שואל ומשיב מהדורא תנינא ג:פו
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 3:86
Open in the reader →1שלום וכל טוב לכבוד הרב המופלג וכו' מוה' בעריש דערשעוויץ נ"י
2מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעתים הללו אשר לא טובים המה והנה נמצא בספרים הקדושים שכתבו בשם האר"י ז"ל לישא עליו קמיע אשר נכתב בזמן ההוא לשמירה והמחבר אשר הביא הוא אחד מן המפורסמים שלפני דורינו וע"ז שאל מעלתו אם מותר לשאת הקמיע בש"ק חוץ לעירוב והאריך מעלתו בענין אתמחי גברא אתמחי קמיע וכתב מעלתו שאתמחי גברא בודאי איכא שהאר"י ז"ל בודאי אתמחי זכותו ומפורסם לקדוש השם אך אתמחי קמיע אינו ברור ואני אומר דלא אתמחי גברא כלל לענין הקמיע הלז שהועיל ג' פעמים אם לאדם אחד או לשלשה ככל חד מהפוסקים ומי הגיד לנו זאת ואף שהי' קדוש אבל לא נתברר המחאתו לקמיע זאת והמחבר שמביא זאת לא הי' בימי האריז"ל רק ששמע זאת מפי סופרים וספרים אבל לא נודע לו כי הוא אינו רק עד מפי עד ורק מפי השמועה ומי יודע אם אמת הדברים. והנה מעלתו הביא הך דיוצאין בקשרים וע"ז הקשה אמאי לא אמרו שם אי אתמחי גברי או אתמחי קמיע ובאמת זה ל"ק דכפי הנראה מהטור וב"י שפירשו הך דיוצאין בקשרים כלשנא קמא דמיירי ברפואה ולא כרנב"י כמ"ש הב"י בהדיא דלכך כתב הטור סתם ולא חלק בין נקבות לבנים ובין גדולים לקטנים וא"כ זהו רפואה בדיקה כדאמר אביי שם אטו תלתא מוקמי כו' וא"כ מה ענינו לאתמחי גברא ואתמחי קמיע דשם היינו שכותבין לחש את שמות הקדושים וצריך לדעת אם יועיל זאת אבל בדבר שיש בו משום רפואה בדוקה א"צ להמחאת גברא כיון שעשה רפואה ואטו רופא שבא לרפאות צריך המחאה כל שנודע שזהו רפואה בדוקה וז"פ וברור אך מ"מ יפה הקשה מעלתו שהש"ס מסיק כרנב"י א"כ למה כתב שיוצאין במיני עשבים האלו לרפואה כיון דהש"ס מסיק כרנב"י אין ענינו לרפואה והנה זה באמת קשה ועיינתי בב"י ולא הרגיש כלל בזה דבש"ס מסיק דלא כרנב"י וכאשר עיינתי בזה מצאתי בירושלמי דמפרש משנה דיוצאין בקשרים דהיינו קשורי רפואה ולא יקשה כלל מאי אריא בשם וכו'. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צ"ב למה המתין הש"ס בהקושיא הלז דמאי אריא בנים וכו' ולא הקשה תיכף קושיא זו. וגם באמת לפענ"ד יש לישב קושית הש"ס די"ל דלכך נקט בנים וגם קטנים ולא גדולים דהנה התוס' בד' ס"ז ד"ה בני מלכים כתבו דל"ש בקטנים דלמא מפסיק דקטן אף שיביא בידים ליכא חשש דקטן הוא רק דיש חשש שמא יהי' אביו שם ואביו מייתי לי' ע"ש ולפ"ז לפי מאי דמסיק רנב"י דמיירי בבן שיש לו געגועים על אביו ופירש רש"י דדוקא בן דמחבבו ולא יוכל לפרוד ממנו משא"כ בבנות שאין מחבבן כ"כ וא"כ לכך נקט בנים אף דיש לחוש שמא יהי' אביו עמו ויפסיק ואביו ישא אפ"ה מותר ומכ"ש דדוקא נקט קטנים ולא גדולים דבגדול בודאי יש לחוש שמא ישא הוא בעצמו רק בבן קטן דליכא חשש רק שמא ישא הוא ולזה אמרו כיון דרפואה בדיקה הוא לא חששו שמא יהי' אביו עמו באותו שעה וא"כ לפי המסקנא שפיר נקט בנים קטנים ולכך הירושלמי לא מקשה קושית הללו ושפיר מפרש דמיירי בקשורי רפואה ודו"ק היטב וא"כ דברי הטור נכונים עפ"י הירושלמי דלמסקנת הש"ס דילן ל"ק קושית הש"ס וגם כיון דאמר ר"נ נפל פיתא בבירא וא"א לשמור כ"כ וא"כ עכ"פ כל ששומר הדבר ול"ש כ"כ לא חששו לשמא ישא האב ודו"ק היטב כי הדברים נאמרים במועצות ודעת ת"ל ועכ"פ מצאתי בירושלמי הדבר מבואר פירש הראשון וע"כ נשוב לעיקר הדין במ"ש מעלתו שכאן אתמחי גברא כ"כ שגם כאן לא אתמחי גברא שלאותו קמיע לא אתמחי. ומה שתמה מעלתו ס' ל"ג דיש מתירים במקום פסידא מה ענינו לזה כאן ישב במקומו בשבת וע"כ לפענ"ד לא אוכל להתיר בזה. וזכורני שבשו"ת שבות יעקב יש בזה ענין ואיני זוכר כעת: