שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קצד
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:194
Open in the reader →1שלום וכ"ט לכבוד ש"ב הרב הגאון החריף ובקי המפורסם מוה' יצחק שמעלקיש נ"י האבד"ק בארזאן והגליל:
2מכתבו הגיעני מגלה עפה ואני עמוס הטרדות. בדבר שאלתו אשה שמוחזקת בא"א או שמתכסה בצעיף דהוי כמוחזקת ואומרת נתגרשה בב"ד פלוני אבל אין לה היתר מהב"ד אם יש לסמוך על טעליגראף שהרב כותב שנתגרשה בפניו והאריך בפלפול רב והנה מעלתו הביא דברי הש"ע חו"מ סי' מ"ה ס"ה ובש"ך שם והביא דברי הקצוה"ח שהביא בשם הגהת אשר"י שהר"ש מכשיר היכא שהסופר חותם העדים ע"פ צוים ואח"כ משיג לפסול וע"ז כתב מעלתו דשאני גט כיון דהעדים כותבין בשליחת הבעל כמ"ש התוס' גיטין דף ט' א"כ כשמצוין לאחר לחתום הו"ל מילי ומילי לא מימסרן לשליח דהעדים הם בעצמם שלוחים והסופר שחותם ע"פ צווים הו"ל מילי. ובמחכ"ת הם פטומי מילי דמילי מקרי כשזה השליח עושה שליח אחר שהוא יעשה איזה דבר אבל כאן הסופר חותם שמם והן הן שלוחי הבעל ומה מילי שייך בזה והרי אם מקרעין להם והם חותמים לא מקרי מילי ה"ה כשהסופר חותם שמם לא מקרי מילי וז"ב ופשוט. ומ"ש מעלתו ע"ד ר"ש הנ"ל דמכשיר כשמצוה לאחד לחתום שמו וע"כ דס"ל דלא הוה עד מפי עד דעיקר העדות נמסר לאחרונים מכ"ש כאן שהראשונים הם העדים וזה לא הוי רק שלוחם לחתום שמם וא"כ קשה בגיטין דף ס"ו שם דאמרו מי איכא ב"ד דלא ידעי לחתום חתימת ידייהו ומשני דאיכא ב"ד חדתא ולמה לא יעשה שליח לחתום שמו. הנה יותר היה לו להקשות בהא דאמרו בעדים שאינם יודעים לחתום למה לא מצאו תקנה שאחר יחתום שמם וכן קשה בהא דאמרו בגיטין דף פ"ז דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא יקשה דלמא צוה לחתום שמו. אמנם לפ"מ שנראה מהגהת אשר"י טעמא של ר"ש הוי כיון דלאו לראיה הוא ותיכף מסרו לאשה ואם תעבירנו ע"ג האש כשר כשצוה לחתום א"כ דוקא בגט שנמסר תיכף ולא לראיה קאי אבל אם לא נמסר תיכף ולראיה קאי פסול גם להר"ש א"כ ל"ק על הר"ש וה"ה שם דלא נמסר תיכף ולא הכשיר הר"ש עי"ש ועיין ב"י אה"ע ס"ק ל' שמביא דברי הגהת אשר"י הנ"ל בקצרה ועיין ב"ש שם ס"ק ט' שרמזו. ומ"ש בפלפול בטעם של הר"ש חי נפשי כי בושתי לראות פלפול כזה ולמה לו פלפול הבל כזה מוטב לו לפלפל פלפול של אמת. יהיה איך שיהיה גם הוא משיג דאין לחוש לעד מפי עד כמ"ש הט"ז סס"ל והקצות החושן והנתיבות דמועיל מה שהעדים מעידים ששמעו מעדים שנחקרו בב"ד ולא הוי עד מפי עד. והנני יוסיף דכאן אינו רק גילוי מלתא בעלמא ובזה ודאי מועיל ולא שייך כאן ת"ע כלל. ומ"ש מעלתו כיון דאתחזיק באיסור א"א איך נסמוך ע"ז על טעליגראף ואין דבר שבערוה פחות משנים. תמהני על דבריו למה האריך דוקא כשבא על טעליגראף ולא כשבא מכתב על ב"ד שבזה מעשים בכל יום שנאמנים אף שאין מכירין הקיום ועיין ברמ"א ס"ס קמ"ב שמקיל בזה ואף שהט"ז שם חולק ע"ז כבר כתבתי בהגהותיי שהמעיין במקור שהוא מתשב"ץ ח"ג סימן ט"ז וכ"ב וס"ו ובשו"ת ר"ש בן תשב"ץ שהובא בב"י סימן קמ"א יתיישב קושייתי ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סימן קל"ו והדברים עתיקים. ותמהני מה ענין דבר שבערוה יש כאן הא הב"ד אומרים שנתגרשה בפניהם בב' עדים כד"ת א"כ אין כאן דבר שבערוה רק שאינם מכירים חתימתם וכל דמן התורה הוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד למה לא יהיה מועיל ובאמת להט"ז סי' מ"ב ס"ק ד' צריך שיהי' ג' דיינים ולדבריו גם בטעליגראף היה צריך שיהי' חתומים ג' דיינים אבל זה אינו מטעם דבר שבערוה אלא מטעם דצריך קיום להוציאה מחזקת אשת איש ואני כתבתי אשתקד תשובה בזה להרב הגאון מטרניפאל להכשיר בזה. אך לפענ"ד אף להט"ז זה דוקא שבא כתב ואינו מקוים ויש לחוש לזיוף והיא בחזקת אשת איש ול"מ מפי כתבם לכן צריך שיהיה ג' אבל בבא ע"י הב"ד או על הטעליגראף דאנן סהדי שלא נזדייף וערכאות לא מרעי נפשיהי בפרט שהוא מלתא דעבידא לגלויי פשיטא דלא חיישינן לשום דבר והוי כאילו נחקרה עדותן בב"ד מה גם שבכאן לא הוי רק גילוי מלתא בעלמא וכבר האריך בשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' פ"ב והלאה דגילוי מלתא עדיף ממילתא דעבידא לאגלויי מכ"ש כאן שהוא גילוי מלתא גם מלתא דעל"ג וראיתי למעכ"ת שאחר כל אריכות דבריו כתב שאין להביא ראיה מבכור דהכהן נאמן אף דאתחזק איסורא משום דבכור בעלים נאמנים בשלהם אף באתחזיק כמ"ש רש"י ריש גיטין ואף דהכהן אינו נאמן מכל מקום כל דעבידא לגלויי נאמן ונראה מדבריו דבכור לא מקרי אתחזק ובמחכ"ת נעלם ממנו משנה שלימה בפ"ב דנגעים דכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו וביאר הר"ש שם משום דאתחזיק איסורא שוב אינו נאמן עיי"ש וביו"ד סימן שי"ב ובט"ז שם הרי מבואר דאף בכורות עצמו מקרי אתחזק וע"כ דבגילוי מלתא נאמן אף באתחזק. ובתשובה הארכתי על דברת הנוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סימן כ"ז שטרח לפלפל אי מלתא דעל"ג כשר אף בנוגע ובשו"ת זקיני פ"י ח"ב סימן ס"ד כתב להיפך ושניהם לא הזכירו הך דבכורות דמבואר דכהן אף שהוא נוגע נאמן במלתא דעל"ג. ומצאתי בב"ש סימן ק"כ שהביא ראיה מבכור לענין גט ומבואר דאף באתחזק א"א נאמן בגילוי מלתא. ומה שרצה לחדש דאשה אינה נאמנת לומר גרשתני אף במלתא דעל"ג לא ידעתי הטעם ועיין בב"ש סימן ד' ס"ק מ"ם. ומ"ש מעלתו ראיה מדבעי אי ע"א נאמן משום דייקא ומנסבא או משום מלתא דעל"ג ולא איבעיא באשה עצמה ע"כ דבאשה לא שייך מלתא דעל"ג אינו ראיה לפענ"ד דאפשר לומר להיפך דבאשה לא שייך דייקא ומנסבא דלמא באמת לא תרצה להנשא ורוצית בכתובתה ובתוספת ובנדוניא אבל ע"א הוא מתיירא שמא תרצה להנשא ודייקא ומנסבה אבל באשה שאמרה נתגרשתי בב"ד פלוני ולא תבעה כתובתה שייך דייקא ומנסבא דאל"ה למה לה לומר נתגרשתי. והנה מ"ש מעלתו דגר שאני דבעינן במותר לך ובעינן דבר ברור ואפילו רוב לא מהני דבר זה הוטב בעיני. אך לפענ"ד הכוונה בזה שצריך להיות מוחזק בגר צדק או גר תושב ועיין בפ"י מעכו"ם ה"ו שכל שלא קיבל עליו שבע מצות ב"נ אסור לישב בא"י. והראב"ד השיג עליו. ולפענ"ד יצא לו לרבינו מכאן דעל מ"ש וכי יגור אתך גר בארצך דרשו במוחזק לך והיינו שאל"כ היה יושב בארצו. ובזה מבואר ההבדל שבין ארץ לח"ל. ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי רבינו פי"א מאיסורי ביאה שכתב דבא"י מי שבא ואמר שהיה עכו"ם ונתגייר בב"ד נאמן והראב"ד השיג עליו דבש"ס דילן מבואר להיפך ועמ"ש הה"מ ובמשנה למלך ובמ"ע שם ולפמ"ש אתי שפיר. דבאמת לענין שצריך שיביא ראיה בא"י יש להחמיר שפיר אבל לענין שיהיה מוחזק שהוא גר תושב או גר צדק אדרבא כשהיה כבר בא"י וראינו שישב שם ע"כ שהוא גר שאל"כ אסור לישב שם לשיטת רבינו ועיין במסכת גרים פ"ד שנדפס כעת אחד דר בא"י ואמר גר אני מקבלין אותו והיינו שהי' כבר בא"י דאל"כ אסור לישב שם אבל אם בא להתגייר חמור א"י מחוץ לארץ כיון שלא היה בא"י ודו"ק היטב. עכ"פ יהיה איך שיהיה הדבר פשוט דהטעליגראף בודאי מועיל כמו ע"י כתב בפרט שהוא מלתא דעל"ג וגילוי מלתא. מ"ש בענין טעליגראף אם מותר בשבת ח"ו להתיר. ומ"ש כיון דאינו דבר המתקיים. חלילה חלילה להתיר שהרי עושה סימניות חייב ורושם ג"כ חייב וכאן הוא סימן ויעשה אות מזה ולא גרע מנוטריקון. ומה שהקשה על הרמ"א ברוקק ורוח מפזר דחייב והקשה הא הוי דבר שאינו מתכוין. זה רבות בשנים שראיתי בספר שו"ת מר"ע איגר שהאריך בזה ואני כתבתי ע"ז וקשה עלי להעתיק. ידע מעלתו שבכל מ"ש יש לי אריכות דברים אבל אין הזמן מסכים להאריך בכל פרט ופרט רק מה שנוגע לדינא כתבתי: