שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:מג

1נשאלתי על מה שהגיד הרב הגדול ר' הירץ בערינשטיין ז"ל בעברו דרך קהלת דארמשטאט הקשה אותו הרב אב"ד דשם על מ"ש רש"י בחולין דף קל"ז לדחות דברי המפרשים דמעשר אינו יכול לקדש בו אשה והקשה רש"י דמחיים יכול לקדש אשה וע"ז הקשה דלכאורה נעלם מרש"י דברי המשנה דמעשר אינו יכול לקדש בו אשה דתנן במשנה פ"א דמעשר שני משנה ב' דבמעשר בהמה אין מקדשין אשה משום דכתיב לא ימכר ולא יגאל והיא תימה גדולה ושלח אלי הרב הנ"ל לעמוד על משמרת הספרים אם לא דברו בזה ומצאתי בספר מעיין חכמה על סדר המצות פ' בחוקתי גבי לא יגאל בדלת המתחיל טפחתי ורביתי שהקשה זאת ונדחק מאוד. ולפענ"ד נראה דהנה בסנהדרין דף קי"ב ע"ב דאמר ר"ח מחלוקת במעשר שני בירושלים אבל בגבולין דברי הכל פטור ועיין פ"ו ממעשר שני ה"ד בר"מ ובשעה"מ הלכות חמץ שהאריכו בזה הענין ולפ"ז לק"מ דהמשנה דאין מקדשין היא בגבולין ושם בודאי ממון גבוה היא ואינו יכול לקדש אבל שם קאי בירושלים ובירושלים לדידן דקי"ל כר"י ומעשר שני ממון הדיוט היא א"כ יכול לקדש אשה מחיים וזה ברור לפענ"ד. ובזה מיושב היטב מה שנתקשיתי בדברי התוספות בע"ז ריש פרק השוכר ד"ה בדמיהן שחפשו ראיות דקידושין הוה כמכירה וקשה הא משנה מפורשת היא דקידושין הוה כמכר ולכך אין מקדשין במעשר שני. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן הטעם דהוה ממון גבוה ופשיטא דאינו יכול לקדש כמו שאינו יכול למכור אבל לענין א"ה ה"א דיכול לקדש דמצות לאו להנות נתנו וכמ"ש בא"מ סוף בתשובה סי' כ"א ולכך הוצרכו לחדש טעמים אחרים. ומדי דברי זכור אזכור במה דאמרו בבכורות דף ל"ב מבליעו בגידיו ובקרנותיו דמזה מבואר דגידין אינן בכלל בשר ואני הארכתי בזה בתשובה:

2והנה בשנת תבר"ך ז' אדר שני הקשה אותי תלמודי המופלג מו"ה שמואל ג"ב נ"י בהא דמבואר במשנה מס' תרומות פ"ו משנה ה' דחכמים מתירין באלו והיינו משום דס"ל דמעשר שני ממון הדיוט הוא והרי התם בגבולין איירי ואם כן לכ"ע ממון גבוה הוא והנה מ"ש דע"כ בגבולין מיירי משום דקתני נפדו ופדיה שייך בגבולין אמת דהתוס' בקידושין דף נ"ג דייקו כן אבל באמת צ"ע דהא יש לומר דנטמא בירושלים וכדאמרו בסנהדרין דף קי"ג אבל אף אם נימא דמיירי בגבולין לק"מ דמה דאמר ר"ח דבגבולין ד"ה ממון גבוה היינו קודם שנפדה אבל לאחר שנפדו בודאי ממון הדיוט היא ומ"מ לר"מ כיון דבתחלה לא חזי ס"ל דגם לאחר פדייה אינו ראוי אבל לר"י לאחר פדייה ממון הדיוט הוא כנלפענ"ד בראשית ההשקפה וכן נראה מהר"ש במשנה במס' תרומות הנ"ל ובזה יש מקום ליישב הרבה קושיות מה שהאריך המהרי"ט אלגזי הלכות בכורות וחלה דף ל"ח דפוס פרעשבורג יע"ש:

3והנה בשנת תרכ"ג א' תצוה ג' אדר הגיעני מכתב מהרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב ערליך אבד"ק נאדליש והגליל ויען כי הקשה קושיא זו שהקשה במעיין חכמה הנ"ל ע"כ דרך אגב ארשום פה בקצרה כל הענין הנה התחיל במ"ש הרמב"ם פ"א מבכורות דבכור מצוה להקדישו והרא"ש פליג והנה מה שהביא דברי היראים מצוה שנ"ב שפירש מה דאמרו בערכין דף כ"ט אתה מקדישו הקדש עלוי דהיינו שמשום חבוב מצוה צריך הוא להקדישו וע"ז הקשה דהוא נגד הסוגיא דר"י ס"ל דא"צ להקדישו אמת שהיא תימה גדולה וגם גוף הפירוש שפירש הקדש עילוי היינו חבוב מצוה הוא זר מאד וגם הסוגיא בנדרים דף י"ג ובנזיר דף ד' מבואר דא"צ להקדישו כלל לרבי ישמעאל אמנם כדי שלא יהי' תמוה כל כך נראה לפענ"ד דהיראים מפרש דבזה נחלקו ר"י ורבנן דרבנן ס"ל דלא חל קדושת בכור עד שמקדישו בפה ואינו עובר כשמקדישו קדושה אחרת כל שלא קדשו עדן בפה ור"י ס"ל דהקדושה חל ביציאתו מרחם רק דמשום חבוב מצוה צ"ל בפה וזה אמרו הקדש עילוי ולא הקדש מזבח דאין לו הבנה לפירוש היראים ולפמ"ש הכוונה דאינו צריך להקדישו לענין שיהי' חל עליו קדושת בכור למזבח רק לשם חיבוב מצוה בלבד. ובזה יש לומר דגם הרמב"ם פסק כר' ישמעאל ומ"ש מצוה להקדיש בכור היינו משום חבוב מצוה ולא משום חלות הקדושה של מזבח כמו שסיים ואם לא הקדישו מרחם קדושתו. ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל מחולין דף קל"ז במה דאמרו קדושה דשם לענין שחל קדושת מזבח זה בודאי א"צ להקדישו וכמ"ש ודו"ק. ובגליון הרמב"ם כתבתי דלא קשה קושית המלמ"ל לפי פירוש השני. ומ"ש מעלתו לתמוה על רש"י שדחה דברי היש מפרשים זהו קושית המעיין חכמה הנ"ל וכבר כתבתי בזה. ומה שהקשה על דברת התוס' בזבחים דף ט' בד"ה לימא דלאחר שחיטה ל"ש לא יגאל מה"ת וע"ז הקשה דהא נ"מ בשחטי' והיתה מפרכסת דהרי היא כחי' ועובר עדיין בלא יגאל. הנה בכגון זה לא מיירי קרא וכל שעדיין היא מפרכסת והרי היא בחיי' לא שייך שיחול שם מעשר עלי' וז"ב ופשוט אבל בצאן קדשים מצאתי כמ"ש מעלתו. ומה שהאריך בדברי הרמב"ם אי ס"ל קדשים קלים ממון בעלים הוא והקשה כמה סתירות בדבריו כבר קדמו המלמ"ל פ"ד ממעילה ה"ח יעו"ש ועיין קצה"ח. ומ"ש ראיה מבכורות דף י"א דפשיט דפודה פטר חמור דפדיונו לבעלים מדחייב כפל ואי להקדש מדמינן ליה וגונב מבית האיש ולא מהקדש ואי נימא דקדשים ממון בעלים הוא שוב מהראוי לשלם כפל לפענ"ד אין ראיה דאם נימא כר"ש דממון בעלים הוא מהראוי שהפדייה יהיה גם כן לבעלים. ומ"ש לתמוה על המלמ"ל פ"ה מאישות ה"ג שהביא דברי הירושלמי פ"ח משביעית ופ"א ממע"ש דאמר מה לי קונה שפחה מה לי קונה אשה וע"ז תמה דיש חילוק דקידושי אשה מ"ע ודוחה לשביעית משא"כ שפחה וגם שפחה קונה קנין הגוף משא"כ אשה דאינו קונה רק למע"י במח"כ טעה בזה ואני תמה להיפך איך רצה לדחות דברי הירושלמי בקש ואדרבא השתא קנין הגוף לא יוכל לקנות בפירות שביעית מכ"ש קנין מעשה ידיה בלבד דאינו יכול לחלל פירות שביעית ע"ז ומ"ש דהוא מצוה מכל מקום אינו יכול לחלל פירות שביעית ועיין תוס' ע"ז דף ס"ב ובאבני מלואים ח"ב בתשובותיו ומ"ש מעלתו ראיה להרא"ש דלא כרמב"ם מבכורות דף כ"א ודף מ"ג דמבואר דבכור א"צ להקדישו בפה הנה לפמ"ש דהרמב"ם מפרש כיראים לק"מ על הרמב"ם ודו"ק: