שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קכ
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:120
Open in the reader →1שלום לרחוק ולקרוב לתורה כבוד הרבני המופלג השנון זית רענן מ' יצחק יעקב קרומקע נ"י בהנובר:
2מכתבו מיום ה' וישב הגיעני והנה אם אמנם טרדות רבות סביב שתו עלי ואין הזמן מסכים להשיב לכל שואל אמנם יען כי מרחוק ידרשוני למען הלהיב לבבו לתורה אמרתי להשיב. מה שהקשה קדושין דף ל"ג אמרו יכול יעצום עיניו וכו' ת"ל תקום ויראת משמע מזה דאף קודם שבא חיוב המצוה אינו רשאי לבקש תחבולה להפקיע עצמו וע"ז הקשה מכמה מקומות מהא דמותר להערים על התבואה לפוטרה מן המעשר. וגם מותר להפקיע מבכורה והנה לפענ"ד ל"ק דשם החיוב שיכבד הזקן או הת"ח וא"כ זה גופא מצוה שלא יעצום עיניו כדי שיכבד הת"ח וא"כ גם כעת המצוה שזה כבודו של חכם ובזה נקנה אהבת התורה ויראת שמים ויהי' כבוד הת"ח חשוב בעיניו וז"ב ופשוט. ומה שהקשה מהא דאמרו שם איבעיא אי רכוב כמהלך דמי ופשוט מאבן המנוגעת וע"ז הקשה האיך מדמה אבן המנוגעת לרוכב התם האבן דומם והאדם מניע האבן אבל הכא לא עיקר המניעה והבהמה מחמתה אזלא אנא לא חילק ולא בילק ידענא דמאי נ"מ להטומאה אי אזלא מחמתו או לא ועיקר הראי' דחזינין דלא אזלינן בתר החפץ הטמא רק בתר אדם הנושאה וה"ה כאן אזלינן בתר בהמה הנושאת והבהמה הולכת וז"פ וברור ומ"ש על הרשב"א דכתב דבאסור דרבנן מותר להאכיל לקטן דנחתינין חד דרגא דמדאורייתא אין מצווין להפרישו ובדרבנן מותר להאכילו וכמו למ"ד בדאורייתא מצווין להפרישו נחתינין בדרבנן דאין מצוון להפרישו וע"ז הקשה דשאני התם דשוא"ת היא אבל קום ועשה להאכילו בידים לא מצינו ול"ק דהא הקטן אינו עושה איסור א"כ גם המאכילו אינו עובר מדרבנן דרבנן לא גזרו על הקטן וז"פ. מה שהקשה מה שהביא הרשב"א ראי' מכשותא בכרמא וע"ז הקשה דשם גם אסור דרבנן אין בו רק מחמיר על עצמו הי' ג"כ לא קשה דאם הי' מחמיר על עצמו וחש הוי לגבי' אסורא דרבנן מ"ש מהא דכתב הסמ"ע סי' ר"ח דבאסור דרבנן אי עביד לא מהני מהא דאמרו בכתובות כיון דאמר רבנן לא לזבין וע"ז הקשה דשם לא מטעם אסור מצוה נגעו בה רק שאין לו כח למכור לפי שכל הנכסים משועבדים לה ואלמוה רבנן לשעבודא. לכאורה יפה הקשה אבל אחר העיון למדו מהלשון דאמר כיון דאמר רבנן לא לזבין אי זבין ל"מ ולמה לא אמר דאלמוה רבנן לשעבודא והוי מוכר דבר שאינו שלו וע"כ דעיקר הוא מטעם שעבר על דרבנן וז"ב. שוב ראיתי בשו"ת זקיני שער אפרים פלפול בזה ע"ש סי' קי"ו ומ"ש מהא דאמרו פסחים ס"ב שחטו שלא למנויו יכול יהא כעובר על המצות וכשר ת"ל משמע דבכל המצות כשר אם עבר על המצוה ועיין שעה"מ ה' ק"פ פ"א דבקדשים כיון דקי"ל שינה עליו הכתוב לעכב אפילו רבא מודה ומ"ש בסוטה דף מ"ג לריה"ג כאן לא הי' חוזר כדרבא ומשמע דלרבא אין עבירה בקדושין וע"ז הקשה בב"מ דף יו"ד דמבואר ברש"י ותוס' שם דיש עבירה בקדושין יפה הקשה וכבר קדמו בשעה"מ ה' מעילה פ"ז ואני כתבתי לישב. מה שהקשה ביבמות פ"ט דפריך הש"ס ואין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת והתניא מאימת אדם יורש וכו' וע"ז הקשה למה לא הקשה ממשנה מפורשת בגיטין דף נ"ה שהעיד ריב"ג על קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה הוא קושיא חמורה ולפענ"ד נראה דבאמת שם דמבואר דאוכלות בתרומה וניהו דמיירי בתרומה דרבנן אבל אם נימא דקטן אוכל נבילות גם בדרבנן אסור לספות לה בידים א"כ כיון דמדאורייתא מותרת לאכול רק מדרבנן אינה אוכלת וכיון שמדרבנן הוא הם אמרו והם אמרו שתאכל בתרומה א"כ אלמוהו רבנן לנשואי' לענין תרומה וא"כ לא נתכוונו לעקור דבר תורה רק נתכוונו לענין תרומה דרבנן וכל שאלמוה תקנתם לענין תרומה ממילא גם אם אירע שמתה בעלה יורשה ול"ש להקשות כלל אבל כאן דאינו מבואר רק לענין ירושה ובאמת לענין תרומה אפשר דס"ל כר"א דאמר רק לכשתגדל ותבעל דאין מעשה קטנה כלו' ושפיר מקשה כיון דאין נ"מ רק לענין ירושה שוב עקרו ד"ת ושפיר פריך ועיין תוס' גיטין שם ודו"ק וע"ז משני הפקר ב"ד הפקר וערש"י שם דכל מידי דממונא לאו עקירה היא והיינו דל"ש בזה ענין עקירה דממון הוי כאלו מחלו ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה שהפקר דלענין תורמין מטהור על הטמא לענין אסור הוי כעוקר דבר מה"ת. ובזה יש לומר דבר נחמד במ"ש התוס' ד"ה משתגדיל שכתבו לענין ירושה הוי הפקר ב"ד הפקר ותמה המהרש"א דא"כ להס"ד דלא ידע מהך דהפקר ב"ד הפקר וקשה איך יורשה ועיקר דבר מה"ת ונדחק מאד ולפמ"ש י"ל דר"א דאמר לכשתגדל ותבעל אוכלת בגינו תרומה ואף דהחופה היתה בקטנות וכמו שהקשו התוס' וא"כ ע"כ דחכמים אלמוהו לענין תרומה החופה וממילא גם לענין ירושה אלמוהו כמ"ש אבל לפי האמת שכתבו התוס' דלענין תרומה ל"ש עקירה כמ"ש דחשובה כנשואין ואיכא למיחש משום סמפון וא"כ רק לענין ירושה עקרו לכך הוצרכו לחדש דמשום הפקר ב"ד ול"ח עקירה כלל אבל להס"ד שפיר הוה ס"ל לר"ח דגם לענין תרומה הוצרכו לאלים זאת החופה של קטנות ושוב לא נתכוונו לעקור דבר ירושה מה"ת וכמ"ש ודו"ק היטב כי חריף הוא ומ"ש על מה שנוהגים אנשים בסוכות שאינם רוצים לאכול בלי אתרוג ומתפללים בהשכמה עד לאחר הלל והולכים לאכול ואח"כ חוזרים לביהכנ"ס וחוזרים ואומרים הלל עם הצבור ומנענים וע"ז שאל שנ"ל שיש אסור בזה כמ"ש המ"א סי' ס"ק ולא ציין המ"מ. והנה אם כיון למ"ש המג"א סי' תכ"ב ס"ק ה' וכוונתו דאיכא אסורא לקרות הלל משום דהאומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ואסור לקרותו דרך שירה הנה לפענ"ד דברי המג"א תמוהין לפמ"ש רבינו יונה פ"ה מברכות בטעם הדבר א"כ בזמן שתקנו לומר יוכל לקרות עוד הפעם כיון שאז תקנו לומר הלל וגם לטעם הירושלמי בעת שתקנו לומר יוכל לומר הלל פעמים ובפרט להוציא אחרים וה"ה כאן לצורך הנענועים אמנם לדעתי יש לפקפק במה שאוכלים קודם מוסף וע' סי' פ"ו במ"א מ"ש בזה וזכורני כשהיתי שנת תקצ"ז במעהרן בניקלשפורג ראיתי שיש שמתפללין בכל שבת עד קריאת התורה והולכים לביתם ואח"כ הולכים להתפלל מוסף בשעה עשירית ושאלתי אותם ואמרו שכן התיר להם הגאון מוהר"ם בנעט ז"ל לאותן דחלש לבם ותאבים לאכול. מ"ש בפיוט מערבית של שמחת תורה דצ"ל חלוק מלפניו ולא משלפני פניו כדאמרו בסוכה דף י"ז יפה הגיה וכן מ"ש דהפייטן שם כתב שלא כהלכה דקי"ל כחכמים דר"י דלא הי' נסוך בית השואבה בשמיני יפה כתב והפייטן כל מה שצריך לו לפייטו כתב אף שלא אליבא דהלכתא. עתה אברך אותו שיזכה לישב על התורה ועל העבודה במנוחה כאות נפשו ונפש הדו"ש באהבה: