שואל ומשיב מהדורא תנינא ב:לד

1שנת תרט"ז ה' וירא הגיעני מכתב מהרב החריף מו"ה יהודה אהרן איש הורוויטץ בהרב הגאון מו"ה יוקל אבד"ק באלחיב והשואל הנ"ל הוא הרב מסאנוויטץ במעשה שהי' שם שזוג אחד זה כחמשה חדשים שנשאו זה לזה ראתה דם מחמת תשמיש שלשה פעמים והיינו ששלשה חדשים הראשוני' לא ראתה כלום ואחרי עבור הג' חדשים התחילה לראות היינו שמצאה דם על כתונתה בבוקר וגם על כתונת של בעל ג"כ ולא באו לשאול שום שאלה על זה ואח"כ בפעם שנית קרה להם ג"כ מקרה הלז וגם כן לא באו לשאול שום שאלה על זה אחר זה צוו עליה הנשים שתקח סמרטוט ותשים באותה מקום תיכף אחר תשמיש וכן עשתה ולקחה הסמרטוט ומצאה אותו מלוכלך בדמים היינו שהי' כולו נטבל בדם ווסתות וגם על כתונת של בעל מצאו מעט דם וכאשר ראו הקרובות שלה שקרה לה המקרה הלז שלשה פעמים הביאו אל מעל"ת הסמרטוט וגם כל השלשה כתונת של הבעל ראה שהשנים הראשוני' של הבעל הי' מלוכלכים הרבה בדם והכתונת השלישי היה עליו רק מעט היינו בב' מקומות בכל אחת פחות מכגריס ועוד. וגם הסמרטוט ראה מעלתו והיה כולו נטבל הדם וכל הג' פעמים היו כלם בליל טבילה וכעת מענה בפי האשה בהיות שבכל ביאתה בתחלת הביאה כואב לה מעט בהצדדים היינו שמרגשת מעט כאב בהצדדים וכ"ז רק בהתחלת הביאה אבל לאחר כך ובהגמרו אינה מרגשת כאב כלל ובשלשה חדשים הראשונים ג"כ הרגישה מעט כאב בהתחלת הביאה בהצדדים רק שלא קרה לה מקרה ראיית דם ורק עתה בב' חדשי' האלו קרה לה מקרה זו והנה יפה כתב מעלתו שאין לתלות בדם בתולי' כיון שכבר פסקה מלראות אף רק פעם א' שוב לא תלינן בדם בתולים כמ"ש בח"ד וס"ט ס"ק כ"ט והדברי' פשוטים. אמנם מ"ש מעלתו בשם שו"ת פמ"א ח"ב סי' קכ"ז דמה דמחמרינן בראתה דם מחמת תשמיש אף שראתה בבקר ולא סמוך לתשמיש כל שנמצא על עד שלו הוא דוקא כשמצאו על עד שלו שהוכן לקנח בו אבל כל שנמצא על כתנתו לא הוה רק כשאר כתם דלא מצינו שניחוש לכתמים רק בבגדי אשה ולא בבגדי' שלו והס"ט מוסיף דבנמצא כתם על כתונת שלו שתי פעמי' אינו אלא כמו שאר כתם ואף שנמצא בכתנה ג"כ יש לומר דבא לאחר זמן שיעור אשם תלוי ומה שנמצא בשלו דלמא מעלמא אתי ותלינן לענין זה שלא לאסרה עולמית בלי בדיקת שפופרת. הנה מה נעים ונחמד הוראה זו שלא לאסרה מחמת רואה דם מחמת תשמיש. ומ"ש מע"ל כיון שהבעל הזה אין לו סמרטוט אחר רק מקנח עצמו באותו כתונת הרי הוא כמו סמרטוט. במח"כ לא הבין כוונת הפמ"א ואטו סמרטוט היא גזירת הכתוב או עד שקנח בו. אבל הענין הוא דהעד שמוכן לקנח אחר תשמיש א"כ כל שקנחה עצמה בו וגם הוא קנח שייך לומר דתולין שבא מחמת שראתה דם בעת תשמיש אבל כל שאינו מקנח עצמו ורק שראו על הכתונת דם אבל לא נודע אם תיכף בשעת תשמיש קנח עצמו בזה מה"ת לומר דקנח עצמו בו והוה כמו שאר כתם דחשו דלמא מעלמא קאתי והוא הדין כאן אף דבאשה החמירו שלא תלינן מעלמא אבל בו לא מצינו דין כתמים ולפ"ז בנ"ד דאנן קי"ל דאין צריך בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש כמבואר סי' פ"ו דלא כרמב"ם וא"כ הוה כשאר כתם דניהו דלגבי אשה חשו לזה אבל לא לגבי האיש ואני אומר טעם לזה דהרי באמת בכל כתמי' הקשה הכ"מ דהוי לי' ס"ס ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ב כתב כל שאנו מטמאים האשה עכ"פ טומאת ערב שמקור מקומו טמא א"כ כבר החזקנו שהיא מהמקור א"כ שוב אין שייך לומר ספק מעלמא ולפ"ז זה לענין האשה אבל לענין האיש לענין רואה דם מחמת תשמיש אף שנמצא בכתונת שלו כיון שלא בדק תיכף אחר תשמיש א"כ יש ספק דלמא מעלמא וכאן לא שייך לומר דעכ"פ טמא טומאת ערב שהרי כל שיש לתלות שבא אחר תשמיש א"כ לא נטמא' כלל טומאת ערב ואף דמקור מקומו טמא הא בכתם רצה הש"ס לומר בנדה דף ט"ו דאינו מטמא את בועלה אף מכאן ולהבא ואף אם נימא דטמא כמסקנא אבל כאן לטמא את בועלה בודאי אינה מטמאת דגם בה תולין בביאות הראשונות שאח"כ ראתה וא"כ הוא בודאי לא נטמא ממנה ואם כן שוב לא מחזקינן שהיא מהמקור ומעלמא קאתי וטהור וגם לפמ"ש האחרוני' דכתם הוה כמו שתחלתו בא על הספק ולכך החמירו אבל באיש לא החמירו בו. וע"כ הדבר פשוט דכאן האשה טהורה. וע"כ לפענ"ד הדבר ברור שיש להתיר ע"י שתשמש בליל שאחר הטבילה כמ"ש מעלתו. ויש לצרף שהאשה הזאת יש לה ווסת קבוע אך לפעמי' מקדמת ב' וג' ימים או מאחרת ב' או ג' ימים א"כ יש לצרף גם זאת לקולא ונסמוך על שיטת המרדכי דבאם יש לה ווסת תולין להקל ובפרט שיש לה כאב קצת וע"כ לא תעשה הבדיקה של הס"ט ס"ק וא"ו ומכ"ש בדיקת שפופרת שודאי אסור למהר ולעשות כל שאפשר בלי זה וכמ"ש הנו"ב במהדו"ב בחלק יו"ד לאחד מהתלמידי' שהיא עצת נפתלים יעו"ש סי' ואני אומר אף אם נימא דאם ראתה בפעם הג' ונמצא על עד שלו שקנח תיכף שהוכיח סופו על תחלתו שגם בכתנות היה מהדם מחמת תשמיש מכל מקום כאן שבכ"פ הראשונים נמצא דם הרבה על הכתונת שלו ובפעם השלישית רק מעט א"כ ניכר שלא בא מחמת תשמיש דהרי לא נמצא בפעם ג' רק פחות מכגריס ואף בכתמי' פחות מגריס תלינן מעלמא או בצפור וטהורה ומכ"ש בבגדי איש וכתונת שלו ובפרט שאף בפעם הג' לא קנח מיד וע"כ אם יאמר האיש בברי שלא קנח עצמו לאחר תשמיש רק שמצא בבקר בכתונת שלו תלינן דמעלמא קאתי כמ"ש הפמ"א. עוד יש לי לומר דלכך בכתונת שלו לא חשו לכתמי' בבעל משום דבאמת אין בכתמי' משום ווסת וכמ"ש בש"ע סי' ק"ץ סי' נ"ד רק בכתמי עד הבדוק לה דהוה כראיה ולפ"ז בשלמא אצל אשה י"ל דהוה כתמי עד הבדוק לה שדרכה לבדוק אבל הבעל שאין דרכו לבדוק וכתונת ודאי אינו בדוק והרי רואה דם מחמת תשמיש אינו רק משום ווסת כמ"ש הנו"ב והרי אין בכתמי' משום ווסתות ולא שייך להחמיר משום חשש ווסת כנלפענ"ד:

2והנה בשנת תרי"ז ביום ב' ויצא ד' כסלו הגיעני תשובה מהרב המופלג מו"ה חיים שמואל ראפפארט מ"ק ליסקא על מ"ש הפרמ"ג סי' מ"ו ס"ק ז' וז"ל אמנם בימות הקיץ שמזונות הבר אווזות מתולעי' שבמים ראיתי כמה תולעים ראשיה' תחובים תוך הדקים וכו' דכאן רגיל הוא וגם אותן תולעי' שבחוץ בועא או יבלת כעין ווארטצלין מוכח בבירור שתולע מעל"ע וטריפה וכו' גם מה שנוהגין להשליך הדקין בלי בדיקה לא נכון הוא כי מיעוט המצוי בימות הקיץ וכו' עכ"ל הפרמ"ג. וע"ז כתב השואל הנ"ל דגם בימות החורף הוא מיעוט המצוי וע"כ יתעורר דאיך אפשר שיהיו תולעי' ויהיו טריפות והא אנו רואין כי חיות הנה יותר משנים עשר חדש ומטילות ביצים וע"כ שפט הוא שאינם תולעי' כלל כי לא ראה שיהי' שום חיות בהתולעים אלו ואין בהם צורות תולעי' כי ראשיה' התחובין בדקין מראיהן כמראה הדקין ושוליהם אשר לצד ההר שמראיה' מראיהם ירוק געל ומפוצלים בשוליהם ומעולם לא ראה תולעי' כאלו וע"כ דאין זה תולעים כלל רק היא איזה גידול בשר אשר יצמחו ויגדלו מן היבלת. והנה מה שרצה להכחיש המוחש שאינם תולעי' כלל הנה נאמן עלינו הפרי מגדים שהי' זקן ורגיל באיסור והיתר בעירות גדולות ואטו שייך צורה בתולעי' וכן הסכימו כל האחרוני' והם בעלי הוראות מפורסמי' וכן הסכים הגאון המוסמך בהוראה שו"ת תשובה מאהבה ח"ג הלכות טריפות יעו"ש. ומ"ש שראינו שחיות וקיימות הן לפענ"ד לפמ"ש רש"י בחולין מ"ג דלכך קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום דהוה סתימה דסלקא אח"כ ואינה מתקיימת ועיין ט"ז סי' ל"ו ס"ק ד' ובש"ך שם ס"ק וא"ו הנה שוב אין לדעת היב"ח איך לחשוב וכעין שכתב הפר"ח סי' נ"ז דבכ"ד שהטעם שסופו לנקוב אין לחשוב יב"ח דאין לדעת מתי התחיל הקלקול והוא הדין בזה דמי יודע מתי סלקא הסתימה. ומה שהאריך מעלתו שווארטצלין אינו ריעותא כלל והביא דברי התב"ש בסי' ל"ח ס"ק ח"י שכתב דווארטצלין כשרה ומשמע אף בלי בדיקה והביא דברי ספר בית אפרים שכתב דעכ"פ בדיקה בעי כמ"ש בסי' ל"ט סעיף מ"ו. הנה דבריו טובים ונכוחים. ומ"ש מעלתו בזה הוא דחוק וכן הסכים בשו"ת תשובה מאהבה הנ"ל דווארצלין היא ריעותא וכ"כ הפרמ"ג ומ"ש די"ל דוקא בריאה מחמירין דלא שייך בהם ווארטצלין אבל בבר אווזות דהוה רבותייהו בהכי יש להקל. הנה זכורני שבהר הכרמל חלק יו"ד סי' ח' רצה להקל כן אבל בשו"ת תפארת צבי חלק יו"ד סי' וא"ו אות א' דחה סברא זו ע"ש וכעת אינו לפני כ"א מה שהובא באחרוני' בפתחי תשובה סי' מ"ו. ומ"ש להשליך הדקין כבר הארכתי בזה לעיל דכל שיש ריעותא לפנינו אין להעלים עין ומ"ש שהתורה חסה על ממונן של ישראל הנה תשובתו בצדו כדאמרו בחולין דף מ"ט איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה וכיון דכל דיש תולע ויבלת יש לחוש לנקיבת הדקין א"כ הוה טריפה גמורה ואיסור תורה אין לחוס על ממון של ישראל. ובאמת לפע"ד יש סמך מזה למ"ש הש"ך בסי' קי"ט דחז"ל לא גזרו להפסיד ממון ויש סמך מזה דאמרו איסור תורה ואת אמרת התורה חסה ומשמע הא באיסור דרבנן יש לחוס על ממון של ישראל ודו"ק:

3והנה בשנת תרח"י ד' שמות הגיעני תשובה מהרב מו"ה יונה אשכנזי אבד"ק פשווערסק אודות שנסרך המסס לחצר הכבד והרי הרב כתב דאם נמצא מחט או קוץ יש לבדוק בכרס ובחדשי' אלו שכיחי סרכות מהמסס לחצר הכבד מחמת שמפטמין השוורים מהברייא וא"כ הוה מיעוט המצוי וכתב שהגאוני' מפ"ב ומאונגוואר ז"ל הצריכו בדיקה וכיון שכל הטעם של בדיקת הסרכות ומה שא"צ לבדוק אחר שאר ח"י טריפות הוא בשביל טירחא וכאן שבלאו הכי צריך לבדוק בשביל סרכות הריאה מהיכי תיתי לא נבדוק גם אחר סירכא שבהמסס לחצר הכבד. והנה מ"ש מעלתו הטעם שא"צ לבדוק הוא משום טירחא לא ראיתי מבואר ואדרבא אף שאפשר לבדוק א"צ לבדוק והטעם שמצריכין לבדוק בריאה הוא משום שניכר לעין ונראה כמעלים עין מן האיסור וכאן אינו מעלים עין דאף גם יהיה סרכא כל שיבדוק ולא ימצא מחט כשר כמ"ש בחוט השני סי' ס"ט ובצ"ץ סי' מ"ט דבעינן תחובה דוקא ואף שבשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ט מחמיר עיין בשו"ת תשובה מאהבה חלק יו"ד שחולק עליו וכן נראה וגם הטעם השני לא שייך כאן דכאן כל שלא יראה המחט לא יראה שום טריפות וע"כ נראה שאין להחמיר בזה ולפמ"ש לעיל יש להקל גם בזה. מיהו מעלתו בגוף השאלה לא דק דמ"ש שנסרך המסס לחצר הכבד אינו כן רק טרפש הכבד לבה"כ. ומ"ש דשאר ח"י טריפות מה שא"צ לבדוק הוא בשביל הטירחא לפענ"ד זה אינו דכל שלא ראינו ריעותא אין צריך לבדוק כמ"ש הרשב"א בחולין שם בהדיא ומה גם שרש"י הקשה גם על סרכות הריאה אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטריפה וגם בסרכות הריאה שהיא מצוי היינו שהוא מצוי בכל הבהמות אבל כאן אינו מצוי רק בשוורים שמפטמים זה לא נקרא מצוי כל כך וע"כ אין להחמיר ועיין שו"ת חתם סופר סי' מ"ה ועיין בנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' י"ט ובמהד"ב סי' כ"ב אך זה דוקא כשראינו סרכא אבל להצריך לבדוק אחר סירכא ל"צ וע' מהד"ב סי"ג ודו"ק: