שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קפז
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:187
Open in the reader →1אור ליום א' ויחי שנת תרכ"ז שלום וכ"ט אל כבוד החריף ושנון זית רענן וכו' מוה' משה כהן ראפפורט נ"י ממדינת הגר בק"ק אטשאד:
2מכתבו הגיעני בש"ק העבר ואם אמנם אני אחוז בסבך הטרדות בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה. בדבר השאלה הראשונה באשה שהיא בתוך כ"ד חדש למניקתה וכבר גמלה הולד ורואה נדה מזמן לזמן ובימי טהרתה וספירתה עלולה לראות ליחות לבנות הרבה בכל רגע ובכל עת מרגשת זיבת דבר לח ומוצאת ליחות הנ"ל וע"ז שאל אי צריכה בדיקה בכל עת שמרגשת או תוכל לתלות בהנ"ל וא"צ בדיקה וע"ז הביא דברי הנוב"י שכתב דזיבת דבר לח לא הוה הרגשה דאורייתא והחתם סופר חולק ע"ז וע"ז הביא דברי ב"א שכתב דאף דהרגשת זיבת דבר לח הוה דאורייתא אבל במוצאת ליחה לבינה ורגילה בזה א"צ בדיקה וע"כ צירף מעלתו דברי התורת השלמים דכל שהיא מניקת והקיל אף שנפתח מקורה ולא מצאה כלום דטהורה ע"ש וא"כ בצירוף כל הנ"ל הקיל שלא תבדוק כלל רק בימי ספירתה פעמים בכל יום. הנה בכ"ז האריכו הראשונים והאחרונים וכבר הארכתי בזה בהרבה תשובות וגם בחיבורי להלכות נדה וגם בחידושים על המס' נדה. אמנם כאן שהוסיף מעלתו שלפעמים תמצא קרטין ופרורים אך שנבדקו כמה פעמים ואינם כלום. ע"כ לבי מהסס שמא בצירוף הקרטין אף שאינם כלום אולי בהליחה לבינה נתערב לפעמים הקרטין. וע"כ לפענ"ד צריכה בדיקה בכל עת שמרגשת לראות אולי נתערב בהם איזה קרטין ומיהו לפמ"ש בשו"ת בית יעקב סימן פ"ז תוכל להעלים עין ולא לבדוק וע"כ יפה הורה מעלתו שמוטב שלא תבדוק רק בימי ספירתה. מ"ש מעלתו על דברת הפמ"ג סימן מ"א בשפ"ד ס"ק א' דאם נפל לתבשיל ג' זיתים מג' בהמות אחת מבהמה שנשאר זית במקום מרה ואחת במקום טרפשא ואחת במקום כליות אז א"צ רק נגד כזית אחד כי ממנ"פ ב' כשרים ואחד טריפה. וע"ז תמה דאדרבא ב' טריפה ואחד כשרה ואם היה נשאר בכל אחד ב' זיתים ונטל מכל אחד זית אחד אז היה ממנ"פ ב' כשרים ואחת טריפה לא כן כעת. הנה יפה כתב בזה וכבר קדמוהו אחרוני זמנינו. אמנם מה שאני תמה אף אם היה נשאר ב' זיתים בכל אחת ג"כ לא שייך ביטול ברוב דהרי כבר נודע דברי הכנה"ג הובא בפרמ"ג בשפ"ד בסימן ק"ט ס"ק וא"ו דחד בתרי דבטל היינו דוקא בודאי היתר לא בספק איסור והפרמ"ג כתב שם דא"י מה בא ללמדינו דפשיטא דכלן ספק הן ע"ש ואני הארכתי הרבה בתשובה והבאתי דברי ש"ב הגאון חוות דעת שכתב בסימן ק"א ס"ק ה' דלא שייך ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח תערובות ואילו לא היה רק אחד לא היה ספק אבל במקום שהספק על אחד לבדו ג"כ לא שייך ביטול ברוב ע"ש וא"כ גם כאן על כל אחת לבדה היה ספק איסור ולא שייך ביטול ברוב ואף דראיית החוות דעת מר"מ דודאי לא פליג אביטול ברוב ע"ש ונעלם ממנו דברי המרדכי סוף חולין שכתב דביטול ברוב שאני דהוא רובא דאיתא קמן דבזה גם ר"מ מודה וכ"כ התוס' ביבמות דף ס"ז ע"ב לר' יוסי דחייש למיעוטא אבל ברובא דאיתא קמן ר"מ מודה יעו"ש והרבה הארכתי בזה בחידושי לנדה דף נ"ט לענין ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן דשני הצדדי ספק לפנינו והרבה כתבתי בזה ואכ"מ. עכ"פ דברי הכנה"ג נכונים דבספק איסור לא שייך ביטול וא"כ דברי הפרי מגדים צ"ע. מה שהאריך היאך הדין בחביות שהיה בו י"ש שפירטיז ואחר יב"ח נתנו לתוכו יין אם מותר לשתותו בפסח והביא דברי זקני הח"ץ סימן ע"ה מה שנחלק עם הפנים מאירות אי לאחר י"ב חדש נפגם הטעם והביא דברי הפרמ"ג יור"ד סימן ק"ג מ"ש בזה. הנה בזה הארכתי בתשובה מיוחדת וברצות ד' יודפסו תשובות בקרוב וימצא הרבה בזה אבל לדינא נראה אף להפמ"א בכה"ג שיי"ש עם יין הם פוגמים זה בזה בודאי לאחר י"ב חדש כשר היין. מה שהקשה בקידושין דף נ"ח פריך אלמא קסבר ר"ש חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא והא תנן ר"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרף וע"ז הקשה לפמ"ש הר"ן להקשות על המקדש בערלה וכו' דאינה מקודשת והקשה דלתקדשה באפר דכל הנשרפין אפרן מותר וכתב דמיירי דאין באפרן שוה פרוטה וע"ז הקשה דא"כ היכא מוכח דס"ל לר"ש דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא מדס"ל מקודשת ודלמא כיון דס"ל לר"ש דישרף א"כ יוכל לקדשה באפר ומיירי שיש בו שו"פ ורבנן דר"ש לשיטתיהו דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה הוה מהנקברין וא"כ אפרן אסור. הנה לק"מ דכל הטעם דנשרפין אפרן מותר הוא משום שנעשה מצותו כמ"ש התוס' סוף תמורה וכאן אף לר"ש מן התורה אינו בשריפה כמ"ש רש"י כאן וכן הוא בתורת כהנים פרשת צו הובא בתוס' פסחים דף כ"ב וא"כ אף דרבנן גזרו בשריפה אבל לא בשביל זה ניקל באפרן ולא נעשה מצותו וגם כבר כתב הר"ן בפרק שני דפסחים דמה דחכמים החמירו לא בשביל זה ניקל ע"י חומרתם ע"ש לענין חמץ בפסח דהוה דשיל"מ אף דחז"ל החמירו לאסור אחר הפסח ע"ש וה"ה בכאן. שוב מצאתי במקנה שכתב סברתי בפשיטות ע"ש בדברי התוס' קידושין דף נ"ח שם. ובאמת הדבר מוכרח דאל"כ יקשה על ר"ש דמחמיר בשריפה ומשום גזרה ויקשה קושית חכמים על ר"י בסוף תמורה דא"כ אתה מיקל באפרן וע"כ דחומרא דרבנן לא הוקל בשביל זה על איסור תורה דמן התורה אינו בשריפה ודו"ק. איברא דגוף קושית התוס' וכל הקדמונים דתתקדש באפר צריך ביאור היאך תהי' מקודשת באפר והא הוה דבר שלא בא לעולם דכ"ז שהוא בעינא הרי איסורי הנאה הן ואינן של בעלים וכמו שהיא שיטת רוב הקדמונים דא"ה אין להם בעלים ואח"כ לכשישרף ונעשה אפר א"כ הוה דבר שלא בא לעולם. וגדולה מזו מצינו שיטת הרמב"ן פרק שור שנגח דלכך המקדש במלוה אינה מקודשת משום דהוה דבר שלא בא לעולם. אף שבאמת הדבר תמוה דכבר הוכיח בשו"ת מוהרי"ק סימן פ"ט דמלוה לא מקרי דשלב"ע וכבר הארכתי בזה בתשובה ואכ"מ אבל כאן הו"ל דבר שלא בא לעולם לגמרי. וא"ל דהו"ל כדקל לפירותיו דזה אינו דהרי באמת בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן ז' חידש דמעות לפירות מקרי דבר שלא בא לעולם ולא הוה דקל לפירות דבשעה שהפירות בעולם שוב אין המעות בעין ע"ש א"כ ה"ה כאן דבעת שבא האפר לעולם שוב אין א"ה בעולם שכבר נעשה אפר ולא מועיל ואף לפמ"ש הקצה"ח סימן ר"ט להשיג עליו וכבר כתבתי בחיבורי יד שאול סימן ר"ז באורך דגם מעות לפירות מקרי דקל לפירותיו זה דוקא שם דהמעות מותרות הן בזה שפיר מקרי דקל לפירות ועיין בחידושי ריטב"א דף מ"ז גבי השואל קורדם מחבירו אבל כאן בא"ה הרי הן עצמן אסורין והו"ל כמי שאינם א"כ שוב לא שייך לומר דקל לפירות דהדקל ישנו במציאות וכאן אין להם בעלים כלל והיא קושיא נפלאה וצ"ל דקושית הקדמונים הוא בא"ה דיכול לשרפם עד שלא ישאר בא"ה גופא רק חצי שיעור ובכהאי גוונא דלא חזי לאצטרופי שוב אינו אסור מן התורה ושפיר הוה דקל לפירותיו דאותו חצי שיעור שוב הוה כמו דקל לפירותיו דהוא מותר ואף דאינו שו"פ מכל מקום האפר שנעשה מא"ה שו"פ וגם לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל דחצי שיעור הוא מטעם אחשביה א"כ כאן לא שייך אחשביה דלא אחשביה רק שיוכל לקדש על ידו האפר שיהיה דקל לפירות ובכה"ג לא שייך אחשביה ובפרט במה שלא שרפו לא חשיב אחשביה וז"ב. ולפ"ז לא קשה קושיתו של מעלתו דלר"ש דס"ל דכל שהוא למכות שוב ל"ש דקל לפירות דהא הוה א"ה ול"ש שיקדש באפר דהו"ל דבר שלא בא לעולם ודו"ק היטב אלה דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה: