שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קעז
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:177
Open in the reader →1שלום וברכה וכ"ט לכבוד הנגידים היקרים עדת ישורון דק"ק סאסיב ובראשם מנהלי העדה שי' שלום:
2הנה בשבוע העברה השגתי מכתב מר' מענדיל שוחט עם העתקות מהרב מהרש"ק והרב מהרמ"ז דברי ריבות ותלונות על ר' מאטי שוחט ולא רציתי לתת עין בדבריהם כי מי יודע איזה יוכשר הזה או הזה ודרכי לברוח ממחלוקת כי ידעתי שהדור פרוץ ואינו לשם שמים וגם כשבאו אלי והביאו מכתבם מיום ב' ואתחנן והרבה חתומים מאנשי העיר אשר ידרשו טוב עבור ר' מאטי ג"כ הייתי בספק אם להביא עצמי בעול המחלוקת אם אין עד כי בא אלי מכתבם השני עם חתימות אנשים מיום ד' ואתחנן מצד שנגד ר' מאטי וראיתי שכתבו עליו כי מלבד הטעמים שיש להם על ר' מאטי בשחיטת הלאפין איננו בקי בספר התב"ש. והנה תיכף בדקתיו בזה ומצאתיו בקי בדיני הריאה כאחד השוחטים המומחים וכמה דברים ששאלתי אותו מה שלא נמצא בספר התב"ש מפורש רק עפ"י עיון בפוסקים אשר כתבתי כמה תשובות בזה להלכה למעשה והוא ידע לפלפל בזה א"כ נתגלה שטינא בלבבם על ר' מאטי ואך תואנות יבקשו. אמרתי לתת עין על מה ולמה הדת נתנה מפי הרב מהרש"ק לאסור אותו זה כעשר שנים. אף שהרב מזלאטשיב והרב מהרמ"ז במכתבם מיום א' כ"ב סיון שנת תרי"ד כתבו שכבר כתבו להתיר את ר' מאטי עוד בשנה העבר כאשר יועתק לפנינו להלן ברצות השם וגם כעת מיום ג' או"י תמוז תרכ"ב כתב הרב מהרמ"ז היתר ברור על ר' מאטי שהוא מהשוחטים המומחים ואיסור על השוחטים ר' משה ור' מענדיל כאשר יועתק לפנינו אי"ה ואף כי ביום ד' מסעי תרכ"ב תבר לגזיזיה וכתב איסור על ר' מאטי והיתר ברור על ר' משה ור' מענדיל כאשר יועתק לקמן ברצות השם עכ"פ נראה שהדין מרומה ובכגון דא לא מצאתי מנוח לעצמי לפרוק העול מעל צווארי ולעיין בדינו של ר' מאטי ועל ר' משה ור' מענדיל אינני כותב לא איסור ולא היתר כי לא ראיתי שום טענות מאתם. ובטרם יהיה כל שיח אעתיק מה שנמצא אצלי האיסור מהרב מהרש"ק וז"ל הנה על דבר שאלתו לדעתי הבשר טריפה כי החיתוכים נראה שביני וביני הטה הסכין ושחט בעור והוי שיהוי ולא גרע מנמצא גמי או קוץ בושט ולו יהיה דהוה ספק הוה ספק בשחיטה ועוד כיון דעכ"פ רואין דאין לימודו עולה יפה ומי יודע כמה קלקולים עשה בלא זה אולי גם הסכין לא היה טוב והרי התב"ש כתב דאפילו אם מחמיר באיזה דבר ראוי להעבירו ניהו דאין אוסר הבשר למפרע היינו כיון דלא ראינו קלקולו באותו שחיטה אבל היכא דראינו קלקול בזה גופא בודאי יש לחוש לקלקולים אחרים ולכך לדעתי הבשר טריפה ועופות הוא ישחוט אך יבדוק לו אחר הסכין וגם יהיו אחרים עומדין על גבו אז מותר לו לשחוט עופות כשלא נמצא אחר דברי ידידו הטרוד הק' שלמה קלוגר. ע"כ והנה מאוד יפלא בעיני על מה הטריף את הבשר ופסל את השוחט אחרי שהעור נחתך לבסוף וכבר נשחטו הסימנים מה בכך אף אם היה שהייה הלא הוא אחר שחיטת הסימנים ומה יש לחוש בזה. ומה שמדמה לגמי הנה גם בגמי הוא רק אם מונח בקנה או וושט ולא אם היה ידוע שמונח אחר הסימנים בודאי כשר ובגמי יש לחוש אולי היה בעת השחיטה בקנה או בוושט ונתחב אח"כ להלן אבל בעור דלא שייך נחתך פשיטא דאין כאן חשש וגם בגמי לא חשו רק בעוף דשהייתו הוא משהו אבל בבהמה אינו רק חשש דרבנן ואין להחמיר בהפסד מרובה ועיין שו"ת עבודת הגרשוני סימן ל"ו ואם אולי חשב שמה שאמרו בחולין דף י' שמא בעור נפגם היינו חשש זה אבל חלילה לומר כן שם החשש שמא נפגם קודם הסימנים ועיין רש"י אבל מה שבפנים אחר הסימנים אין לחוש. וראיה לזה מהא דאמרו בחולין דף ל' רבא בדק גירא ושחט בה עופא בהדי דפרח ופריך ודלמא עביד חלדה ומשני חזינא גדפי דמפרמי ואם איתא אכתי יש לחוש שמא העור נחתך בהדי סימנים ומפסל משום שהייה ובעוף יש לחוש יותר לשהייה דשהייתו מועטת וכיוצא בזה דקדק המהרי"ק שורש ל"ה והובא ברמ"א סימן כ"ה ואף לפמ"ש הט"ז וש"ך לתרץ הנה תירוץ של הש"ך לא שייך כאן גם תירוץ הט"ז אכתי קשה דל"מ כלל שיהיה צריך לבדוק העור אחר שחיטה ולא נזכר גבי רבא שהי' בודק העור וע"כ דאין לחוש בזה. ולכאורה רציתי לדחות דשאני עוף דרכיך ואין כאן חשש שהייה אבל זה אינו דעכ"פ לא עדיף מגמי וגם רש"י כתב בדף יו"ד ד"ה הלכתא כר"ה דחיישינן שמא בעור נפגמה וע"י היה מעשה והורה לי רבינו יקיר בעוף לאסור הרי גם בעוף דרכיך חשש שמא בעור נפגמה מכ"ש דיש לחוש לשהייה ע"כ דאין לחוש לזה. וגם הרב רמ"ז כתב באגרתו מיום או"י תמוז תרכ"ב ומיום כ"ב סיון תרי"ד כתב שכבר האריך בזה שאין שום חשש מחמת חתך בעור והיטב אשר דיבר בזה מי יתן והיה לבבו זה כל הימים. עתה אתווכת עמו ולו יהיה כדבריו שאפילו יצאה פ"א מכשילה מת"י למה לא שאל פי השו"ב או המו"ץ אולי היה שוגג ואולי היה מתנצל עצמו ומה ראה על ככה לפוסלו אף לשחיטת עופות בלי עומד על גביו וגם אולי איזה דלטורין עברו עליו את הדרך. אבל אחרי כי ראה כי לא נעשתה עצתו וזה עשרה שנים אשר אכלו כמה אנשים מבשר שחיטתו גם הרב החסיד מוהר"ש ז"ל וגם הרב רמ"ז התריז כנגדו וכתב שכשר בלי פקפוק וגם הרב מזלאטשיב כתב להכשיר והשוחטים מזלאטשיב. א"כ למה ירצה להחזיק במחלוקת וגם להשתדל שבני העיר אכלו טריפות חלילה. ואדרבה מהראוי להתאמץ בכל עוז ללמד זכות שלא יהיו נכשלים חלילה באיסור. ועל הרב רמ"ז אני תמה ביותר אם אמנם לביה אנסיה להחניף להרש"ק ולהחזיר מהיתרו הראשון חלילה לחוב בדמו של זה השו"ב ר' מאטי ודמו ודם זרעותיו תלויין בו ובדיני נפשות אין מחזירין לחוב ואם אולי יאמר כי מפני שחרפו וגדפו אנשי העיר את הרב מהרש"ק עשה כן הנה כבר אמרו טובי' חטא וזיגוד מנגיד ומה לו להשו"ב העני שידחה משחיטתו בשביל איזה האנשים. ומה שכתב שהרב מהרש"ק יודע יותר המעשה הנה לפנינו טעמו ונימוקו וכבר הראיתי שאין בזה איסור. ומה שכתב מהרש"ק אולי איזה קלקולים אחרים. הנה אף אם הי' איזה קלקול אין לדון על קלקולים אחרים ומכ"ש אשר לא הי' קלקול כלל בזה. וגם הרב מזלאטשיב סמוך ונראה יותר והוא ידע את כל אלה וצווח ככרוכיא ע"ז. וע"כ לא ידעתי על מה ירדפו אחריו חנם ועכ"ז לא הייתי מביא צווארי בעול המחלוקת כי ידעתי את האנשים האלה כי מרי נפש המה אך שלחתי השו"ב מוה' מאטי לבית המקולין פה בעיר ושחט לפני השוחטים דפה במעמד כלם וראו כי שחיטתו עולה יפה בלי שום מכשיל כאשר הרב הזקן השו"ב המומחה מוה' ישראל ליב שו"ב נ"י מפה זיכה בחותמו לו והוא בידי השו"ב מוה' מאטי נ"י גם אני בעצמי הלכתי לבית המטבחיים וראיתי שחיטתו ועלתה יפה יפה וגם בדקתי סכינו וקלקלתי אותו ע"מ לתקן ותקנו במהירות יפה יפה גם הבדיקה ראיתי אשר כיון כפי הבדיקה של השוחט מפה אשר הי' עמנו בצוותא חדא בעת השחיטה. וע"כ ידעו מעלתם שהשו"ב מוה' מאטי הוא כשר בלי פקפוק והוא שו"ב מומחה כאחד השוחטים הגדולים וחלילה חלילה לחוש עליו וע"ז נאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך השם יסעדני. וגם נאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו וחי עמך והמופת שנתן הרב רמ"ז שאסתייע מלתא ולא אכל אצל הרב הצדיק מוהר"ש ז"ל אשר בקשו לאכול אצלו וכמעט הסיתוהו ואח"כ מסבות שונות מנעו השם וע"ז אמר שישו מעי כו' הנה כל השומע יצחק לו ואם השם מנעו מלאכול מדוע לא מנעו מלהכשיל רבים שזה עשר שנים אכלו אנשים עפ"י היתירו והמחטיא את הרבים קשה מאוד אם כי היתה בשגגה ונסלח לו אבל עכ"פ בא תקלה על ידו. וע"כ לשמחה מה זו עושה: