שואל ומשיב מהדורא תנינא ד:ט
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 4:9
Open in the reader →1היום היה אצלי הרב הגדול מו"ה אלכסנדר היילפרין נ"י אבד"ק גאליגיא עם בנו החתן החריף מו"ה חיים יונה נ"י ואמר בטעם דעבדים שעבודא לאו דאורייתא אף דחשיבי כקרקע משום דכמו במטלטלין אמרינן שיעבודא לאו דאורייתא דלא סמך דעתו שיוכל להבריחם מכ"ש עבדים דאמרו בדף ק' דעבדים אין מכריזין עליה' שמא ישמעו ויברחו ממילא לא סמך דעתו עליהם ולכך שעבודא לאו דאורייתא ולכאורה הוטב בעיני מאד אבל אחר העיון אי אפשר לומר כן דאם כן לא יקנו כלל עבד דיוכל לברוח אבל באמת אי אפשר לברוח דמלבד דצריך גט שחרור וגם יוכל לרדוף אחריו ובכל מקום שהוא הרי הוא עבד והתורה אמרה לא תסגיר עבד אל אדוניו ומוקי לה בשברח מח"ל לא"י אבל עכ"פ אי לאו קרא היו מחזירין אותו ולא שייך שמא יברח ושם הוא מטעם דאטרוחי בי דינא בכדי לא טרחינן דעכ"פ בשעת מעשה יברחו ואף שירדוף אחריו עכ"פ הכרזה היה טרחא שלא לצורך וז"פ וברור:
2ומ"ש עוד בהא דנחלקו אם יכול לחזור בכתיבת השטר דלא ניחא ליה דליפשי עליה שטרי ונחלקו בזה ריש סי' ל"ט ואמר הוא ראיה מהא דאמרו בירושלמי גיטין פרק התקבל והובא בר"ן ריש פ' הזורק הגע עצמך שצווחת להתגרש שמא חזרה בה וא"כ כל שיש לחוש שמא חזרה בה לכך לא מועיל וא"כ אם איתא דיכול לחזור בו שוב מהראוי לחוש דשמא חזר בו ואיך כותבין. וגם זה לפענ"ד יש לדחות דשאני גט אשה דחוב הוא לה בבירור ואשה בכ"ד ניחא לה ע"כ חשו שמא חזרה בה משא"כ בשאר דברים לא חיישינן שמא חזר בו וזה פשוט וברור. וראיתי בתומים סי' ל"ט סוף ס"ק ב' שכתב דעבדים לא שייך שיעבודא דאורייתא דקליש שיעבודא דבכל עת יכול לשחררו וע"כ דגופו אינו קנוי לב"ח דאל"כ איך יכול לשחררו וכיון דבידו לשחררו שוב קליש שעבודו כמו במכירת שטרות דאינו דאורייתא משום דיכול למחול אבל בקרקע א"א להקדישו ואפילו קדושת דמים לא חל ע"ש ודבריו תמוהים מכל צד דאיך שייך שיכול לשחררו ולמה ישחררו בחנם וגם יעבור על לעולם בהם תעבודו גם מ"ש דע"כ אין גופו קנוי דאל"כ איך יכול לשחררו במחכת"ה זה לא צריך לומר דאינו רק שיעבוד ולא גופו קנוי כמבואר בגיטין דף מ"ם וטעם דיכול לשחררו דהוה קדושת הגוף דהוה עם קדוש או מטעם דלא מצינו שחרור שחוזר ונשתעבד כמבואר ברש"י ותוס' גיטין דף מ"ם אבל לומר דלכך לא חל השיעבוד דהא יכול לשחררו הדבר תמוה דלמה ישחררו בחנם ויעבור על ל"ת דלעולם בהם תעבודו וע"כ דבריו צ"ע ודו"ק. אחר כך באור ליום ו' צו נתיישבתי במ"ש דעבדים לא סמכא דעתיה שמא ישמעו ויברחו דזה אינו דאם כן גם על קרקע לא יסמוך דשמא יבא גשם שוטף וישטוף שדותיו ויתקלקל כל התבואה אלא מאי אית לך למימר דלזה לא חיישינן למה שיוכל להיות מקרה דעל פי דרך הטבע אינו כן וה"ה עבדים ע"פ הטבע אינן בורחין ובמטלטלין הוא דלא סמכא דעתיה דהוא יכול למכור ולהבריח ולכך חידש התומים דשמא ישחרר אותם והיינו שיעשה כן בידים ודו"ק ויש להוסיף עפמ"ש הקדמוני' דתקנה עושין בשביל המיעוט ג"כ דבעולם יש מיעוט ג"כ אבל בפרטות ל"ח למיעוט ולפ"ז שם דעשו תקנה שלא להכריז שאולי ימצאו עבדים שיברחו אבל לומר דלא סמך דעתיה על עבדים זה א"א דבאמת ע"פ רוב אין בורחים כלל וזה פשוט וברור: