שואל ומשיב מהדורא תנינא ג:סב

1בלמדי דברי הב"י אהע"ז סי' פ"ה שהביא דברי הבעה"ת שער נ"א שכתב במכנסת שטר לבעלה דא"צ כתיבה ומסירה וא"י למחול דנקנה מדרב גידל וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' ס"ו סי"ב ובאהע"ז סי' נ"א ס"א. והיה קשה לי בהא דאמרו בקידושין דף מ"ז ודף מ"ח דפליגי במלוה בשטר אי צריך כתיבה ומסירה ואי יכול למחול וגם במלוה ע"פ במעמד שלשתן וק"ל הא קדשה בזה והו"ל דברים הנקנים באמירה וא"צ מעמד שלשתן וא"י למחול וא"צ כתיבה ומסירה ודוחק לומר שמיירי שהפסיקו בדברים אחרים ובכה"ג לא שייך דרב גידל וכמבואר סי' נ"א דזה דוחק דמסתמא נאמר המקדש בשט"ח ובמלוה שהרשוהו עליו. ונתישבתי בזה דדוקא בנדוניא שהכניסו ופסקו שייך לומר משום חיבת חיתון גמרו ומקני אבל גוף הקידושין צריך להיות בקנין גמור. עוד נראה לפענ"ד כיון דקדשה בשטר חוב או במעמד שלשתן א"כ חזינן דלא גמר להקנות בדיבור בעלמא דהרי כתב עכ"פ רק שלא מסר או שלא כתב קנה לך הוא וכל שעבודיה וגם במלוה ע"פ דנתן במעמד שלשתן א"כ חזינן שלא הספיק לו שיקנה ע"י חיבת חיתון ובכה"ג שוב לא מועיל הך דר"ג וכעין דאמרו בב"מ דף י' דבנפילה ניחא ליה דליקני וה"ה כאן להיפך דרצה להקנות בקנין והקנין לא הוה קנין טוב. ובזה נראה לפענ"ד לבאר דברי הרמב"ן שכתב בב"ב פרק מי שמת דף קמ"ט שהביא מהך דקידושין ראיה דמכירת שטרות דאורייתא מדקאמר מקודשת ונראה לו דוחק להעמיד בקידושין דרבנן והפ"י תמה דלמה דחוק לו לומר דמקודשת מדרבנן והרי באמת להפוסקים דמכירת שטרות דרבנן ע"כ דמקודשת דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בחו"מ סי' רס"ח מבואר דעת פוסקים דמה דאמרו בנפילה ניחא ליה דלקני הוא דוקא נגד קנין ד"א דרבנן יכול לומר אי אפשי בתק"ח ולא בקנין דרבנן ולפ"ז קשה ליה להרמב"ן דכאן באמת שייך דר"ג רק דגלי דעתו דלא ניחא ליה בתקנתא דרבנן א"כ זה דוקא אם מכירת שטרות דאורייתא א"כ יש לומר דלא רצה בתק"ח ורצה בקנין תורה אבל אם מכירת שטרות דרבנן מה נ"מ בין קנין דר"ג ובין קנין מכירת שטרות ומזה דייק הרמב"ן דע"כ מכירת שטרות דאורייתא. אברא דלפ"ז יקשה בהך דמלוה ע"פ דמוקי במעמד שלשתן אי שייך במלוה ובזה שוב יקשה דניהו דל"ש במלוה מכל מקום לקני מטעם דר"ג וא"ל דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בדר"ג דזה אינו דמעמד שלשתן ודאי דרבנן והלכתא בלא טעמא וא"כ לא שייך לא ניחא ליה. אמנם נראה דכל הטעם דבמלוה לא שייך מעמד שלשתן כתב רש"י דלא סמך דעתיה דמקבל רק בפקדון שהוא בעין ולפ"ז כל דלא סמכא דעתה מה מועיל דר"ג הא סוף סוף לא סמך דעתי' דמקבל וא"כ ניהו שזה חייב ליתן אבל מכל מקום האשה לא סמכה דעתה ולכך לא מועיל:

2ובזה מיושב היטב קושית הפ"י על הרמב"ן דכפי מה שהיה דוחק לרמב"ן לומר דמקודשת היינו מדרבנן מה יענה במעמד שלשתן דודאי הוא דרבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"מ דס"ל דשייך אף במלוה מעמד שלשתן מה בכך שהוא מדרבנן יכול להיות דמקודשת אבל דר"ג לא שייך דניהו דזה התחייב ליתן אבל מכל מקום היא לא סמכה דעתה דבמה יתחייב הלוה ליתן והרי במלוה לא שייך מעמד שלשתן דלא סמכא דעתא וא"כ פשיטא משום דר"ג בודאי לא סמכא דעתא ורק במעמד שלשתן סמכא דעתא אבל במכירת שטרות אי לא הוה רק מדרבנן למה לא יועיל מכח דר"ג וא"ל דלא ניחא ליה דהא גם מכירת שטרות דרבנן אבל במעמד שלשתן יש לומר דלא סמכה דעתיה דבמה יצטרך זה הלוה לתת ובזה ל"מ מה שזה סמך דעתו לתת ולהתחייב וע"כ צריך מעמד שלשתן ונתחייב הלה ליתן וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דהא במעמ"ש גם כן שייך הך דשמואל דיכול למחול ולא סמכה דעתה ומזה הוציאו דמע"ש א"י למחול אבל הרמב"ן העתיק דאף במעמ"ש יכול למחול והדרא קושיא לדוכתא ולפמ"ש אתי שפיר דכל דאמר מעמ"ש ונתחייב הלה ליתן שוב המקדש א"י למחול דגמר ומקנה מדר"ג ודו"ק היטב:

3עוד נראה לי בכוונת הרמב"ן דהנה לכאורה קשה היאך יכול לקדשה בשט"ח הא בהא דאמרו בקידושין דף ח' התקדשי לי במנה ונתן לה משכון אינה מקודשת מ"ט מנה אין כאן משכון אין כאן כתבו הרמב"ן והר"ן דאף דמקדש במלוה דאחרים מקודשת אי לאו דלא סמכה דעתה דשמא ימחול וא"כ כאן דל"מ מחילה למה לא תהיה מקודשת וכתבו דש"ה דכל דקדש האשה באותה מלוה שוב לא שייכי כסף קידושין גבי מקדש כלל ואין לו למלוה כלום אצלו ממנה זו אבל כאן המנה אגיד גביה דהמקדש וכסף קידושין דאגיד גבי דהמקדש לאו קידושין מקרי ע"ש ולפ"ז צריך ביאור דלפמ"ש ר"ת דאף דמכירת שטרות דאורייתא מ"מ ה"ט דיכול למחול משום דשני שעבודים יש שעבוד הגוף ושעבוד נכסי והשיעבוד הגוף אינו יכול למכור כלל וכל שמוחל שעבוד הגוף שעבוד נכסי פקע ע"ש ולפ"ז כיון דשעבוד הגוף נשאר אצלו ואינו יכול למכרו שוב מקרי אגיד גביה ואמאי תהיה מקודשת ובשלמא מה דיכול למחול לא נקרא אגיד גביה דאם ימחול לא נשאר אצלו כלום דבין אם ימחול או לא עכ"פ להמקדש אין לו כלום אבל אכתי קשה דהא שעבוד הגוף נשאר אצלו מה שלא יכול למכור ומקרי אגיד גביה וצ"ל דזה לא מקרי אגיד גביה דמה דלא יכול למכור לפי שאין בו ממש וכדומה לא מקרי אגיד גביה וכעין דאמרו בגיטין דלא שייר בקנינו ע"ש בדף י"ג וה"ה כאן ולפ"ז שפיר מוכח דמכירת שטרות דאורייתא דאם נימא דמן התורה אינו יכול למכור כלל אף שעבוד נכסי לפי שאין גופו ממון א"כ שוב מקרי אגיד גביה דהרי הכסף נשאר אצלו ושוב מקרי שייר בקנינו אצל שעבוד הגוף דלא שייך לומר דלא שייר בקנינו דהרי גם השעבוד נכסי אינו יכול למכור מן התורה ושוב מקרי אגיד גביה ולפ"ז זהו בשטר אבל מלוה ע"פ לא מקרי אגיד גביה דהא נתן לה כל המלוה ולא נשאר אצלו כלום ואף אם נימא דמעמ"ש יכול למחול כדעת הרמב"ן מ"מ לא מקרי אגיד גביה כלל דממנ"פ עכ"פ אצלו לא נשאר כלום וזה ברור ודו"ק היטב:

4והנה בשנת תרכ"ד ג' תרומה ב' דר"ח אדר הראשון למדתי בירושלמי פרק אע"פ ה"א בהא דאמר ר"ז והדא היא זעירתא לא נמצא קונה אשה במטלטלין בשו"פ ע"ש וקשה לי טובא לפמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' ק"ץ דקנין כסף בקרקע היא בעד שיוי המקח כמו בשדה עפרון והט"ז השיג דקידושי אשה ודאי אינו רק קנין דל"ש שיוי באשה וכבר כתבתי בגליון הש"ע דכסף דאשה היא ג"כ כסף שיוי וכ"כ בא"מ סי' כ"ט ובחידושי פנים מאירות ח"ג במס' קידושין תמה על הסמ"ע דכסף קרקע לא נלמד משדה עפרון רק משדות בכסף יקנו והיינו כסף קנין וכסף דאשה נלמד משדה עפרון דהוא כסף שיוי ע"ש באריכות והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז היאך יוכל לקנות המטלטלין עם הקידושין דכסף קידושין הם שיוי וכסף מטלטלין צ"ל כסף קנין ומה ענין זה לזה וצע"ג: