שואל ומשיב מהדורא תנינא א:ל

1ראובן הי' נשה בשמעון מאה וחמשים ריינש זה לפני שבע עשרה שנה עוד בשנת תרי"א והי' לראובן וועקסל על שמעון על הסך הזה. וכשראה ראובן ששמעון אינו משלם לו עשה לו צאהלונגס אויפלאגע אז והושיבו בבית הסהר. ואחר עבור איזה שבועות לישיבתו נתפשרו ששמעון הלוה יתן ספרים מביתו ליד לוי השליש והספרים נמכרו ע"י לוי ודמי פדיונם ינתנו לראובן המלוה כדי כל חובו הסך מאה וחמשים ריינש ע"ו וראובן המלוה השליש אצל לוי השליש הצאהלונגס אויפלאגע. והשליש לוי נתן ליד ראובן המלוה שליש צעטל לראי' זה הי' בשנת תרי"א:

2וכהיום באו לפנינו לדין ראובן המלוה ושמעון הלוה ולוי השליש וראובן המלוה טוען שלא קבל כלום מיד לוי השליש על חובו ומגיע לו כל הסך מאה וחמשים ריינש. וכעת תובע משמעון הלוה כל הסך הנ"ל. כי אחרי שבהאמט עדיין לא נמחק החוב חידש עתה הצאהלונגס אויפלאגע מחדש אחרי כי גם האורגינאל וועקסל מונח עדיין בהאמט ותובע משמעון בערכאות כל מעותיו. וגם כעת בפנינו ב"ד תובע משמעון הלוה או מלוי השליש. אחרי כי נמסרו לידו הספרים בשבילו למוכרם וליתן לו המעות על חשבון שמעון הלוה והשטר שלישות שמסר לו לוי השליש טוען ראובן המלוה שנאבד ממנו וזה לפני שני שנים הי' בידו עדיין וזכור שגם היא הי' חתום עליו וכעת נאבד ממנו:

3ושמעון הלוה משיב אחרי כי אז לפני שבע עשרה שנה הי' ראובן נגדו בע"ח קשה עד שדחקו והושיבו לבית הסוהר ולא הניחו משם עדי הוכרח למסור הספרים ליד לוי השליש מסתמא נתן כל כך ספרים שהי' נגד כל החוב. ואם הי' נחסר עמדו בביתו עוד ספרים לתכלית הזה ומסתמא פדה השליש כנגד כל החוב ונתנם ליד ראובן המלוה ולזכור הענין כעת אם הי' כדי כל החוב או לא זאת אינינו זוכר מאומה מכל זה ותובע מראובן המלוה שיחזור לו האורגינאל וועקסל וליתן לו פטורים. כי מסתמא כבר קבל כל מעותיו:

4ולוי השליש אומר כי זאת זוכר היא שנמסרו לידו משמעון הלוה ספרים לתכלית זה למוכרם וליתן דמי פדיונם לראובן המלוה וזוכר שנתן על זה שטר שלישות גם שראובן המלוה השליש בידו הצאהלונגס אויפלאגע וטוען כעת שמסתמא מסר המעות לראובן המלוה אבל כמה מסר מהמעות וכמה נפדה בעד הספרים אם כדי כל החוב או עוד נשאר מגיע לראובן איזה סכום זה אינינו זוכר אחרי כי עברו זה שבע עשרה שנה. וראי' לדבר כי לא תבעו ראובן המלוה בכל משך הזמן. ואחרי כי ידע ראובן שנמסרו הספרים לידו למוכרם וליתן לו דמיהם מסתמא בא ונטל את שלו. וגם אחרי כי אינו מראה לו השטר שלישות שלו מסתמא נגמר הענין מכל וכל. וגם מטענות ראובן המלוה שאומר שזוכר שלפני שני שנים הי' בידו השטר שלישות בח"י לוי השליש. וגם ראובן המלוה הי' חתום על השטר שלישות אומר לוי השליש שמוכח מזה שנתן לו על חובו וראובן כתב על השליש צעטיל שקבל כך וכך כנהוג והשליש צעטיל נשאר בידו אולי בשביל דבר מועט. גם מראה לפנינו לוי השליש אבסולוטוריום בח"י שמעון הלוה משנת תרי"ג ובו כתוב ששמעון פוטרו ממה שהי' בידו הספרים שלו ומכרם ונתן בידיעתו דמיהם לראובן ופוטרו מכל וכל וגם משאר עסקים שהי' ביניהם פוטרו מכל וכל וטוען לוי שמזה ראי' ששמעון הלוה ידע שכבר שלם לראובן המלוה המעות דמי פדיון הספרים אחרי כי כתוב בזה הלשון אונד מיט מיין צושטוממונג געצאהלט ווארדע. לשון עבר שכבר שלם:

5והנה שאלנו את ראובן המלוה מדוע לא תבע במשך הזמן מהשליש גם מהמלוה ואמר כי נשכח ממנו כל הענין אחרי כי הוא בעל מו"מ והלוה לא הי' במעמד טוב וכעת אחרי שרואה את הלוה במעמד טוב נזכר מהעסק. ושאלנו את הלוה אחרי כי פטר את השליש מדונו לא לקח מיד המלוה רעצעססע. ואמר כי לא עלתה על לבו שיש לו עוד תביעה עליו ולא רמיא עלי' מלתא ובשכבר הימים הכל נשכח זה תורף טענותיהם:

6והנה בתחלת העיון יש לומר אחרי כי בידיעת ראובן המלוה מסר שמעון הלוה הספרים ללוי השליש למוכרם וליתן דמיהם להמלוה הו"ל כאלו אמר לו שלחהו ביד פלוני שמבואר דינו בש"ע ס' קכ"א שנפטר הלוה והדין בין המלוה להשליח. אך יש לחלק דשם מסר לו מעות סכום ידוע והלוה יודע בברור שכבר נפטר מחובו אחרי כי בידיעתו מסרם להשליח. אבל כאן אינו טוען בברור שנפדה מהספרים דמי כל חובו ובשעה שמסר הספרים לא הי' עדיין הדבר ברור אם נפטר בזה מכדי חובו. ואף שאומר שמסתמא מסר כל כך ספרים כדי החוב זה אינו ברור. ויש לומר דלא נפטר עדיין מהמלוה והמלוה יוכל לתבוע ממנו. כי גם כעת הלוה אינו יודע דבר ברור אם נשתלם המלוה כל חובו רק מכח אומדנות והוכחות. והנה יש לדמות הענין לחנוני ופועלים שמבואר דינו בס' צ"א סעיף ג' באם הקדים בע"ה לחנוני מעות ואמר תן לפועלי מעות והוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו דחנוני נשבע לבע"ה ונפטר והפועלין נשבעין לבעל הבית כעין של תורה ונוטלין. וכפי הכרעת ש"ך שם ס' כ"א היא דוקא שבועה כעין של תורה. וגם כאן י"ל דהמלוה ישבע כעין של תורה שלא קבל מיד השליש והלוה ישלם להמלוה והשליש א"צ לשבע נגד הלוה אחרי כי פטרו ונתן לו אבסולוטוריום (וריעי הרב מ' שרגא נ"י רצה לומר דכאן אינו מועיל האבסולוטוריום נגד השליש והשליש מחויב לשבע נגד הלוה אחרי כי האבסולוטריום נתן לו שסבר ששלם להמלוה. וכעת טוען המלוה שלא קבל כלום אדעתא דהכי לא פטרו ואם שהודה בלשון האבסולוטוריום בלשון עבר שכבר שלם להמלוה. היינו שהשליש אמר לו כך ולבבי לא כן ידמה אחרי כי הפטור נתן לו שנתיים אחר המעשה ומסתמא אז כבר נמכרו הספרים הי' לו לחקור אצל המלוה אם נשתלם מהשליש. ואחרי שפטרו אין לו עוד שום טו"מ נגדו) גם יש לומר דבכאן א"צ המלוה לשבע כעין של תורה כי הלוה הו"ל אינו יודע אם פרעתיך כי החוב הי' ברור וספק לו אם נפרע ע"י השליש ודוקא בס' צ"א ס"ג ובס' קכ"א ס' ט' מחויב לשבע כעין של תורה. אחרי כי החנוני והשליח טוענים בברור שנתנו מסייע טענת בריא שלהם לטענת השמא של הבעה"ב והלוה ומחיוב הפועל או המלוה לשבע בנק"ח וכמ"ש הסמ"ע ס' קכ"א ס"ק כ"ב בטעם הדבר שם משא"כ הכא השליש אינו טוען טענת בריא שנתן להמלוה רק אומר מסתמא נתן אולי לא יחויב המלוה רק לקב"ח שלא קבל כלום מהשליש ומגיע לו כל מעותיו מהלוה. והלוה ישלם לו כדין א"י אם פרעתיך. עוד נסתפקתי באם הלוה לא ירצה לשלם או לקיים הפסק נגד המלוה. אם יוכל המלוה לתבוע גם מהשליש. והנה בש"ע ס' קכ"ה ס' א' מבואר באם ראובן הי' חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הילך מנה זה לשמעון אינו יכול לחזור בו ולטלו הימנו דהולך כזכי. והנה לפי דברות הסמ"ע והב"ח שם אם החזיר לוי לראובן אין לשמעון טענה על לוי אא"כ העני ראובן אבל בלא זה אין לו על לוי שום טענה. ולדברות הש"ך שם ס"ק ז' יוכל שמעון לתבוע או מלוי או מראובן אף בלא העני ראובן וא"כ לפי דברי הש"ך יוכל בכאן המלוה לתבוע מהשליש ג"כ אחרי שזכה בשבילו. ואם הי' החוב ידוע דבר ברור כמה נמסר להשליש. והשליש טוען כעת שאינו זוכר מאומה רק מסתמא מסר לו הו"ל השליש א"י אם פרעתיך ויקב"ח המלוה ויטול מיד השליש ורק בכאן שלא נדע דבר ברור כמה הי' ביד השליש ממעות הפדיון. וגם איתרע בכאן טענת המלוה נגד השליש אחרי שטוען שנאבד ממנו השטר שלישות וגם מה שאומר שלפני שני שנים ראה את השליש צעטיל ברשותו וגם שמו הי' חתום עליו. גם זה מגרע טענתו כי אולי חתם שמו לקבלה על השליש צעטיל ברשותו. גם מה ששתק זה שבע עשרה שנה ולא תבע את השליש מגרע טענתו. כי על השליש אינינו מוטל לזכור הענין שבע עשרה שנה ומה גם היכא שנותן שטר שלישות ליד המשליש בודאי אינו מחויב לזכור הענין וא"כ לא יצטרך השליש רק לקבל בחרם שאינינו זוכר מאומה מהעסק רק זאת יודע שתחת ידו לא נשאר ממעות הזה ומסתמא נתנם למי שהי' מגיע ויפטר מטענת ראובן המלוה. וגם זאת נסתפקתי אף לדברות הסמ"ע והב"ח דדוקא בהעני יוכל לתבוע מלוי. אם לא העני רק שאינו רוצה לציית דין אם יוכל לתבוע מלוי דמה לי אם מפסיד ע"י שהעני או ע"י שאינו רוצה לציית דין וריעי הרב מ' אורי זאב נ"י רצה לומר דכאן אין למלוה על השליש כלום דדוקא בדינא דש"ע שנתן לו מעות סכום ידוע זכה בו בשביל שמעון אבל בכאן שנתן לו ספרים למוכרם בשעת המסירה לא זכה בשביל המלוה כי גוף הספרים לא זיכה לו ובעת שמכרם אח"כ ג"כ לא זכה בם בשביל המלוה ויכול הי' אח"כ למסור המעות ליד הלוה. וממילא אין להמלוה שום טענה נגד השליש. ולבבי לא כן ידמה דלפי קוצר דעתי איניני רואה שום חילוק בזה. אלו הן צדדי הספיקות אשר אני מציע לפני כבוד הדרת גאונו ויעמידינו רבינו בקרן אורה לידע איך לפסוק הדין והנני המשתחוה מרחוק מול הדרתו חיים יוסף עלינבערג בהגאון מוהרב זלה"ה. כותב וחותם פה לבוב ה' קרח כ"ח סיון תרכ"ח: