שואל ומשיב מהדורא תנינא א:מג

1לעלם משכיל נ"י:

2מה שהקשית בהא דאמרו בביצה דף י"א ואם אין שם אלא הן הרי הן מותרין אלימא במפריחין איכא למימר הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וע"ז הקשית דהרי התוס' בדף ט' וברא"ש כאן הקשו דמשמע דיוני שובך מותר במזומן והרי אמר בדף כ"ד הצד יוני שובך ויוני עלייה חייב ותרצו דמיירי בקטנים שא"י לפרוח וא"כ היאך אמר במפריחין והא שוב אסור משום צידה הנה יפה שאלת וזכורני שזה רבות בשנים הקשה אותי זקני הרב הגדול הצדיק מו"ה דובערש היילפרין קושיא הלז אח"כ מצאתי ביש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ח קושיא זו וכן הקשה הפר"ח ונדחקו דמיירי במפריח קצת ובאמת שכן נראה מהר"ן כאן ומהמגיד פ"ב מיו"ט אך לשע"ד נראה דבאמת צריך להבין קושית התוס' דהא מחוסר צידה ומאי קושיא והרי התוס' ביצה דף ג' ובריש אין צדין הקשו דאמאי יהיה אסור צידה מ"ש מאפייה ובישול ושחיטה דמותר לצורך יו"ט וכתבו דאפשר לעשותו מאתמול ולהביאו במצודה במים ודחו זאת וכתבו דדמי לקצירה ולפי"ז קשה ביוני שובך או בצפרים אמאי יהיה אסור צידה הא ל"ש טעמים האלו דאפשר מאתמול ל"ש שהרי באמת הזמינו מאתמול ולשחטו אפשר דחייש שמא יסרח וכמו דמותר שחיטה ואי משום דדמי לקצירה ז"א דכל הטעם דקצירה הוא משום שדרך לקצור לימים רבים וכמ"ש הר"ן ועיין ריש סי' תצ"ה במ"א ולפ"ז כאן שזימן מאתמול אותן היונים ואחרים שא"צ לו לא יקח א"כ ל"ש חשש דקצירה כלל והיא קושיא גדולה לדעתי וצ"ל דכיון דכל הטעם דמחוסר צידה אסור הוא משום דעבידי להשמט ואינו נח לתופסן וכדאמרו ריש אין צדין ועמ"א סי' תצ"ז ס"ק י"א או משום דאין מזונתן עליו לא חשיבי כמזומן שוב אסור משום דדמי לקצירה דמה שהכין אתמול לא מועיל דס"ס לא הוזמנו עדיין ויש חשש שמא יצוד לימים הרבה ולכך הוצרך לשנויי דמיירי בקטנים שלא יכולין לפרוח ולפ"ז אם לא היו חוששין לשמא אחריני נינהו שוב אין חשש של צידה כלל ושפיר פריך בש"ס אי מפריחין דלמא הני אחריני נינהו דאם לא משום חשש הלז שוב היו מועיל הזימון של אתמול ול"ש צידה ודו"ק וראיתי בפר"ח באו"ח סי' תצ"ז שהאריך להקשות על השיטה שסוברת דל"מ זימון ביכולים לפרוח ע"ש שכל הסוגיות דפ"ק דביצה מורות דמיירי ביכולין להפריח ואפ"ה לא אסור רק משום חשש דלמא אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא דאם לא היו חשש הלז שוב היו מותר דליכא חשש צידה ומיושב כל קושיות הפר"ח גם מה שהקשה מירושלמי. ובזה מיושבין דברי המגיד משנה שכתב הפר"ח דסתרי אהדדי דבהלכות שבת ס"פ עשירי כתב המ"מ דט"ס ברבינו וחייב ביוני עלייה ואלו בהלכות יו"ט פ"ב כתב המגיד דדעת רבינו כבעל עיטור דמותר ביוני עלייה כל שזימנו ע"ש ולפמ"ש א"ש די"ל דה"ה ס"ל דכל שזימנו מותר ביו"ט משום דל"ד לקצירה וכמ"ש ולא ס"ל הסברא דכל דאינו נוח לתפסו ל"מ הזימון דאתמול דסוף סוף כל שזימנו מאתמול מה לעשות עוד ולפ"ז זהו ביו"ט אבל בשבת מה מועיל הזימון מע"ש הא בשבת אסור ודוק ובזה יש לישב קושית הצל"ח בהא דאמר בביצה שם לימא מסייע ליה לר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב והקשה לפמ"ש הרשב"א דבספק צידה אסור ספק מוכן וא"כ לשיטת הרא"ש בתשובה דאף בגדולים שפרחו אינו אסור רק אם פרחו חוץ לתחום א"כ י"ל דרוב וקרוב הו"ל ספק וא"כ לכך אסור דהו"ל ספק צידה דאם הם מעלמא ל"ש שחוזרין לכליבה ושוב אסור משום חשש צידה והוא קושיא גדולה ולפמ"ש דכיון דבספק מוקצה מותר רק בחשש צידה וכמ"ש הרשב"א הביאו המגיד א"כ כיון דלענין זה אמרינן דמשל קרוב הוא שוב ל"ש חשש צידה ג"כ וכמ"ש דכל שלענין הזימון מועיל והוה זימון מעליא שוב ליכא חשש צידה אברא דעדיין יש לומר דשם רבה מתרץ לה ורב' ס"ל דמוקצה מה"ת ועיין בפסחים דף מ"ז וא"כ לדידיה אין הוכחה דרוב וקרוב רוב עדיף ובאמת אף בספק אסור משום דגם ספק מוקצה לדידיה מן התורה וכנ"ל ובזה י"ל קושית התוס' ישינים על הא דאמר כדאמר אביי בדף ה"נ בדף והקשו אמאי לא משני אביי ברישא בדף ולפמ"ש א"ש דבאמת אביי תלמידו של רבה אין ראיה דרוב עדיף מהרישא משא"כ בסיפא ע"כ הוצרך לאוקמא בדף דשם א"א לומר משום ספק מוקצה דאכתי עכ"פ קשה למאן דלא ס"ל כרבה אבל כאן דרבה משני לא הוצרך אביי לתרץ אליביה ודו"ק. ובזה ישבתי לנכון דברי הר"ן שכתב בזימן שנים ומצא שלשה דאסור דאם נפל אחת לים דמותר והקשה המג"א סי' תצ"ז ס"ק י"ד דניהו דליכא חשש שמא מעורב אחת מהן מ"מ יש חשש דלמא אחריני נינהו ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי"כ ולפמ"ש א"ש דבאמת קשה מה"ת ניחוש לאחריני הא ספק מוקצה ונולד מותר כמ"ש הרשב"א וצ"ל כיון דיש חשש דאחריני נינהו שוב שייך חשש צידה וכמ"ש א"כ בחשש צידה מחמרינן בספיקו ועלח"מ פ"ב מיו"ט מה שהקשה מכאן ולפמ"ש א"ש ולפ"ז זהו ביש חשש שמעורב חד ביניהו דעכ"פ זימון ליכא דיש חד שלא הזמין ושוב שייך חשש צידה שמא יצוד לימים רבים אבל כל דמת אחד ושוב יש מקום לתלות דאינהו ננהו וא"כ לענין זה ספק מוקצה מותר ותלינן דאינהו ננהו וא"כ ליכא חשש צידה ג"כ ושוב מותר דספק דרבנן הוא ובזה מיושב קושית התוס' דאמאי לא בטל חד בתרי ולפמ"ש א"ש דכל דיש חד דמעורב שוב חיישינן דלמא כלהו אחריני נינהו ודו"ק היטב כי הוא חריף. ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ והצל"ח דאמאי כלם אסורים נכבשינהו דנידי ויהיו מותר כמו באו"ב ע"ש ולפמ"ש א"ש דכל דישנו לכלם ואיכא חשש צידה ל"מ הביטול ומה יועיל הפיזור מה דנכבשינהו דנידי כיון דיש חשש דלמא אחריני נינהו ואסור משום חשש צידה דאף ספק אסור אבל במת אחד ליכא חשש צידה ודו"ק. והנה ראיתי בכנסת יחזקאל שם שחידש דאף במפריח אחת בידים ליכא חשש דכל החשש הוא שמא יקח מן הקבוע ושם בנדון שלו היה מכיר באחת שודאי אינו שלו שוב בודאי לא יקח מן הקבוע ולפע"ד היו נראה בלא"ה לפמ"ש הבה"ז בזבחים דף ע"ד דבקדשים שמצוה להרג שוב ל"ש לחלק בין הפילה בידים לנפלה מעצמה דכל דעושה מצוה לא קנסוהו ע"ש ולפ"ז כאן דע"י שמפריח מקיים שמחת יו"ט שיוכל לאכול האחרות וא"כ מקוים המצוה על ידי ההפרחה ובכה"ג לא קנסו חז"ל ובגוף דברי הר"ן שכתב דלכך לא בטל חד בתרי משום דהוה דבר שיל"מ לכאורה צ"ב דהא כל הטעם דדבר שיל"מ הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכאן לא שייך זאת דהא איכא חשש שמחת יו"ט וא"כ מה שייך שתאכלנו בהיתר דעכ"פ מצות שמחת יו"ט ליכא דהא זימנם שיאכלם ביו"ט וסמך ע"ז והרי לענין טלטול חידש הצל"ח דל"ש דשיל"מ דאפשר לטלטל בכל פעם מכ"ש בשמחת יו"ט דמה בכך שיכול לאכלם לאחר יו"ט מ"מ ימנע משמחת יו"ט וצ"ל דכיון דיכול להפריח אחת בידים וכמ"ש א"כ ל"ש להתיר משום שמחת יו"ט דהא מיירי בלא הזמין רק שנים ומצא ג' וא"כ שנים סגי לו על יו"ט וא"כ שפיר לא בטל דכל שלא הפריח ביו"ט יש בו איסור ול"ש לומר דמונע משמחת יו"ט דהא בשנים הי' סגי לו וגם עכשיו נשארו לו שתים ולפ"ז מכאן ראיה ברורה דמותר להפריח בידים אחת מהן דאל"כ שוב לא מקרי דבר שיל"מ וכמ"ש ובזה מיושב היטב קושית המג"א הנ"ל דלמה כתב הר"ן משום דהוה דבר שיל"מ ומשמע דאם נפל אחת מהן מותר והא איכא עדן איסור משום דיש חשש דלמא כלהו אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דבאמת כל דיש ספק שמא כלהו אחריני נינהו או דלמא רק חד מעורב בהן הו"ל ספק דרבנן ולקולא וצ"ל משום דהו"ל דבר שיל"מ ומעתה זה לגבי החשש דשמא איכא אחת מעורב בהן אבל אם החשש שמא כלן דעלמא נינהו ואיכא שמחת יו"ט דהא ימנע משמחת יו"ט עי"ז שוב ל"ש דבר שיל"מ דהא מונע משמחת יו"ט וז"ב כשמש:

3ובזה מיושב היטב מה דתמה בשעה"מ פ"ב מיו"ט הלכה וא"ו במה שהקשו התוס' בביצה דף יו"ד ע"ב ד"ה איכא וא"ת ולבטל חד בתרי וע"ז תירצו דבע"ח לא בטלי ועוד דדבר שיל"מ הוא והיא תימה דקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע דבדבר שיל"מ אף בדרבנן לא בטל ע"ש שכרכר בזה הרבה ולפמ"ש י"ל דה"א דל"ש כאן דבר שיל"מ משום מניעת שמחת יו"ט וע"ז חדשו דמ"מ מקרי דבר שיל"מ כיון שיכול להפריח אחת מהם וכמ"ש ובחידושי אמרתי בזה דבאמת השעה"מ שם והצל"ח הקשו דנכבשינהו דנידי כמ"ש הטור והש"ע ביו"ד סי' ט"ז לענין או"ב והפר"ח כתב שם דל"ש שמא יקח מן הקבוע משום דכיון דמותר ביום מחר לא בהול כ"כ וכתבו דהו"ל מתקן איסור ואסור ביו"ט ע"ש שהאריכו בזה בשעה"מ הוא והרב הגאון מהר"י אשכנזי ז"ל וגם בצל"ח כוון לזה ולפ"ז היה נראה לי דבר חדש דלפמ"ש הר"ן בפסחים פכ"ש גבי קדירות בפסח ישברו דלכך הוה חמץ דבר שיל"מ דאף דקנסא קניס ר"ש וא"כ גם אחר פסח אסור וכתב בשם הפוסקים די"ל כיון דזה אינו רק מדרבנן לא אמר שניקל מצד זה רק להחמיר בלבד וא"כ גם כאן כיון דמה"ת אין כאן תיקון כלל וגוף מתקן דהו"ל כתיקון כלי אינו רק דרבנן בשביל זה לא נעקור שם דבר שיל"מ מזה ולפ"ז הרי הר"ן חולק שם על הך סברא וכתב דכיון דגוף דבר שיל"מ הוא רק מדרבנן כל שרבנן אסרו לא הוה דבר שיל"מ כלל ע"ש מעתה י"ל דבאמת בהס"ד של התוס' ס"ל לתוס' דמה שהוא דבר שיל"מ לאחר יו"ט לא שייך כאן דהא איכא משום שמחת יו"ט ורק דדבר שיל"מ שיוכל להיות מותר ביו"ט עצמו וא"כ כיון דעכ"פ אסור משום מתקן לא שייך דבר שיל"מ וע"ז חדשו דהו"ל דבר שיל"מ לאחר יו"ט:

4ובזה מיושב היטב מה שנתקשה השעה"מ שם במ"ש התוס' דהו"ל דבר שיל"מ לאחר יו"ט ולמה כתבו לאחר יו"ט ואטו מי לא ידע דזה מקרי דבר שיל"מ לאחר יו"ט וכל מס' ביצה מלא מזה ולפמ"ש א"ש דבאו לשלול דלא הוה דבר שיל"מ ביו"ט עצמו ומטעם שכתבתי רק לאחר יו"ט ובזה יש לישב דברי הר"ן הנ"ל דהנה הר"ן כתב סתם דהו"ל דבר שיל"מ על ידי שיבדרנו ונכבשינהו דנידי דא"כ הו"ל דבר שיל"מ אף ביו"ט בעצמו ואף דאסור משום מתקן ס"ל דביו"ט לא שייך זאת דתיקון אוכל נפש מותר וכמ"ש המהרלב"ח הובא בשעה"מ וצל"ח שם דביו"ט ל"ש משום מתקן ע"ש ובזה מיושב היטב קושית המג"א הנ"ל דא"כ בנפל אחד מהם לים דהותרו כלם והא בש"ס אמרו דחיישינן שמא כולהו אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה ספק אי כלהו אחריני נינהו או לא רק דחד מעורב בו ומעתה אם נימא דהו"ל ספק שוב מותר דהו"ל ספק דרבנן ולקולא וכאן לא שייך דהוה דבר שיל"מ והיינו מה שיפזרו ביו"ט דז"א דאם ניחוש שמא כולהו אחריני נינהו ל"מ הפיזור כלל ושוב לא הוה דבר שיל"מ כלל וכמ"ש ודו"ק. ובגוף הקושיא שהקשו בתוס' דנבטול חד בתרי לכאורה צ"ב לפמ"ש בכנה"ג בהגהות הטור ביו"ד סי' ק"ט אות ג' דחד בתרי דבטל הוא בנתערב איסור בודאי היתר לא בספק איסור והפרמ"ג בשפ"ד ס"ק וא"ו הביאו וכתב שהדבר פשוט כן דכלן ספק נינהו ואני הארכתי בזה בכמה תשובות ולפ"ז כאן דבאמת ספק שמא כולהו אחריני נינהו וספק שמא איכא חד מעורב בהן שוב לא שייך ביטול דהו"ל ודאי איסור בספק איסור דחד ודאי אסור והשנים הם ג"כ ספק איסור ולא בטלו והיא קושיא גדולה לפע"ד והנראה בזה דהנה באמת כבר כתבתי דזה הוה ספק דרבנן ולהקל ורק דהו"ל דבר שיל"מ לאחר יו"ט ולפ"ז כבר נודע מ"ש החוות יאיר סי' קל"ג בבהמה שנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מהתערובות דל"ש לומר דהו"ל דבר שיש לו מתירין דהא לא הכיר האיסור מעולם דטרם ששחט לא ניכר הבהמה ונתערבה והפרמ"ג במשבצות סי' ק"ב כתב שכ"כ או"ה כלל ז' ד"ז בחהר"ל וה"ה בכל דבר חשיבות וכמו גיגית מלאה ענבים בשבת דמותר ולא הוה דבר שיל"מ ע"ש ובסי' ק"א ס"ק ה' בשפ"ד ולפ"ז כאן לענין דניחוש שמא מעלמא נינהו זה לא הוכר האיסור מעולם ול"ש דבר שיל"מ ורק משום חשש שמא איכא אחד מעורב בהן ושוב קשה דלבטל ברוב דלענין חשש שמא כלהו מעלמא הו"ל ספק דרבנן ולקולא ובזה יש מקום לישב דברי רבינו הר"ן הנ"ל אבל אחר העיון ז"א דא"כ לאיזה צורך אמרו בש"ס החשש דלמא מעלמא נינהו וע"כ דבאמת כל דחיישינן שמא מעלמא ל"ש דהא הוכר האיסור דהא מעלמא הו"ל איסור בבירור דמוקצה הוה והספק הוא שמא זו ושמא מעלמא וא"כ הו"ל דבר שיל"מ ול"ד להך דגיגית דיש היתר בודאי רק דהספק על האיסור מה שזב היום יין וא"כ שפיר הו"ל דבר שיל"מ משא"כ בזה דאם מעלמא שוב כלו איסור וז"ב. ולכאורה הי' ק"ל בחשש דלמא אחריני נינהו ומה בכך הא רובא דעלמא עכו"ם נינהו ובשל עכו"ם ל"ש מוקצה וא"כ גם באחריני למה ניחוש לה אך ז"א דע"כ לא אמרינן דשל עכו"ם ל"ש הכנה רק במה שעכו"ם מביא למכור בזה אמרינן דבעכו"ם דל"ש האיסור הוא לא הקצה והוא מביא בשביל עכו"ם וממילא גם הישראל לא הקצה מדעתו דעכו"ם בודאי מביא בשביל עכו"ם אבל בגוזלות דפרחו מעלמא והעכו"ם לא הביאם א"כ פשיטא דאין לך מוקצה גדול מזה דעכ"פ הישראל לא חשב שמא יבאו מעלמא דמה"ת שיחשוב בזה וא"כ לא עדיף עכו"ם משל ישראל ואפ"ה הוה מוקצה כל דלא זימנם מאתמול מכ"ש מה שבאו מעכו"ם דעלמא וז"ב ופשוט ועיין בט"ז שם שנראה שביאר כן להדיא ועכ"פ מה שהקשיתי על התוס' והר"ן דל"ש ביטול באיסור בספק היתר קשה טובא והנ"ל בזה דע"כ לא כתב הכנה"ג דלא בטל חד בתרי ספק איסור רק היכא דהספק איסור הוא איסור שנאסר לעולם אבל כאן הספק איסור אינו איסור בעצם וביום מחר מותר בודאי ועתה הוא ספק שמא אסורה היום או לא וא"כ שפיר שייך ביטול דל"ש לומר ספק איסור בזה דהו"ל ס"ס ספק שמא כלן מותרים ואת"ל אסור דחד מעלמא אבל עכ"פ תרי מותרים ובטל חד בתרי ובדבר שיל"מ ג"כ מועיל ס"ס וכמבואר סי' ק"י ולפמ"ש הש"ך שם ס"ק ג' כ"ע מודו בזה דהוה ס"ס ואף דלא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל דאחריני נינהו שוב ליכא ספק כלל אבל כאן אנו צריכין להתחיל שמא לאו דאחריני נינהו כלל דיותר ראוי לתלות דהני נינהו וכמ"ש הרמ"ע מפאנו דבכה"ג ל"צ לס"ס המתהפך ודו"ק. שוב ראיתי בספר צל"ח שהקשה במשנה דתנן זימן שחורים ומצא לבינים דהא של עכו"ם א"צ הכנה ולזה מוקי דמיירי שיש סביב שובכים שלו רק שהם מוקצים או שהם של הפקר ולכך פריך פשיטא ולא מוקי דקמ"ל דלא תלינן בשל עכו"ם וכפי הנראה אם הי' של עכו"ם באמת לא הי' צריך הכנה כלל וזה תימה דא"כ כדאמרו שם לימא מסייע לי' לר"ח דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה דאם אזלינן בתר רוב שוב נתלה ברוב של עכו"ם ויהיו מותר וע"כ דכאן ל"ש הך רובא דאף של עכו"ם צריך הכנה בזה. ולכאורה רציתי לומר בזה דבר חדש דבאמת שיטת הר"ן דבדבר שיל"מ לא מועיל רוב כמ"ש בפרק אין צדין שחוכך בזה ועיין מלמ"ל פ"ז ממעילה א"כ ניהו דאזלינן בתר רובא דעלמא הא בתוך הרוב יש ג"כ שובכין של ישראלים ושל הפקר דהן מוקצות וא"כ הוה דבר שיל"מ ול"מ הרוב בזה ולכך לענין דניחוש לרובא דעלמא לאסור שפיר אזלינן בתר רובא דעלמא ולענין דנתיר משום עכו"ם דא"צ הכנה לא אזלינן בתר רובא ואף לפמ"ש המלמ"ל דדוקא באתחזיק אסורא לא אזלינן בתר רוב י"ל דבקרוב יש שובכין של ישראל שהן מוקצה וא"כ ניהו דאזלינן בתר רובא דעלמא אבל לענין דניזיל בתר רובא דעכו"ם שוב היה הקורבא כאתחזיק אסורא דהקורב' יש לו מעלה כמו חזקה וא"כ בדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא אך לפ"ז יקשה בהא דמוקי בדף והיינו דשניהם קרובים וא"כ כיון דאין שם מעלת הקורבא שוב מהראוי להתיר משום רובא דעכו"ם ואף דהוה דבר שיל"מ הא גם בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא בדלא אתחזיק איסורא והרי כאן שניהם קרובים והוה כמי שאין כאן קורבא רק רוב בלבד והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דכבר כתבתי למעלה בישוב קושית הפר"ח דאמר אילימא במפריחין איכא למימר הני אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והא במפריחין איכא חשש צידה וכתבתי דגם החשש צידה היא בשביל שחיישינן דלמא מעלמא נינהו ואותן לא זימן מאתמול ושוב כל שלא זימנם יש לחוש שמא יצוד לימים רבים וכמו בקצירה והארכתי בזה ולפ"ז י"ל כל דחיישינן שמא מעלמא אתו שוב אסור משום צידה ושוב ל"ש להתיר משום דעכו"ם א"צ הכנה דעכ"פ אסור משום צידה וז"ב אברא דלפ"ז יקשה בהך דבתוך הקן ומצא לפני הקן דאמר ג"כ לימא מסייע לי' לר"ח ומשני אביי בדף ושם קשה דהא בסיפא קתני ואם אין שם אלא הן מותרים והקשה בש"ס אילימא במפורחין ניחוש שמא הני אזלי לעלמא ומוקי במדדין וכיון שכן שוב ל"ש משום צידה וא"כ מה מוקי בדף ושוב ניזל בתר רובא דעלמא דא"צ הכנה והיא קושיא מושכלת וצ"ל כמ"ש למעלה דכאן ל"ש בשל עכו"ם מוכן הוא וכמ"ש ודוקא בדף שהוא מצוי להיות כן ולא אקצה מדעתי' דידע מאתמול שיבאו ושל עכו"ם א"צ הכנה ובזה מיושב היטב קושית התוס' ישנים בהא דאמר כדאמר אביי בדף ה"נ בדף והקשו דאמאי לא אמר אביי גופא על הרישא ולפמ"ש א"ש דברישא פשיטא לי' לאביי דמצי מיירי בדף אבל בסיפא קשה ליה וחידש דמצי מיירי ג"כ בדף ולכך מוקי אביי סיפא בדף וז"ב מאוד ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' ונבטל חד בתרי והקשיתי למעלה דהא כיון דיש ספק אם כלהו אחריני נינהו ושוב הו"ל כנתערב איסור בספק איסור דלא מועיל וכמ"ש בכנה"ג ולפמ"ש א"ש דהכי קא מקשה דאם אזלינן בתר רובא שוב יש היתר דניזל בתר רובא דעכו"ם וא"צ הכנה וא"ל דכאן די"ל דחד דאחריני נינהו והוה קרוב ולא אזלינן בתר רובא דהו"ל דבר שיל"מ דהא להס"ד של התוס' לא הי' ידענו דהוה דבר שיל"מ ושפיר הקשו לבטל ברוב ובזה מיושב היטב דברי הר"ן שכתב משום דהוה דבר שיל"מ והקשה המ"א דא"כ בנפל אחד לים דמותר שוב לא שייך איסור והרי יש חשש שמא כולהו אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דכל דנפל אחד מהם לים ומותר ול"ש דבר שיל"מ שוב גם כשכלהו אחריני נינהו מותר דרובא דעכו"ם א"צ הכנה וא"ל דהו"ל דבר שיל"מ דהא נפל אחד מהם לים ולענין זה לא אתחזיק איסור דיש לתלות באותו שנפל ושוב לא אכפת לן גם בספק שמא כולהו אחריני נינהו ולא ס"ל להר"ן משום צידה וכשיטת בעל עיטור ודו"ק היטב כי הוא חריף. ובמ"ש מיושב היטב מ"ש הרמב"ם פ"ב מיו"ט גבי זימן שחורים ומצא לבינים דאסור משום ספק מוכן ותמה בכו"פ בסי' ס"ג דלמה ליה לטעם זה דכל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ואסור ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם אזלינן בתר רוב היה מותר דרוב עכו"ם נינהו ולכך אמר הטעם דהו"ל ספק מוכן ואסור והטעם משום דהוה דבר שיל"מ וכמ"ש ה"ה ומ"ש שם הכו"פ בהא דכתב רבינו אוקמתא בדף אני בעניי לא מצאתי שורש לזה בדברי רבינו ובזה מיושב היטב בהא דאמרו בשלשה ומצא שנים דמותרין דאמרינן חד אזל לעלמא והקשו בתוס' וכי תלינן לקולא בדבר שיל"מ ולפמ"ש א"ש דבאמת אם נחוש לרובא דעלמא שוב הו"ל רובא דעלמא דעכו"ם וצ"ל משום דיש חשש שמא משל ישראל ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא וא"כ היאך נחמיר משום דבר שיל"מ דניזיל בתר רובא דעלמא א"כ ממנ"פ מותר ובלא"ה הא דלא אזלינן בדבר שיל"מ בתר רוב הוא משום דליכא קורבא וכאן אדרבא עי"ז נתלה להקל דלעלמא לא אזל רק אחד מהם אברא דלפ"ז יקשה מ"פ הש"ס ממנה מונח ומנה מוטל דלמא שם שאני דלא הוה דבר שיל"מ דהרי אף דמעות הוה דבר שיל"מ היינו בירושלים דוקא וכאן מיירי קודם שהי' בירושלים כמ"ש רש"י דלכך הכל חולין דלא העלהו לירושלים לא הפרידן ועיין רמב"ם פ"ו מביכורים הי"ג י"ד משא"כ כאן דהו"ל דבר שיל"מ ולפמ"ש א"ש הן אמת דמ"ש התוס' לישב דהואיל ונשארו שנים במקומם ודאי בכה"ג תלינן לקולא לפ"ז צ"ל דמ"ש התוס' לעיל דלא בטל ברוב דהו"ל דבר שיל"מ אף דאמרינן ששניהם הם ממה דאזמין ואחד נתערב אבל ז"א דשם כיון דעכ"פ אחד אינו בודאי מהני דאזמין וע"כ נתערב בהו שוב ל"ש ביטול ברוב דהו"ל דבר שיל"מ וגם שם יש להסתפק דלמא כלהו אזלי להו והני אחריני נינהו ובזה יש לישב ג"כ דברי הר"ן דכל שנפל אחד לים דתלינן דהתרי הנשארים נשתיירו במקומם שוב אף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא ואף דיש לומר דשאני בזה דלא נודע כלל אם גם אותן הם ממקומם דלמא כלהו אחריני נינהו וצ"ל כיון דעכ"פ יותר מסתבר לתלות דהני נינהו שוב תלינן לקולא אף בדבר שיל"מ ודו"ק ולפע"ד יש להמתיק דברי התוס' דהנה בטעם דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ הוא משום דרוב ספק הוא אלא שהתירה התורה ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתרה אבל ברוב וקרוב דחזינן דרובא עדיף מקרוב ואפ"ה בענבי דמצנעי בגוה כתב הרמב"ן והנימו"קי בב"ב בסוגיא דניפול דבזה אזלינן בתר קורבא דקורבא במקומו הוה קרוב ומצוי דאזלינן בתרא אלמא דזה לאו מתורת ספק הוא רק דזהו ודאי וא"כ פשיטא דגם בדבר שיל"מ אזלינן בתרא שוב ראיתי שגם בפ"י העיר דניזיל בתר רובא דעלמא דהן עכו"ם ועכו"ם א"צ הכנה והנראה לפע"ד כתבתי ואין להאריך כאן יותר ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין בצל"ח שהקשה דלמה לא נימא דנכבשינהו דנידי וכמו באותו ואת בנו ולפע"ד הי' נראה דזה מקרי הכנה דבאמת ל"ש לומר דיו"ט לעצמו הכין דז"א דכל שיש כאן חד מעלמא שוב אסורים כלם ורק ע"י דנכבשינהו דנידי יהי' היתר והרי עי"ז שנכבשינהו יהי' הכנה ואסור להכין ולעשות מעשה להתיר איסור ביו"ט דמקרי מכין ביו"ט ולכאורה רציתי להוסיף דבאמת לכאורה ע"י דנכבשינהו הו"ל כמבטל לאיסור אך באמת זה לא מקרי מבטל איסור דיש כאן רוב כבר רק שהוא קבוע וכל שנדו ממקומם שוב הוה הרוב בעצם דכבר הי' הרוב והוה כעין דכתבו דלהרבות על השיעור לא מקרי מבטל איסור וגם דלא מקרי מתכוין לבטל האיסור רק דהאיסור ממילא נתבטל שכבר יש רוב ושוב ראיתי בפר"ח סי' ק"י ס"ק כ"ח בסופו שכתב כעין זה דלכך לא מקרי מבטל איסור בנכבשינהו דנידי ע"ש ולפ"ז זהו לענין איסור אבל לענין יו"ט דעכ"פ נתקצה ולא הוכן ע"י שנתערב וע"י דנכבשינהו נתהווה ההכנה א"כ מקרי מבטל איסור ואסור ודו"ק היטב:

5אחר זמן רב מצאתי בכו"פ סי' ק"י ס"ק י"ד שהקשה ג"כ דנימא דנכבשינהו דניידי ע"ש מ"ש בזה ראי' דל"ש שמא יקח מן הקבוע כל דיש לו היתר למחר כמ"ש המהרש"ל. והנה שאל אותי אחד לטעמו של הרש"ל דל"ש הגזירה שמא יקח מן הקבוע כל שיש לו היתר למחר ומטעם דלמה יקח מהאיסור כל שיש לו היתר למחר ולא בהיל ע"ז ולפ"ז איך גזרו בביצה משום פירות הנושרין וכדומה והא יש לו היתר למחר ולא בהיל והשבתי דזה טעות דבשלמא כל שהדבר באמת אסור כעת רק שלמחר יהיה ניתר א"כ כל שיוכל להיות מותר פשיטא דל"ח שמא יעשה איסור אבל בביצה דכעת ליכא איסור כלל רק שיבא לידי תלישת פירות וכדומה מהגזירות א"כ שפיר חיישינן דכל שנימא דמותר מה"ת לא יעשה זאת היום אף שאפשר למחר מה נ"מ היום או למחר הא מותרין גם כעת ושפיר גזרו וז"ב ופשוט לולא שזה נתקשה בזה לא אמרתי לרשום דברים פשוטים:

6והנה בשנת תרי"ג ב' וישב הגיעני תשובה מהחריף מוה' סענדר שארשטיין נ"י והקשה דלהר"ן דלא אמרינן כל דפירש מרובא פירש בדבר שיל"מ א"כ מה פריך הש"ס לימא מסייע לי' לר"ח דלמא לעולם במקום אחר אזלינן בתר קרוב רק בדבר שיל"מ הו"ל כמו רוב היכא שאין קרוב מתנגד דל"מ רוב בדבר שיל"מ ה"ה קרוב היכא שיש רוב מתנגד לא אזלינן בדבר שיל"מ ול"ק לפע"ד דשאני רוב דאיכא המיעוט בעולם אבל אם נימא דקרוב הוא מעלה א"כ במקום הזה ליכא רובא דעלמא ולמה לא ניזל בתריה ול"ש דבר שיל"מ דאין כאן ספק כלל וחזקה דמן רוב באו ולא מרובא דעלמא ושאני רוב דאינו רק ספק דהא כמו דהרוב הוא בעלמא כמו כן יש מיעוט בעלמא ורובא דאיתא קמן ג"כ המיעוט קמן אבל קרוב ליכא מתנגד לזה וז"ב ודו"ק:

7והנה שאל אותי א' בהא דאמרו כגון שזימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבנים במקום שחורים מ"ד אתהפוכי אתהפוך קמ"ל הנך אזדי לעלמא והני אחריני נינהו לימא מסייע לי' לר"ח דאמר ר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומאי סייעתא איכא דהא י"ל דע"כ ל"א ר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב רק באופן כשנתלה שהוא מן הרוב דעלמא נשאר הקרוב כמו שהיה א"כ תלינן יותר דהרוב נס ממקומו ובא הנה אבל כאן דאף דנימא דהרוב דעלמא בא הנה אבל מ"מ תצטרך לומר שגם הקרובים אזדו לעלמא דאל"כ היכן הקרובים הלכו להם וא"כ בכה"ג מהראוי לומר דאתהפוכו אתהפוך והקרובים נתהפכו להם והרובא דעלמא נשארו במקומם ולכאורה שאלה גדולה שאל ולפע"ד נראה דהנה סברת ר"ח הוא דיש לפנינו מעלת הרוב ומעלת הקורבא ובמקום דיש רוב מעלת הקורבא לא נחשב כלל ויותר יש לתלות דמן הרוב בא משנתלה בקורבא ואף קורבא דמוכח לא אזלינן בתרי' וכמ"ש התוס' בב"ב בסוגיא דניפול וע"כ דמעלת הקורבא לא הוה מעלה כלל במקום שיש רוב ומה דאמרה תורה והיה העיר הקרובה אל החלל היינו ביושבת בין ההרים כדמוקי שם ולפ"ז לולא דגלתה התורה מעלת קורבא מצד הסברא לא הוה מעלה כלל דמה נ"מ בין רחוק לקרוב ורק דגלתה התורה מעלת קורבא אבל כל דלגבי רובא לא נחשב מעלת הקורבא א"כ יש לתלות ברובא אף דהקורבא ע"כ נד ממקומו ומה לנו למעלת הקורבא העיקר הוא לגבי רובא אין לנו לחוש כלל להקורבא וז"ב לדעתי ולפ"ז אף שידענו שהקרוב נפרש ממקומו מ"מ הרוב נחשב יותר ובזה מיושב קושית האחרונים דמהיכא מוכח דרוב עדיף דלמא קורבא ורובא שווים הם והו"ל ספק מוכן דאסור ולפמ"ש א"ש דאם הוה מעלה שוב יש לנו לומר דאיתהפוכי אתהפיך דהא קורבא הוה מעלה וגם אם תאמר שמהרוב בא ע"כ שהקרוב נד ממקומו והרי קורבא הוא מעלה וע"כ דלאו מעלה הוא כלל וז"ב. והנה גוף דברי ר"ח שחידש דרוב וקרוב הלך אחר הרוב לכאורה לא נודע כיון דרובא כתיב בתורה וקורבא כתיב בתורה למה נילך בתר רוב ולא בתר קרוב ועכ"פ מהראוי שיהי' ספק דשוה מעלת הקורבא למעלת הרוב וביותר יגדל התימה דהא מעלת הרוב דכתיב בתורה דהיינו אחרי רבים להטות זהו דוקא רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן לא אשכחן בתורה ועיין חולין דף י"א כמה כרכורי דכרכר הש"ס למצוא ראיה לרובא דליתא קמן ולבסוף מסיק רש"י דהל"מ הוא וא"כ מנ"ל לדחות מעלת הקורבא דמפורש בתורה ובתשובה אחרת הארכתי בזה וכעת נ"ל דמעלת הקורבא הוא מתורת קבוע כמו דאשכחן דקבוע חשוב כמחצה על מחצה ה"ה מה שקרוב הרי שם נקבע מקומו ויש לתלות בקורבא ולפ"ז גבי תשע חניות גופא כל דפירש הלך אחר הרוב ולכך במקום רוב לא נחשב מעלת הקבוע כלל למעלה וקורבא הוא מעלה ביושבת בין ההרים דליכא רובא א"כ מהראוי לומ' דנפרש מן הקבוע ולפ"ז נראה לפע"ד דאדרבא כשהקורבא ודאי נד ממקומו א"כ ודאי דיש לתלות בתר רוב דהא בפירש בטל הקביעות ובשלמא בליכא רוב הוה כאילו ראינו שפירש מן הקבוע אבל כל שיש לתלות ברוב עכ"פ לא ראינו שפירש מן הקבוע ושוב תלינן ברובא כנלפע"ד דבר חדש וא"כ מיושב היטב הקושיא הנ"ל דאדרבא כל שאתה אומר שאתהפוכי אתהפוך א"כ פירש מן הקביעות והקורבא שוב יש לנו לתלות יותר ברובא כנלפע"ד. ודרך אגב אבאר קצת מה שהט"ז האריך ביו"ד סי' פ"ב בדברי התוס' חולין קל"ט ורצה להגיה בדברי התוס' דצ"ל אין צדין והאריך שם דצפור דרור ע"כ טהור דאל"כ הי' מותר לתת לפניו מזונות דל"ש חשש צידה כמ"ש התוס' שם ודבריו תמוהים דאדרבא הברייתא דאין צדין והמתניתין מיירי באינו דרור דאל"כ מה אריא דא"צ מבברין הא אף לבית א"צ וכמו שהאריך בנקה"כ שם וגם מה שהגיה בזה במזוקק דגם המשנה דיו"ט מיירי בדרור דאל"כ מה אריא ביברין ועיין בפרמ"ג שם שהאריך בזה דאדרבא במשנה מבואר דצדין לבית וא"כ לרבותא נקט ביברין דל"מ בבית דחשוב ניצוד באינו צפור דרור אלא אף בברין נמי והנני יוסיף לתמוה דגוף ראיית הט"ז אינו ראיה דדוקא בשבת שפיר כתבו דמותר לתת מזונות ולא שייך חשש שמא יצודם דהא אסור אף באוכל נפש משא"כ ביו"ט דמותר אוכל נפש ושייך חשש צידה אף בטמאים אסור מזונות דשמא יבא לצידת טהורים וכעין מ"ש התה"ד הובא ברמ"א או"ח סי' תרי"ב דלכך מותר ליגע באוכלין ביוה"כ ול"ח שמא יבא לאכול כדגזרו בחמץ בפסח דבפסח לא בדיל מאוכל מצה חיישינן שמא יבא לאכול חמץ וגזרו נגיעה על חמץ משא"כ ביוה"כ דבדיל מכל אוכלין וה"ה כאן כיון דביו"ט עכ"פ אוכל נפש מותר א"כ שייך חשש צידה שמא יבא לצוד הטהורין וז"ב ופשוט ובלא"ה אני תמה דלכאורה צ"ב דכיון דמשנתנו מיירי ע"כ באינו דרור דאל"כ אסור לצודן שאינה מקבלת מרות וקשה על רשב"ג דאמר לא כל הביברין שווים ולמה לא חלק גם בעופות עצמן לא כל העופות שוות דציפור דרור אסור שאינה מקבלת מרות וע"כ דצפור דרור טמא וא"כ בלא"ה אסור לצוד דלמה יצוד בחנם וגם מזונות אסור כמ"ש אמנם באמת עדיין יקשה כיון דעכ"פ יש צפור דרור טהורה בודאי וכמ"ש הרמב"ן בפ' מצורע דצפור דרור כולל טהורות וטמאות ותדע שהרי צפור דרור דמצורע טהורות כתיב וא"כ ע"כ יש טהורות וא"כ היה לו לחלק דטהורות אסור לצוד שאינה מקבלת מרות מיהו י"ל כיון דצפור דרור כולל טהורות וטמאות בודאי אסור לצוד א"כ שוב גזרו בסתם על כל צפור דרור שאסורה לצוד דלמא יחלף בטמאה וטמאה בודאי אין לצוד והא דרשב"ג בשבת דף ק"מ אמר לא כל הביברין שווים ולא מחלק בין צפור דרור לשאר צפורין היינו דאדרבא שם חכמים דאוסרים לבית מיירי בצפור דרור א"כ ע"ז קאמר רשב"ג דמה דמתירין בביברין הוא במקום שאינו מחוסר צידה אבל בבית לענין שאר ציפורים מזה לא איירי התנא דמתניתין אבל כאן דת"ק מתיר לצוד א"כ יקשה על רשב"ג למה לא מחלק בין צפור לצפור דבצפור דרור אסור ע"כ משום דיש טמאות ג"כ ובזה בודאי אסור לצוד ולכך לא חלקו ומה דמתיר בביצה דף כ"ה בצפור דרור היינו במקום דל"ש צידה רק מחוסר הזמנה וע"ש דאמרו אמה בזימון סגי לה והא צידה מעלייתא בעי והיינו משום שאינה מקבלת מרות וא"כ אסור אף בטהורה וכדבר האמור ודו"ק. אמנם עם כל זאת הדבר יפלא דהרי מבואר בשו"ת מהר"ם השייכות למ"א סי' כ"ב כהט"ז שכתב וז"ל וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים חיות ובויקרא רבה אר"י צפור דרור שאוכלת מפיתו ושותה ממימיו וכו' והנה היא ראי' לדברי ר"ת שמתיר צפור דרור לפי שאינה מקבלת מרות פירוש אמתניתין קאי דתנן אין צדין מכלל שצדו לאכילה והנה מבואר שם דר"ת מפרש דהך לפי שאינה מקבלת מרות קאי על המשנה דמתיר וכדברי הט"ז הן אמת שהדבר תמוה וכמ"ש הנקה"כ והמעיין יראה שאדרבה בצפור דרור אסור לצוד אך מפני כבודו של ר"ת קמתי ואתעודד לישב דבריו דהנה המעיין ברש"י בביצה ד"ה חייב שפירש דלכך צפור לבית פטור דלא חשוב צידה לפי שיכול לצאת דרך חלונות וכפי הנראה פירושו דהיינו לפי שגם בכל בע"ח הושם בטבע שמבקש חפשית ואינו חפץ להיות משועבד תחת יד אדם ולכך מתחבל בתחבולות להשמט ולפ"ז אדרבא צפור דרור שאינה מקבלת מרות ודרה בבית כבשדה ויודעת להשמט תמיד וכל שתרצה לברוח א"כ כל שדרה בבית הרי הוא חפשית וכמו שניצודת תמיד שאם לא רצתה לדור היתה משמטת עצמה ועיין מלמ"ל פי"א מט"צ ה"א שהקשה באמת דהא דרשינן ע"פ השדה שחיית ע"פ השדה וזו הוא דרור וכאן אמרו שדרה בבית כבשדה וכתב דלולי פירש"י יש לפרש שדרור הוא מלשון חפשי ע"ש ולפע"ד זה אמת שדרור הוא לשון חפשי ועיין רמב"ן על פסוק מר דרור אבל כאן הכוונה הוא להיפך שאדרבא מפני שאינה מקבלת מרות א"כ לכך דרה בבית כבשדה ששאר בע"ח לפי שרצונה להיות חפשית ע"כ מבקשת תחבולות שונות להשתמט אבל זו גם בהיותה בבית אינה תחת יד אדם ולכך דרה בבית כבשדה וא"כ אדרבה לכך נחשבת כצידה וא"כ אדרבא הך דא"צ מיירי בצפור דרור ואף שזה חידוש חדש נדחקתי מאד למען שלא יהיו דברי ר"ת תמוהים ועכ"פ ראינו שר"ת רצה להביא ראיה שהיא מותרת ומביא מהך דא"צ וא"כ דברי הט"ז נכונים ובאמת מה שלא הביא ממקרא דמצורע שהיה דרור וכתב טהורות באמת שהי' מקום לדחות דציפור דרור טמאות נמי בכלל כמ"ש הרמב"ן וכמ"ש בזה במזוקק לפרש דברי התוס' כן ע"ש ובפרמ"ג ובספר לב אריה בחולין קל"ט נתקשה מדדרש ע"פ השדה שזו היא דרור והיא קושית המלמ"ל הנ"ל ולפע"ד מובטחני כי בזה יש לו מסייע רבה לדברי הט"ז ובאמת שלפע"ד היה נראה דמה שהוצרך התוס' להוכיח דצפור דרור טהורה ולא הביא מקרא דטהורות ומצורע היה בדרור הנה אם נימא כפי הנראה מפשטת הכתוב דהתורה לא התירה רק אותן שרגילות בבית בני אדם אבל לא מה שדרה ע"פ השדה א"כ הו"א דבאמת טהורות ומ"מ אסור באכילה לפי שאינה מקבלת מרות שדרה ע"פ השדה לכך הוכיח מהך דא"צ אבל זה תמוה ודחוק דכל שאינן טמאות מותרות באכילה וע"כ הוא דחוק ורחוק והנה בגוף הדבר דמוזכר ברמב"ם פי"א ט"צ ה"א דבעי דרור אף דהדבר מבואר במשנה פי"ד מנגעים צפרים דרור אבל לא ראיתי שום מקור לזה מהיכן יצא זאת דיהי' דרור והנה בסוטה דף ט"ו אמרי דבעינן שיהיה דם ניכר במים ואמרו שם דשערו רבנן בצפור דרור דהוא תמיד רביעית ולפ"ז יש לומר דדרור אינו רק מדרבנן (וכ"כ הרמב"ם) ולר"י דוקא ולא לרבנן וא"כ שוב אינו מוכח דדרור היא מין טהור מן הקרא דבאמת בקרא לרבנן לא הי' צריך להיות כלל דרור ובזה מיושב מה שתמה המלמ"ל פי"א מט"צ על הא דמכשיר בתו"כ תורים ובני יונה למצורע והא בעי דרור דוקא ולפמ"ש א"ש דבאמת לרבנן אינו מוכרח כלל. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דהנה בר"ש פי"ז דנגעים מביא התוספתא דהי' מביא שתי צפרים הדרות בעיר ור"ש אומר אלו הקבלאות ופרש הר"ש דהיינו המובחרות שבמינם כדדרש בתו"כ מה מים הברורים במינם אף צפור הברורה במינם ובת"כ ראיתי בק"א שפירש מלשון הצפור דמשמע הברורה ולפ"ז כיון דבעינן מובחר והנה הרמב"ן פירש בפ' תצא על מר דרור לפי שהיא חפשית מתהלכת בשדה וכו' ולפ"ז גם כאן כיון דצפור דרור אינו מקבל מרות לכך הוא חפשי והיא המובחר שבעופות ועכ"פ מבואר דהדרור אינו מעכב כלל וא"כ ל"ק קושית הט"ז על התוס' וד' יראני נפלאות מתורתו כי אך זאת כל מגמותי ודו"ק היטב כי אגב גררא נתבאר בזה ענין נפלא שוב ראיתי בשטה מקובצת בביצה שפירש דדרה בבית כבשדה שאינה מקבלת מרות ושררות ואינה מתיראת משום אדם ולכך דרה בבית כבשדה ע"ש ולפי פירושו יכול להיות הפירוש כמ"ש למעלה דמ"ה (לא) חשיבה כנצודה וכמ"ש למעלה ות"ל שזכיתי להסכים מדעתי לפירוש הנ"ל ואף שהוא פירש שם באמת להיפך דמשנתינו מיירי באינו צפור דרור מ"מ הענין נכון לפע"ד וראיתי שם שהביא בשם הערוך פירוש חדש דצפור דרור להיותה מתיראת שלא יתפשנה אדם לכך דרה בשדה ואם יתפשה האדם חונקת עצמה ובאמת שזה היפך מה שאמרו כאן דרה בבית כבשדה וכבר תמה שם על הערוך בזה והנני יוסיף דא"כ היאך משכחת לה צפור דרור שיהי' ראוי ליו"ט והא חונקת עצמה וגם היאך ניקח צפור דרור לטהרת מצורע וצ"ע הדברים:

8ודרך אגב ארשום בהא דאמרו בדף כ"ה ארשב"א מודים ב"ש וב"ה על שהזמינן בתוך הקן ומצאן לפני הקן שאסורים ופירש"י כדפרשינן בפ"ק שהי' שני קינין וכו' והקשה אותי החריף מו"ה מרדכי מיזיש נ"י דלאיזה צורך פירש רש"י זאת וגם שם דחה הש"ס דליכא סיוע לר"ח אבל לפי מה דקי"ל כר"ח שפיר יש לחוש שמא מרובא דעלמא אתי וע"ז אמר דהרי התוס' ריש ביצה מקשי על ב"ש דלית להו מוקצה הא ס"ל דלא יטול אא"כ נענע וכתבו דמוקצה דב"ח חמור טפי דהוה כדחי בידים וביאר הרז"ה במאור דמשום חורבן שובכו מקצה מדעתו בידים ע"ש ולפ"ז כאן קשה ליה לרש"י דהיאך אפשר לב"ש דיחושו משום מוקצה הא לית להו מוקצה וא"ל דמוקצה דב"ח חמור ומשום חורבן שובכו דהא אם חיישינן שמא מרובא דעלמא אתו ליכא משום חורבן שובכו דהא אינו שלו כלל ולכך ע"כ דהפירוש הוא דלמא מקן שאינה מזומנת בא לכאן וא"כ שייך משום חורבן שובכו ובאמת שדבר חכמה אמר ואף דמוחלפת השיטה ונחלקו רש"י ור"ת אי זה מוחלפת אכתי כאן דאמר מודו ב"ש וב"ה עכ"פ לאחד מהם קשה דלית ליה מוקצה אבל באמת דבריו ליתנהו דאף דניחא דלב"ש לית להו מוקצה היינו בדבר שהוא בביתו אף דלא זימן אותן ל"ש מוקצה כמ"ש הרז"ה שם אבל אם נחוש לרובא דעלמא שוב בודאי הוה מוקצה דלא סליק אדעתה כלל שיבאו ממקום אחר וא"כ שוב הו"ל מוקצה ודו"ק ואף דאין מוקצה בשל עכו"ם היינו בהביא העכו"ם דגוי א"צ הכנה אבל כאן דבא מעצמו אף דרובא דעלמא עכו"ם מ"מ עכ"פ לא הי' דעתו עלייהו ושייך מוקצה וז"ב ופשוט ובלא"ה כיון דאמרו בד"א ביוני שובך ויוני עלייה א"כ איכא חשש צידה וכמ"ש למעלה ובודאי אסור וכבר כתבתי למעלה הלא מראש קושית הפר"ח והכנסת יחזקאל הן אמת דבל"ה צ"ב דא"כ היאך אמרו מודים ב"ש וב"ה על שהזמינן בתוך הקן והא בלא"ה אסור משום חשש צידה וב"ש וב"ה לא נחלקו רק אם צריך זימון אבל כאן שייך צידה אך נראה דרשב"א מיירי במדדין שא"י לפרוח דל"ש חשש צידה ובזה נראה לפע"ד דלכך הוצרך לפרש רש"י אוקמתא דרבא דכאן ל"ש רובא דעלמא דהא כל המדדה אינו מדדה אלא חמשים אמה וא"כ בלא"ה ל"ש רובא דעלמא דעכ"פ מיותר מחמשים אינו בא לכאן וא"כ מוטב יותר לתלות בקורבא ואף ר"ח מודה בזה ולכך פירש רש"י דחיישינן שמא נתחלפו מהקינים שאינו מזומנת לכאן ודו"ק היטב:

9והנה רש"י כתב בשבת דף ק"ו ע"ב דלכך אין נותנין לפניהם מזונות דמוקצים הם והתוס' שם תמהו ע"ז דהא נותנין מים לפני אווזין ותרנגולים והר"ן דיש אין צדין החזיק בדברי רש"י וכתב כיון דלא הי' דעתיה עליה מאתמול הוה מוקצה ואסור לתת לפניהם ועיין בפ"י בפ' א"צ מ"ש בזה מ"ט הוא מוקצה ולפע"ד בפשיטות דמוקצה דבע"ח חמיר טפי והוה מוקצה אף לב"ש דלית להו מוקצה כמ"ש התוס' דיש ביצה ד"ב דלמא ומיהו לפמ"ש הרז"ה דעיקר מוקצה דבע"ח משום חורבן שובך צ"ע אי שייך בכל מילי אבל מדברי התוס' נראה דשייך בכל מילי ולפע"ד נראה דעכ"פ אותן המחוסרים צידה בודאי שייך משום חורבן שובך וה"ה בדגים כל שלא הי' דעתו עליהם אסור והוה מוקצה אליבא דכ"ע ועיין במהרש"א בשבת דף ק"ו בתוס' הנ"ל ד"ה ואין נותנין שכתב דר' יהודה מחמיר במוקצה ולכך אסור ליתן לפניהם מזונות משא"כ לר"ש ודבריו תמוהים דנראה דזה משום מוקצה דבע"ח דחמיר טפי ואפילו מאן דלית לי' מוקצה מודה בזה והרי אסור לטלטל בשבת שום בהמה חיה ועוף כמבואר בסי' ש"ח סל"ט ודברי מהרש"ל תמוהים כמ"ש הט"ז מיהו לפמ"ש רש"י דהאיסור הוא משום מוקצה א"כ משמע דכל שצדן פטור משום דהם ברשותו שוב לאו מוקצין נינהו ויש קצת ראיה לרש"ל ודו"ק. אך בגוף דברי רש"י לפע"ד הכוונה דהרי בריש א"צ פירש משום דאין מזונתן עליך והתוס' תמהו עליו מה תירץ על מזונות ולפע"ד לכך פירש רש"י בשבת משום מוקצה והיינו דכל דאסור לצוד והוא מחוסר צידה אסור משום מוקצה אך הר"ן הקשה דא"כ למה מחתכין את הדילועין לפני הבהמה הא הם מוקצים ואינם ראויים כלל אבל לפע"ד נראה דכל דמזונתן עליך ל"ש מוקצה והרי צריך ליתן להם מזונות ולא הקצם בכה"ג ומשום צער בע"ח התירו חז"ל שבות והרי התירו חז"ל שבות והרי התירו לחלוב ע"י עכו"ם משום צער בע"ח ומכ"ש לתת להם מזונות אבל באותן שאין מזונתן עליך שוב אסור ליתן לפניהם מזונות דהרי כל שלא צד אותן אסורים משום מוקצה אף ביו"ט דמותר לשחוט וא"כ גם מזונות אסור ליתן דהא אין מזונתן עליך ודברי רש"י בשבת ובפ' א"צ שפה אחת ודברים אחדים ולפ"ז כל שאין מחוסרין צידה א"כ הי' דעתו עליהם שוב מותר ול"ש מוקצה ואף דאין מזונתן עליך מה איסור יש במזונות רק שמא יבא לטלטל הבע"ח והרי הי' דעתו עליהן והוה כמו חיה ועוף שברשותו שמותרין כמ"ש המהרש"ל אף דבאמת אסור לטלטל בהמה וחיה אף שהן בביתו כמ"ש הט"ז דלא כרש"ל אבל לאסור לתת מזונות זה ודאי אינו דמותר ואף דאין מזונתן עליך מ"מ כיון דבאמת היה דעתו עליהם לא גזרינן שמא יבוא לטלטל וז"ב ופשוט:

10והנה התוס' בר"פ א"צ הקשו דהכא משמע דאסור ליתן מזונות כל שאסור בצידה והרי בשבת דף קנ"ה אמרו דמותר לשדות קמייהו ושפיר דמי ובראשית ההשקפה תמהתי דלפי המסקנא מסקינן דכל שאין מזונתן עליך אסור לשדות קמייהו וכ"כ הרמב"ם וכן קי"ל בסי' שכ"ח ועיין בב"י שם שיישב קושית הר"ן על הרמב"ם ובאמת הר"ן יש לו ראיה מהתוס' כאן אבל אנן לא קי"ל כן רק דאסור כל שאין מזונתן עליך אף חיטי ושערי אסור וזה מסכים לשיטת רש"י ובמג"ש והפ"י נדחקו בישוב שיטת רש"י ולפמ"ש מבואר כשיטת רש"י ודו"ק. ובגוף דברי רש"ל הנ"ל נראה לפע"ד דזה ודאי דהרש"ל מודה דאסור לטלטל שום בע"ח דאינו ראוי כלל והו"ל מוקצה מחמת גופו דאסור בשבת אבל מ"מ במקום שצריך לצודן שברח לחוץ א"כ ודאי הי' דעתו עליו מאתמול כשתברח לחוץ או שתפרח ותוכל לשבר ולהזיק יצוד אותה בזה ודאי מותר ולא גרע ממחשב בדברים המוקצים מחמת גופן לישב עליהן דשרי ולכך הצדן פטור וז"ב לפע"ד ולפ"ז ביו"ט לא הוה מוקצה מחמת גופו רק מחמת מוקצה של איסור וכיון שאינו מחוסר צידה שרי לכתחלה דהא ראוין לשחוט ולכך ביו"ט מותר לצודן לכתחלה ועיין בי"ש ס"פ א"צ ובט"ז סי' תצ"ז ס"ק ה' ובמ"א ס"ק ז' ולפמ"ש יש להאריך בזה והמשכיל יבין. והנה במ"ש המ"א סי' שכ"ד ס"ק ז' דאין לתת חיטין לפני העופות שאין מזונתן עליך לפע"ד לפמ"ש אין לחוש דבאמת באותן שהם בבית שייך לחוש שמא יבא לטלטל אותם והם מוקצים אבל המנהג ליתן לפני בעל כנפים ומניח על איזה דבר והם באים ואוכלין ופורחים וא"א לתפשם כלל פשיטא דאין לחוש שמא יטלטלם וגם לפמ"ש הר"ן מזונות מותר ואף לפי מה דקי"ל כשיטת הרמב"ם כל שאין מזונתו עליך אסור הנה באמת לפמ"ש התוס' בר"פ א"צ דבשבת דל"ש שמא יקחם שרי א"כ בודאי מותר אבל בלא"ה גם מוקצה ל"ש בזה דהא הי' דעתו עליה מאתמול שהרי המנהג בשביל שבעל כנפים שירדו בצאתם מהים להיבשה וא"כ הי' דעתו עליה ושרי שוב ראיתי במ"א סי' תצ"ג ס"ק ב' שכתב בריחוק מקום ודאי מותר ובדג"מ כתב דוקא במזונתן עליך ולא בשאין מזונתן עליך ורמז למ"א סימן שצ"ד הנ"ל ולפמ"ש י"ל דכיון דאין מזונתן עליך לשיטת רש"י אינו אסור רק משום מוקצה א"כ לפמ"ש יש מקום להקל וכמ"ש ודו"ק ועיין תוס' שבת סי' שכ"ד שהתיר ג"כ לתת לפניהם. והנה בדברי הר"ש שהבאתי שהביא התוספתא שמביא הר"ש שמפרש שדרות בעיר ור"ש אמר אלקבאות והיינו שיפרש דרור מלשון דרות בבית כבשדה וזה מפרש שהן מובחרות כמו מר דרור: