שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:קסב
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 4:162
Open in the reader →1שלום וכ"ט אל כבוד אבי מורי הרב הגאון החריף ובקי המפורסם מוה' אריה ליבוש הלוי נאטאנזאהן. הנה ע"י נכדך היקר כמר מאיר נ"י ראיתי אשר רשמת יש"ש פט"ו מיבמות אות כ"א ואתה אמרת כי הוא פליאה גדולה שהביא דברי הרמב"ם שכתב פ"ג מיבום הלכה י"א אע"פ שהאשה נאמנת לומר מת בעלי ותנשא או תתיבם אין היבמה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזר הואיל והוא איסור לאו שמא יהיה קל בעיניה וכן אין היבם נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו שמא עניו נתן בה שלא האמינו עד אחד אלא משום התרת עגונה וע"ז כתב היש"ש שה"ה שאינה נאמנת לומר מתה אחותי דליכא כאן עגונה אפילו אם לא תנשא לו ותמה אני על הרמב"ם והטור שלא הביאו הא דאינה נאמנת לומר מתה אחותי שיכנס אחותה שע"ז כפי הנראה כוונת שברמב"ם לפנינו כתוב גם זה הדין. והנה באמת הוא חידוש גדול על היש"ש. אבל ראיתי שגם הב"י העתיק כן דברי הרמב"ם בסי' קנ"ח וכעת הוספת לשאול בזה"ל עוד יפלא שלפי נוסחת היש"ש והב"י כתב הרמב"ם הטעם שלא התירו ע"א אלא משום התרת עגונה על מה דאינו נאמן לומר מת אחי' והוא תימה למה לו טעם זה ות"ל שכבר כתב שיש לחוש שמא עיניו נתן בה וגם כיון דאינו נאמן לומר מת אחי והיא נשארת עגונה ואסורה לכל והרי יש לחוש משום תקנת עגונות ודוחק לומר דלחלוץ נאמן דהרי משמע מכל הפוסקים דנחלקו בזמן הזה שאין מיבמין מה הדין משמע דבזמן שהיה נוהג יבום לא היה נאמן אף לחלוץ וגם הקשת בשם חכם אחד מסוגיא דנאמן לומר קדשתי ליתן גט ואינו נאמן לכנוס עכ"ד ובקשת אם יש לבנות יסוד על דבריהם ונוסחתם או העיקר כגירסתינו. והנה זה ברור דהעיקר כנוסחתינו דהרמב"ם לא ישמיט דינים המפורשים במשנה וגם מה לשון שאין עד אחד נאמן מה ענינו לכאן הא לא מדבר כאן מע"א רק מהיבם עצמו. אמנם שלא יקשו דברי היש"ש והב"י נראה לפענ"ד דבאמת לכאורה קושית החכם נכונה דלמה לא יהיה נאמן עכ"פ לחלוץ כמו דנאמן שם ליתן גט. ולפענ"ד נראה דש"ה שלא אמר רק קדשתי ואם כן יוכל להיות דגם הוא לא רצה לישאנה ועכ"פ בדיבור קדשתי לא גלה דעתו שרוצה לכנוס לכך מהמנינן ליה ע"ז אבל כאן שבא ואמר מת אחי ואייבם את אשתו א"כ נראה וגלוי לכל שכוונתו לכנוס א"כ בזה חיישינן שמא עיניו נתן בה ולכך אינו נאמן אף לחלוץ ובזה שוב ל"ק דהא יש תקנת עגונות דזה אינו דבאמת אין כאן תקנת עגונות דהא יוכל לחלוץ לה רק הוא אמר שרוצה לכנס וליבם וא"כ שוב אין מקום להאמין דגם העד אם היה ניכר נגיעתו בדבר לא היה נאמן. ובזה מיושב מה שהוסיף הטעם משום תקנות עגונות דבאמת להחשש שמא עיניו נתן בה היה עכ"פ נאמן לחלוץ ורק כיון דלכנוס אינו נאמן דיש חשש שמא עיניו נתן בה ורוצה לכנוס שוב לא שייך להאמין משום תקנות עגונות דהרי יש כאן חשש נגיעה ושוב אינו נאמן אף לחלוץ דלא שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו כיון דהוא נתכוין לכנוס. ודרך אגב ארשום מה שנתחדש לי בא"ח פסח שנת תרכ"ז בהתחילי ללמוד ירושלמי יבמות פ"א ה"א שם אמרו אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי או לשם דברים אחרים הרי זו בעילת זנות וקרוב להיות הולד ממזר מה אבא שאול כר"ע דאמר יש ממזר ביבמה מה דאמר ר"ע ביבמה שזינתה מה דאמר אבא שאול ביבמתו אתיא כריב"ח דריב"ח ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וכו' עיין בפ"מ שהביא דברי התוס' בשבת דף קי"ח ע"ב ד"ה אימא דיבמות היו ולא רצה בהן לקיים מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות ייבום דהיינו ביאה ראשונה. ולפענ"ד הכוונה דהנה התוס' ביבמות דף כ' הקשו דאיך אפשר שיבא עשה וידחה לא תעשה הא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכתבו דסגי במה שראוי להקמת שם אם יבא עליה פעם שניה ע"ש ולפ"ז לאבא שאול דאמר כל שבא עליה לשם נוי הרי זו בעילת זנות ולאבא שאול אין לו לקיים רק מצות יבום בביאה ראשונה א"כ כיון שאינו יכול לבא עליה ביאה שניה שוב אין ראוי להקמת שם והו"ל בעילת זנות וקרוב להיות הולד ממזר דהולד הוא מביאה שניה וביאה שניה שוב אסור כל שבא עליה לשם נוי וכדומה וז"ש וקרוב להיות הולד ממזר ובתחלה ס"ד כר"ע דאמר יש ממזר מיבמה וע"ז משני דר"ע מיירי כשזינתה וכאן אף בלא זינתה רק שיבמה בא עליה אפ"ה קרוב להיות הולד ממזר וכמ"ש ודו"ק היטב. ובזה מובן מה דפריך בשבת דף קי"ח הנ"ל למימרא דר"י מצוה עונה לא קיים ומשני אלא אימא בעלתי ושניתי. ולכאורה אינו מובן הקושיא מי הגיד לו שלא קיים מצות עונה. אך לפמ"ש אתי שפיר דבאמת בזה לא נחלקו הבבלי עם הירושלמי והמעשה היה ביבמות רק דבזה פליגי דבירושלמי אמרו דר"י ס"ל כאבא שאול ולא בעל רק בעילה ראשונה ובבלי ס"ל כרבנן וע"ז פריך למימרא דמצות עונה לא קיים ואמאי הא היה צריך לקיים מצות יבום וביאה שנייה היה צריך ומשני דבעל ושינה דאל"כ לא היה יכול להוליד. איברא דלהירושלמי קשה הא ביאה ראשונה אינה ראויה להקמת שם ואיך נטע חמש נטיעות וצ"ל דמכאן ראיה ברורה למ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' ס"ב בחלק אהע"ז דמה דאין אשה מתעברת מביאה הראשונה הוא עפ"י רוב אבל לפעמים יכולה להתעבר ושפיר משכחת לה והתוס' בדף כ' שפיר הקשו דעכ"פ עפ"י רוב לא תתעבר ושוב אסור ולא שייך עשה דוחה לא תעשה ודו"ק היטב וזה לדעתי מה שאמר וקרוב להיות הולד ממזר שבאמת עפ"י רוב אינו יכול להוליד מביאה הראשונה רק בביאה שניה וזה נקרא ממזר ודו"ק: