שואל ומשיב מהדורא תנינא א:נח

1לחכם אחד:

2ע"ד אשר הקשית על דברת התוס' בכתובות דף כ"ב בהא דאמרו גילוי מלתא בעלמא והקשו בתוס' דכיון ששני עדים אומרים שעבד הוא לא יתברר לעולם האמת דתרי כמאה וע"ז הקשה הא התוס' בעצמם כתבו ביבמות דף פ"ח דבדבר הניכר וידוע ל"ש תרי כמאה ויותר נאמנים המרובים הנה יפה שאל וכבר התעורר בזה הרב בעל נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ה וע"ש מה שנדחק בזה אבל באמת כבר קדמו הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו ודחה דברי התוס' בכתובות עפ"י דבריהם ביבמות הנ"ל ועפ"י בחידושיו שם ובצלעות הבית להרב הבית מאיר סי' ח' מ"ש בזה אחוזת מרעי' הרבנים ז"ל ועשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכ"ה אך לפע"ד נראה בביאור כוונת התוס' שלא יסתרו דבריהם דהנה בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' פ"ג שם האריך לבאר ההבדל שבין מלתא דעבידא לגלויי שבכל הש"ס ובין גילוי מלתא בעלמא וביאר שם דמלתא דעל"ג הוא ענין שאין לנו שום ידיעה בזה רק שהענין יתברר אח"כ ולכך א"א לשקר בו משא"כ גילוי מלתא בעלמא הוא ענין שנגלה לנו גם מקודם רק שנכסה ונעלם קצת מאתנו והם באים לגלותו שיהי' מבואר נגלה לזה נקרא גילוי מלתא בעלמא ע"ש שהאריך בזה לענין ע"א דבגילוי מלתא יותר מהראוי להאמינו ממלתא דעל"ג ולפ"ז שפיר מקשו התוס' דהיאך קרי לי' גילוי מלתא בעלמא דמשמע שנגלה לנו הדבר רק שהם מגלים הדבר יותר דניהו שניהם נאמנים יותר בדבר הניכר וידוע לכל היינו לכשיתגלה הדבר אבל כאן שכבר באו עדים ואמרו שמשפחת עבד הוא ותרי כמאה ניהו דהם מכחישים אבל אמאי קרי לי' גילוי מלתא כיון דתרי כמאה הרי הדבר ספק לנו דעכ"פ כל העולם א"י להכחישן וז"ב מאד בכוונת התוס' אבל באמת השתא דאתית להכי יש לישב שיטת רש"י דלפמ"ש הריטב"א דהא דקרי לי' גילוי מלתא הא יש לחוש דלמא יתברר שהוא עבד וכתב דסתם משפחה בחזקת כשרות עומדת ולפ"ז גם בלי הכחשת עדים הדבר נגלה דהמשפחה כשרה וא"כ הם אינם רק מגלים בהרחבת הביאור ושפיר קרי לי' גילוי מלתא בעלמא:

3ובזה מיושב היטב מה שהקשו האחרונים דדברי הש"ס סתרי אהדדי דכאן קרי לי' גילוי מלתא בעלמא בערעור דפגם משפחה והרי בריש זה בורר מוקי ג"כ בערעור דמשפחה ואמרינן שם דרבנן סברי דסוף סוף נוגע בעדות הוא והרי כאן אמרינן דל"מ נוגעים כיון דגילוי מלתא הוא והנני יוסיף להפליא דהרי גם במלתא דעל"ג אמרו ביבמות ע"ז דאף נוגע נאמן ע"ש ביתרא דאמר הרי שמואל וב"ד קיים וא"כ אם במלתא דעל"ג דגריע מגילוי מלתא כמ"ש התשב"ץ ושם הבע"ד בעצמו נאמן מכ"ש בשנצטרף עוד אחר עמו ובגילוי מלתא בעלמא פשיטא דנאמן ולפמ"ש א"ש דגלוי מלתא בודאי לא מקרי דמה שייך גילוי מלתא הא אדרבא כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות והוא אומר שפסול ומלתא דעל"ג ג"כ לא הוה דמנ"ל שיתגלה שפסול דלמא יתגלה שכשר וא"ל דאדרבא לכך מתיירא להגיד שקר דלמא יתברר ההיפך דז"א דאם נאמינים שוב יהי' תרי כמאה וניהו דנאמין לאחרים יותר אבל עכ"פ לא יתגלה שקרם ולכך מהראוי שלא להאמינם ושאני התם ביבמות דשמואל וב"ד קיים וא"כ ע"כ מה שאמר בשמו דהלכה עמוני ולא עמונית אמת דאל"כ יתברר שקרו לעין כל וז"ב מאד ולפמ"ש הנו"ב במהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז לחלק במלתא דעבידא לגלויי בין כשאתחזיק איסור לבין אתחזיק היתר או לא אתחזיק כלל א"ש ג"כ דבשלמא בכתובות קרי לי' גילוי מלתא דהא כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות ומהראוי להאמין אף שנוגעים הם משא"כ התם בסנהדרין דאדרבא הנוגע רצה להוציא מחזקת כשרות בזה אינו נאמן כל שנוגע וז"ב ובלא"ה י"ל דכאן ודאי לא מקרי נוגעים דכל שתרי ותרי הוא אכתי לא נפקי מכלל הגנאי שישבו עם הפסול בדין ואכתי נוגעים הם וא"כ נאמנים דמה הועילו בעדותם ובחידושי להלכות בכורות הארכתי בענין מלתא דעל"ג ואכ"מ:

4והנה במ"ש למעלה בשם התשב"ץ לחלק בין מלתא דעל"ג לגילוי מלתא בעלמא שאין ענינים שוה וביאר ההבדל שבינותם הנה אף כי דבריו אהובים ראיתי בבדק הבית לרבינו הרא"ה ז"ל שער התערובות בית רביעי שער ראשון דף ס"ח בדפוס ווין שכתב שם בטעם דקפילא דמהימן משום דלא מרע נפשי' במלתא דעל"ג שהרי טעמינן ליה ואיכא למיקם עלה דמלתא וכל כי האי גוונא לא מחזקינן לי' בעדות כלל אלא בגילוי מלתא בעלמא הרי שהרכיב מלתא דעל"ג עם גילוי מלתא ביחד ושם רק מלתא דעל"ג לא גילוי מלתא שהרי לא נודע לנו כעת דבר וע"ש שכתב דמסל"ת דנכרי אינו מעלה ומוריד באיסורין אלא בעדות אשה בלבד והתם בלא"ה נאמן מן הדין דלאו עדות הוא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא אלא דלחומרא בעלמא בעינן מסל"ת ודוקא בהאי בלחוד ומיהו האי דאוקמא רבנן אדינא להמני' משום חומר שהחמרת עלי' בסופה אבל בתורת עדות לעולם אינו נאמן ע"ש והנה מה שנאמן ע"א בעדות אשה הוא אבעיא בש"ס יבמות בשני מקומות אם משום מלתא דעל"ג או משום דדייקא ומנסבא ושם ל"ש גילוי מלתא בעלמא דהרי לא נודע לנו כלל אם מת ורק משום מלתא דעל"ג הוא וכמ"ש התשב"ץ והרא"ה לא נשמר בלשונו וכתב דגילוי מלתא הוא והנה לדעתי הי' מקום לומר דמה דאבעיא אם הוא משום מלתא דעל"ג או דדייקא ומנסבא הוא דהרי התשב"ץ כתב דגילוי מלתא עדיף טפי ממלתא דעל"ג דגילוי מלתא הוא דבר שנודע לנו רק שמ"מ לא נתבאר היטב עוד משא"כ מלתא דעל"ג דלא נודע לנו כעת דבר ולפ"ז בע"א שאומר שמת יש לנו שני דברים דאם נסמוך על העבד לבד מקרי מלתא דעל"ג שעכשיו לא נודע לנו דבר כלל ואם נסמוך על מה דדייקא ומנסבא וא"כ אם האשה אומרת שברי לה שמת ואנחנו סומכין על דבריה שמסתמא כשרוצית להנשא מסתמא חקרה ודרשה היטב ונודע לה שמת א"כ גם לנו נודע הדבר מכחה וא"כ ממילא מה שהעיד העד נקרא גילוי מלתא בעלמא דודאי נאמן. ולפ"ז יש לישב דברי רבינו דמה שפסק בפי"ז מאשות בסופו דע"א נאמן בשביל שאפשר לעמוד על בריו בלא עד נאמן הכוונה דהוה מלתא דעל"ג וע"כ הקשו כמה קושיות ורק כיון דאפשר לעמוד על ברי' בלי העד וא"כ אין העד רק מגלה מלתא ובגילוי מלתא בודאי ע"א נאמן ובאמת בתשב"ץ שם מקשה על רבינו דמנ"ל לרבינו דמלתא דעל"ג נאמן דלמא דוקא גילוי מלתא בעלמא דמ"ש ה"ה דלמדו מדברי הרי"ף גבי חליצה שם גלוי מלתא מקרי ע"ש ולפמ"ש א"ש דאדרבא בשביל דדייקא ומנסבא א"כ עכ"פ אפשר לעמוד על הדבר שלא מפי העד דאל"כ לא שייך דייקא ומנסבא דלא תוכל לעמוד על הדבר וע"כ דתוכל לעמוד על הדבר אף בלי העד ושוב נאמן הע"א דהוה גלוי מלתא בעלמא. ובזה מיושב היטב מה שפסק הרמב"ם גבי ע"א בקטטה דהוא אבעיא דלא אפשיטא ותמהו הא כיון דפסק דמלתא דעל"ג מהימן א"כ גם שם מלתא דעל"ג הוא ולפמ"ש א"ש דבאמת מלתא דעל"ג בלבד לא מהימן רק בגלוי מלתא בעלמא וכיון דשם ל"ש דייקא ומנסבא וחיישינן שמא שכרה העד כמ"ש רבינו בטעמו וא"כ שוב לא נודע לנו הדבר כלל בלי העד רק עפ"י העד ומשום דעל"ג בודאי לא ישקר ומלתא דעל"ג לא בריר לן דמהימן:

5ובזה יש לישב הרבה קושיות של המזרחי ומהר"י בן לב שהאריכו בפסקי הרמב"ם אלו ואכ"מ להאריך. ומדי דברי זכור אזכור ע"י דברי הרא"ה האלו מה שהוגד לי בשם הגאון מוה' יעקב האבד"ק קארלין נ"י בעהמ"ח משכנות יעקב שתמה מאוד בדברי הרא"ה אלו דמשמע מדבריו דמדינא א"צ כלל הנכרי להיות מסל"ת כלל משום דלאו תורת עדות אלא גילוי מלתא והדבר תמוה דהא ע"א ישראל הוא איבעיא אם מהימן מכ"ש בנכרי ולדעתי הדברים פשוטים בכונתו דבאמת עיקר הנאמנות של הע"א הוא או דהוה מלתא דעל"ג דלא משקרי או משום דדייקא ומנסבא משום חומר שהחמרת עלי' ובזה שיטת הרא"ה דהא דנאמן ע"א מן התורה הוא משום דגלויי מלתא בעלמא הוא ולפמ"ש יפורשו הדברים כמין חומר דאחר דשייך דייקא שוב אינו רק גילוי מלתא הוא ונאמן וע"ז קשה להרא"ה דס"ס ע"א אין לו נאמנות וע"ז כתב דזה דוקא מתורת עדות אבל כאן בשביל דגילוי מלתא בעלמא א"כ לא שייך בי' הפסול דע"א ולכך האמינו גם לנכרי ולכך כתב דמה שצריך שיהי' מסל"ת זה אינו רק חומרא בעלמא וז"ש הרא"ה ומיהו האי דאוקמא רבנן אדינא להמני' משום חומר שהחמרת והיינו דגוף ענין הנאמנות הוא לא משום תורת עד דא"כ ע"א לא הי' ראוי להאמין כלל אבל כיון דגלוי מלתא בעלמא משום חומר שהחמרת וכמ"ש א"כ ל"ש תורת עד כלל ולכך האמינו גם לעכו"ם כיון דא"צ עדות וא"כ ממילא מה שצריך להיות מסל"ת זה אינו רק חומרא בעלמא הוא וא"כ גוף הנאמנות הוא רק משום דלא בעינן בזה תורת עדות והנה הנו"ב האריך בזה דעד בעצמו נאמן מן התורה דמלתא דעל"ג הוא אבל עד מפי עד אינו רק מדרבנן דיוכל להשמט ולומר דהראשון אמר לו שקר וכבר קדמו התשב"ץ:

6ובזה מיושב מה שהקשה הגאון מוהר"ר יעקב הנ"ל בהא דאמרו ביבמות דף קכ"ב אפילו שמע מפי נשים ופירש"י במסל"ת והקשה דע"כ מיירי קודם שהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד דאל"כ נאמן אף שאינם מסל"ת וכיון שכן מה מועיל מסל"ת הא ס"ס עד מפי עד הוא ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דאינו נאמן עד מפי עד הוא משום דיוכל לומר דהראשון שיקר לו א"כ זה שייך כשהעד מעיד שהראשון העיד כן יוכל לומר דשקר אבל כשאומר בעצמו ששמע מפי נשים שמסל"ת וא"כ לא יוכל להשתמט ששקרו דהרי הסל"ת ולא נתכוונו כלל להעיד ואיך שייך ששקרו במסל"ת וא"כ לא יוכל להתנצל שפיר נאמן עד מפי עד ג"כ כמו ע"א דנאמן ודו"ק. ועכ"פ יהי' איך שיהי' דברי הרא"ה נכונים. ובזה הבינותי מה דאמרו דלא האמינו מסל"ת רק בעדות אשה וקשה מהיכן ראוי לחלק בין עדות אשה לשאר עדות כיון דמשום מסל"ת האמינו א"כ מדוע ישתנה שאר עדות ולפמ"ש הרא"ה א"ש דכל דבעי תורת עדות באמת אין שייך להאמין ע"א נכרי אף שהוא מסל"ת ורק דבעדות אשה כיון דגילוי מלתא בעלמא הוא נאמן וא"כ ממילא מסל"ת אינו רק חומרא בעלמא וכפי הנראה מכאן הוציא הרא"ה דבריו וצ"ל דהא דחילק הש"ס בין דאורייתא לדרבנן הוא משום דבדרבנן ל"צ תורת עדות כ"כ. וראיתי בט"ז סי' צ"ח שכתב לענין טכ"ע כיון דא"צ תורת עדות רק באם יש לנו הוכחה סגי ע"ש ותמהני דאחרי שהביא שם דברי הרא"ה איך נשמט ממנו דדוקא בעדות אשה משום דגלוי מלתא הוא משא"כ בקפילא אינו רק מלתא דעל"ג ול"ש לומר דנאמן והרא"ה נתן טעם משום דקפילא לא מרע נפשי' אבל לא בשביל מסל"ת דמסל"ת לדידיה לא מעלה ולא מוריד רק בדבר שאינו רק גילוי מלתא בעלמא וז"ב וברוך ד' הפוקח עיני עורים שפקח עיני בדברי רבינו הרא"ה שלא יהי' דבריו תמוהים ולפמ"ש הם נכונים וישרים ראויים למי שאמרם ודו"ק היטב ועיין בנימוק"י בב"ב פג"פ גבי האי תברא דחתם עלה רבה בב"ח דאמר מקש הוא דקש לה ואמרו דצורבא מרבנן לאו אורחא למידק וכו' וכתב הנימוק"י דש"מ דיוכל לסמוך על דעת האשה וקרוב במלתא דעל"ג והביא מהך דיבמות גבי ואשתמודענא אלמא לא שני ליה בין גילוי מלתא למלתא דעל"ג והמעיין בלשון הקדמונים שהביא המכתב אליהו שער ד' סי' ל"א לבאר דברי הרי"ף פ' החולץ גבי ואשתמודענא דאחוה דמיתנא יראה דאין חילוק כלל בין מלתא דעל"ג ובאמת אם כי הפליא שם לבאר דברי הרי"ף אבל מ"ש שם דכוונת הרי"ף דהיכא דאיכא חשדא היינו חששא שמא אינו מכיר היטב כעובדא דרבה בב"ח דס"ל מתחלה שאין האשה הזאת המעיין יראה שכפי הנראה גרסתו הי' חששא אבל לפנינו כתוב בדברי הרי"ף חשדא וגם פשטת הכוונה אינו מורה על דבריו אבל מה שנ"ל בכוונת הרי"ף הוא דהנה הריב"ש כתב בסי' קפ"ב דאף במקום דליכא חשדא צריך שלא יעידו בשעת מעשה דאם מעידין בשעת מעשה אז מעידין על איסורא או על ממונא ול"מ והב"י סי' קנ"ז באהע"ז מביאו וחולק עליו גם המכתב שם האריך דאין כוונת הרי"ף כן ואני אומר שהריב"ש היטב לראות שמלבד שפשטת הענין כן נראה אף גם דדברי הרי"ף מפורשין בזה דהנה המרדכי פ' מצות חליצה סי' נ"ח והגהמ"יי פ"ד מיבום הבינו מדברי הרי"ף שצריכין להיות מסל"ת ואל"ה אינו נאמן במלתא דעל"ג והמרדכי דחה דברי הרי"ף והמכתב תמה דמנ"ל כן בכוונת הרי"ף ע"ש אבל ביאור הענין לפע"ד הוא כך דבאמת מ"ש הרי"ף דלאו מלתא דאסורא קמסהדי ולא אמתלא דממונא והיינו דבאמת על מלתא דאסורא או ממונא אין נאמן אשה וקרוב באתחזיק איסורא ומכ"ש בממונא וא"כ מה מעליותא דעל"ג וע"כ ביאר הרי"ף דבשלמא כשמעיד בשעת מעשה ויש נ"מ לענין איזה דבר או לאיסור או לממון שפיר צריך תורת עדות ומה מועיל אשה וקרוב אף דהוא על"ג ולא משקרי מ"מ תורת עדות אינו עליהם ולכך קאמר כיון דבעת ההיא אין עליהם תורת עדות דלאו אמתלא דאסורא וממונא מעידים וא"כ אז א"צ תורת עדות רק גילוי מלתא בעלמא והוה כמי שהאמינו מסל"ת דלאו מתורת עדות מהמנינן לעכו"ם דעכו"ם פסול לעדות רק משום דאינו מעיד כלל רק שמספר בדרך מסל"ת כמו כן באשה וקרוב כל שאינם מעידים על מלתא דאיסורא וממונא רק גילוי מלתא בעלמא פשיטא דאינן משקרין ודבריו אמת ונאמנים לא מתורת עדות רק מתורת אמיתת הדבר וממילא נאמנים וממילא יכול העד השומע מפיהם לאסהיד עילוי' וז"ש וכיון דמודעי לי' הכי הרי אתחזיק גבי דהאי סהדא מפומא דהאי קרוב ואשה דהא ניהו פלגא וכו' הלכך שרי לי' לסהדא למסמך אפומייהו ועיין בהגהת מהר"ן שפירא שם בגליון והיינו דאף דלא שמע העד בתורת עדות אפ"ה כיון דאז לא הי' תורת עדות ע"ז לכך מועיל ואדרבא לא מקרי עד מפי עד בשביל זה דלא שמע בתורת עדות רק בגדר שומע אמיתות הדבר ומעתה יבוארו דברי הרי"ף כמין חומר לזה קאמר ודוקא היכא דליכא חששא דחשדא אבל היכא דאיכא חששא דחשדא דהיינו כיון דהא דיכול לסמוך הוא משום דזה שאמר לאו אמתלא וממונא מעיד והי' בתורת סיפור כמו שהי' מסל"ת אף שאינו מסל"ת גמור כל שהוא מלתא דעל"ג לא משקרי ולפ"ז זה דוקא היכא שנודע לעד בבירור שמה ששמע לא הי' בתורת חשש חשד שנוגע לו הדבר דאז הוה כמסל"ת ולא בתורת עדות אבל כל שהיה חשש חשד כעובדא דרבב"ח דבתחלה שהגידה לו שהיא אינה האשה שחתם לה על תברא א"כ אז הי' חשש נגיעה ובכה"ג שוב לא נאמנת אשה וקרוב ועיין בנימוק"י בב"ב פג"פ שפירש הך דרבב"ח שלא כפירוש רש"י ותבין כוונת הרי"ף ועיין מכתב שם א"כ שוב אסור לסהדי למסמך ע"ז כיון דכל הסמיכות הוא על שאינו שומע בתורת כוונה לעדות רק דמגלי הדין שמ' וכל שמכוין לכוונה ויש חשש נגיעה שוב אסור למסמך עלה וז"ב בכוונת הרי"ף והמעיין במכתב שם ובג"פ סי' ק"כ שהאריכו בכוונת הרי"ף ימצא כי ת"ל כוונה גדולה נתכוונתי בכוונת הרי"ף ודברי הריב"ש נכונים ודו"ק היטב ועיין בבכורות ל"ה שלא לדעת לאתויי מאי לאתויי מסל"ת ותמצא דבכה"ג מקרי לפי תומו. אחר שנים רבות השקפתי בדברי התוס' הנ"ל ולפע"ד אין סתירה כלל דשאני היכא שמעידים עליו ענין מקרה שהיה עבד וכדומה שזה א"א לברר שאף שכלם יודעים מ"מ תרי כמאה אבל היכא שמעידים שמת וזה חי לפנינו שאותם שמכירים אותו בעצם שזהו הוא איך אפשר לומר דתרי כמאה והרי מ"מ הוא חי ואיך אפשר דלא תצא ובשלמא בדבר מקרה שהי' עבד שאפשר לומר שאף שרבים יודעים שאינו עבד מ"מ השנים שאומרים שעבד הוא עפ"י הדין עושין אותו ספק עבד אבל כאן איך אפשר לומר על חי שהוא מת ולכך פשיטא דתצא ודברי התוס' ברורים לפע"ד והחילוק הוא מבואר ששם אף שכ"ע ידעו שאינו עבד אבל מ"מ אף כעת שהוא כן אטו מי לא יכול להיות עבד רק שאינו עבד אבל ברואים אותו חי אינו מת בודאי ואינו יכול לחול עליו מציאות המות וההעדר אינו חל על מציאות ההוויה וא"כ ודאי שקר הוא אבל שם אטו נדשם על פניו שאינו עבד רק שאנו יודעים שאינו עבד אבל מציאתו אינו מכחיש זאת משא"כ כאן מציאות החיות בודאי אינו מת וא"כ הוא שקר מוחלט ואם יאמרו העדים שהיה עולה לשמים וירד וכדומה אטו נאמין להם וז"ב ודו"ק וכעין זה אמרו בכתובות כ"ב ע"ב מיתה א"י מכחשתו גירושין יכולה להכחישתו והיינו שאף שכ"ע ידעו שלא נתגרשה מ"מ יכול להיות במציאות ודו"ק. ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי ש"ב הרב הה"ג מוה' פנחס נ"י בורשטין בד"ה תרי הנ"ל שהקשו על רש"י דלד"ה דאמר דזו באה בפ"ע ומעידה אית לן לאכשיר אותו האיש דאוקי גברא בחזקתו וגם לר"ח דבהדי סהדי שקרי למה לי מודה הכא דהאי גברא ממילא מתכשר וע"ז הקשה דניהו דהוא מתכשר אכתי איך קתני עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם והיינו דמצטרף עמהם והא לר"ח הם סהדי שקרי והשבתי דעיקר כוונת התוס' דלר"ח עכ"פ הוא מתכשר אבל הם באמת יפסלו לר"ח רק לר"ה כשרים עוד אמרתי כיון דאינו רק גילוי מלתא בעלמא הקיום השטר אפשר דגם ספיקי כשרים כשרים להעיד וגם החזקת כשרות של זה מסייע לאותן הדיינים שמעידים שהם הם הכשרים ואף דכתב הרמב"ן דחזקת פנויה של זו ל"מ לחברתה זה דוקא בחזקת פנויה ולא בשאר חזקות כמ"ש הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' וא"ו. וגם נראה לפע"ד ניהו דלא חתמו האשרתא אבל כבר קיימו השטר א"כ בע"פ הי' נאמנים להעיד שזה שטר של זה והרי סהדי שקרי ודאי דלא נפסלו למפרע שוב מותרין לחתום השטר דאז הי' כשרים לגמרי וז"ב והנה הארכתי בזה אבל עיקר כוונת התוס' כמ"ש בתחלה דלר"ח הוא עכ"פ כשר הוה שוב חפשתי בשטה מקובצת שם וראיתי שכ"כ בשם הקונטרסים ושמחתי שבראשית ההשקפה אמרתי כן ודו"ק (ועיין תומים סי' ל"א ס"ק ג'):

7והנה דברי התשב"ץ הנ"ל דמלתא דעל"ג נאמן ע"א גם בממון דלא כהריב"ש ובאמת אנן קי"ל בסי' ל"א בחו"מ כהריב"ש אמנם בגילוי מלתא שהאריך התשב"ץ להוכיח דעדיף ממלתא דעל"ג אפשר דע"א יהי' נאמן וכן מצאתי בשיטה מקובצת ריש ב"מ גבי הא דאמרו דנקט זוזי מתרווייהו במ"ש רש"י דאין בעל המקח נאמן לומר לזה מכרתי ובתוס' הקשו עליו וכתב השטה בשם מורו והוא הרדב"ז דאף דבעלמא אין ע"א נאמן לאפוקי ממונא שאני הכא דלא הוה אלא גילוי מלתא כיון דכל חד תפיס בכלה אנן סהדי שלא נתרצה אלא למי שנתן המעות וכיון דחד הוא ודאי דכיר הלכך גילוי מלתא בעלמא הוא ומה שהקשה שם דלמה לא נשאל לעדים שראו למי נתן המעות אף שלא ידעו של זה מכר ע"ש לפע"ד כל שלא נתכוונו להעיד ל"מ עדותן וכמ"ש בתוס' ישינים בכריתות ואף דכל הפוסקים חולקים על התוס' היינו כשראו עכ"פ הענין בשלימות אבל כאן שלא ראו רק שנתן המעות ולא ידעו מהמכירה כלל פשיטא דל"מ עדות כנלפע"ד ועכ"פ בגילוי מלתא נאמן ע"א אף בממון ולפע"ד הוא דבר ברור וכמו בקידוש החדש דבעי שנים וכל שהוא גילוי מלתא נאמן ע"א כמבואר בר"ה ר"פ שני וה"ה בממון כנלפע"ד: