרץ ביניהם דטהור כשנמצא וע"כ דבאמת מה"ת טהור בס"ס ורק מדרבנן החמירו אך מה דהחמירו מדרבנן בס"ס ולא החמירו ברוב והרי ס"ס עדיף מרוב נראה לפע"ד דהדבר נכון דהרי גם בספק אחד מהראוי לטהר בטומאה ברה"י ונעמיד על חזקת טהרה רק דילפינן מסוטה וא"כ מה לי חד ספק ומה לי תרי ספיקי ויתכן יותר דכל הענין דס"ס הוא משום דבחד ספק אף אם נימא דמדאורייתא אסור מ"מ אינו רק משום ספק והוה ספק השקול וא"כ הספק השני מכריעו יותר להיתר מאיסור ועדיף מרוב עכ"פ ספק השקול בודאי לא הוה ולכך מתירין בס"ס דכל ספק שאינו שקול לא מקרי ספק כלל ולפ"ז בספק טומאה ברה"י דמסוטה גמרינן לעשות הספק כודאי וא"כ פשיטא דבחד ספק לא שרינן לי' ולכך החמירו בס"ס ואף כל ספיקות שאתה יכול לרבות החמירו בכל הספיקות משום דל"פ וכן נראה מלשון התוס' בב"ב דף נ"ה ע"ב ד"ה ר"א דאינו רק מדרבנן דהרי ר"א מטהר בס"ס ובדאורייתא ל"פ ר"א ורבנן וכן נראה מהתוס' פסחים דף ט' ד"ה ואת"ל ובד"ה ספק דלפעמים מקילין בס"ס וע"כ דאינו רק מדרבנן ודו"ק ובמ"ש יתבארו דברי התוס' בב"ק י"א ד"ה דאין שכתבו דשמעתין איירי לענין שאסורה לבעלה ותמה המהר"ם שיף דהא ספק טומאה מסוטה יליף לה ושם ג"כ נאסרה על בעלה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דל"מ ס"ס בטומאה הוא כיון דהתורה עשה הספק כודאי ואינו מועיל הספק שני לבד ולפ"ז זהו בסוטה ובטומאה אבל טומאה לאסרה על בעלה אינו רק ספק בלבד ואינו שורף תרומה וקדשים ע"ז א"כ ממילא הוה ס"ס גמור כבכל איסורין וז"ב ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ק"כ שהאריך הוא ובנו ז"ל בהג"ה בענין הלז דאמאי לא יהי' ספק נדה ס"ט ברה"י ולא נזכר מדברי התוס' אלו ונוראות נפלאת על המהרש"א בנדה דף י"ט שהקשה דמשארסתני נאנסתי מהראוי להיות ספק טומאה ברה"י ול"מ חזקה והדבר תמוה דבאיסורין ל"ש ספק טומאה ברה"י וכמ"ש אברא דבשטה מקובצת בב"ק שם כתב בישוב קושית התוס' שם דע"כ לא ילפינן ספק טומאה ברה"י מסוטה רק בדבר שנאסרה מחמת דבר אחר כגון סוטה מבועל אבל בנדה דהטומאה בגופה לא שייך זאת וס"ס מותר ובזה אמרתי לישב קושית השיטה מקובצת בכתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ דמה מועיל ס"ס הא ברה"י כל ספק שאתה יכול להרבות טמא והיינו דלא ס"ל כחלוקו של התוס' דלענין איסור לא אמרינן זאת ולפמ"ש י"ל דגם לחלוקו של השטמ"ק בב"ק ל"ק קושיתו דכל הסברא הוא דשם בא הטומאה מחמת הבועל ולפ"ז באשת ישראל דהספק שמא באונס ומותרת ונמצא אף שבא עליה הבועל כל שלא נתרצית היתה מותרת ועיקר הספק שמא נתרצית וזה בא מכח גופה ורצונה ובכה"ג מועיל ס"ס ובשלמא בסוטה הספק שמא לא נבעלה אבל אין הספק אם באונס זה מקרי מחמת ד"א אבל בספק שמא באונס הספק תלוי בה וגם הספק דתחת בעלה י"ל ג"כ דמקרי הספק בה אם היתה בשעה שהיתה לאיש דאל"כ לא נטמאה ובזה יש לכוון מ"ש השטה דמ"מ מועיל הס"ס דהספק על גוף הביאה והדברים תמוהים כמ"ש האחרונים דגם ספק ביאה טמא ברה"י לרבנן דר"א וגם תינח הספק דתחתיו ספק אינו תחתיו אבל הספק שמא באונס זה לא מקרי ספק ביאה ולפמ"ש י"ל דהספק השני לא בא מחמת הבועל והספק דתחתיו היא ספק ביאה ובכה"ג כ"ע מודים דמועיל ס"ס וז"ב. ובזה אמרתי ע"ד הפלפול לישב קושית הפ"י בכתובות דף נ"א במה דאמר אבוה דשמואל חיישינן שמא תחלתו באונס וסופו ברצון והקשה הפ"י דהרי התוס' הקשו בסוגיא דפ"פ דנוקי בחזקת היתר לבעלה ותירצו דרובא ברצון דאונסא קלא אית לה וכאן דהי' בודאי אונס א"כ שוב יש לאוקמא בחזקת היתר ולפמ"ש יש לומר דע"כ לא הקשו בתוס' דניזל בתר חזקת היתר אף דבס"ט ברה"י ל"מ חזקת היתר מ"מ כאן לענין ספק באונס ל"ש ס"ט דאינו בא מחמת הבועל אבל שם דתחלתו הי' באונס רק שאח"כ חיישינן שמא נתפתתה ונתרצית דלא ס"ל סברת רבא דיצרה אלבשה ועיין בכ"מ פ"כ מסנהדרין וא"כ גם הרצון בא בסיבת הבועל שאנסה בתחלה ובכה"ג הוה ספק טומאה דל"מ חזקת היתר ודו"ק כי הוא חריף ועיין בשב שמעתא א' פט"ו ששכח דברי עצמו מה שביאר פי"ב שם דלבעלה ל"ש ס"ט ברה"י ודו"ק:

4והנה בגוף דברי הקרית ספר חפשתי בפ"ט מט"מ ולא מצאתי דבר מזה רק שראיתי שם דבר זה שכתב דספק תורה לחומרא נ"ל שהוא מן התורה דהרי ספק ממזר מותר מכלל דשאר ספיקות להחמיר והוא תימה דכי חדת הי' לי' ולא מפיו אנו חיים והרי אדרבא הרמב"ם למד מזה דממזר דכל ספיקות מדאורייתא לקולא והרשב"א דחה וצ"ע אבל מ"ש הפ"י בשמו לא מצאתי וחפשתי ומצאתי פי"ח מאבות הטומאות ומצאתי זאת שכתב כן ונסתייע מדברי התוס' בב"ב ונהניתי שכפי הנראה כוון למ"ש:

5והנה במ"ש למעלה בשם השטמ"ק בב"ק דע"כ לא ילפי ספק טומאה מסוטה רק בדבר שנאסרה מחמת דבר אחר כגון סוטה מבועל אבל בנדה שהספק בגופה לא שייך למילף מסוטה ומועיל ס"ס והיינו דהוא ס"ל דגם לגבי איסור מקרי ספק טומאה ברה"י ורק דמחלק היכא דבא מצד עצמו או שבא מחמת דבר אחר ולפ"ז נראה לפע"ד דבר נחמד לישב דברי הרשב"א ולהצילו מקושית הפ"י דיש לומר דלכך ר"ג אלים ליה ברי ושמא מס"ס משום דלענין יוחסין דכהונה שפיר עשו מעלה ביוחסין דכיון דשם דהטומאה בא מכח שנבעלה לפסול א"כ אין הספק מצד גופה דהרי באמת לא הוזהרו כשרות לנשא לפסולים ועיקר מה דנפסלה לכהונה הוא רק משום דנבעלה לפסול לה ונפסלה לכהונה ולכך שפיר לא מועיל ס"ס דמה מועיל ס"ס בטומאה דכל הספיקות שאתה יכול לרבות כלו טמא בטומאה ברה"י וברי ושמא שפיר מועיל דכל שטוענת שלכשר נבעלה וא"כ עיקר הספק מצד עצמה דמצד הבועל אפשר דכשר רק דאנן לא מהמנינן לה וכל שטוענת בריא שוב מועיל דלא הוה הספק רק מצד עצמה אם נאמנת שלכשר נבעלה אבל לר"י דס"ל דאינה נאמנת וא"כ הוה הספק מצד הבועל דלא ידענו מנו אם כשר או פסול ושוב הוה ספק טומאה ברה"י דל"מ ברי שלה דכוודאי חשיב לה ומה דמכשר בס"ס משום דס"ל דהא דמטמאין בס"ס ברה"י הוא רק מדרבנן וכמ"ש בקרית ספר הנ"ל והיינו דעדיף מרוב וא"כ כיון שברוב מועיל גם ברה"י מכ"ש ס"ס ולכך מכשיר ר"י בס"ס ולא החמיר אף מדרבנן דלענין לאסרה לא רצו חז"ל להחמיר בס"ס:

6ובזה נראה לפע"ד דהיטב אשר דיבר הגאון שארי בעל נו"ב חלק אהע"ז סי' וא"ו לחלק דדוקא באיסור כהונה בעי תרי רובי משא"כ לענין ישראל סגי בחד רובא ע"ש ולפמ"ש הדבר נכון דבאמת הא דל"מ רוב לר"ג משום דהו"ל ספק טומאה ברה"י דאף דרוב מועיל ברה"י מ"מ כאן ל"מ רוב דיש חשש שמא אזלה היא לגביה והו"ל קבוע והוה ספק וספק טומאה ברה"י הו"ל כודאי ולכך בעי תרי רובי דלא הו"ל קבוע דגזרו רוב סיעה אטו רוב העיר וכדאמרו שם בכתובות דף ט"ו בהדיא וא"כ שוב מועיל דהו"ל רוב ורוב מועיל אף בטומאה ברה"י אבל לענין פסול יוחסין לישראל דהפסול מצד עצמה דבפסולי קהל היא מוזהרת כמו הוא וא"כ שוב הספק בעצמה ולא ילפינן מספק טומאה וניהו דחיישינן שמא אזלה היא לגבי' מ"מ כל דאין קבוע ניכר מקילין ולא מקרי ספק טומאה ברה"י אבל לענין פסולי כהונה דהיא אינה מוזהרת רק כל היכא דהוא מוזהר וא"כ כשתנשא לכהן לא יהי' הספק מצד עצמה רק מצד הבועל אותה ובכה"ג לא שייך ספק טומאה ברה"י ואף דהטומאה באלה מצד שנבעלה מקודם לפסול לה הא אז לא הי' שוב טומאה רק דנפסלה לכהונה ועיקר אנו דנין על עת שנשאת לכהן ואז אין הפסול מצד עצמה רק מצד הכהן והוה ספק טומאה ברה"י מיהו י"ל דגם בפסולי קהל כל דהספק מצד שנבעלה לאחר שוב הוה ספק טומאה ברה"י ועכ"פ יהי' איך שיהיה זה דוקא בס"ס אבל כל שטוענת ברי וא"כ אין הפסול מצד הכהן דהא יש לו ספק ועיקר הפסול משום דהיא מוזהרות כל דהוא מוזהר אבל עליו איכא איסור טפי דהיא ידעה מאיסור והוא לא ידע ואף דספק אסור מה"ת מ"מ היא וודאית והוא ספק עכ"פ הספק שלה גדול יותר הו"ל הספק בעצמה יותר מהכהן הבועלה ושפיר נקרא ספק מצד עצמה ולא מקרי ספק טומאה ומקילין מצד טענת ברי שלה דאדם נאמן על עצמו ודו"ק היטב כי אף שיש לפקפק מ"מ ענין נחמד הוא ודו"ק. ובחידושי אמרתי סמך לסברת השטה מקובצת הנ"ל בב"ק מהא דאמרו ריש נדה דשמאי ס"ל דהעמד אשה על חזקתה והקשו בתוס' וכל הקדמונים דהא מסוטה יליף ולא מוקמינן אחזקה וגם להלל קשה דבחולין לא החמיר רק לענין קדשים ואמאי לא החמיר גם לחולין ולפמ"ש השטה א"ש דל"ש למילף מסוטה דהאיסור בא מצד אחד שנבעלת לאחר משא"כ נדה דהטומאה בגופה וצ"ל לשיטתו דבמקוה דמטמא למפרע הוא משום תרתי לריעותא דעשו כודאי אבל לא יליף מסוטה דשם ג"כ הספק בגופה והא דאמרו אח"כ ושניהם לא למדוה אלא מסוטה היינו כמ"ש ר"ת דהיינו דלא תקשי להו מסוטה אבל לא מדמי כלל לסוטה ע"ש אמנם אחר העיון י"ל דגם במקוה דמי לסוטה ואדרבא רואה אני שהדברים ק"ו דהשתא בסוטה דהספק טומאה בא מצד אחר מצד הבועל עשה הכתוב ספק כודאי מכ"ש בטהרות שנעשו ע"ג המקוה דהיו טומאות מקודם רק שהספק על טהרה א"כ הטומאה הוה מצד שנגעו הטומאה וכדומה והספק על הטהרה פשיטא דמחמירין בספק והוה כודאי ודו"ק אברא דלפ"ז יקשה מה פריך מחביות אמקוה הא שאני חביות דהספק בעצמותו אם אותו החבית הוא יין או חומץ דאם הי' יין שפיר הי' תרומה על השאר ול"ש חזקת טבל דגם הטבל הוא מצד עצמו והספק של היין הוא ג"כ בעצמותו ואולי יש לומר דגם ביין ונמצא חומץ י"ל דבא הסבה מחמת דבר אחר דהחמיץ מחמת שעמד במקום שהי' מזיק ליין וכדומה וא"כ גם ביין הו"ל הספק מצד אחר וכל דאיכא תרתי לריעותא נילף מסוטה דהו"ל כודאי הן אמת בב"מ דף ע"ג אמרו מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא ופירש"י שהקלקול בתוכו אלא שאינו ניכר וא"כ הספק בא מצד עצמו ואולי דזה תלוי במה שנחלקו ר"י וריב"ל בב"ב דף צ"ו אי כל ג' ימים הראשונים הוא ודאי יין או דהג' ימים האחרונים הוא וודאי חומץ דאם נימא דהג' ימים הראשונים הוא ודאי יין שוב א"א לומר דקלקולו בתוכו דהא חזינן דאף שנתברר אח"כ שהוא חומץ מ"מ ג' ימים הראשונים אמרינן בודאי שהוא יין וע"כ דהקלקול בא מצד אחר ושפיר דמי למקוה אבל אם נימא דהג' ימים אחרונים הוה ודאי חומץ ומקודם הוה ספק י"ל דקלקולו בתוכו ושפיר מקשה הש"ס מ"ש מקוה מחביות דגם בחבית י"ל דהקלקול מחמת דבר אחר וכמ"ש ובזה יש לישב פסקי הרמב"ם דלא יסתרו אהדדי ודו"ק ואכ"מ להאריך ובמ"ש יש ליישב ע"ד הפלפול דברי התוס' בחגיגה דף י"ד ע"ב ד"ה בתולה שהקשו דאמאי תהי' נאמנת הא לר"י לא מפיה אנו חיין וכתבו דשמא כאן דאף היא בכלל איסור כדכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו וקרי בי' יקיח נאמנת ודבריהם תמוהים דהא גם שם בנבעלה לפסול גם היא מוזהרת וא"ל דאינה מעידה רק על בנה התינח מעוברת מדברת מא"ל דאינו רק עליה וכבר נדחקו בזה בטורי אבן ובשעה"מ פי"ז מא"ב בסופו ע"ש ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דאינה נאמנת לר"י משום דהו"ל ספק טומאה ברה"י ומטעם דהספק טומאה אינו בא מצד עצמה רק מצד הבועל דהיינו הכהן שיבא עליה דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת ולפ"ז זהו בכל הפסולים אבל במה דכתיב אלמנה לא יקח וקרי בי' לא יקיח ע"כ היא בעצמותה מוזהרת ושפיר הו"ל הטומאה מצד עצמה וכל שהוא מצד עצמה ל"ש ספק טומאה ברה"י ונאמנת וכמ"ש וז"ב ודו"ק. אך העיקר בכוונת התוס' נראה לפע"ד דהנה בהא דנחלקו ר"ג ור"י אם נאמנת האשה במדברת ומעוברת הי' נראה לפע"ד דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש התוס' רי"ד בקידושין ס"ו דע"א אינו נאמן שזו גרושה או זונה דהו"ל דבר שבערוה ואינו פחות משנים ולפ"ז הא אמרו בגיטין דף ב' דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן להוציאה מחזקת ערוה ולפ"ז כיון דעיקר נאמנות הוא מצד דיבורה ובלא דיבורה כבר אתחזיק איסור ערוה לכהן דאף במדברת כבר אמר ר"י דאין אפוטרופוס לעריות והרי"ז בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה וא"כ שוב אין האשה נאמנת להוציא מחזקת ערוה דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן ומכ"ש אשה דאינה נאמנת בזה וסברת ר"ג דנאמנת נראה לפע"ד דכבר נודע מ"ש האחרונים דע"כ לא אמרו דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן רק היכא דגם לפי דברי העד הי' כאן דבר שבערוה רק שרוצה להוציא מזה אבל אם לפי דברי העד לא הי' כאן ענין דבר שבערוה נאמן ע"א ומטו בה משמא דתשובת מיימוני להלכות אישות סי' ג' ועיין שב שמעתא וא"ו פ"ד וגם אני הארכתי בזה לפ"ז כיון דהיא אמרה לכשר נבעלה ולא הי' כאן דבר שבערוה שוב האשה נאמנת ולר"י דס"ל דלא מפיה אנו חיין משום דכל דלא ע"פ דיבורה הי' כאן חזקת ערוה שוב ס"ל דאשה עכ"פ לא נאמנת ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק ס' דס"ל דאין אשה נאמנת אף בדבר דלא אתחזיק איסור ואף דבזה לא קי"ל כן מ"מ בדבר שבערוה רק שלפי דבריה היתה אומרת שלא הי' כאן דבר שבערוה פשיטא דאינה נאמנת. ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הפ"י שהקשה דלמה אמר ר"י דלא מפיה אנו חיין עד שתביא ראיה לדבריה דאכתי למה לא ניחוש כשם שהפקירה עצמה לזה הפקירה עצמה לאחר ודלמא נתין וממזר הי' ע"ש ולפמ"ש א"ש דכל דלא אתחזיק כאן דבר שבערוה שוב האשה נאמנת שלא הפקירה עצמה לאחר ובזה נראה לפע"ד לישב דברי הרשב"א די"ל דלכך לר"ג אלים ליה ברי אף בחד ספק וס"ס לא מהני משום דכל שטוענת ברי שמעולם לא הי' כאן ענין דבר שבערוה שפיר נאמנת אבל כל שהיא לא טוענת ברי א"כ הו"ל כאן דבר שבערוה דבעי שנים וניהו דהוה ס"ס מ"מ ניהו דהו"ל יותר מרוב מ"מ ברור כשני עדים לא הוה אבל לר"י דס"ל דנאמנותה ל"מ כל דהוה דבר שבערוה ובס"ס מהמנת משום דס"ס אלים מרוב ומותרת עפ"י הדין והרי ס"ס אף בדבר שבערוה נאמנת וא"כ מוכח שפיר דס"ס אלים מרוב דרוב ודאי ל"מ בדבר שבערוה וס"ס מועיל ע"כ דס"ס אלים בעצמותו ואף דבאמת ס"ס מועיל בדבר שבערוה אפשר דלר"ג באמת אין מועיל בכל דבר שבערוה דהרי ס"ס במקום דאתחזיק איסור ל"מ לדעת הפוסקים מכ"ש במקום דהוה דבר שבערוה וז"ב ומעתה שפיר הקשו בתוס' דאיך מותרת לכה"ג הא הו"ל דבר שבערוה ולר"י אינה נאמנת אף שלפי דבריה לא התחיל כאן דבר שבערוה מ"מ אינה נאמנת בזה וע"ז תירצו כיון דגם היא בכלל האיסור נאמנת והיינו דע"כ דלא אמרינן דאשה אינה נאמנת להוציא מחזקת דבר שבערוה דוקא דבר שבערוה שאין בא מצדה רק משום דכל דהוא מוזהר היא מוזהרת וא"כ שוב אינה נאמנת אבל באיסור שגם עליה בעצמה היא מוזהרת וא"כ לגבי עצמה פשיטא דנאמנת לומר שלא הי' כאן דבר שבערוה ומתוך שנאמנת לגבי עצמה דאדם נאמן על עצמו דהוא יודע שאינו חלב ואף נגד שני עדים ועיין בבכור שור בחידושיו ליבמות ולגבי עצמה פשיטא דנאמנת לומר שאין כאן דבר שבערוה מעולם ממילא נאמנת גם לגבי כה"ג וכעין מ"ש הרמב"ן והרשב"א דלכך נאמנת האשה על נדתה אף דבדבר דאתחזיק איסור אין ע"א נאמן מתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי בעלה וה"ה בדבר שבערוה בכה"ג שלפי דבריה אין כאן דבר שבערוה וז"ב כשמש ת"ל והוא ענין חדש ולפמ"ש צ"ל דהא דחיה נאמנת לומר זה ממזר וזה כשר אף דהוה דבר שבערוה משום דשם א"א בע"א וכמ"ש הר"ן וז"ב. עוד נ"ל בישוב דברי הרשב"א הנ"ל דהנה התוס' בכתובות י"ב ד"ה ר"ה מחלקו בין היכא דהו"ל למידע הו"ל שמא גרוע ע"ש ולפ"ז לכאורה צריך להבין דאיך מועיל ס"ס לר"י בשמא דהא הוה שמא גרוע דהרי אשה נשאת בודקת ונשאת ומדלא טענה ברי ע"כ הוה שמא גרוע אך נראה דבאמת אדרבא לר"י דס"ל דאינה נאמנת אף שטוענת ברי א"כ שוב קלקלתה תקנתא דל"ש לומר דהוה שמא גרוע מדלא טענה דהא אף אם טענה לא נאמנת י"ל דהיא ידעה דאינה נאמנת ולכך היא שותקת ולפ"ז זהו לר"י אבל לר"ג דאם טענה ברי נאמנת וא"כ אם לא טענה ברי ממילא הוה שמא גרוע ואף בס"ס לא מועיל דהשמא גרוע והוה ריעותא מדלא טענה ובזה נתישב לי מה דק"ל טובא דאמאי הוצרך הש"ס לחדש דלר"י הוה ס"ס והא כבר תירצו דלר"י ל"ק דאשה נשאת בודקת ונשאת ולא הקשה הש"ס רק דר"ג אדר"ג ומשני דיש חילוק בין ברי ושמא וא"כ למה הוצרך הש"ס לחדש לר"י תירוץ אחר ולא ראיתי בהחפזי למי שעמד בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת אדרבא כיון דאשה נשאת בודקת ונשאת א"כ שוב יקשה למה מכשיר ר"י הא הו"ל ריעותא גדולה דלמה לא טענה ברי ולכך כיון דחידש הש"ס דלר"ג מש"ה לא מועיל ס"ס משום דלא טענה ברי שוב קשה על ר"י ג"כ וע"כ לומר דלר"י שוב לא אלים ליה הברי וא"כ ליכא ריעותא במה דלא טעין וכמ"ש ודו"ק היטב:

7ובזה יש לישב הרבה קושיות של הפ"י והנה הפ"י הקשה דמ"ש מס"ס ברה"י טמא ורוב ברה"י טהור כגון תשעה צפרדעים ושרץ אחד דאפילו ברה"י טהור אלמא דרוב עדיף ולפע"ד נראה דהנה ספק טומאה יליף מסוטה דעשהו כודאי ולפ"ז כל שיש רוב כנגדו עכ"פ ל"ש לומר דעשהו כודאי דהרי איכא רוב דטהור כנגדו וכעין מ"ש התוס' דאם נזרק טומאה בין שני אנשים דעכ"פ אחד טהור בודאי וא"א לומר דהספק כודאי וה"ה בזה דעכ"פ ודאי אינו דהרי הרוב כנגדו והתורה אמרה דאזלינן בתר רוב ואף אם נימא דרוב הוא ספק כמ"ש הש"מ בב"מ מ"מ עכ"פ התורה התירה אותו ספק וא"כ איך אפשר לומר דהכתוב עשהו כודאי משא"כ בס"ס דכל ספק בפ"ע התורה עשהו כודאי וא"כ מה מועיל ס"ס אברא דלפמ"ש הר"ן בחידושיו ריש נדה דלכך ספק טומאה ברה"י טמא ולא אמרינן העמד טמא על חזקתו משום דמסוטה גמרינן שהספק נולד במקבל הטומאה ולא בהנותן שאם בא עליה ודאי טימא אותה אבל אם נולד הספק באשה הנותנת הטומאה ודאי אמרינן העמד אשה על חזקתה א"כ לפ"ז מהראוי לומר אפכא דברוב צפרדעים עכ"פ אין ספק בנותן הטומאה שאם נגע בה שרץ ודאי טמא ומהראוי לטמא אבל בס"ס כיון דהס"ס בגוף הנותן הטומאה מהראוי לטהר ודו"ק היטב וצ"ל כיון דעכ"פ ספק הוא כודאי א"כ מצד ספק אחד אין בו שום ספק והוה כודאי טומאה והוה לגבי כל אחד מהספיקות כאלו אין בו ספק וכמ"ש ודו"ק. ולפ"ז יש לי לומר בטעם דס"ס עדיף מרוב הוא דברוב עכ"פ יש מיעוט נגדו דאם הי' כפי המיעוט אין ספק שהוא אסור משא"כ בס"ס דהספק על גוף האיסור אם הי' כאן איסור ויש כאן שתי צדדים על גוף ענין איסור שלא היה כאן ולכך מותר וזה דוקא לר"י דלא משגיחין בדיבורה לא להכשיר ולא לפסול א"כ הוה ספק על גוף האיסור אבל לר"ג דהיא נאמנת א"כ מדלא טענה ע"כ שתיקה כהודאה דמיא ונאמנת לאסור ול"מ ס"ס דאין ספק על גוף האיסור דאדם נאמן על עצמו אף נגד רוב וחזקה כמ"ש הרשב"א ועפ"י כתובות כ"פ ודו"ק ומ"ש הפ"י ראיה מהא דמחייב אשם תלוי בס"ט כמ"ש התוס' בכריתות אין ראיה דש"ה דהלב נוקף ואם הי' יודע לא היה ס"ס עד"מ שם הס"ס ספק אכל ספק הי' כשיעור וא"כ כיון שהתורה הקלה שיתכפר באשם תלוי כ"ז שלא נודע מפני שהלב נוקף וא"כ ל"ש ס"ס דמ"מ הלב נוקף ואם הי' יודע קודם לא היה ס"ס בזה ולא הי' מכניס עצמו לבית הספק וז"ב. ובגוף הענין בס"ס במקום דאתחזק איסור לכאורה צ"ב כיון דס"ס הוה כרובא דאיתא קמן והרי רוב עדיף מחזקה וא"כ למה לא יועיל ס"ס באתחזיק איסור הא רוב עדיף מחזקה וכ"ש ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן אמנם ז"א דע"כ לא עדיף רוב מחזקה רק במקום דהחזקה ל"ש להרוב ול"ש מיעוט להחזקה אבל במקום דהמיעוט שייך להחזקה שייך לומר סמוך מיעוטא להחזקה וא"כ גם ס"ס באתחזק הוא ג"כ כן דהס"ס אינו רק שני צדדים להתיר אבל יש מיעוט דאינו כן וא"כ שייך סמוך מיעוטא לחזקה. והנה הפר"ח בסי' ק"י ס"ק מ"ט כתב דהרשב"א לא הבין במחכ"ת קושית הרב השואל דהכי קא קשיא לי' כיון דחזינן דבספק דרבנן באתחזיק איסור ל"מ א"כ ה"ה ס"ס בדאורייתא באתחזיק וא"כ יקשה הא ס"ס עדיף מרוב דביוחסין מהני ס"ס אף דרוב לא מועיל וא"כ הרי חזינן דרוב מצויין אצל שחיטה מועיל נגד החזקה ולמה לא יועיל ס"ס נגד חזקה ע"ש שהתפאר שעמד על כוונת השואל והרשב"א תלה בוקי סריקי בהשואל ע"ש ובמחכת"ה נפלאתי היא בעיני דמלבד דהשואל לא כתב זאת כלל אף גם דאם הי' כן הקושיא ל"ק כלל דהרי הרשב"א בתה"ב בשער ראשון כתב דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה דהרי הרוב מתעסקים לבטל החזקה וא"כ אין מקום לקושיתו דהא לכך עדיף הרוב בשחיטה דהרי עוסק לבטל החזקה אבל בס"ס דאף דאיכא ס"ס להתיר אבל החזקה נשארה במקומה ואף דבס"ס בשחיטה ג"כ שייך לומר דמתעסקים לבטל החזקה ז"א דהרי הך מקרה שקרה בפגימה אינו מבטל החזקה דניהו שרצו לבטל החזקה אבל מה שקרה שנפגם הסכין זה אינו מכלל מה שמתעסקים לבטל החזקה ובשלמא רוב מצויין אצל שחיטה באים לבטל החזקה והרוב מצויין מומחין הם ובודאי מבטלים החזקה וז"ב ובלא"ה לא הבנת קושית הפר"ח דאם כדבריו לא הי' צריך להביא ראיה מרוב מצויין הי' יכול להקשות מכל רוב וחזקה דהרוב עדיף מחזקה ולמה בס"ס לא מועיל נגד החזקה וא"ל דשאני כל רוב דעדיף מחזקה דזה דוקא במקום דהמיעוט עומד נגד הרוב דהשריש לנו הרשב"א ביבמות קי"ט דבכה"ג ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה דהמיעוט כמאן דליתא נגד הרוב משא"כ בס"ס באתחזיק המיעוט אינו נגד הרוב רק מכלל הרוב אתה מסלק דיש צד אחד שאינו נגד הרוב וא"כ שוב ל"ק גם מרוב מצויין אצל שחיטה דהרוב עומד נגד החזקה לבטלה לגמרי וא"כ ל"ש לצרף המיעוט נגד הרוב וז"ב כשמש: