שואל ומשיב מהדורא תנינא ג:י

1בענין אחד המכחיש אחד אם נפסל לעדות אחת ביחד.

2הנה הש"ך סי' ל"א ס"ק ה' נסתפק בזה והביא דברי הר"ן בכתובות דף כ"ב גבי אחד אומר נתגרשה שכתב כיון שמכחישין זה את זה היכא מתוקמא בא"א אפומייהו הרי דנפסלין כשמכחישין זה את זה ע"ש ולכאורה רציתי לומר דאין ראיה משם דש"ה דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ ניהו דלא נפסלין לעדות כל שלא הוכחש רק מאחד אבל עכ"פ אחד מעדים פסול דהעיד שקר לפני הב"ד א"כ לא נשאר רק אחד ואף שהדבר אמת מכל מקום הקידושין בעי שני עדים ומה ראי' לשאר עדיות דלא בעינן רק שהדבר יהי' אמת וכל שלא נפסל עפ"י א' אמרינן דאומרים אמת וכשרים להעיד אמנם נראה דהדבר נכון דהנה בהא דאמר אביי בקידושין דף ס"ו אשתו זינתה בע"א והוא שותק ואמר אביי דנאמן והקשו בתוס' שם הא המקדש בעד א' אינו קידושין משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכתבו התוס' דשם יש לומר דנתן המעות במתנה אבל בביאה כל שהבעל יודע האמת והביא' אוסרת בין בעדים ובין שלא בעדים (ואף שהתוס' בכתובות דף ט' כתבו דאף אם ראה הבעל כל שלא הי' עדים לא נאסרה ע"ש זהו רק לפי הס"ר שם אבל לפי המסקנא דפ"פ כשני עדים דמי א"כ כל שראה הבעל נאסרת) ולפ"ז שפיר מביא הש"ך ראיה מזה דגם בעד אחד מקרי מוכחש דאל"כ מה קושיא כיון דעכ"פ שניהם אומרים שקדשה א"כ עכ"פ במתנה לא הוה אליבא דשני עדים וא"כ שוב כל שאינן מוכחשים לא שייך דאין דבר שבערוה פחות משנים דהא שם אליבא דאביי קיימינן ואביי הוא דמשני דמיירי בעד אחד וא"כ אם לא נפסל שוב הו"ל עכ"פ שני עדים דלא נתנו במתנה רק לשם קידושין וא"כ עכ"פ ע"א בקידושין מועיל בכה"ג וע"כ דנפסלו ושפיר מקשה הר"ן ודו"ק:

3והנה בשו"ת בית יעקב סי' צ"ה הקשה על הר"ן דלפמ"ש רבינו ירוחם הובא ביתה יוסף ס"ס ל"א דאם אינם מכחישים זה את זה אלא במקצת העדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו מקצת א"כ מה מקשה הר"ן הא כאן לא אתכחיש רק במה שזה אומר נתגרשה וזה אומר לא נתגרשה אבל מה שמעידים שנתקדשה בזה לא הכחישו זה את זה וא"כ למה יפסלו בזה והקידושין הם קידושין גמורים ואני בחידושי ת"ל זכיתי לזה ואמרתי בזה שני חלוקים דשאני קידושין דבעינן שני עדים אף דהדבר אמת א"כ כל שנתכחשו במקצת תו ליכא שני עדים משא"כ בד"מ דעיקר הדבר דנדע שהדבר אמת ולא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ כל דאיתכחיש במקצת למה שלא אתכחשו אמרינן דהדבר אמת. ועוד אמרתי לחלק דשאני הך דרי"ו דהם שני דיבורים נפרדים כמו הא דאמרו בב"ב דף ל"א ניהו דאתכחוש באכילה אבל באבהתא לא אתכחיש אבל כאן לא ידענו דהיתה מקודשת כי אם עפ"י עדותן שזה אומר שנתגרשה וזה אומר לא נתגרשה מכלל דהית' מקודשת ואח"כ אי אפשר לחלק ולפ"ז שפיר דייק הש"ך דהא לאביי דלא ס"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים רק משום דאפשר לומר דנתן במתנה וא"כ לענין זה שלא נתן במתנה זה הוה כעדות אחרת ובזה לא נתכחשו וגם אפשר לחלק דיבורן ובכה"ג ודאי שפיר אמרינן דלמה דלא אתכחיש לא אתכחיש וע"כ דנפסלין ודו"ק ועיין בחבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ג בדף שכ"ח שם כתבתי בזה הענין ועיין בחיבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ד בדף שמ"א שמ"ב שם הארכתי בש"ס שבועות דף מ"ז שם ודו"ק. שוב מצאתי במחנה אפרים הלכות עדות סי' וא"ו שכתב דהרמב"ם מפרש דמיירי במכחיש זא"ז ממש וכתב ליישב קושית הר"ן כיון דבהכחשה יכולין לחזור תכ"ד א"כ לא נפסלו בעת הזאת רק אח"כ שוב אמרינן במה דאתכחיש אתכחיש כיון שבשעה שמעידים לא נפסלו והביא הך דאמרו בב"ב באבהתא לא אתכחוש. והנה גוף הדבר כתב הרב במשרים דבמאי דאתכחוש אתכחוש אבל לא הוצרך למה שחידש המחנ' אפרים וצ"ע. ובדברי המחנ' אפרים יש לדחות ראיית הר"ן דש"ה בזה אומר נתגרשה דמזה שמעינן שנתקדשה ואם יחזרו בהם שוב לא יהיה עדות כלל ושפיר אכחשו בכולהו ודו"ק. והנה בהא דפריך בשבועות דף מ"ח אאחד אומר שלשה ואחד אומר חמש והקש' הבית יעקב דשם הוה חד עם חד ואפ"ה פריך וכתבתי בחידושי דלק"מ דשם לר"ח דס"ל בהדי סהדי שקרי למה לי אף דשניהם יש להם חזקת כשרות ממילא ה"ה חד בחד דעכ"פ ספק פסול יש בהם. ובזה יש ליישב קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהקש' דלמה הוצרך לשנוי מצטרפין לעדות ר"ח הא לרבא לשיטתו ל"ק דהוא ס"ל רשע דחמס בעינן וליכא כאן רשע דחמס. ולפענ"ד נראה דדוקא במקום שלא ידענו שמשקרי כלל רק דע"י הרשעות רוצין אנו לפסול בזה ס"ל לרבא דכל דלא הוה רשע דחמס לא מפסל ול"ח למשקר ובאמת לאביי היא רק מגזירת הכתוב כמ"ש בנימוק"י יעיין קצה"ח סי' נ"ב שהאריך בזה אבל כאן דעכ"פ אחד בודאי משקר ומה"ט ס"ל לר"ח דבהדי סהדי שקרי למה לי א"כ אף דלא הוה רשע דחמס כל דחזינן שאחד משקר בודאי לא שייך לצרף ודו"ק היטב:

4והנה מה שהקש' הבית יעקב דלהר"ן יקשה בהך דאמרו לעיל דלמעקר סהדותא קאי ע"ש ולא ראה דברי השטה מקובצת שמרגיש בזה ע"ש כמה תירוצים ועיין בחבורי כת"י שהחילותי שנת ת"ר בדף קס"ח. והנה בשנת תבר"ך י"ג אדר ראשון ה' תשא מצאתי בתוס' רי"ד שנדפס מחדש ובב"ב דף מ"א בד"ה לא נחלקו ב"ש וב"ה הביא שדעת הרר"י דבעד אחד לא מקרי מוכחשים והוא נחלק ע"ז ודעתו דהוה עדות מוכחשת ע"ש ודו"ק. והנה בשנת תברך ט' אדר שני ג' צו הגיעני מכתב מקראקא מהמופלג מו"ה מרדכי כהן טראלליר ונסתפק בשני כיתי עדים המכחישות זו את זו דזו באה בפני עצמה ומעירה וזו באה בפני עצמה ומעידה היאך הדין אם כת אחת חוזרת ומודית לכת השנית אם נכנסין תחת גדר חוזרין ומגידין או דלמא כיון דבתחלה לא הי' בעדותן כלום כיון שמכחישין זה את זה יכולים להודית. הנה הדבר פשוט דאין חוזרין ומגידים כיון דבעת שהעידו הי' כל אחת בפני עצמה עדים תו א"י לחזור. ומה שהביא ראיה מהא דאמרו בדף כ' דאילו הוה קמן הוה מודי להו אלמא דיכולין לחזור ולהגיד אין ראיה דהכי מקשה ר"נ אלמה דאמר ר"ש דמגבינן ביה והוה שטר מעליא ואין נאמנים להכחיש ולא מקרי תרי ותרי כלל וע"ז אמר דאם הי' שניהם לפנינו הי' מקרי תרי ותרי מכ"ש אם יש לומר דהוו מודו להו בודאי עכ"פ מגדר תרי ותרי אינם יוצאין וז"פ וברור ודו"ק היטב ותדע שכן הוא דאל"כ אף אם נימא דבבאו בבת אחת ל"מ חוזר ומגיד מ"מ יקשה דשם כבר הי' השטר מימים ימימה וא"כ למה יוכלו לחזור וע"כ דבאמת אין נאמנים רק דהוה כתרי ותרי ודו"ק. ולפענ"ד כעת דאין ראית הש"ך ראיה דזה לא מקרי עדות אחרת דהא נחלקו בענין הקידושין דהא עיקר הקידושין הי' רק ע"פ אותן עדים וכשמכחישין זה את זה בענין הגירושין הו"ל כאלו מכחישים עצמם בעדות הקידושין ואף דאפשר לומר דבקידושין שניהם מודים רק בענין גירושין נחלקו מכל מקום מה שרמז הש"ך ראיה מ"ש הרמב"ן והריטב"א בענין שמכחישין זא"ז בתנאי ועיין בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק ז' משם ודאי אין ראיה דשם אם הי' על תנאי א"כ גוף החיוב של השטר לא הי' רק על תנאי א"כ זה מקרי הכחשה בגוף השטר ולא מקרי עדות אחרת כנלפענ"ד: