שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קלד

1שלום להרב החריף מוה' אהרן שמחה לעביל נ"י אבד"ק סאליצע סמוך לבאטישאן:

2מכתבו הגיעני היום והנה על השאלה באחד שמלח דגים בביטין של גוים בעבר הנהר טינא והענין כך הוא ששם המה נמצאים ביטין כשרים וטריפות ועל הכשרים היו שומר ישראל וזה כארבעה חדשים אשר מת השומר ונשארו הגיגיות הללו בלי שום שומר רק בחזקת הגוים אשר שלהם המה ועשה ישראל אחד מכאן בביטין אשר הי' מקדם קדמתה כשרים ומלח בהם דגים וזה מעשה המליחה כשתים ושלש שעות אחר המליחה נתמלא כל הביט מציר הדגים עד שעלה למעלה על הדגים כטפח ויותר והביטין לא הוגעלו כלל מקודם ושם נצודים ג"כ דגים טמאים רק בטח על אמירת הגוים שאמרו לו שלא נמלח בהם דגים טמאים זת"ד השאלה הדבר ברור שכשר ול"מ להנוב"י דגם כבוש אינו אסור וכ"כ במנחת יעקב בודאי כשר ואף להש"ך כאן הסיח לפ"ת ואף ספק מסל"ת בדרבנן כשר ומה גם שהביטין היו בחזקת כשרות כי היה ממונה עליהם ואף לאחר שמת עכ"פ חזקת כשרות היה עליהן. וגם לפמ"ש בשו"ת מבי"ט ח"ב סימן מ"ט דבדרבנן נאמן אף בלי מסיח לפי תומו ואף שבעצי ארזים תמה בסימן י"ז ס"ק נ"ז כבר כתבתי בחידושי להלכות מליחה סימן ס"ט בכת"י שבכל איסורין שא"צ תורת עדות וכל הפסולים כשרין ועיין ט"ז סימן צ"ח ס"ק ב' גם בלי מסל"ת כשר אם כן בודאי כשר:

3והנה מה שהקשה דאמאי זכות תולה בסוטה הא אמרו דאמן על האלה ועל השבועה והרי בשבועת שוא אין זכות תולה כדאמרו בשבועות דף ל"ט והיא קושיא גדולה ולא מצאתי ישוב. ולחומר הקושיא אומר דהנה קי"ל בעל שמחל על קנויו מחול ואף דלאחר שנמחקה המגלה אינו מחול כמ"ש התוס' בסנהדרין דף פ"ח ד"ה קנויו והוא בירושלמי פרק הנחנקין שם הלכה ט' משום דהשם נמחק והרי אמרו בסוטה דף וא"ו וטהורה ולא שתולה לה זכות וע"ש בתוס' שמותרת לבעלה וא"כ כיון שבעל היה יכול למחול רק מפני כבוד השם ואם הקב"ה רוצה למחול על כבודו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו וכדאמרו בחולין דף קמ"א וא"כ הוה כמוחל לה שלא תעשה המים מה שבכח מי המאררים וא"כ שפיר הזכות תולה לה ומידי דהוה אם היה קודם שנמחקה המגלה אף שכבר היתה נשבעת לא חל עליה השבועה א"כ גם לאחר שנמחק המגלה והקב"ה רוצה לוותר על כבודו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו פשיטא שקינוי שלו נמחל והזכות תולה לה כנלפענ"ד לחומר הקושיא. וצ"ע ברמב"ם וטוש"ע שלא הזכירו הך דירושלמי דעד שנמחקה המגלה יכול הבעל למחול והוא לא הביא רק קודם שתסתר יכול למחול וצ"ע שלא הזכירו כלל הירושלמי הלז והתוס' בסנהדרין הביאו הירושלמי וכנ"ל. ובפשיטות נראה לי לחלק דכל השבועות הם שנשבע על הדבר וכל ששיקר בשבועתו נפרעין ממנו מיד אבל כאן היה השבועה שיבואו המים האלה בבטנה לצבות בטן וע"ז אמרה אמן אמן וא"כ כל שזכות תולה ואין המים המרים עושין פעולתן ל"ש שנפרעין ממנה מיד דניהו דנפרעין ממנה מיד אבל לא ע"פ המים המרים ומי המרים לא עשו פעולתן וסגולתן שנתן הקב"ה הכח בהם ונפרעין ממנה מיד אבל לא ע"פ המים המרים ומי המרים לא עשו פעולתן וסגולתן) היינו שתבא אש וכלתה את עצה ואבנה כמבואר בכתוב וכלתי את עציו ואת אבניו:

4ומה שהקשה בהא דאמר ר"ל בסנהדרין דף קי"א ופערה פיה לבלי חק למי שמשייר חק אחד והרי ר"ל אמר סוף חגיגה דפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת. לפענ"ד מזה ראיה למ"ש המפורשים דמשייר חק אחד היינו מצוה שנאמר בה חוק וא"כ אין ראיה מזה. מיהו בלא"ה יש לחלק בין פושעי ישראל לתיאבון למי שמשייר חק אחד בשביל שאינו מאמין בזה. וגם יש לומר לפי הגירסא שאמרו שם אמר לי' ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דלימא הכי אפשר שחזר בו ר"ל מזה:

5עוד יש לי לפרש אין אור של גהינם שולטת בו דהיינו שיכלה אותו חלילה זה אינה שולטת אבל מכל מקום נדון בגיהנם. ובזה יש לפרש מ"ש קודם שת"ח אין אור של גיהנם שולטת דהיינו שיכלה אותם חלילה. ובזה מיושב קושית המהרי"ט בראשונות סימן ק' מכמה ממרות דהת"ח נענש ביותר רק דהכוונה דע"ה חלילה אם חוטא בחמורות אש של גהינם מכלהו אבל הת"ח אינו מכלהו ואינו שולט בו להיות מתגבר עליו לכלותו: