שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קסז

1בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים וקרן התורה וישראל ירים כבוד האברך החריף ושנון מתמיד ומצא כדי מדתו מוה' יעקב מרדכי נ"י בק"ק מאטשיב:

2מכתבו נמסר לי עש"ק העבר ויען כי האיש המביא מכתבו הפליג בשבחו אשר יומם ולילה הוגה בתורת ד' וראה סימן יפה במשנתו ע"כ כתבתי על ידו איזה שורות למען הלהיב לבבו לתורה. אך כעת אמרתי לתת עין על דבריו ע"ד החטים המשומרות שבשנה העברה היה ריבוי רשעים ונבדקו קצת חיטים הנשמרות ומצאו מבוקעות בעודנו במחובר עד שלא היה ששים נגדם וקצתם לא נבדקו אז והיו משומרות לשם מצה משומרת ונבדקו קודם הפסח ונמצא גם בהם קצת מבוקעות רק שהיו ששים נגדם וזמן הקצירה היה באמצע הקיץ וכמה וכמה שדות נקצרו מקודם וע"ז האריך מעלתו לומר שלא מועיל החיטים האלו להיותן משומרות. והנה לענין שיהיה מקרי משומר הא ודאי דאינו נקרא משומר דשימור בעי שיהיו ודאי משומר וכל שיש ספק אולי היו מבוקעות ונתייבשו אח"כ זה לא מקרי משומר וכעין מ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דף ז' בשם הר"ש מפלידא דכל דכתיב עשירי ודאי אף רוב לא מועיל דעכ"פ ודאי אינו ע"ש וה"ה כאן כיון דכתיב ושמרתם את המצות בעי שימור ודאי. ובזה ישבתי לנכון מ"ש המהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות בהא דנחלקו בבכורות דף ל"ד בתרומה תלויה וע"ז הקשה הבני יעקב לשיטת הרמב"ם בספיקות מן התורה מותר א"כ איך נחלקו בקראי במשמרת תרומות הא עכ"פ תרומה תלויה הוה ספק ומותר מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דבעי משמרת וספק ניהו דמותר עכ"פ משומר לא הוה. והאיר ד' עיני ברמב"ן וריטב"א ריש חולין בהא דאמרו באומר ברי לי שלא נגעתי והקשו בתוס' למה לי ברי לי הא אף ספק טהור דעזרה רה"ר הוא וכתבו דכל דכתיב משמרת תרומתי אף שהוא ספק טומאה ברה"ר אינו מועיל דבעינן שיהיה ודאי ולכך בעי ברי לי ע"ש ודו"ק והארכתי הרבה בזה ואכ"מ. אמנם אם הם כשרים עכ"פ למצות ולא יהיו מצות משומרות הנה מעלתו האריך בזה והביא דברי הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף סימן תס"ז וז"ל כתב הר"ן שנשאל על חיטים שנמצא בהם חיטים מבוקעות ואפשר שהבקיעה הוא אינו מחמת מים אלא מחמת הליחה היוצאת מהשבלים בעודנו בגדיש והשיב החטים המבוקעות איני רואה בהם צד היתר ולענין שאר החטים שאינן מבוקעות נראה בעיני דמותרין מפני שהדבר מצוי שבעת גשמים עליונות הגדיש ותחתונות מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעים באומצעותו כלל וכל כה"ג לא אתיליד ריעותא באמצעות הגדיש עכ"ל וע"ז הקשה מעלתו ממ"ש הר"ן הובא ביתה יוסף שם לענין ארבא דטבעא והקשה הר"ן למה לא מחלק הש"ס בין מצא מבוקעות או לא נתבקעו ותירץ דמשום קצת חיטים מבוקעות היו וחיישינן שמא זבין להו לישראל הרי דעל אינן מבוקעות ל"ח כלל וא"כ למה לו לר"ן כאן לתת טעם דבאמצעות הגדיש אין שום ריעותא והלא כל שאינן מבוקעות לא חיישינן כלל. הנה יפה הקשה וכבר קדמו הפר"ח שם בסימן תס"ז יעו"ש. ומה שנראה לי בזה הנה טרם יהיה כל שיח אומר דמ"ש הר"ן שמא אין הבקוע מחמת מים אלא מחמת הליחה היוצא מהשבלים הנה אף שהליחה היוצאת משבלים אינו מחמץ דהוה מי פירות מכל מקום אח"כ כשיבא המים ע"ז הוה מי פירות עם מים וממהר להחמיץ. ומטעם זה נראה לי דלא מועיל ביטול ברוב דאף אם יש רוב מכל מקום טרם שבא המים הו"ל היתר בהיתר דלא בטל ואח"כ כשבא המים שוב הו"ל מי פירות עם מים ומחמיץ ואז אולי לא מועיל ביטול ברוב דהו"ל בא לעולם בתערובות וצ"ע בזה. עכ"פ זה ודאי דכל שבא המים הוה מי פירות עם מים וממהר להחמיץ. ומעתה יש לומר דשאני ארבא דטבעא דשם בא מחמת המים וא"כ אותן שאינן מבוקעות ל"ח כלום דגם הבקוע אינו ודאי חמץ כמ"ש הרשב"א בתשובה שלא כל שבא במים מחמיץ יעו"ש וא"כ אדרבא מדראינו חטים מבוקעות והרוב אינן מבוקעות ל"ח לחטים שאינן מבוקעות אבל כאן שיש לחוש שמא מחמת הליחה יצא וא"כ יש לחוש שמא מחמת הליחה ושמא היה ג"כ במים ואף שבמים אין חשש כל שאינן מבוקעות הא כל הטעם שאף הבקוע אינו חמץ גמור ושמא לא הגיע לשיעור חמץ אבל כאן שהיה כ"כ הליחה והוה מי פירות עם מים וממהר להחמיץ אף שאינן מבוקעות ולכך הוצרך הר"ן לחדש דאף שבא במים האמצעות לא נגע במים כלל ושוב כל שאינן מבוקעות לא חיישינן כלל דלא ראינו ריעותא כנלפענ"ד ודו"ק היטב. והנה מעלתו רצה לחדש דכל שנמצא מבוקעות אותן המבוקעות מעידין גם על שאינן מבוקעות דנתייבשו. ולפענ"ד זה אינו דכל שאינן מבוקעות וגם המבוקעות אינן חמץ גמור בכה"ג בודאי לא מעיד המבוקעות על שאינם מבוקעות וכן נראה מרשב"א והמרדכי שם ול"ד בצק החרש שאחת מעידה על חברתה כמבואר סימן תנ"ט דשם יש חשש חימוץ גמור רק שאינו ניכר וכאן גם הבקוע אינו חמץ גמור ואף שנתבקע כל שלא נתבקע היטב אינו חמץ גמור ומכ"ש שאינן מעידין על שאינן מבוקעות וז"ב לדעתי. ומ"ש מעלתו להוכיח דמבוקעות מעיד על שאינן מבוקעות דאל"כ מה מהני בארבא דטבעא שקצת היו בקועין הא עכ"פ הרוב היה שאינן מבוקעות וא"כ אינו אלא חשש דרבנן שמא יחזור וימכרם לישראל ומה מקשה רבה בר לואי מבגד שאבד בו כלאים הא שם היה חשש תורה. הנה לפמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סימן ע' ליישב שיטת המרדכי דחביות יין שנשפך על הכרי הי' יי"נ דרבנן וקשה ג"כ מאי פריך מבגד שאבד בו כלאים וכתב הוא דגם בגד שאבד בו כלאים הקשו התוס' דלבטול ברובא. אך לפמ"ש הפוסקים דחטים חשובים ולא בטלי וזה אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר מקשה ע"ש א"כ יתיישב גם כאן ועיין במגן גבורים סימן ט' מ"ש בזה ואינו לפני:

3והנה מ"ש מעלתו לתמוה על דברת הר"ן באלפסי בע"ז דף ס"ה גבי כרי שנשפך עליו חבית יין והקשה לו מבגד שאבד בו כלאים וע"ז כתב הר"ן דמזה מוכח דמי שיש לו תרנגולת טריפה חיה דאינו רשאי למוכרה לעכו"ם שמא יזבון הישראל ולא יכיר בטריפות וע"ז תמה מעלתו למה ליה להוכיח משם והא משנה שלימה שנינו בחולין דף צ"ד שולח אדם ירך לנכרי והוא שיהיה שלימה אבל אם היא חתיכה אסורה דשמא יזבין לישראל ע"ש. באמת שהיא לכאורה תימה גדולה. אמנם לדידי העלה מרגניתא טבא דהנה בטור ריש סימן תס"ז בדגן שנטבע בנהר ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר כו' ומזה דייק המג"א שם דאם הוה ניכר לא חיישינן שמא יטחנם וימכרם וא"כ לכאורה כל שהיא תרנגולת טריפה הנמכרת דאל"כ מנא ידעינן אין לחוש שמא לא יכיר הישראל הטריפות כמו דלא חיישינן שמא יטחנם וימכרם ואני בתשובה הארכתי בטעם הדבר דבאמת מה דחיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל הוא מטעם שאין עושין ספק דרבנן בידים ועיין מג"א שהביא כן בס"ק ב' בשם הכנה"ג דאף ס"ס אסור לעשות בידים. וראיתי בשו"ת מהרי"ט בשניות חלק יו"ד סימן ב' דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה ע"ש ולפ"ז זהו כשיש כאן איסור שאינו ניכר הרי הוא כמבטל איסור בידים אבל כל שניכר האיסור א"כ הישראל לא יקח רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל שנטחנים אבל זה אינו מבטל זה שמוכר ובזה לא חשו שאינו עושה ספק בידים והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז כל שהתרנגולת טריפה רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל לזה לא חיישינן ואינו עושה ספק דרבנן בידים וא"כ קשה על הר"ן. אמנם הר"ן לשיטתו דכתב בהדיא דאפילו נתבקע שהחמץ ניכר בהם ואפ"ה חיישינן שמא יקח הישראל כשיטחן אותו ע"ש ועיין בחק יעקב שם והוא כתב דגם הטור לרבותא נקט שאינו ניכר דאין החימוץ ברור ע"ש וא"כ שפיר כתב הר"ן לשיטתו דגם התרנגולת טריפה הניכרת ג"כ אסור למוכרו. ולפענ"ד ראיה ברורה להר"ן ממה דהקשה רבה בר ליואי מבגד שאבד בו כלאים. ולכאורה הא בבגד שאבד בו כלאים אינו ניכר וכאן בשעה שמוכר הוא ניכר שיש בהם שטיפת יי"נ ורק שיש לחוש שמא יתייבש אח"כ ולא יהיה ניכר וע"כ דאף בניכר אסור וא"כ שפיר הוכיח הר"ן משם דאין ראיה מהמשנה דשם בחתיכה אינו ניכר האיסור ושפיר יש לאסור וע"כ הוכיח מכאן ודו"ק כן נראה לפענ"ד לפי חומר הנושא ואין אתי כעת ספרים לעיין בזה שאני יושב כעת בקרית חוצות ומחוסר ספרים. ועכ"פ לענין דינא זה ודאי דהבקוע אינן מעידות על שאינן בקועות דאף אם נימא דהבקוע הוא חמץ גמור מכל מקום אדרבא מדראינו שהרוב אינן מבוקעות מה"ת לחוש שנתייבש ואינן נכרות מהראוי לומר שרק המיעוט נתבקעו והמרובות לא נתבקעו כלל. וע"כ לדינא יש להכשיר לאכול אותם רק שאינן מצות משומרות כנלפענ"ד ברור ודו"ק היטב ויש לי אריכות דברים בזה ולא נפניתי כעת וגם אין ספרים ת"י ודו"ק: