שואל ומשיב מהדורא תנינא א:עו

1להרבני המופלג וכו' מוה' יחזקאל בעהמ"ח ספר:

2אשר הראני מדי הי' אצלי בביתי דברי הכ"מ פ"ט מס"ת הי"ג במ"ש וכשתופרין היריעות וכו' בפ"ב דמכות ס"ת שתפרו בפשתן וכו' ובהדיא אמרו בפ"ב דמגילה דף י"ט דהלכה כמאן דפסל דגרסינן התם א"ר חלבו וכו' אמר רב מגלה נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה והקשה מעלתו למה כרכר כולי האי ולא הביא הכ"מ הא דאמרו במגילה דף ט' הא לתופרן בגידן וכו' זה וזה שוין ומבואר בהדיא דנתפרין בגידין הנה יפה העיר והנה מה שאמרתי לו תכ"ד שכחתי כעת אך כעת נראה דדברי הכ"מ נכונים דמשם אין להוכיח רק דמצוה לתפרן בגידין ושוים לתפילין בזה דהמצוה הוא בגידין אבל אין להוכיח דפסול אם תפרה בחוטי פשתן ומ"ש רש"י במגילה שם דאשמעינן מתניתין כמאן דנפסל היינו דכיון דבאמת קי"ל כמאן דפוסל מה"ת לעשות מחלוקת גדול כ"כ דאיכא מ"ד דכשר לכתחלה בחוטי פשתן דכיון דלא אתקש להלכותי' ממילא כשר אף לכתחלה ואיכא מאן דפסל לגמרי ומתניתין ס"ל דרק לכתחלה בעי גידין ובדיעבד כשר בח"פ ולכך פירש"י כמ"ד דנפסל בח"פ אבל להוכיח מזה א"א ולכך הביא מהא דפסל רב במגילה משום דנקרא ספר אלמא דקי"ל כמאן דפסל וז"ש הכ"מ ובהדיא אמרו בפ"ב דמגילה דף י"ט דהלכה כמ"ד דפסול ודו"ק:

3ובזה מיושב היטב מה דהי' קשה לי טובא בראשית ההשקפה דלמה לי' להכ"מ להביא מהך דמגילה הא שם המימרא משמיה דרב והרי רב אמר בהדיא במכות שם חזינן לתפילין דבר חביבי דתפירא בכיתנא ולית הלכתי' כוותיה וא"כ אמר רב בהדיא דלית הלכתא כר"ח וא"כ מה ראי' ממימרא דמגילה שם דהרי רב לשיטתי' דס"ל כמ"ד פסול וע"כ דהא ודאי דמצוה מן המובחר בגידין בתפילין וא"כ לכך לית הלכתא כוותי' דבי חביבי דתפרי בכיתנא אבל לפסול אם נתפר בכיתנא לית לן ולכך הביא מהך דמגילה דאמרינן דפסול שוב ראיתי בריטב"א בחידושיו למכות שכתב דס"ת שתפרו בפשתן פסול והביא ראיה מהך דמגילה דף ט' והיינו דמסתמא ס"ל לתנא דמתניתין כהך מ"ד דפסול ולא שס"ל רק לכתחלה אבל ראיה ברורה אין משם ועיין בריטב"א שם שהביא הגירסא תפילי דבי רב או תילי דבי רב ולפע"ד א"א לומר כן דרב ס"ל באמת דפסול כדאמר במגלה שם וצ"ל תפילי או תילי דבי חביבי או דבי רב היינו תלמודים שנקראו בי רב וצ"ע אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי בש"ס מכות שם מפרש טעמא דמ"ד דכשר בח"פ משום דכי אתקש למותר בפיך להלכותי' לא אתקש ופירש"י כיון דהא דתפילין צריכין גידין אינו רק הלכה למשה מסיני לא ילפינן בהיקשא וכפי הנראה היינו משום דכל י"ג מדות אין למדין מהלכה ולאו דוקא ק"ו וכן נראה מרש"י בשבת דף קל"ב ולפ"ז מ"ד דפוסל ס"ל דיליף מתפילין כדאמר בהדיא מה תפילין הלמ"מ שיהי' נתפרות בגידין אף ס"ת כן והרי באמת קי"ל דאין למדין כל י"ג מדות מהלמ"מ כמ"ש בעלי הכללים ועיין באר יעקב כלל י"ט שהביא כן בשם ס' הכריתות להר"ש מקינון והורה מקום לרש"י בשבת הנ"ל וצ"ע שלא הזכירו כלל מזה ועיין בכלל כ"ב שם וצע"ג. ועל מה שהקשה מעלתו בהא דאמרו בשבת דף כ"ח ואלא הא דאמר ר"י לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה למאי הלכתא והקשה מעלתו הא נ"מ לענין מגילת סוטה דצריך להיות מבהמה טהורה כדאמרו בירושלמי והובא בתוס' בסוטה דף י"ז ע"ב לפע"ד נראה דהא באמת דעת ר"ש בירושלמי דכשר אף בטמאה ומטעם דלמחיקה עומד ורק ראב"ש אמר שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור טמאה וא"כ משום מלאכת שמים לא הי' צריך שיהי' טהור דהא למחיקה עומד ורק שמא תאמר איני שותה ותהי' גנוז וזה אינו מלאכת שמים דלבעי שיהי' מטהורה ותדע שהרי לא אמרו בירושלמי הטעם דבעי טהורה משום מלאכת שמים ודו"ק. אך בגוף הדין נראה לפע"ד דלא מקרי מלאכת שמים רק מצוה שצוה הקב"ה לעשות ע"ד החוב והמצוה כגון יריעות המשכן או תפילין ורצועות אבל מגילת סוטה לא נקראת מלאכת שמים דאינו נעשה רק לברר הספק אם שתתה אבל אינו מצוה שצוה הקב"ה לעשות ואף שצותה התורה להמחק מגלת סוטה כדי לעשות שלום אבל אינו מלאכת שמים שיהי' מחויב לעשות רק שאם אירע סוטה צותה התורה לברר הספק ע"י מגלת סוטה אבל אינו דבר שבחובה להקרא מלאכת שמים וגדולה מזו מצינו שהר"ן נסתפק לענין שופר אם נקרא מלאכת שמים כיון דלפנים קאתי לכפר וא"כ מכ"ש בסוטה דלא נקרא מלאכת שמים:

4ובזה נראה לפע"ד לישב מה שהקשה בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קנ"ב לשיטת ר"ת ביבמות דף ק"ב דמנעל של חליצה צריכה להיות מעור טהורה דכתיב ואנעלך תחש וטהור הי' א"כ מ"פ הש"ס על ר"י למה הלכתא ופירשו התוס' דקאי על ענין הוראה דמה הוראה יוצאה מזה והא יצא מזה הוראה לענין מנעל חליצה והנו"ב נדחק מאד ועסי' קנ"ג שם שבנו נדחק ג"כ דחק ע"ג דחק ולפמ"ש א"ש דמנעל של חליצה לא מקרי מלאכת שמים דאטו בא למצוה חיובית רק להסיר שם יבמה מעליה דבזה קונית את עצמה מהיות עוד יבמתו והוא כדרך כל הקנינים ועיין אא"ז הח"ץ ז"ל שכתב דהכונה צריך להיות מתורת כונת הקנאה ולא משום תורת מצוה ע"ש וא"כ ל"ש בזה מלאכת שמים ותדע שהרי כל הפוסקים חולקים על ר"ת בזה וס"ל דזה רק אסמכתא בעלמא ולית מאן דחש לה לומר דמ"מ צריך שיהי' טהורה דלא הוכשר למלאכת שמים רק עור בהמה טהורה וע"כ משום דזה לא מקרי מלאכת שמים רק כל דבר דנעשה לגבוה או דאית בי' קדושה או עכ"פ בא לזכרון לפנים כשופר אבל שאר דבר מצוה לא נקרא מלאכת שמים. והנה המג"א סי' תקפ"ו הביא דברי ע"ש שכתב דלא קי"ל כהאי דלא הוכשרו למלאכת שמים והשיג המג"א דהא כל התורה אתקש לתפילין ע"ש ואני אומר דדברי ע"ש נכונים עפמ"ש בחידושי הרשב"א בשבת שם בהא דפריך אלא הא דאמר ר"י למאי הלכתא והקשו רש"י ותוס' דלמא לענין תחש גופא דיהי' טהור כדפריך אח"כ מה הוה עלה דתחש וכתב הרשב"א בשם רה"ג דשם אזלינן דאהל המשכן הי' מדבר טמא וא"כ פריך למה הלכתא אמר ר"י דלא הוכשר רק מהטהורה ע"ש ולפ"ז א"א לומר דאתקש כל התורה לתפילין דא"כ היאך הי' המקדש מדבר טמא וע"כ דלא ילפינן מתפילין לעלמא והמעיין בר"ן פ"ג דר"ה במה שנסתפק גבי שופר יראה דכיון לזה שהרי כתב דלפי המסקנא גם המקדש הי' מדבר טמא ע"ש וכיון לדברי רשב"א בשם רה"ג הנ"ל ולפ"ז אין מקום לקושיא הנ"ל דלענין מנעל חליצה פשיטא דלא בעינן מלאכת שמים מהטהורה דלא עדיף מהמקדש דהי' מדבר טמא ולפי המסקנא דקי"ל דתחש טהור הי' שוב יש להסתפק כיון דהמקדש הי' מהדבר טהור אולי יליף כל התורה מתפילין וכמ"ש המג"א ובזה י"ל הא דשאל בתחש מה הוה עלה ותמה הרשב"א דמה דהוה הוה וכדאמרו לעיל ולפמ"ש י"ל דבאמת אם נימא דתחש טהור הי' שוב נ"מ לענין חליצה וגם לכל המצות ועיין בפליתי סי' ע"ט ובנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ג' שכרכרו הרבה בזה ואין הזמן מסכים לבאר יותר:

5והנה כעת נתתי אל לבי לברר שורש הדבר דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד דמה טעם יש בדבר ולכאורה רציתי לומר משום דכל דלהדיוט אסור ל"ש שיקחנו לגבוה וכעין דאמרו במנחות דף ה' ע"ב ול"ש בזה לדחות שכן מצותו בכך דהא באמת אפשר בבהמה טהורה ולכך ל"ש להכשיר למלאכת שמים אלא מעור בהמה טהורה בלבד ובזה הן נסתר מחמתו הרבה ראיות שהביא הנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ג' מהתכלת שהיה במשכן בפרכת ובגדי כהונה ומתולעת השני וכדומה שהי' במשכן והרי לא הוכשר למלאכת שמים רק בהמה טהורה לבד ולפמ"ש א"ש דכבר אמרו במנחות שם דכל דמצותו בכך ל"ש לומר דלהדיוט אסור ולגבוה שרי וא"כ ה"ה בזה דא"א בלי תכלת ותולעת השני וא"כ לכך הותר אף שאסור להדיוט. אברא דלפ"ז צ"ב דברי הש"ס דלגבי תחש שהי' בימי משה קמבעי' לי' טהור הוה או טמא הוה אר"י תנינא לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ומה ראיה מזה דלמא באמת הי' טמא רק דכל שהתחש הי' מין טמא א"כ מצותו בכך והרי הכתוב אמר בהדיא ועורות תחשים וא"כ א"א בע"א וצ"ל דהכוונה הוא דבאמת כיון דרצון התורה הי' שלמלאכת שמים יהי' מטהורה ורק דכל שא"א בע"א הוה מצותו בכך אבל עכ"פ אם נסתפק לן אם הוא טהור או טמא יותר מסתבר לומר דהוא טהור מלומר שמצותו הי' דוקא בטמא ולפי מ"ש בכו"פ סי' ע"ט בסופו דלהס"ד הי' שני מיני תחשים טמא וטהור א"כ פשיטא דלק"מ דכל שהי' טהור א"א לומר דהתחש שהי' בימי משה הי' ממין הטמא כל שאפשר בטהור פגול הוא לא ירצה למלאכת שמים ועכ"פ יהי' איך שיהי' הסברא לפע"ד לא נפלאת ולא רחוקה דכל שאסור להדיוט פשיטא דיש לאסור לגבוה כל שאין מצותו בכך. ובזה נראה לפע"ד מה שהביא הנו"ב שם ראיה דלא בעי לעיבוד מדבר טהור דהרי צואת כלבים זכו שמעבדין בהם תפילין ומזוזות כדאמרו בילקוט פ' בא והרי כל היוצא מטמא טמא ע"ש ולפמ"ש אין ראיה דשם דנתן זאת להכלבים בשכר שלא יחרץ כלב לשונו א"כ מצותו בכך ושרי ובלא"ה נראה לפע"ד דצואת כלבים ל"ש כל היוצא מן הטמא כיון דלא מתמצה מגופו ועיין בכורות דף ז' ע"ב וגם דפירשא בעלמא הוא ושרי וז"ב ופשוט. ובלא"ה נראה לפע"ד דבר חדש דע"כ ל"ש לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה רק בדבר הניכר שבא מטמא כמו עור של תפילין ושערות וכדומה דאפשר להכיר מאיזה עור הוא אבל בדבר שאינו ניכר ל"ש זאת וחילי דילי מהא דכתבתי דטעם דלא הוכשר למלאכת שמים הוא דאינו בדין דיהי' מותר לגבוה כל שאסור להדיוט ולפ"ז הרי אמרו שם דלכך צריך קרא בטריפה דפסול לגבוה משום דאינו ניכר טריפותה ולפ"ז בכה"ג ה"א דמותר לגבוה וא"כ ממילא בדבר שאינו ניכר ל"ש הך פסול וכמו בטריפה דצריך קרא ובזה ממילא אין ראיה מעיבוד הקלפים בצואת כלבים דאטו ניכר בעיבוד אם מעבדין מצואה זו או מצואה טהורה וגם הצואה גופא אינו ניכר זאת ובזה יש היתר למה שנשאל בנו"ב שם אם מותר למשוח הרצועות בשומן של דג הנקרא פישטראהן ולפמ"ש כיון דאינו ניכר האיסור בכה"ג לא שייך זאת. ומן האמור נראה לפע"ד לישב הא דאמרו בשבת דף כ"א דבשמן קיק לא ידליק ומפרש שמואל דעוף אחד יש בים וקיק שמו וזכורני שזה רבות בשנים ראיתי בכתבי קדש של הרב הגאון החריף מוה' צבי הירש זצ"ל אבד"ק באקשעוויץ בעהמ"ח ספר גאון צבי הנדפס מחדש שהקשה דהיאך הוכשר לנר שבת והא לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ופלפל בחריפות ובקיאות ואין אני זוכר כלל רק הקושיא הלז ואמרתי אל לבי דלפמ"ש לק"מ והנה באמת מנר שבת בלא"ה ל"ק דבאמת אין בהנר שום מצוה רק משום שלום בית ול"ש בזה לגבוה ואף אם נימא דהדלקת נר בשבת חובה מ"מ אינו רק משום עונג שבת והסעודה אינה חשובה בלא נר כדפירש"י בשבת דף כ"ו אבל אכתי קשה מהא דאמרו דאין מדליקין בשמן שאסרו להדליק בשבת גם במקדש וכן נר חנוכה ובזה פשיטא דמצוה הם ואיך הוכשר בשמן קיק והרי אמר כל השמנים הן אמת דבמקדש בלא"ה א"א כ"א בשמן זית זך וכבר נתקשה בזה הגאון מהר"ע איגר זצ"ל בגליון הש"ס שנדפס בוילנא בהא דקאמר כל השמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם במקדש ותיפוק לי' דבמקדש אינו כשר רק שמן זית זך. אך נראה דהנה בהא דאסרו חכמים להדליק בשמנים אמרו שם דאף בנתן מעט שמן לתוכו משמנים הכשרים שפסול וכן קי"ל:

6והנה יש להסתפק באם נתערב הרבה שמן כשר ומעט שמן מהפסולים אם כשר להדליק דבש"ס לא נקט רק להיפך אם נתן מעט שמן לתוכו אבל להיפך לא שמענו ולפענ"ד נראה דודאי בטל ברוב כמו כל האיסורין ול"ש למגזר אטו בעיניהו וכמו בכל איסורין שנתבטלו ברוב דלא גזרינן דלמא אתי למיכל בעיני' וכאן אף לבטל לכתחלה שפיר דמי דהא היתר הוא ודמי לסכך סוכה דכתב הר"ן דשרי דקודם הסוכות היתר הוא ומכ"ש בזה דגם עכשיו היתר הוא רק לנר שבת אסרו והנה יש להסתפק בנר מקדש באם נתערב מהשמן אם כשר ולפע"ד נראה דכיון דהתורה הקפידה שיהי' שמן זית זך ורק הראשון לבד כשר כדאמרו במנחות דף פ"ו וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מאיסורי מזבח ה"ח א"כ אף בכה"ג פסול דעכ"פ מאיס לגבוה והרי בעכבר שנפל לשמן דפסול לגבוה נחלקו האחרונים אם בטל בששים דמותר להדיוט אם מ"מ פסול לגבוה ועיין ביו"ד סי' ק"ד ובט"ז שם ובמ"א סי' קנ"ד ואני כתבתי בגליון המג"א שם ס"ק י"ט דבריטב"א בסוכה דף נו"ן משמע דמ"מ מאוס לגבוה ולפ"ז מכ"ש בשמנים הפסולים בעיניהו לנר שבת שאין דולק יפה א"כ אף בנתערבו בששים מ"מ מאוס לגבוה ובפרט דלא עדיף מאם הי' שמן זית רק שאינו כתוש דפסול למנורה ומש"ש בזה ולכך שפיר נקט דכל השמנים דפסולים לשבת פסולים למקדש. אברא דמדברי התוס' שם ד"ה שמחת נראה דאם כרך דבר שמדליקין בו עם דבר שאין מדליקין בו דכשר אף לגבוה ובטיל ואם הי' פשתן רוב הי' בטיל וא"כ בשמנים נמי אמנם נראה דדוקא בפתילות דהפסול משום שאינו נדלק יפה שהאור מסכסך וא"כ כל שנדלק יפה ובשבת אין האיסור רק שמא ידליק בעיני' ובמקדש לא גזרו אבל בשמן דהפסול שאינו זך א"כ עכ"פ אינו מן הזית הכתוש בלבד והרי אינו כשר רק הראשון ולכך בודאי פסול בזה כנלפע"ד ברור ולפ"ז צ"ל דהא דכלל שמנים עם פתילות הוא רק דכל דפסול בפתילות פסול בשמנים אבל שמנים עדיף עוד יותר וכמ"ש:

7ומה יקרו בזה דברי רבינו בפ"ג מתמידין הלכה ט"ו שכתב כל הפתילות שאסור להדליק בהם בשבת אסור להם להדליק במקדש במנורה שנאמר להעלות נר תמיד והדבר תמוה דאמאי השמיט שמנים דנקט רמב"ח ולפמ"ש א"ש דשמנים פשיטא דפסול דאינו זית זך ולכך נקט פתילות דוקא ודו"ק ועכ"פ יהי' איך שיהי' הדבר תמוה דמ"מ פסול משום דהוא דבר טמא וגם בנר חנוכה קשה דת"ל דפסול משום דלא הוכשר למלאכת שמים ולפמ"ש א"ש די"ל דאוסר אף בנותן מעט שמן כשר לתוכו דמ"מ אסור בנר שבת גזירה דלמא אתי לאדלוקי בעיניהו ומ"מ עכ"פ האיסור אינו ניכר שהרי נדלק יפה ול"ש למפסל משום מלאכת שמים דבעי מהטהורה כנלפע"ד. אמנם אי קשיא הא קשיא דכיון דמה שאסרו בנר חנוכה באותן שמנים ופתילות מיירי בכה"ג שמערב השמן בשמן כשר וכמ"ש א"כ אמאי יפסול הא באמת בשבת אין הגזירה אלא משום דלמא אתי להדליק בעיני' והרי בחנוכה בודאי בעיני' לא ידליק דאסור משום דכבתה זקוק לה וכל דאסרו חז"ל מאיזה טעם שוב לא גזרינן וכמ"ש הריטב"א דכל דלכתחלה אסור לא גזרו בדיעבד וא"כ בשלמא בסתם שבת אמרינן דאם נתיר בתערובות נתיר ג"כ בעיני' וע"ז גזרו משום שאין נדלק יפה ואנן בעינן שיהי' נר שבת קיים אבל בחנוכה דבלא"ה אסור משום דכבתה זקוק לה ושמא יפשע בה כמ"ש רש"י וא"כ עכ"פ בעיני' לא ידליק וכל שהוא בתערובות שוב ליכא חשש וכמ"ש הריטב"א ועיין גיטין דף ס"ז בסוגיא דאומר אמרו דבכה"ג לא גזרו ובשלמא בחול שפיר יש לומר דגזרו דלמא אתי לאדלוקי בעיני' ואף דלא ידליק דלמא כבתה וזקוק לה די"ל דסמך דלא יפשע וידליק כיון שיכול להדליק ועי"ז באמת יפשע ולא ידליק אבל בשבת דלא יוכל להדליק א"כ על מה סמך ואמאי יהיה אסור בשבת והיא קושיא גדולה וצ"ל דבשבת בלא"ה אסור שמא יטה דמותר להשתמש לאורה וא"כ בזה גזרו אף בתערובות וזה חדא גזירה דבכלל השמנים הפסולים הוא אף בתערובות וכמ"ש הט"ז סי' רס"ד ס"ק ד' וכן נראה מהתוס' ישנים דא"א שלא יטה ולא הוה גזירה לגזירה וא"כ אף בתערובות שייך שמא יטה דא"א שלא יטה וכל דהוה בכלל שמנים ופתילות שאסרו להדליק בשבת אף בתערובות גזרו וזהו שתלו חכמים דכל שאסרו להדליק בשבת אסור בחנוכה והיינו דשם הוה שמנים בתערובות ג"כ בכלל וה"ה בזה ולכך בפתילות התירו כל שנתכוון להקפות דשוב אינו בכלל הגזירה והו"ל גזירה לגזירה ועיין בט"ז ס"ק ב' שם:

8ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה אמר הא דמותר להשתמש לאורה ת"ל דאסור משום דכבתה זקוק לה ולפמ"ש א"ש דבשבת הי' מהראוי להתיר וכמ"ש ודו"ק היטב. וראיתי בשו"ת בשמים ראש סי' ש"כ שנשאל אם מותר להדליק חלב שלוקחין מן הגוי שאמרו שמעורב בשומן חזיר והשיב דשומן חזיר עצמו מי אסור הא אי לאו קרא דתורת ד' בפיך הי' מותר לכתוב סת"ם על עור חזיר אע"ג דמאיס מכ"ש בזה ואם אמת הדבר שמהרא"ש הוא תמהני דאם נימא דאתקוש כל התורה לתפילין לענין זה וכמ"ש הר"ן לענין שופר ועמג"א סי' תקפ"ו א"כ גם בזה יש לפסול ומ"ש ראיה מהא דחלב נבלה וטריפה יעשה לכל מלאכת גבוה באמת הדבר תמוה דשם שאני דלזה באמת אצטריך קרא ועיין פסחים דף כ"ג דפירש רש"י דהוה ס"ד דאדרבא למלאכת גבוה יהא מותר למשוח עורות למלאכת בדק הבית דהא משתרי החלב לגבי גבוה למזבח וכוונתו דל"ש בזה מן המותר בפיך דהרי חלב מצותו בכך לגבי מזבח א"כ כל שהוא לגבוה ל"ש לאסור משום דלא הוכשר למלאכת שמים דהא באמת לגבוה מצותו בכך ומכ"ש לבדק הבית אבל במקום דלא גלי קרא פשיטא דבעי מן המותר בפיך ולכך לר"ע דאתי לטהרו מידי טומאה באמת הו"א דלגבי גבוה אסור אף דלהדיוט שרי והיינו דלטומאה לא הותרה לגבוה ונבילה לא הותר לגבוה ואף דמליקה שרי משום דמצותו בכך אבל מידי נבלה יצא לגבוה וא"כ שפיר הוה ס"ד דאסור לגבוה:

9ובזה יש לישב מ"ש רש"י שם להשתמש טהרות או קדשים ולא פירש לענין למשוח עורות והיינו דלענין טומאה כל שהעור משוח בחלב נבלה פשיטא דמטמא אף בלי הטעם דבעי מן המותר בפיך דבאמת להדיוט מותר ויצא מטומאתו רק לגבוה אסור ומיושב בזה הערות הכסא שם אבל עכ"פ יהי' איך שיהי' ראיתו תמוה אבל הדין דין אמת דכל שנתערב ל"ש לא הוכשר דאינו ניכר וכמ"ש ודו"ק. עוד הי' נראה לי טעם איסור משום דאסור לעשות סחורה באיסור נבלות וטריפות ולדעת הפוסקים הוה איסור תורה ואף דבנזדמנו שרי מ"מ למלאכת גבוה אסרה תורה דאז בודאי לא יהי' בדילי מיני' ויבא לאכול מיני' וזה דבר חדש. והנה הא דאמר ר"י לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד לפע"ד יצא לו ממה דלא מצינו במשכן כ"א דברים טהורים ולכך נקט עור דבאמת תכלת ותולעת שני הי' טמאים רק דמצותו בכך אבל עורות דהי' יכול למצוא כשירים לכך לא הוכשר רק מטהורות ולכך אמר דלא הוכשר באמת רק מהטהורה. ובזה מיושב היטב הא דמקשה למאי הלכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב בהו והקשו בתוס' דאטו בשביל זה לא יוכל לשנות מה שאמרו בבריתא או אמורא אחר ולפענ"ד הדבר בפשיטות דהכי מקשה הש"ס דבאמת מה שהודיענו ר"י דלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לכאורה מה דהוה הוה וע"כ דנ"מ לענין תפילין וע"ז אמר דתפילין נודע מקרא דמן המותר בפיך וע"ז משני לא צריכא אלא לכורכן בשערן ומיושב היטב קושית התוס' דא"כ אמאי נקט עור במלתא ולפמ"ש א"ש דהוא אמר מה דהוה במקדש ושם הי' עור דשייך בי' בהמה טמאה רק דהנ"מ הוא לענין השער וז"ב ופשוט ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הדברים נכונים: