שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:קיח
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 4:118
Open in the reader →1בפסחים דף פ"ח יתום ששחטו עליו אפטרופסים וכו' ש"מ יש ברירה א"ר זירא שה לבית מכל מקום וכתבו התוס' בד"ה שה לבית פירוש משום דשה לבית לאו דאורייתא והכי אית ליה לר' זירא גופא בפרק אין בין המודר דף ל"ו וא"ת ואיך מאכיל לפסח שלא למנויו וניהו דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו לספות לו בידים אסור ע"ש וע"ז הקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י בערב שביעי של פסח דמה קושיא הא כיון דשה לבית לאו דאורייתא שוב בדרבנן יש ברירה ויפה הקשה ומצאתי בשמלת בנימן הלכות נדרים סי' ר"כ שהקשה כן והניח בצ"ע. ולכאורה יש לומר דקושית התוס' לר' יוחנן דס"ל אין ברירה אף בדרבנן כדאמרו בביצה דף ל"ח ע"ש ובאמת לר' יוחנן דס"ל אין ברירה אף בדרבנן ע"כ משום דס"ל אין ברירה אף לקולא דאם הוה ספק עכ"פ בדרבנן מהראוי ליזל לקולא וע' כ"מ פ"ג מגירושין וביש"ש כתב דבדאורייתא אף לקולא אין ברירה אבל בדרבנן ודאי לא מסתבר דניזל לחומרא כל דהוה ספק וע"כ דפשיטא ליה לר' יוחנן דאין ברירה היא ברור ועיין ב"ש סי' קל"א ס"ק ד' ומ"ש בגליון שי למורה שם וצ"ע בגיטין דף כ"ה ואי אשמעינן שדה משום דלחומרא משמע דמטעם חומרא לית ליה לרבי יוחנן ברירה אמנם אם נימא דאין ברירה הוה ספק ובדרבנן אזלינן לקולא י"ל דשפיר מקשה התוס' דהרי קי"ל דאף דספק דרבנן לקולא מכל מקום לעשות ספק דרבנן בידים ודאי לא אמרינן ועיין מג"א סי' תס"ז ובאחרונים ובשו"ת שב יעקב ובמגן גבורים סי' יו"ד ולפ"ז שפיר מקשה התוס' דהא בעת השחיטה שהי' צריכין למנות את הקטן מדרבנן שוב היה אסור דאז לא היה מבורר לאיזה שיבחר ושוב אסור לספות בידים מה תאמר דאח"כ יש ברירה אבל האפטרופסים מנו אותו בשעת שחיטה ועשו ספק דרבנן בידים וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוי"ט לשיטת הרשב"א דבאיסור דרבנן מותר לספות בידים שוב ל"ק דהא אינו רק איסור דרבנן וצ"ל דס"ל לתוס' דאף איסור דרבנן אסור לספות בידים. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' דחינוך מצוה שרי ומזה למדו הפוסקים ובמג"א סי' שמ"ג דחינוך מצוה שרי לספות ולפמ"ש יש לומר דדוקא באיסור דרבנן היא דשרי ולא באיסור תורה. ובזה מיושב קושית היד דוד דאיך מותר בשביל חינוך מצוה להתיר איסור תורה ובר"ה דף ל"ג מבואר דוקא איסור דרבנן מותר לחנכו ולפמ"ש אתי שפיר כל דשה לבית לאו דאורייתא אינו רק איסור דרבנן ומותר לספות בשביל חינוך מצוה. והנה לכאורה קשה לפמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ד ע"ב ד"ה לאיזו דאף למ"ד יש ברירה כיון דכתיב וכתב לה לשמה דמשמע שיהיה מבורר בשעת כתיבה ל"מ אף למ"ד יש ברירה ע"ש ולפ"ז גם כאן נימא כיון דנמנין על הפסח עד שעת שחיטה כדכתיב במכסת נפשות וגו' כדאמרו בפסחים דף פ"ט וגם למשוך ס"ל לרבנן מהיות משה מחיותו דשה ולפ"ז כאן דמינו אותו בשעת שחיטה ואז לא הוברר עדן איזה שירצה וא"כ אף למ"ד יש ברירה לא מועיל והיא קושיא גדולה איברא דגם להיפך קשה לפמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה ר"י ור' יוסי וכו' לחלק בין אם עומד הדבר להתברר בכה"ג שוב שייך ברירה וכ"כ הר"ן ולפ"ז אף למ"ד אין ברירה יש לומר דכאן ע"כ יתברר איזה שירצה דהא מוכרח לאכול עכ"פ פסח וא"כ בכה"ג אף למ"ד אין ברירה בכה"ג יש ברירה והיא קושיא גדולה אמנם נראה דהנה בהא דאמרו שה לבית לאו דאורייתא נראה מהתוס' דמכל מקום אסור לאכול ורק משום חינוך מצוה שרי אבל מדברי התוס' ישינים בנדרים דף ל"ו נראה שפירשו דכל דלאו דאורייתא א"צ למנותו ולא הוה כאוכל שלא למנויו ע"ש ועיין ביד דוד ולפ"ז יש לומר דלהס"ד אינו עומד להתברר דהא הקטן יכול לאכול בפסח אחר ואף שלא מנו אותו מכל מקום קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו ושוב שייך אין ברירה. ובזה יש ליישב גם מה שהקשיתי דגם למ"ד יש ברירה ל"מ דהא אינו מבורר בשעת השחיטה דהא באמת מצד הקטן לא בעי בירור כלל וקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו רק דהאפטרופוס אינו רשאי להאכילו ושוב למ"ד יש ברירה מותר. ובזה מיושב היטב דברי התוס' דכל דמסיק דשה לבית לאו דאורייתא שפיר הקשו דעכ"פ היאך מותר לספות בידים וא"ל דבדרבנן יש ברירה דזה אינו דהא מ"מ אינו מבורר בשעת שחיטה והם א"י להאכילו וניהו דמצד הקטן ליכא איסור מכל מקום מצד המאכיל אסור ול"מ מצד המאכיל ואף דשה לבית לאו דאורייתא מ"מ התוס' ס"ל דצריך למנותו אף שהוא קטן דלא כהתוס' ישינים ושוב ל"מ אף דיש ברירה ודו"ק היטב כי הוא חריף: