שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:לט
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 4:39
Open in the reader →1בענין דדמ"ד שלום וכל טוב אל כבוד הרב החריף וכו' מו"ה אלכסנדר שמואל נ"י היילפרין האבד"ק גאליגע:
2אשר שאל בעסק שותפים מעסק פריפינאציע התעשקו ראובן עם שמעון שראובן תובע משמעון שיתן לו חלקו בריווח וקרן ושמעון משיב לו היות שנודע לו בבירור שעשה העלמות גדולות בהבאת י"ש ושכר בלי תשלומי טשפווע וכאשר יוכל לברר לו מהכפרים שיש בהם הגראלנע שקיבל שם הי"ש כי שם נחשב ונחתם כראוי ועל השאר ישבע לו והוא תובע מארבע השנים שהי' שותף ועוד ישבע לו על משך ארבעה שנים שהחזיק הפ"פ טרם שקיבל אותו לשותף שנודע לו שהעלים הרבה והדיין הנברר מצד ראובן אמר שראובן אין צריך לברר וכ"ש לשבע שענין הטשפווע אינו מענין השותפות רק שהוא ככל המון המוזגים דפה והלא הי' להשותפים איש אחד שעמד על הפקודה שלא יעלימו ופעם אחד חפש אצלו ולא מצא וגם הלא בארבעה השנים הראשונים הי' י"ב צל מהטאפ ואח"כ לקחו כ"ב צל ואם כן הי' מוכס שאין לו קצבה ומותר להעלים והנברר מצד שמעון טוען שמ"ל בזה שחפש ולא מצא הלא הוא יודע בבירור שגנב ולקח בלי תשלומי טשפווע וגם מעולם לא נשמע שיהי' טשאפווא מוכס שאין לו קצבה וגם הלא נעשה ההשוואה בפני רבנים בקנין גמור או בכתב נכתב בח"ח שלא יעלימו המוזגים כי השותפים רצו למסור בחזרה להאדון הפ"פ והנבררים שלחו אחר הדיין שלהם והשיב שהוה מוכס שאין לו קצבה ומותר להעלים וע"ז האריך מעלתו וביקש מאתי לעיין בזה והנה כל מה שהאריך בזה יש לפקפק ולא נוטל אחת מבנתים כי מה שדימה לנכרי הבא מחמת אנפרות דנוטל מה שהנאהו הנה הביא בעצמו דברי הסמ"ע ס"ו רל"ו ס"ק י"ט דאינו מחויב לתת רק לפי מה שהי' נוטל מהאדון בעצמו שאולי הי' מוזיל גבם האדון בעצמו ומ"ש כיון שהי' יכולים להחזיר לאדון והי' רשאים כמבואר בב"ב דף נ"ד בתוס' ד"ה וישראל הנה לא דמי דשם זה לקח בדין אבל כאן למה להם לקחת הפ"פ ולתת סך הרבה שישכרו בשל עניים וכבר אינקטו ליה נגרי ברייתא וכדי בזיון וקצף שהאדון יקצוף על המוזגים בראותו ההפסד הרב שיגיע לו ומ"ש וגם בגוף הדבר שכתב דלא הוה כמוכס שאין קצבה ונתן טעם דלא הוה רק כמבטל כיסו של חבירו וגם מה שדימה להיש"ש פ"ו דב"ק סי' ד' ל"ד כאוכלא לדנא להמעיין ואין צריך להאריך בזה. אמנם בגוף הדין אם זה נחשב כמוכס שאין לו קצבה לפענ"ד שכיון שכבר נהגו מעולם לסחור הפ"פ והאדון דרכו מעולם להשכיר לא הוה כמוכס שאין לו קצבה דהא הוה ככל מסחר שכיון שעומד להפסד ולריווח שכאשר לא יהי' יי"ש בזול ויתיקר השער או שלא ירבו השותים והמוזגים יוכל להפסיד לא הוה כשוכר מוכס שאין לו קצבה שהרי הוה כמסחר ככל המסחרים ואטו בעל החנות יהי' נקרא מוכס שאין לו קצבה והרי הוא יכול לחשוב על המסחר כמה שירצה וא"ל דיוכל לקנות במקום אחר דאם כן בעיירות הקטנות שאין להם רק שנים או שלשה סוחרים יהי' מקרי גזלנים ז"א וגם כאן הוא מסחר ועומד לריווח ולהפסד ובזה לא שייך מוכס שאין לו קצבה וגם אם היהודים לא ישכרו ישכיר האדון לגוים ומה יעשו המוזגים וע"כ ברור דל"מ מוכס שאין לו קצבה. ועוד נראה כיון דגם הוא הי' שותף איזה שנים בפ"פ הרי גילה דעתו דניחא ליה ואיך יאמר גזלן אחד לחברו אני רשאי להיות גזלן ואתה אינך רשאי ועיין בע"ז דף נ"ד דאמרו ישראל מדפלחו לע"ז ניחא להו והוא הדין כאן ועיין שו"ת רמ"א סי' י"ב שכתב שכל שהוא קבל עדות שלא בפני בע"ד מותר לקבל עליו וכגמולו יעשה לו וה"ה כאן ע"כ ברור דזה הדיין הורה שלא כדין ולא תצייתו ליה שטעה בדין וחוזר. שבתי וראיתי שגם זה לא יתכן שבכל המוכסין יש דבר שתלוי בריוח והפסד אמנם העיקר נראה דשאני כל מכס שמוכרח כל אדם לתת ובזה הוה גזל במוכס שאין לו קצבה אבל כאן שאם לא ירצה להיות מוזג לא יוכל לכופו כי כל אחד על מה שצריך לביתו יוכל להביא ממקום אחר וגם המוזג אם קונה מהמוכס ביוקר גם הוא מוכר ביוקר ובאמת אם לא יוכל למכור ביוקר כל כך המוזגים לא יאבו למזוג ומוכרח המוכר להקל בכה"ג לא שייך מוכס שאין לו קצבה כנלפענ"ד. ובאמת מלבד שראוי ללמד זכות על ישראל שלא יהי' פסולים לעדות ולשבועה אף גם שמצינו שהב"ח ומהרש"ל טרחו להחזיק תקנת השטפווע שיהי' חזקתם חזקה וגם בש"ע או"ח סי' רמ"ד ס"ו מצינו שחשו לתקן ששוכרים המכס איך יעשו בשבת וכבר נהגו כן מימים קדמונים לא ניחא למרייהו דלימא שכל דעברו ונעשו פסולים ע"כ נדחקתי לקיים המנהג אבל בנ"ד הדבר ברור שהוא צריך לשלם כל מה שיברר וגם לשבע על המותר והמורה שהורה שהוא מוכס שאין לו קצבה טעה: