שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:קמז
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 4:147
Open in the reader →1נשאלתי במעשה שהיה ב"ק אומאן היה שם גביר אחד ר' יעקב והיה לו שלשה בנים וארבעה בנות והיה מונח תחת ידו צוואה כי היה זקן ועשיר גדול והנה בפ"א בעודו בבריאתו קרא לבניו ולבנותיו ונתן להם להבנים שלשה כ' אלפים כסף לכל אחד ולהבנות ארבעה עשר אלפים לכל אחת וקיבל מהם קוויטיל ובשנה הזאת עיוה"כ אמר להאיש ר' שלמה אשר הי' אצלו משרת ונאמן שילך להקאסירער אשר בידו מונחים הקוויטליך ויחזור הקוויטליך לכל אחד מהבנים והבנות והלך הקאסירער ונתן לו הקוויטליך ולהיות כי היה עיוה"כ לא החזיר להם הקוויטליך ולאחר יוה"כ הלך ושאל להזקן אם יחזור להם כי אולי לרב זקנותו טעה והשיב לו שימתין עד בא בנו הגדול מ"ק קיעף ואז יחזור להם לכל אחד הקוויטליך ובמשך הימים טרם בא הבן הנ"ל מ"ק קיעף מת הזקן והניח ברכה אחריו ורצו הבנים לנכות להבנות מהעזבון הארבעים אלף כסף באמרם שאחר שזה לא נכתב בהצוואה שוב אין מגיע להבנות כלום ולהיות כי הבנות הי' מוכרחות יען כי הבנים הי' מוחזקין שהגיע להזקן המנוח ז"ל סך רב אצל הבנים ע"כ הוכרחו להתפשר והתפשרו שארבעה אלפים לכל אחת יחזרו להבנים והבנות מסרו מודעא ע"ז וכעת תובעות אותן ט"ז אלפים שיחזירו להם הבנים כי טעות היה כן סיפר לי אחד מהאנשים היוצאים והנכנסים בבית המנוח ז"ל. והנה לא רציתי להגיד לו דבר. אמנם אמרתי לרשום לי לבדי מה משפט הדברים והנה לכאורה הדבר פשוט כיון דזה ר' שלמה מעיד שכן היה הדבר והבנים טוענים שאינו אלא עד אחד כי אף שהקסירער החזיר הקוויטליך לר' שלמה הוא אינו יודע אם לא שיקר ר' שלמה וא"כ אינו רק ע"א ואינו נאמן לענין ממון. אמנם כיון שיכול לחייב שבועה להבנים והבנים אינם יכולים לשבע שאינם יודעים האמת א"כ שוב הו"ל מחושואיל"מ וא"כ צריכין להחזיר המעות. אך זה אינו דהא בלא הו"ל למידע פטור וכאן לא הו"ל למידע ואף להרמב"ם דגם בלא הו"ל למידע חייב מכל מקום כל שהלה יודע שזה אינו יודע פטור כמ"ש הש"ך בסי' ע"ב ס"ק נ"א וא"כ כאן הבנות גם כן יודעות שהבנים לא ידעו מזה שאל"כ הי' נוטלין הקוויטליך שלהם וא"כ פטורים ולפענ"ד ראיה ברורה לזה דהרי לשיטת מהר"ם מרוטנבורג בנסכא דר' אבא לא מחייב רק בבא העד קודם שהיה יכול הלה לטעון לא חטפתי וא"כ לא בא העד רק להשביע בלבד אבל כל שהלה טען אין חטפתי ודידי חטפתי ואח"כ בא העד בא תיכף לחייב ממון שא"י לשבע נגדו וא"כ שוב בא לממון ע"ש וכ"כ הש"ך סי' ע"ב דעד המסייע במקום שעי"ז נפטר מממון אינו מועיל וא"כ לפ"ז איך יכול ע"א לחייב שבועה כשזה אינו יודע כלל וא"י לשבע וא"כ בא תיכף לממון ואינו נאמן וע"כ בכה"ג שהלה א"י פטור וכשהיה יכול לידע שוב לא בא רק לשבועה דזה יוכל לשבע נגדו וע"כ בכה"ג אינו יכול לחייב ממון וכמ"ש. אמנם מה שיש לעיין כיון דבעת שבא ר' שלמה להקאסירער היה נאמן דהו"ל מלתא דעבידא לגלויי דהיה יכול הקאסירער ללכת להזקן ולשאלו אם כן שוב נאמן גם אח"כ. אמנם הריב"ש נעל הגדר וכתב דאינו נאמן אף במלתא דעבידא לגלויי בד"מ וכן קבע להלכה הרמ"א בסי' למ"ד סעיף י"ד ואף שהתשב"ץ חולק ע"ז כמ"ש בח"א סי' פ"ח אבל הרמ"א קבע להלכה כהריב"ש ובתשובה כתבתי בזה. אמנם מה שיש לעיין בזה דניהו דבעיוה"כ צוה להחזיר להם הקוויטליך אבל אחר יוה"כ כשבא ר' שלמה ושאלו אמר לו שימתין עד שיבא בנו אולי חזר בו וא"כ טרם שהגיע להם הקוויטליך בחזרה לא זכו כמבואר בסי' רמ"ג ס"ז וסי"א בהג"ה שיכול לחזור בו ע"ש וכאן עד שהחזיר להם הקוויטליך היה בתורת הלואה ואח"כ רצה לתת להם וכל שלא בא בידם היה יכול לחזור ושוב אינו עד כלל ואף דבאמת ניכרין הדברים דגם בתחלה היה בתורת מתנה ומה שקיבל קוויטליך אולי היה שלא יתקוטטו הבנות עם הבנים שיקבלו יותר מהם וגם לא חזר בפירוש רק שאמר שיעכב תחת ידו עד שיבא הבן הגדול וא"כ שוב לא חזר בו כלל. אמנם נראה לפענ"ד דהעד נאמן כאן דבתחלה בעיוה"כ ודאי היה נאמן דמלתא דעבידא לגלויי היה ואף דבד"מ אינו נאמן היינו כשבא להעיד אבל אז לא היה נ"מ כלל דאז היה האב חי ולא בא להוציא ממון ולא לפטור דהא צווה להחזיר הקוויטליך ולא היה כתוב זמן בהקוויטיל מתי יחזירו וא"כ אז בודאי היה נאמן ושוב הוחזק עדותו ונאמן גם אח"כ כיון דהוה מלתא דעבידא לגלויי אז וכעין מ"ש הרמב"ם פט"ז מעדות דאיסור בע"א הוחזק וחייב אח"כ מלקות ומיתה עפ"י עד אחד ומכ"ש כאן דודאי נאמן העד בעדותו כנלפענ"ד ברור ודו"ק: