שואל ומשיב מהדורא תנינא א:מ

1תשובה בענין סמוך מיעוטא לחזקה.

2הנה במה שהארכת אי סמוך לחזקה מיעוטא הו"ל פלגא או דהרוב כמאן דליתא הנה מקור הדבר בתוס' קידושין דף פ' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ואעתיק לך מ"ש בחידושי דלכאורה קשה לפמ"ש ר"ת שם לפרש בד"ה שדרכו דלר"מ תלינן שאדם טהור נטלה ולרבנן לא תלינן בזה ולכאורה קשה לפמ"ש הב"ש סי' י"ז לישב קושיות הט"ז דאמאי בספק ג' ימים לא תלינן בחזקת חי וכתב הב"ש דלגבי האיש שלא נודע לנו לא שייך חזקת חי וביאור הדבר דמי שלא הי' נודע לנו בחזקת חי ל"ש לאוקמא אחזקת חי דאטו ליכא מתים בעלמא ורק לגבי אותו האיש הנודע לנו בחזקת חי מוקמינן לי' אחזקתיה ועיין בנו"ב בתק"ע שהאריך בדברי הב"ש וכוונתו אבל הפשוט בכוונת הב"ש הוא כן וכ"כ האחרונים. ולפ"ז יקשה אמאי תלינן לר"מ באדם טהור הא כיון שזה האיש לא נודע לנו אין לו חזקת טהרה דאטו ליכא טמאים בעולם ומנ"ל לתלות בטהור והיא קושיא נפלאה ותדע שכן הוא דהרי בפ"ג דטהרות במשנה שלפני' מבואר דתלינן שאחד הביא להתינוק אותן השושנים מביה"ק וקשה אמאי נתלה שאדם נטמא מוטב שנתלה שהקטן נטמא ולא נגרע חזקת טהרה של האיש וגם התינוק טהור דהא אין בו דעת לשאול וצ"ל דאותו איש שלא נודע לנו לא שייך חזקת טהרה וז"ב וא"כ ה"ה כאן קשה להיפך וצ"ל כיון דגם חזקת טומאה אין לו א"כ הו"ל ספק וכיון דהתינוק לר"מ הו"ל אין בו דעת לשאול (וגם אותו איש לא נודע לנו והו"ל כאין בו דעת לשאול) דלדידיה לא עשוהו כיש בו דעת לשאול לכך ספקו טהור ולפ"ז לרבנן דחז"ל עשו כיש בו דעת לשאל שוב טמא מספק ובזה ממילא מיושב קושיות התוס' ד"ה סמוך דלכך כאן לר"מ טהור דאף דהוה פלגא ופלגא טהור משא"כ לרבנן ודו"ק ועיין במהרש"א שם. אך בגוף קושית התוס' נראה לפע"ד דבאמת צריך להבין הא דעשו חז"ל כאן בתינוק כיש בו דעת לשאל ומ"ט החמירו בזה אבל ביאור הדבר נראה מדברי רבינו פט"ז מאה"ט דהא דדבר שאין בו דעת לשאל הוא טהור הוא דוקא בשאין לו חזקה שנטמא והדבר שקול אבל כשהדבר ידוע שחזקתו שנטמא ה"ז טמא והביא המשנה הלז ומעתה הדבר פשוט דלר"מ כיון דחייש למיעוט ומצטרף לחזקה וא"כ ניהו דהו"ל פלגא ופלגא עכ"פ הו"ל הדבר שקול דספיקו טהור כאין בו דעת לשאל אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא וא"כ הרוב הו"ל רוב גמור א"כ הוה כידוע שחזקתו שנטמא לכך עשוהו כיש בו דעת לשאול וז"ב ומיושב בזה כל קושיות התוס' ודו"ק:

3והנה בהא דאמרינן בב"ב דף כ"ד דרוב וקרוב הלך אחר הרוב יש להסתפק אם החזקה מסייע להקרוב מה דינו ולכאורה רציתי לומר דהיכא דהחזקה מסייע הלך אחר הקרוב ומטעם דנימא סמוך קרוב לחזקה ואתרע לה רובא ואף דרבנן לא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה היינו משום דמיעוט כמאן דליתא אבל זה דוקא רוב לגבי מיעוט דרבנן ל"ח למיעוטא אבל קרוב דכתיב בתורה ורק דרוב עדיף עכ"פ אמרינן סמוך קורבה לחזקה ואתרע לה רובא ואף לפמ"ש הריטב"א בקידושין דף פ' דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דהמיעוט הוא מן הרוב כגון ברוב נשים מתעברות אמרינן דמן הרוב יש מיעוט המפילות אבל המיעוט שאינ' מתעברות שזה עומד נגד הרוב אינו חשוב לעמוד נגד הרוב היינו דוקא במיעוט לגבי הרוב דחשוב כמאן דליתא אבל בקורבא פשיטא דמצטרף לחזקה ואתרע הרוב וכאשר השקפתי בזה ראיתי בנדה דף י"ח דאמר ר"י בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי וחד מיניהו מקור והיינו נמצא בפרוזדור והרי מזה ילפינן בב"ב דף כ"ד שם דאזלינן בתר רוב אף נגד קורבא הרי דאף נגד חזקה נמי אזלינן בתר רוב ואולי יש לדחות דבאמת שאני התם דעשאום חז"ל כודאי וכדתני ד"ה דשורפין עליו את התרומה וכמ"ש רש"י בנדה שם וע"כ דכודאי חשבינן לה דאל"כ היאך שורפין את התרומה והא יש לה חזקת תרומה כשרה ובזה מיושב היטב הא דאמרו בב"ב שם רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור וכו' והקשו בתוס' מה לשון דתני והיאך מייתי מזה ראיה דרוב ומצוי דלמא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ולפמ"ש א"ש דכאן יש חזקה כנגדה ואפ"ה אזלינן בתר רוב ולא אמרינן סמוך קורבא לרובא ע"כ דשם רוב ומצוי וזה ודאי עדיף מקרוב וחזקה וז"ב אך עדיין קשה דהרי בתשע חניות בנמצא הלך אחר הרוב אף דאיכא קורבה כגון בנמצא קרוב לחנות המוכר נבלה ועיין בתוס' ב"ב שם ד"ה רוב והרי שם איכא חזקה כנגדה כמ"ש התוס' בנדה דף י"ח ד"ה אחר דאיכא חזקת איסור אבמה"ח ע"ש ואפ"ה אזלינן בתר הרוב וא"ל דכיון דשם הו"ל קורבא דלא מוכח דלא אזלינן בתרה דז"א דעכ"פ יש לצרף הקורבא להחזקה הן אמת דדברי התוס' לא זכיתי להבין דאיך שייך כאן בהמה בחזקת איסור עומדת דהרי הוא לפנינו חתיכה והספק הוא שמא נשחט או לא אבל החזקת אבמה"ח כבר הלך לה ואולי התוס' לשיטתם שפירשו דבהמה בחייה בחזקת איסור שאינו זבוח הוא וחזקת שאינו זבוח עדיין דכיון דהקורבא מעיד שהוא נבלה אינו זבוח עדיין וגם דמחזיקין מאיסור לאיסור עכ"פ התוס' כתבו כן בהדיא הרי לפניך דאף נגד חזקה וקורבא אזלינן בתר רוב. ובזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' בב"ב שם דמה קמ"ל ר"ח הא מתניתין היא דנמצא הלך אחר הרוב אף דנמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה והקשה המהרש"א דילמא שאני התם דרובא דאיתא קמן הוא ובכה"ג ודאי אזלינן בתר רובא וכמ"ש בעצמם בד"ה וש"מ רובא דאורייתא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתוס' ס"ל דניהו דרובא דאיתא קמן עדיף אפ"ה הא שם יש קורבא עם חזקה ואתרע לה רובא ואפ"ה אזלינן בתר רוב ממילא יש לומר דברובא דליתא קמן עכ"פ לגבי קורבא לחודא אזלינן בתר הרוב וז"ב הן אמת דיש להבין קושית מהרש"א דמה נ"מ בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן הא שניהם דבר תורה וע"כ לא כתבו התוס' רק בהא דאמר ש"מ רובא דאורייתא והיאך שייך ש"מ על מה דכתיב מפורש בתורה אחרי רבים להטות ע"ז נדחקו דשם הוה רובא דליתא קמן אבל שיהי' חילוק לענין הדין בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן לא שמענו ואולי כיון דרובא דליתא קמן לא נפיק מקרא דכל הלימודים בחולין דף י"א נדחו דלמא היכא דלא אפשר שאני ורק מהל"מ יליף וכמ"ש רש"י וכיון שכן י"ל דרובא דליתא קמן לא עדיף מקורבא דכתיב בפירוש בקרא והיה העיר הקרובה ועכ"פ יש לישב בזה קושית התוס' דשפיר קמ"ל ר"ח דהרי קורבא כתיב בקרא וה"א דעדיף אף דליכא חזקה בהדה דכתיב בקרא ורוב אינו רק הל"מ ובזה יש לישב קושית התוס' שם ד"ה מתיב דעל תשע חניות הו"ל לאקשויי מקרא דוהי' העיר הקרובה ולפמ"ש י"ל דע"ז אין קושיא דשם הוה רובא דאיתא קמן וכתיב בקרא לכך עדיף מקורבא ואף נגד החזקה משא"כ ברובא דליתא קמן אף דלית חזקה מ"מ קורבה עדיף דהתורה אחשבה דכתיב והיה העיר הקרובה ובזה י"ל הא דמשני בדליכא או ביושבת בין ההרים אף דזה דוחק לאוקמא בכה"ג הקרא ולפמ"ש א"ש דכל המעלה דקורבה לפי דאחשבה ולפ"ז כיון דעכ"פ יש לומר דמיירי ביושבת בין ההרים א"כ אינו חשוב כלל דהא ליכא רוב נגדה ובדין דניזיל בתר קורבה א"כ ניהו דאף בקורבה דאיכא דנפישי אפ"ה אזלינן בתר קורבא עכ"פ אינו מפורש בקרא כיון דיש לאוקמא ביושב בין ההרים א"כ שוב מהראוי ללכת בתר רוב דאף דאינו מפורש עכ"פ הוא הל"מ דאזלינן בתר רוב משא"כ קרוב דאינו מפורש כלל ואין חשיבות נגד רוב כלל ובזה יש לישב דברי רבינו מה דלא הביא ביושבת בין ההרים ועפר"ח יו"ד סי' ס"ג ולפמ"ש א"ש ודו"ק עכ"פ יהיה איך שיהיה הדבר מפורש דאף בקורבא וחזקה אזלינן בתר רוב דאיתא קמן עכ"פ וצ"ל דהא דלא מצרפין החזקה עם הקורבה משום דכיון דבקרוב בלבד אזלינן בתר רוב ונדחה הקרוב הו"ל דין מיעוט דל"ח לרבנן כלל נגד הרוב אף בחזקה כנגדה אחר שכתבתי כל זאת ראיתי בכו"פ סי' ס"ג שכתב ג"כ דרוב וחזקה אף דהחזקה מסייע להקרוב אזלינן בתר רוב והביא מהא דחזקתו מהמקור אף דאיכא חזקת היתר ושורפין תרומה וכ"כ דיש לדחות דשאני התם דרוב ומצוי הוא ומהתימה עליו שכתב לישב דא"כ מה הקשו בתוס' מה קמ"ל ר"ח הא משנה היא ובנמצא הלך אחר הרוב אף דשם ליכא חזקה נגד הרוב ור"ח קמ"ל אף במקום דיש חזקה ובמחכ"ת לא זכר שם שהתוס' בנדה כתבו דגם שם בנמצא יש חזקה כנגד הרוב והדבר מוכרח שם בסוגיא וכמ"ש התוס' שם עכ"פ לדינא הסכים למ"ש ודו"ק שוב מצאתי בתוס' נדה דף י"ז ע"ב שכתבו כיון דדמים בחדר מצויין ביותר לא חשוב חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא הרי מבואר סברתי שכתבתי למעלה דשאני מקור דמצויין הדמים ואף דמשמע מדבריהם דלולא דמצוי ביותר הוה מחשב חזקה וקורבה יותר היינו כל דלא ילפינן מסוטה מהראוי לטהר בספק כמו ברה"ר דעכ"פ ספק הוה וגם זה למ"ד דאין שורפין התרומה אבל לר"ח הדבר ברור דרוב חשוב יותר מחזקה וקורבא ובזה מיושב מה דפריך בש"ס גבי עגלה ערופה וניזל בתר רובא דעלמא ומאי קושיא הא אדרבא מהראוי לאוקמא רובא דעלמא בחזקת כשרות שלא הרגו הנפש ולפמ"ש א"ש דאף נגד חזקה אזלינן בתר רובא ודו"ק. ובזה יש לישב דברי רבינו בפ"ב מיו"ט הלכה וא"ו שכתב דזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים הרי"ז ספק מוכן ותמה בכרו"פ סי' ס"ג הא בש"ס אמרו לימא מסייע ליה לר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומשני בדף וא"כ ודאי אינו מן המוכן ע"ש ולפמ"ש י"ל כיון דשם יש חזקה לאיסור דכל ספק מוקצה איתחזיק איסורא וא"כ כאן דיש לומר דסמוך קורבא לחזקת היתר שהרי הוא זימן שחורים ולבנים ולכך הוה ספק מיהו זה דחוק דאם נספק דלמא מעלמא לא שייך חזקה להיתר אמנם בלא"ה יש לומר לפמ"ש בחידושי הרמב"ן בב"ב גבי ענבי דמצנעי בגוה דכל די"ל דהוא במקומו ממש אף ר"ח מודה דקורבה עדיף די"ל כאן נמצא וכ"ה א"כ כאן די"ל דאתהפוכי אתהפוך והוא במקומו ממש שפיר הוה ספק מוכן עכ"פ דזה הקרוב עכ"פ ספק לגבי הרוב ודו"ק. והנה שיטת התוס' בבכורות דף כ"א דאף לרבנן דל"ח למיעוטא מ"מ כל שיש חזקה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא והקשה המהרש"א שם דא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דאמאי קאמר בחולין י"א ולר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא ולמה לא קאמר גם לרבנן הא חיישי למיעוטא היכא דשייך סמוך וכאן אם חיישינן שמא במקום נקב שחיט הו"ל סמוך מיעוטא לחזקת איסור דבהמה בחזקת איסור עומדת וכמו דהקשו אח"כ לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דנימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור ע"ש ומ"ש המהרש"א בזה דנקיבת הושט אינו נבלה דבריו תמוהים ובתשובה הארכתי ועכ"פ קושיתו תמוה והנראה לי בזה דהנה הרשב"א ביבמות ק"ט כתב לחלק דע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דהמיעוט הוא מן הרוב ומן הרוב אתה מסלקו עד"מ מן הרוב דמעברות אתה מסלק שיש מיעוט המפילות אבל במיעוט העומד לגמרי נגד הרוב ל"ש סמוך מיעוט דאותו מיעוט אינו חשוב נגד הרוב כלל וכמאן דליתא וצ"ל דאותן הפוסקים דס"ל דאמרינן בכל גוונ' סמוך אף במיעוט העומד נגד הרוב הוא משום דבאמת הא איכא חזקה ורק דרוב עדיף מן החזקה אבל זה ודאי דחזקה לא חשיב כלל נגד הרוב דבאמת חזקה כשמה והוא חזקה ורק דהרוב עדיף מן החזקה ולפ"ז ס"ל להני כי אמרינן דרוב עדיף מחזקה היינו לענין להקל ע"י החזקה אמרינן דהרוב עדיף אבל עכ"פ הרוב נגרע ערכו דהרי יש המיעוט המסייע להחזקה וא"כ הוה ספק עכ"פ וחיישינן לחזקה וז"ב בטעמם ומעתה נראה לי ברור דכיון דעיקר הטעם היא דחיישינן לחזקה במקום הרוב להחמיר ע"י החזקה א"כ זה דוקא לענין רוב מצוין אצל שחיטה שפיר אמרינן דיש להחמיר דלמא לא שחט יפה דיש לה חזקת אינו זבוח ולא עדיף רוב מהחזקה להקל ע"י הרוב אבל לענין לחוש שמא במקום נקב קא שחיט זה אינו שייך לחזקת איסור של הבהמה דבין לשיטת רש"י משום אבמ"ה או לשיטת התוס' משום אינו זבוח זה אינו ענין לבמקום נקב קא שחיט א"כ לענין זה הרוב עדיף בודאי דאין החזקה מגרעו דרוב בהמות כשרות כששוחטן כראוי ואין להם נקב וא"ל דיש מיעוט דניקב ונצרף להחזקה דז"א דבאמת המיעוט ליתא נגד הרוב רק דתאמר דהחזקה הוא נגד הרוב וחיישינן להחזקה וא"כ לענין החזקה בודאי יצאת ע"י ששחטנו כראוי וא"כ מה שייך בזה סמוך מיעוטא ומעתה זה לרבנן דל"ח למיעוטא וא"כ המיעוט נגד הרוב כמאן דליתא אבל לר"מ דחייש למיעוטא וא"כ המיעוט עומד נגד הרוב שפיר מקשה היאך אכיל בשרא וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ:

4עוד נראה לי דבר חדש דע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דהחזקה והמיעוט הם ממין וסוג אחד כגון ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דהמיעוט הוא שאינם מומחין והו"ל לא נשחטה ועוד לא יצאת מחזקת איסור שהי' עליה בחייה שהוא עדן אבמה"ח כל שלא הותר בשחיטה והיא מפרכסת ומכ"ש שאינו זבוח שעדן לא נזבח אבל במיעוט שמא במקום נקב קא שחיט ולא הועיל השחיטה וא"כ אין ענינו לחזקת איסור שזה החזקת איסור עומד שיהי' ניתר ע"י שחיטה כדאמרו נשחטה הותרה וא"כ כל שנשחטה שוב פרח לה החזקת איסור ואיך תצרף המיעוט דהוא כמאן דליתא נגד הרוב עם החזקה דהא כבר יצאת מחזקתה הראשונה וז"ב כשמש ובשלמא ביבמות שם דהמיעוט שמפילות הוא שייך להחזקה דכל שמפילות ואין כאן זכר רק מיעוטא א"כ היא בחזקתה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הריב"ש סי' שע"א דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דאונס למחצה דאינו תחתיו והו"ל רצון מיעוטא ומ"ש הריב"ש בזה לחלק בין היכא דבא לדון מתורת רוב כגון היכא דהוא טבעו של עולם מחצה למחצה משא"כ היכא דבא לדון מתורת ס"ס סוף סוף אין הספיקות שקולות ע"ש אמת שהסברא טובה וכאיש גבורתו אבל לפע"ד הרבה סוגיות בש"ס דאמרו סמוך מיעוטא לחזקה אף היכא דאינו בטבעו של עולם יעמדו כנגדו אך לפמ"ש יש לישב בפשיטות דבאמת המיעוט כמאן דליתא נגד הרוב רק בצירוף החזקה ושם בצירוף הספק דאינה תחתיו ולפ"ז מה ענין צירוף המיעוט דאינה תחתיו ומה ענין זה לזה ואטו תחתיו א"א להיות באונס או להיפך והצריך שני ספיקות אבל סמוך לא שייך בזה ודו"ק. ובזה יש לישב מה שהקשו המ"א והמהרי"ט אלגזי בבכורות דף כ"ז גבי חולבת פוטרת שהקשו מפרה אדומה דאזלינן בתר רוב אף דיש חזקת טמא ולפמ"ש א"ש ודו"ק ובזה הי' מובן דברי שטמ"ק בב"ב לענין מה דאזיל רב בממון בתר רוב ע"ש והיא סתום ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דלפמ"ש למעלה כל הטעם דאמרינן סמוך הוא או משום דהחזקה בעצמותה טובה ולא אמרו דרובא עדיף להקל עי"ז נגד החזקה או שהמיעוט הוא בסוג אחד עם החזקה ובזה נראה לפע"ד לישב הא דאמרו דיש גיטין רבה אמר לפי שאין בקיאין לשמה והקשו בתוס' מ"ש לשמה משאר החששות דמחובר וכדומה ולפמ"ש א"ש דבאמת בש"ס שם מפרש דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך והיינו משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש התוס' והקדמונים שם ולפ"ז בשלמא לענין לשמה שייך המיעוט דאינו לשמה ועודנה בחזקתה הראשונה א"א וא"כ שייך סמוך מיעוטא לחזקה אבל איך ניחוש למחובר וכדומה ואיך נצרף המיעוט דלא גמרי עם חזקת א"א דאטו מישך שייכי זה בזה הא במחובר אין החשש רק על הגט אבל האשה הלזו כבר יצאת מחזקת א"א ע"י שצוה לכתוב גט ועכ"פ אתרע החזקה דומיא דמ"ש התוס' בכתובות בזרק לה קידושין ספק קרוב לה דעכ"פ חזקת פנויה אתרעי וה"ה בזה וא"כ אין החזקה טובה והמיעוט אינו מצורף עם הרוב ודו"ק. והנה לכאורה צ"ב הא דאמרי סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והיינו כמו דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וקשה הא הוה רובא דתליא במעשה וכל רוב התלוי במעשה לא היה רוב ובאמת גם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ג"כ קשה וכמו שהקשו האחרונים דהוה רובא דתלוי במעשה אבל באמת לפע"ד לא קשה כלל דכל הטעם דרובא דתלוי במעשה לא הוה רוב הוא משום כיון דהרוב תלוי במעשה והמיעוט אינו תלוי במעשה א"כ הוה המיעוט שכיח יותר מהרוב ובאמת כל שהרוב והמיעוט תלויים במעשה הרוב עדיף כמ"ש הרשב"א והר"ן בהדיא בחידושיהם לחולין דף י"ב ע"ש. ולפ"ז הרוב דמומחין ושוחטין יפה בלי שהייה וכל דברים המפסידים אבל המיעוט שוחטים בשהייה ודרסה וכדומה אבל עכ"פ גם המיעוט תלוי במעשה כמו הרוב דגם הם צריכים למעשה השחיטה רק ששוחטין בפסול וא"כ שפיר הוי רוב גמור אף דתלוי במעשה וז"ב. ולפ"ז ה"ה כאן כיון דהרוב והמיעוט הם צריכין למעשה הכתיבה רק שהרוב כותבין כדינו והמיעוט א"י וכותבין בפסול אבל עכ"פ שניהם תלוין במעשה ושפיר הוה רוב וז"ב. ובזה י"ל הא דאמרינן ורבנן הוא דאצריך והיינו משום דאמרינן סמוך ובאמת לשיטת הרשב"א ביבמות ל"ש סמוך כל שהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב ואינו מסלקו ושאני מיעוט מפילות דמסתלק מן הרוב ע"ש ולפמ"ש יש לומר דבאמת הרוב תלוי במעשה רק שהמיעוט ג"כ תלוי במעשה ולפ"ז זהו כשאנו דנין ומעריכין הרוב לגבי מיעוט אבל כשאין מעריכין הרוב נגד החזקה שפיר אמרינן דניהו דרוב עדיף מחזקה היינו כשהרוב הוא רוב מעליא אבל היכא דהרוב תלוי במעשה והחזקה אינו תלוי במעשה וכל שכבר אתחזקה בא"א שוב אינו תלוי במעשה וא"כ הרוב לא נחשב נגד החזקה והחזקה טובה יותר ואדרבא אמרינן דלא נעשה מעשה באשה זו ואף דהרי השור שחוט לפנינו שיש גט וכבר הרוב לפנינו אבל ז"א דאם ניחוש שמא לא נכתב לשמה שוב אזל הרוב ואינו לפנינו ואמרינן דלאותה אשה יש לה חזקת א"א והרוב אינו טוב כ"כ דתלוי במעשה ולגבה לא נעשה המעשה ושפיר חיישינן משום לשמה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה לא חיישינן למחובר ולפמ"ש א"ש דמשום מחובר שוב ל"ש לומר דהחזקה טובה דהרי עכ"פ הרוב לפנינו והמיעוט עם הרוב תלוי במעשה וא"כ הרוב עדיף מחזקה וז"ב כשמש ובזה י"ל הא דפירש"י דוקא בשליח להולכה וכתב הר"ן דבשליח לקבלה כבר נגמר הדבר והדבר צ"ב ולפמ"ש י"ל דכל דכבר נגמר הדבר שוב הרוב עדיף אף בחשש לשמה דכבר יצאתה מחזקתה או שעכ"פ אתרע ויש לישב בזה קושית הפ"י ריש גיטין מעבד ואכ"מ עכ"פ הסברות שכתבתי נראה לפע"ד שהם נכונות. והנה הרשב"א כתב ביבמות קי"ט דל"ש לומר סמוך מיעוטא רק היכא שהמיעוט הוא מן הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק של הרוב שמתעברות יש מפילות ולפיכך חשוב לעמוד נגד הרוב בצירוף החזקה אבל התם שהמיעוט אינו ממעט ומגרע כח הרוב אלא שהוא מיעוט העומד נגד הרוב ממש כמו מיעוט שאינן מתעברות זה לא חשוב מיעוט נגד הרוב ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הקדמונים בהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא אצל חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ולפמ"ש שם המיעוט נגד הרוב ממש וכן מצאתי במשמרת הבית בשער ראשון שכתב בהדיא כן לישב הך דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ע"ש ונהניתי אברא דלפ"ז צ"ב מה הקשו התוס' בנדה דף י"ב ד"ה שליא בהא דאמרו שליא בבית הבית טמא והקשו לפרש"י דפירש דרוב שליות יש בהן ולד ומיעוטן אין בהם ולד דא"כ למה יצאת מקצת שליא אסורה באכילה נימא סמוך מיעוטא דאין בהן ולד לפלגא דמחצה אינו יוצא רוב ולד ע"ש ומה קושיא והא הך מיעוטא דאין ולד היא נגד הרוב דיש בו ולד ואינו מקרי מיעוט כלל וצ"ל דכיון דלא יצאת רק מקצת שליא א"כ בזה יש לומר דרובא דוולד איתא ברוב השליא שלא יצאתה וא"כ שפיר מצרפינן המיעוט דאין בהם ולד דל"ש לומר דהרוב נגדו דבאמת לענין הך מיעוטא דשליא אינו ברור שיהיה בו ולד רק משום דמעמיד הך מקצת שיש ולד ברוב השליא א"כ שוב יותר מסתבר לתלות דברוב איתא ולא באותו מקצת שיצא כנלפע"ד. ובזה מיושב מה שהקשה מהרי"ט אלגזי בבכורות דף כ"ג ע"ג דלמה לא אמרו בחולין דף ע"ז גבי מבכרת שהפילה שליא דאמרו סמוך מיעוטא דנדמה לפלגא ולמה לא אמר סמוך מיעוטא דאין להם ולד וע"כ דאין שליא אשר אין בה ולד ולפמ"ש א"ש דשם דהפילה שליא כולי' שוב ל"ש סמוך דאמיעוט הוא לגמרי נגד הרוב ובכה"ג לא חשיב מיעוט נגד הרוב. עוד יש לומר בזה דע"כ לא כתב הרשב"א דכל דהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב לא חשוב המיעוט כלל רק דוקא היכא שהרוב שאתה מחליטו נגד המיעוט הוא רוב החלטי עד"מ רוב מתעברות שאם אתה הולך אחר הרוב שוב אין לך שום ספק שכל שנתעברה פטורה מהיבום וכן רוב מומחין הם שכל שהוא מומחה מסתמא שחט שפיר ול"ש לצרף החזקה דבחייה בחזקת איסור עומדת וכדומה משא"כ כאן דגם אם נימא דשליא יש בה ולד עפ"י רוב עוד לא נבא למחוז מבוקשינו דהרי הולד ניתר בשחיטת אמו וכל שלא יצאת רק שכאן קרה מקרה שיצאת השליא וא"כ לענין המקרה הלז ל"ש לומר דרוב שליות יש להם ולד דהרי זה גופא אינו פסיקא אם יצא רק בולד והרי אתה מצטרף לפלגא דיצא מיעוט הולד וא"כ ל"ש לומר דהרוב נגד המיעוט דאדרבא אותו פלגא דלא יצא אינו סותר הרוב דהם בולד דאף שהם בולד הרי באמת פלגא אינו יוצא ברוב ולד וא"כ לענין זה שפיר מצרפינן הפלגא למיעוט דאינם נגד הרוב דאף שהם נגד הרוב דיש בהן הולד לא בשביל זה נאסור כאן וכאן עיקר הרוב צריך להיות שיצא ברוב וולד וזה אינו וכיון שהספק במקומו שוב נוכל לצרף גם המיעוט ובזה ממילא מיושב קושיות מהרי"ט אלגזי דשם בהך דנדמה שפיר צריך לצרף מיעוט נדמה דמיעוט שאין ולד הוא נגד הרוב שפטור מהבכורה ודו"ק היטב כי היא סברא נפלאה ועמוקה ת"ל אברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו ריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך ופירשו הקדמונים וביותר ביאור הוא בפ"י שם משום דהמיעוט דאינם מומחים מצטרפין עם חזקה דא"א והו"ל פלגא ואמאי והא המיעוט דאינן מומחים עומד נגד הרוב לגמרי ואמאי אמרינן סמוך מיעוטא בזה אך נראה בזה דהנה כבר כתבתי בביאור דברי הרשב"א דלכך במיעוט העומד נגד הרוב לא מצרפינן לחזקה משום דהרוב עדיף מחזקה וכל דהמיעוט נגד הרוב לא חשיב כלל משום דהמיעוט כמאן דליתא וכתבתי דזה דוקא אם הרוב הוא רוב גמור והחלטי ומעתה שם דגם אם נימא דרוב כותבין לשמה אבל האשה אכתי אינה מתגרשת עד שבא הגט לידה א"כ כל עוד שלא בא לידה היה הרוב דכותבין לשמה אינו רוב החלטי ולא סתר החזקה וא"כ שפיר יש לצרף המיעוט ג"כ דמה בכך שעומד נגד הרוב הא יש לה סויע מהחזקה דא"ל דרוב נגד החזקה דז"א דהיאך שייך לומר דהוא נגד החזקה הא עדן לא סתר להחזקה ושפיר רבנן אצריך וז"ב:

5ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דמ"ש לשמה דנקט ולפמ"ש א"ש דלענין שאר מיעוט כמו מחובר וכדומה הרוב לגמרי נגדו דל"ש כאן לצרף החזקה דהא כבר אתרע חזקתה דהרי עכ"פ נתן גט והרוב מגיד דהוא גט כשר משא"כ בלשמה כל שיש חזקה שוב י"ל דלא סתר הרוב דעוד הי' לה חזקת א"א אף לאחר שיש רוב. ובזה מיושב מ"ש רש"י בשליח להולכה דבשליח לקבלה כיון שנגמר הגט תיכף א"כ אתרע החזקה תיכף דהרי כל שנותן ליד השליח הגט היא מגורשת ול"צ שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח. ובזה יש לישב קושית הפ"י שהקשה דא"כ היאך שוה שחרורי עבדים לגיטי נשים לענין בפ"נ דהא בעבד דזכות הוא לו א"צ שיאמר בפ"נ דהשליח הולכה הוה כשליח לקבלה ולפמ"ש לשיטת הרי"ף ורש"י קודם חזרה א"כ ניהו דא"י לחזור אבל השחרור אינו חל רק משיגיע גט לידו ולכך שפיר שוה לגיטי נשים ודו"ק היטב כי עמוק הוא ת"ל:

6ובזה יש לישב מה דהי' לי קושיא ומצאתי למהרי"ט אלגזי בבכורות דף כ"ו ע"ג שהקשה לשיטת הרמב"ם דכל שלא העגיל ראש כפיקה אינו נפטר מבכורה א"כ אמאי אצטריך הש"ס לומר דמיעוט יולדות נדמה ואמאי לא אמר דמיעוט יולדות ולא העגיל ראש כפיקה ולפמ"ש א"ש כיון דאם לא העגיל ראש כפיקה הוה נפל וא"כ רוב דולד מעליא ילדן הוא רוב העומד נגד המיעוט וזה לא חשיב מיעוט משא"כ נדמה דהוא ולד מעליא רק שהוא נדמה ואינו עומד נגד הרוב. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מהריט"א שם מהא דאמרו בכורות דף י"ט ע"ב מכאן ואילך ספק ואמאי הלך אחר הרוב ורוב בהמות מתעברות ויולדות והוצרך לאוקמא כר"מ ואמאי לא משני דיש תרי מיעוטי נגד הרוב מיעוט דיולדות נדמה ויש שיולדות ולא העגיל ראש כפיקה ותרי מיעוטי הוה כפלגא ופלגא ולפמ"ש א"ש דתרי מיעוטי צריך להיות מורה על ענין אחת כמו מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהן למדה"י וכדאמרו בקידושין דף ע"ג ושם מהרוב דזנות ממעטין ומסלקין כח הרוב אבל כאן דזה המיעוט שלא העגיל כפיקה עומד נגד הרוב לגמרי ובכה"ג אינו חשוב מיעוט כלל ואין כאן רק מיעוט אחד וכעין זה כתבו האחרונים דהתרי מיעוטי צריך להיות על ענין אחד אלא שמ"ש הוא נכון יותר ועיין ישוע"י אהע"ז סי' מ"ג. וראיתי במחנה אפרים הלכות יבום פ"ג הלכה ט"ז ברמב"ם שהקשה דאיך ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רוב והא יש חזקת טמא כנגדו (והיא קושית התוס' בחולין שם) וגם הקשה מרוב מצוין אצל שחיטה ולא נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור (והוא ג"כ קושית התוס' והרא"ש ובסוף הרגיש בזה) וכתב דכל שהרוב והחזקה אינם בגוף אחד ל"ח למיעוטא וכאן הבהמה היא בחזקת איסור והמיעוט הוא באדם או שם בפרה דהחזקת טמא של אדם אינו שייך להפרה ובכה"ג לא אמרינן סמוך והיא תימה גדולה והרי הר"ן פא"ט דעתו דאף תרי מיעוטי מצטרפין ע"ש גבי ביצי טריפות ונבלות ומכ"ש מיעוטא לחזקה אף דאינם באדם אחד ועיין שו"ת ריב"ש סי' שע"א ובשטה מקובצת בכתובות דף ט' ודו"ק. ומאד יפלא בעיני מה יענה להא דאמרו בחולין דף פ"ו מאי אריא רוב הא אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוט סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא הרי דמצרפינן המיעוט לחזקה ואתרע לה רובא אף דהם בגופין נפרדים והמח"א לא הזכיר כלל משם ולחומר הקושיא הנ"ל למען לא יהיה מוקשה כ"כ רציתי לחלק דע"כ לא אמר המח"א רק לדידן דל"ח למיעוט נגד הרוב וא"כ גם לחזקה ל"ש להצטרף כיון דנגד החזקה יש רוב נגדו ואיך שייך לצרף מיעוט לחזקה שאינו בגוף אחד אבל לר"מ דחייש למיעוט מן התורה א"כ ממילא הוה ספק מן התורה ושפיר מצרפין המיעוט לחזקה ובזה הי' מקום לישב קושית התוס' שם א"כ מ"ט דרבנן דאם רוב מעשיהם מתוקנים א"כ בודאי מותר ואם פלגא ופלגא נימא סמוך ע"ש ד"ה מ"ט ולפמ"ש יש לומר דהם ס"ל דרוב מעשיהם מתוקנים רק דמ"מ אסור כיון דאמרינן סמוך מעוטא לחזקה ולכך מה"ת אסור לשחוט אחריהם דמה"ת לא אמרינן סמוך כיון דהם ענינים נפרדים משא"כ מדרבנן חיישינן למיעוטא אף בכה"ג ואסור לשחוט אחריהם אך לפ"ז לפמ"ש התוס' שם ד"ה סמוך דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן א"כ יקשה גם לר"מ אמאי אמרינן סמוך כיון דהם ענינים נפרדים ובאמת לפמ"ש הרשב"א דלר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מן התורה ולרבנן ל"ח מן התורה רק מדרבנן בלא"ה מיושב קושית התוס' הנ"ל ד"ה מ"ט וע"כ דברי המח"א צ"ע:

7והנה בהא דאמרו בחולין דף ט' דאם לא בדק בסימנים דחד אמר טריפה ואסורה באכילה וח"א נבלה ומטמאה במשא והיינו משום דאוקי בחזקת אבמה"ח ולכאורה כיון דיש רוב מצוין אצל שחיטה ולדעת הרא"ה בבדק הבית הוה כאן כלו ולא רוב בלבד ולדעת הרשב"א הרוב מצויין היינו שהוא מבטל החזקה שהרי ראינו שבא לבטל החזקה והרוב מצוין מומחין הם אמרינן שבודאי בטל החזקה וא"כ למה יהי' בחזקת נבלה ומצאתי במרדכי שכתב כיון דגם המומחה יוכל לקלקל החזקה בתקפה ע"ש ואכתי לא נתבאר דמ"ש דסמכינן על גוף השחיטה ולא סמכינן על הסימנים ועיין תב"ש סי' כ"ה שכתב שתי דיעות בזה אם הוא נבלה דאורייתא או רק דרבנן ומצאתי בהגהת אשר"י פג"ה ד"ה הורה ר' יעקב הצרפתי שכתב שם בסוף ההג"ה בעוף שלא בדקו הסימנים הי' אומר דהוה נבלה גמורה דבחזקת איסור עומדת והרי"ץ אומר דאינו רק ספק דסמוך מיעוטא דמקלקלין לחזקת איסור ע"ש ובאמת שהוא תימה דמה שייך לסמוך מיעוטא לחזקה דא"כ תמיד נימא סמוך מיעוטא לחזקה וע"כ ככל התירוצים שבקדמונים וכמ"ש למעלה וא"כ גם בזה נימא כן וצ"ע. ובאמת שהדבר צ"ב דהיאך אפשר שתהי' נבלה מן התורה ולמה לא נסמוך על הרוב מצויין אצל שחיטה אמנם נראה דהנה הרמב"ן כתב סעד לדברי הגאונים ז"ל והובא בת"ה בשער ראשון וז"ל דהא איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא שנסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי שהרי שחיטה לפנינו סמכינן ארובא ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן עכ"ל ולפ"ז נראה לי דבשלמא כל החששות של פסולי שחיטה כל שאנו רואין שחוטה לפנינו סמכינן ארובא אבל אם חיישינן שמא לא שחט הסימנים ברובם א"כ אינו שחוטה לפנינו ולא סמכינן ארוב דמה"ד שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא נסמוך על הרוב. ובזה נראה לפע"ד לבאר פלוגתא דמ"ד טריפה ומ"ד נבלה ומטמאה במשא דאמרו דקמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה מס' בחזקת איסור קיימא והשתא מתה ומס' בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן וביאור הסברא כמ"ש הרמב"ן דבאמת כל שבחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו דבעי ידיעה ודאית ולא סמכינן על הרוב עד שידע בודאי וא"כ כל שלא בדק בסימנים והרי מתה לפנינו דכל דליכא רוב דל"מ הרוב ובעינן ידיעה ודאית א"כ ממילא לא יצאת מחזקת איסור וממילא עודנה לא נשחטה מקרי והרי מתה לפנינו והו"ל נבלה ולענין טומאה דלא בחזקת טומאה קיימא הרי לענין זה הוה רוב מצוין רוב גמור דלענין זה יצאת מחזקתה הראשונה דהרי לא עמדה בחזקת טומאה וא"כ שוב סמכינן על הרוב ואינה נבלה ואינו רק כספק בשחיטה דבחזקת אבמה"ח עומדת ולא בחזקת נבלה וז"ב כשמש ובזה מדוקדק מ"ש טריפה ואסורה באכילה ודקדק התב"ש למה אמר טריפה ולא נבילה ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דיש רוב רק שאין ראוי שתצא מחזקתה בלתי ידיעה ודאית א"כ הוה כספק בשחיטה ולא הוה נבלה רק טריפה שלא נשחטה יפה. ובזה נראה לפע"ד הא דנחלקו ד"ה ור"ח בשוחט בסכין ונמצאת פגומה דר"ה ס"ל דאפילו שבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשרה שמא בעצם נפגמה ומפרש הש"ס משום דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי והקשו התוס' מ"ש ממקוה דאמרינן הרי מקוה חסר לפניך ה"נ הסכין פגום לפניך ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דחייש ר"ה לשמא בעור נפגמה אף דמן הסתם עפ"י רוב לא נפגם בעור והסכין בדוק הוא ונשחט יפה ורק משום דהוה כשמעתי' והיינו דכ"ז שאין לנו ידיעה ברורה שיצאת מחזקתה לכך אסורה וגם רוב לא מועיל ולפ"ז ז"ש ר"ח דכל דהסכין פגום אבל הבהמה לא אתרעי וא"כ הרי הבהמה שחוט' לפנינו ויצאת מחזקתה רק דהסכין פגום א"כ יש לסמוך על הרוב דמנא לך לומר דהבהמה לא יצאת מחזקתה כיון דהרוב אומר דגם הבהמה יצאת מחזקתה ויש להמתיק עפ"י מ"ש הש"ך בסי' פ"ג ס"ק י"א דאף דלא סמכינן על הרוב היכא דאפשר למבדק אפ"ה כאן דאין אנו מתירין מכח חזקה אלא אמרינן מה"ת הי' כאן איסור ע"ש ולפ"ז כל דהבהמה לא אתרעי מה"ת שיהי' כאן ריעותא ואמרינן דהסכין נפגם אבל הבהמה כשרה והרוב מסייע והא דמסיק דהלכתא כר"ח כששיבר בה עצם היינו משום דאל"כ הרי ריעותא לפניך דהסכין פגום ופשיטא דל"מ להוציא מחזקה וכמ"ש הרמב"ן דל"מ אף רוב מכ"ש בזה דיש ריעותא ולכך בעינן שיבר בה עצמות דיש לתלות דסכין נפגם בזה א"כ שוב בהמה לא אתרעי וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי אגודה ורמ"א סי' א' בשוחט שנטל קבלה ונמצא עכשיו שא"י דלא מטריפין למפרע ומטעם דאדם אתרעי בהמה לא אתרעי והקשה הט"ז דהתוס' הקשו מ"ש ממקוה וכתבו שלשה תירוצים וכל התירוצים ל"ש בזה ולפמ"ש י"ל דהאגודה מפרש כמ"ש וא"כ כל שהוא שחוטה לפנינו שפיר סמכינן על רוב מצויין ואמרינן דודאי ידע ועכשיו הוא דאתרעי משא"כ מקוה דהרי חסר לפניך וליכא רובא אבל כאן עיקר מה דלא סמכינן על הרוב הוא משום דבעינן ידיעה ודאית וא"כ זה כשנולד ריעותא בגוף הדבר אבל כאן ליכא ריעותא בהבהמה דאדם אתרעי בהמה לא אתרעי וז"ב ודו"ק היטב. ובגוף דברי הרמב"ן מה דלא סמכינן בזה ארובא י"ל כיון דרוב היא ספק רק שהתורה התירה הספק וכמ"ש בשטה מקובצת ב"מ דף ז' וא"כ כאן שחזקת איסור הוא שבעינן שחיטה א"כ שחיטה ודאית אמר רחמנא ולא ספק וז"ב מאד ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל ובזה מדוקדק מה שחידש ד"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה והוא לכאורה דבר פשוט ולפמ"ש הרמב"ן הכוונה עד שיוודע לך ידיעה ברורה לא שסגי ברוב בלבד ודו"ק ובזה עמדתי על דברת הש"ס בנדה דף י"ח ותו ליכא והאיכא תשע חניות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב וקשה מאי קושיא הא שם לא נזכר רק דאזלי בתר רוב אבל מנ"ל שהוא ודאי וכ"ת דכל רוב הוא ודאי א"כ יקשה מכל רוב דאזלינן בתריה ואדרבא כל רוב הוא ספק והתורה אמרה דניזיל בתר רובא אף שהוא ספק כל שאינו קבוע ולפמ"ש א"ש דהרי כאן יש חזקה דאבמה"ח כנגדו כמ"ש התוס' שם ד"ה אחר ולפ"ז הא שם בעינן ידיעה ודאית וכמ"ש וא"כ בשלמא בכל שחיטה ידענו שנשחטה בודאי אבל כאן כ"ז שהי' בקבוע א"כ שם אם אירע ספק מאיזה חנות לא הוה ידיעה ודאית דבקבוע לא אזלינן בתר רוב ושוב הו"ל בחזקת אבמה"ח א"כ ניהו דאם פירש אח"כ הו"ל נמצא דאזלינן בתר רוב אבל ידיעה ודאית לא הוה ואיך אזלינן בתרק רוב וע"כ דאותו רוב עשאוהו כודאי ושפיר פריך הש"ס ודו"ק. ובזה יובנו דברי התוס' שכתבו דהכא יש חזקה נגד הרוב ומשמע לכאורה מדבריהם דאם לא היה רוב ונתערב חד בחד הי' ודאי אסור מכח החזקה וזהו דבר שא"א לאומרו וכבר האריך בזה בשב שמעתתא שמעתא ד' פ"ב דדברי התוס' תמוהים מכמה מקומות ולפמ"ש א"ש דכ"ז כתבו התוס' במה דמוכרח לומר דאותו רוב הוא כודאי דאל"כ היה החזקה אבל אחרי שיש רוב שוב לא שייך חזקת איסור דחד חתיכה נודע שנשחטה ויצאת מחזקת אבמה"ח לגמרי ודו"ק. ובמה שהארכתי למעלה היכא דיש חזקה וקורבה אי אזלינן בתר רוב המנגד לקרוב וחזקה בב"ב דף צ"ג גבי גמל האוחר בין הגמלים דאמר הש"ס דרובא וחזקה כי הדדי נינהו הקשה בשטה מקובצת דאכתי תימה דלמה מחייבו ר' אחא והא יש חזקת ממון נגד חזקה זו וכתב דהא לאותו חזקה דאותו גמל נשכו יש קורבא ע"ש הרי שלך לפניך דבזה נחלקו ת"ק ור"א להס"ד דרובא וחזקה כי הדדי נינהו ולת"ק מ"מ רוב עדיף ולר"א חזקה וקורבא עדיף וע"ז דחי דע"כ לא קאמר ר"א אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן והיא לכאורה תימה דהא בכ"מ רובא עדיף ולפמ"ש א"ש דשם הוה חזקה וקורבה וז"ש דהוא גופיה הוחזק וא"כ אין לך קורבה דמוכח יותר מזה משא"כ ברובא ועיין רשב"ם שנדחק ועכ"פ הראיה שהבאתי נראה נכונה אמנם ק"ל לפמ"ש הרמב"ן והנימוק"י בב"ב בסוגיא דניפול דענבי דמצנעי בגוה דשייך כנכ"ה עדיף מרוב דבזה כ"ע מודו דאזלינן בתר קורבא שם ונמצא הרוג בצידו אין לך קורבא דמוכח יותר מזה וכנכ"ה וצע"ג. ובמ"ש למעלה יתישב הא דאמרו בברכות דף נ"ג דר' יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך משום שבנות ישראל וכו' והו"ל מיעוטא לכשפים ומעוטא לגמר ושאל אותי אחד מהתלמידים דל"ל מיעוטא דכשפים או לגמר כלים ת"ל דיש מיעוט דעכו"ם ומיעוט אחד דכשפים או גימור דהרי אינו רק רוב דישראל. והשבתי דהמיעוט דכשפים ולגמר הוא מהרוב עצמו דמישראל אתה מסלקו ולכך חשוב כמו מיעוט וחזקה משא"כ מיעוט דעכו"ם הוא נגד הרוב לגמרי דרוב ישראל ולא נחשב אותו מיעוט כלל להצטרף לרוב ודו"ק ותלמודיי תירצו דהשני מיעוטים דלגמר וכשפים הם מענין אחד שאינם עשויים להריח ולכך מצטרפי משא"כ מיעוט דעכו"ם הוא משום ע"ז ואינו מצטרף כלל עם אחד מהמיעוטים שאינן מענין אחד וזה נכון ג"כ כמ"ש למעלה בשם הישוע"י אף שמהר"ן פ' א"ט והכו"פ סי' ט"ו לא נראה כן. ובפשיטות יש לומר דבאמת גם ברוב עכו"ם אינו ברור שהוא לע"ז רק שסתם מסיבתן לע"ז רק דכשמריחין למרחוק מסתמא הם מע"ז שדרך להריח למרחוק ולפ"ז כשרוב ישראל שוב ל"ש המיעוט דעכו"ם דמ"מ אינו לע"ז וא"ל דמסתמא לע"ז דאל"כ לא הי' מריח למרחוק דז"א דאדרבא מזה יש להוכיח שמישראל הוא דהם הרוב ודו"ק היטב מיהו צ"ע דהא ר' יוסי חייש למיעוטא ביבמות ס"ז ומיהו בר"ן פ' ר"א דמילה מבואר דר"י לא חייש למיעוטא והארכתי בזה בחיבורי יד שאול הלכות מילה ושם מבואר היטב: