שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:פב
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 4:82
Open in the reader →1ישאו הרים שלום לדייני ישראל הרבנים המופלגים הנקובים בשמותם הרב המאוה"ג המפורסם וכו' מו"ה דוד נ"י והרב המופלג מו"ה צבי נ"י ולעילא מנהון כבוד יד"נ הרב הגאון הגדול וכו' המפורסם מו"ה מאיר צבי נ"י וויטמאיר האבד"ק סאמביר. יקרתם נמסר לי ע"י הישיש מוהרצ"ה הנ"ל אור ליום ב' שבועות. והנה אם כי אני יושב פה קרית חוצות לשאוף רוח צח ולשתות מי מעיין הקשה למעיין וחסר ספרים עקרים בכ"ז לא יכולתי מלט משא הפצרת מוהרצ"ה הנ"ל לבלי לענות על ריב אשר יש חלול השם בדבר. והנה עברתי על הטו"ת אשר ערכו לפני ועל הכתבים ופסקים כאשר רשמתי הכל אשר לכל בכת"י וחתימתי. והנה טרם יהיה כל שיח מאוד מאד יפלא בעיני והיטב חרה לי על המופלג מו"ה יוסלי מ"ק חירוב אשר אף לו יהי כדבריו איך מלא לבבו לעשות מעשה ולצוות לשכור העסק מחמת שיש לו כח הרשאה מר"מ נגד ר"צ ואם הוא בא בשכרו איך עשה מעשה אולי טעה ואין אדם רואה חוב לעצמו ומה יעשה אח"כ אם יתברר שטעה הכי יוכל להשיב את אשר הוסיף ע"ז חמשה אלפים ר"כ וע"ז אני קורא מ"ש במשלי רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר שאינו דבר והפוכו ופירשתי דהנה העשיר כשעושה כף רמיה יכול להשתכר לעצמו אבל העני כשעושה כף רמיה הוא אין לו מה לשקול והוא מכרו ליד איש חרוץ והוא מתעשר עי"ז וזהו שקובל שלמה בחכמתו רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר היינו שהוא פועל יוצא לשלישי והכף רמיה שהרש עושה היא תעשיר להחרוץ כמו כן אני אומר על ר"י הוא עשה כף רמיה במח"כ ע"י קבלת סך מועט ונתן אצבע בין שיני ר' יצחק משה לשכור העסק והוסיף הוספות גדולות בכל שנה. והנה באמת לא יחרוך רמיה צידו כי ת"ל יש דין בישראל והיטב אשר דברו הרבנים המופלגים והרב הה"ג מוהמצ"ה נ"י ויפה השיגו עליו בטענות נצחיות. אמנם לאשר לא יהי' דברי ריקם אמרתי לכתוב פלפלת כל שהוא. והנה ר"י הנ"ל חגר בעוז מתניו ויתאמץ לעלות במרכבת רבינו משה ז"ל הובא בש"ע סי' קנ"א וסי' ר"ה דמי שהוחזק להיות גזלן א"צ למסירת מודעא וע"ז תמך יסודתו שר"ד הוא גזלן וא"צ למסירת מודעא והנה מקודם אבאר דברי רבינו התמוהים דא"כ היאך קאמר בב"ב דף מ"א ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דר"נ קרקע אין לו מעות יש לו מא"ל רב ביבי מימרא הוא ומימרא לר"ה לא ס"ל ולמה לא משני דהוחזק בגזלן שאני וכבר נאמרו בזה דברים רבים. ולפענ"ד נראה דהנה בהא דלקח מסקריקון וחזר ולקח מבעה"ב כתב רשב"ם בדף מ"ז ד"ה לקח דמיירי דלבעה"ב לא נתן דמים דאם נתן דמים גם הסקריקון בעצמם אם הי' קונים מנגזל הי' מועיל כדר"ה ע"ש והנה לרב ביבי מצי מיירי שגם לבעה"ב נתן מעות רק דאמרינן דמיראת הגזלן הוכרח להסכים שהסקריקון הוחזק לגזלן ידוע ולפ"ז ע"ז שפיר קאמר ר"ב דקרקע אין לו אבל מעות יש לו והיינו אף שנתן מעות להבעה"ב וה"א דקנסינן ליה ויפסיד מעותיו בשביל שלקח מסקריקון קמ"ל דמעות יש לו אבל הקרקע אין לו לפי שהי' מוכרח להקנות לו. ובזה שפיר מקשה על ר"ה דלר"ה בתלוה וזבין זביניה זביני וניהו דהסקרוקון הוחזק לגזלן אבל הבעה"ב לא הוחזק בודאי לגזלן רק דאמרינן דשתק מיראת הסקריקון אבל פשיטא שלר"ה בזה אמרינן דהסכים באמת ולא מחמת יראת הגזלן. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בב"ב דף מ"ז ד"ה ור"ב שהקשו דהא ר"ב פליג ע"ש ולפמ"ש דהא ר"ב סתם אמר דקרקע אין לו והנה לענין אם לא נתן להבעה"ב רק להגזלן בזה לא פליג ר"ה אבל אם נתן להבעה"ב בזה פליג ר"ה ונמצא שפיר אמר ור"ב מסיים שמשמע שניהם ובאחד פליג ר"ה ובאחד מסכים ודו"ק היטב:
2והנה בגוף דברי רבינו מ"ש שהרי הוחזק בגזלן לפענ"ד נראה דסברתו הוא כך דהנה מ"ש ר"ה תלוה וזבין זביניה זביני והיינו מטעם דאמרינן דגמר ומקני. והנה באמת אין זה דבר ברור רק שאנן אמדינן דעתו דכל דמקבל מעות בלי ספק גמר ומקני. ובזה נראה לפענ"ד לפי מה דאמרו בב"מ דף וא"ו גבי ספק מלוה ישינה יש לו עליו וכתבו התוס' דדוקא בספק אמרינן דיש לתלות בספק מלוה ישינה אבל גזלן ודאי כגון כופר בפקדון לא תלינן להכשיר משום ספק מלוה ישינה ע"ש וביאור הדברים דדוקא אם יש ספק שמא הוא חשוד תלינן בספק מלוה ישינה להכשיר אבל כל שהוא ודאי גזלן לא תלינן בספק מלוה ישינה וא"כ גם אנן בדידן מה דתלינן דגמר בלבו להקנות הוא דוקא כל שאינו רק ספק כמו בחמסן דיהיב דמי ולא משמע להו לאנשי שיהיה מקרי גזלן ועיין ב"מ דף ה' ובחו"מ סי' ל"ד דכל שמשמע להו לאנשי דהוא עבירה פסול אבל בחמסן אף דהוא פסול כיון דלא משמע להו לאנשי שוב תלינן דהוא גמר ומקני אבל כל דהוחזק בגזלן לא יצא מגדר גזלן ומה"ת לומר דגמר ומקני וזה ברור כשמש. ובזה הנה מקום אתי ליישב הך דסי' קנ"א ס"ד ששם כתב הרמ"א הדיעה השניה של הרא"ש וכאן סתם כדעת הרמב"ם ועיין סמ"ע וט"ז ונתיבות ולפמ"ש א"ש דבאמת הך דגמר ומקני אינו דבר ברור וכמ"ש ולכך לענין מסירת מודעא כל שהוחזק בגזלן ודאי לא צריך מסירת מודעא וגם הרא"ש אפשר דמודה לזה אבל שם דמיירי לענין חזקה דאדרבא חזקת ג"ש הוא חזקה גמורה רק דבגזלן ל"מ חזקת ג' שנים וא"כ כל שלקח אח"כ בדמים ויש ספק שמא גמר ומקנה בזה חולק הרא"ש והטור וס"ל דהוה חזקה דג' שנים חזקה גמורה ודו"ק היטב. עכ"פ יהיה איך שיהיה הנה באמת לפי דעת הט"ז גם כאן חולק הרא"ש וכוותיה הכריע הרמ"א בסי' קמ"א ואף לדעת הסמ"ע אפשר בנדון דידן ודאי צריך מסירת מודעא ואף את"ל דעיקר כדעת הרמב"ם מ"מ לפמ"ש בעי שיהיה גזלן מבורר אבל בנדון דידן שסירב לעמוד לדין אין זה מקרי גזלן ומלבד כל ההתנצלות שהאריכו הרבנים בתשובה דר"ד לאסור בכלל אף גם יפלא מאוד דאם סירב עצמו לדין מקרי גזלן א"כ בעוה"ר רוב ישראל יהי' נקראים בשם גזלנים ולא ניחא למרייהו דלימא הכי והוחזק בגזלן היינו גזלן ממש דומיא דגוזל את החנית ואני תמה על הרבנים שהוצרכו לראיות דזה לא מקרי גזלן והדברים פשוטים וברורים שזה לא נקרא גזלן וע"כ הדבר פשוט דר"ד זכה בדין ור' יוסיל שהשיא את ר' יצחק משה לשכור לא יפה עשה וע"ז בודאי נאמר אשר לא טוב עשה בעמי' זה הבא בכח והרשאה. והנה ראיתי בדברי הרבנים בתשובתם שהביאו בשם המערער שהקשה בהא דאמרו אגב אונסיה גמר ומקני שהקשה דלמה לו לגמור בלבו דע"ז א"א לאנסו ולגמור בלבו די לו שיגמור בפה אבל לא בלב וכתב דרוצה להשתמש במעות ועי"ז מוכרח לגמור בלב ומזה הוציא דין חדש לנדון דידן ומעלתם יפה דחו דא"כ כל שנותן השטר בלבד ל"מ וזה אינו ויפה כתבו אלא שלכאורה דברי רש"י מורין כן שכתב אגב יסורין ומתן מעות. אך לפענ"ד היה נראה דהנה נסתפקתי היאך הדין בתלוה וזבין דזביניה זבינא היאך הדין אם המאנס רוצה לחזור בו וזה אינו רוצה לחזור אי נימא כיון דעשה שלא כדין במה שאנסו לא יהא חוטא נשכר או לא. ולכאורה נראה דתלוי בהא דנחלקו הפוסקים סי' רכ"ז ס"ד לענין אונאה אי המאנה יכול לחזור בו דלא יהא חוטא נשכר או דאף המאנה יכול לחזור בו. ולפענ"ד נראה דכאן בודאי לא יכול לחזור דהרי זה גמר ומקנה בשביל שקיבל מעות וא"כ איך יוכל לחזור בו הא גמר ומקנה זה החפץ וזה רוצה לקנות המעות ולא דמי לשם דזה שנתאנה בודאי יכול לחזור וממילא גם המאנה יכול לחזור דבודאי מן הסתם היה המתאנה רוצה לחזור ולא הוה מקח אבל כאן כשם שזה תלוהו על החפץ גם זה רצה לקנות המעות דצריך למעות ונגמר המקח ומעתה ע"כ דרצה לגמור בלב המקח בשביל שרצה במעות וא"כ שוב ע"כ מוכרח להקנות בלב שלם דאל"כ דלמא יחזור בו המאנס וזהו דהוסיף רש"י מתן מעות ובש"ס לא אמר רק אגב אונסיה. ולפמ"ש אתי שפיר דאל"כ מי הכריחו לגמור בלב וע"כ מחמת המעות הקנה בלב שלם ובזה ממילא ל"ק קושית התוס' דאל"כ למה לי יקריב ולפמ"ש אתי שפיר דשם דאין כאן מעות רק אונס יסורין הוא דלא גמר בלב והא דבאמת מועיל בקרבן הוא משום דניחא ליה דתהוי ליה כפרה או דמצוה לשמוע דברי חכמים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין דאנן סהדי דנתרצה בלב שלם כל דהוה מצוה. אברא דלפ"ז צריך ביאור דא"כ מה מקשה הש"ס מגט והא שם לא הוה רק יסורים בלבד. ודלמא לא גמר ומגרש בלב שלם וכפי הנראה מרש"י שהרגיש בזה וכתב דכל דלא מפסיד מידי בודאי גמר בלב שלם ע"ש. אבל לפמ"ש יש לומר דדוקא בשביל שצריך להמעות גמר ומקנה. וע"כ נראה דרש"י כיון כוונה עמוקה דבאמת זה נהנה וזה לא חסר קי"ל דכופין על מדת סדום וא"כ לכאורה בתלוה וזבין כל שנותן לו מעות מקרי זה נהנה וזה לא חסר. אך זה אינו דשם לא חסר כלל וכאן באמת זה רוצה בגוף החפץ רק שהוא מכריחו למכור לו א"כ עכ"פ חסר מקרי רק דמוכרח להקנות לו עכ"פ כל שזה מאנסו אמרינן דע"י יסורים ונותן לו מעות דלא מפסיד מידי בזה בודאי גמר להקנות לו כיון דע"כ זה מכריחו ומוכרח לעשות בודאי גמר ומקנה בלב שלם וכל כה"ג מקרי זה נהנה וזה לא חסר ואף דבאמת חסר שרוצה בגוף החפץ כל שעכ"פ גוף החפץ מוכרח למכור ע"י יסורין וזה עכ"פ אינו מפסיד מכיסו זה מקרי זה נהנה וזה לא חסר וגמר ומקנה בלב שלם. ובזה אתי שפיר כל הסוגיא לפירוש רש"י. ועכ"פ יהי' איך שיהי' מיושב קושית המערער בטוב וע"כ נראה ברור דהדין עם ר"ד כמ"ש הרבנים בתשובותיהם ובפרטות הרב הגאון מוהרצ"ה בתשובתו האריך הרחיב הדיבור ולולא כי אני עוסק ברפואות וגם חסרון הספרים הייתי מאריך הדיבור אבל הדין דין אמת כמ"ש מעלתם ולא הניחו מקום ללון על דבריהם הנאמרים באמת ויוסף איננו צודק בדבריו ומאוד חרה אפי כי גם אותי הטעה בדבריו וכתבתי לו לפי דבריו לפי שאמר לי שהוא דיין אבל כעת אני רואה שהוא הדיין והוא המסית להרב המאוה"ג מחירוב אשר ידעתיו לאיש ירא אלקים ולפענ"ד ראוי שיחזור בו. והנה עוד לאלקים מילין במ"ש רשב"ם דאונס יסורין ומתן מעות ובש"ס לא מוזכר רק אגב אונסיה. ולפענ"ד נראה דהנה המערער הקשה למה לו לגמור בלבו ע"ז לא יוכל לאנסו. ולפענ"ד נראה דהנה באמת מחמת יסורין הוכרח לתת החפץ למי שרוצה לתלותו וא"כ כל שנותן לו מעות הרי הוא מתחסד עמו ונותן לו מעות והרי יכול לתלותו ולקחת בחזקה בלי מעות ולכך מה שנותן לו מעות או שטר על המעות וכדומה זה מקרי וויתור נגדו ולכך אף הוא מתרצה בלב שלם להקנות לו בלב שלם וז"ב בכוונת הרשב"ם דהיסורים ומתן מעות שניהם גם יחד גורמים ההקנאה בלב שלם. איברא דלפ"ז קשה מה מקשה מגט מעושה הא שם לא הי' מעות וצריך לומר דכל שזה אינו מפסיד דהגט יש בו שתי ענינים להתיר הקשר מה שנאסרה לאחרים וגם שאינה אשתו וא"כ כל ששונאתו ואין לו שום ענין ממנה מה שמתיר לאחרים למה לא יגמור בלב שלם כיון שאין לו חפץ ושאני תלוה וזבין דרוצה שיהי' החפץ שלו וזה אנסו ולכך בעינן שניהם יסורים ומתן מעות אבל גט מה אכפת ליה במה שמתירה לאחרים כל שאין לו חפץ בה דהיא שונאתו בלא"ה וכן בסקריקון מה נ"מ לבעה"ב במה שזה לקח מסריקון הא בין כך ובין כך לא יהי' שלו ויהי' ביד סקריקון לכך גמר ומקנה למי שלקח מן הסקריקון וז"ב. אברא דלפ"ז צריך ביאור במ"ש הרמב"ם דאם הוחזק להיות גזלן אף שלקח אח"כ בדמים אמרינן דאין צריך מסירת מודעא כלל ולא גמר והקנה והרי אדרבא כל שכבר לקח ממנו בחזקה מהראוי לומר דמה שנותן לו דמים והוה כמוותר אצלו בזה דהרי כבר לקח מידו ולמה לא יועיל ומהראוי לומר דגמר ומקנה. אמנם נראה דכיון דבעי תרוייהו יסורים ומתן מעות כמ"ש הרשב"ם א"כ כעת שכבר לקח ממנו ואינו מיסרהו עוד ולא נשאר רק מתן מעות סובר הרמב"ם דלמה יגמור בלב והיסורים כבר חלפו והלכו שהרי הוא בידו כבר וז"ב לדעתי. ובזה יש ליישב מה דהקשו מהא דאמרו דר"ב פליג אדר"ה ולשיטת הרמב"ם יש לומר דלא פליגי. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דלקח מהסקריקון ואח"כ מבעה"ב א"כ למה לא יגמור להקנותו בלב שלם אחרי שלבעה"ב אין חפץ בו שבין כך ובין כך ישאר ביד הסקריקון וא"כ מה מפסיד בזה ושפיר יש לומר דגמר ומקנה כנלפענ"ד ועכ"פ הדין דין אמת וכמ"ש: