שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קצח
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:198
Open in the reader →1שלום וכ"ט לכבוד ש"ב הרב החריף ספרא רבה מגזע היחס והמעלה מוה' משולם יעקב פרענקיל נ"י:
2מכתבו הגיעני היום ואני נאחז בסבך הטרדות הפתוחות לקודש ולחול ומעלתו שואל שאלות רבות וקצת מהם פשוטים ולא בא רק להראות חזותו ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה בפלפלת כל שהוא כי הזמן יקר מאד להשיב לשאלות הנחוצות אשר יש בהם לפלפל ולא נתבארו עוד בפוסקים. והנה על שאלה הראשונה אשר נמצא שם ריחוש תולעים דקים במים שאי אפשר לסננם במסננת. אמנם נמצא שם בארות נקיים רק לקצת אנשים הרחוקים מבארות הללו אשר יצרכו להוציא הוצאות להביא מים מבארות הללו ע"כ האריך מעלתו שאין לדמות למ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' רנ"ט לענין כלאי זרעים. הנה בראותי זאת נפלאתי מאד היאך יעלה על הדעת דבשביל הוצאות רבות יחשב ללא אפשר ומה ענינו להך דרשב"א דשם אי אפשר לנקות כמ"ש מעלתו. אך מה שהאריך בדברי הרשב"א דכוונתו דהוה דבר שאינו מתכוין במחכ"ת יפה כתב שהם פטפוטי דאורייתא כי פטפוטי דאורייתא שבא בכאן לא טובים המה שמזה תפוג תורה להתיר ח"ו תולעים וזה לא נקרא לא אפשר שהרי אפשר ואפשר וכבר אמרו בחולין דף מ"ט איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסת על ממונו של ישראל וע"ז לא חסה התורה וע"ז נאמר בכל מאודך והרשב"א לא כתב רק במה שאי אפשר מצד שהאדם לא יוכל לעשות זאת ולא מצד הוצאות רק שאי אפשר מצד שהוא אנוש כי שיח וכי שיג לו וז"פ וברור. ומה שהאריך בהתירא של הכו"פ הנה כבר העירו כל האחרונים לדחות היתירו וכעת נדפס ספר דגול מרבבה קמא ושם הביא הגאון בעל הנוב"י סימן פ"ד לדחות היתירו של הכו"פ דלא מקרי בריה והוא דוחה זאת וע"כ הדברים פשוטים דלא דמי להך דרשב"א ומחוייבים להוציא הוצאות שלא ליגע ח"ו באיסורי תורה איסור תולעים החמורים ואל תראי תולעת יעקב כי ד' ישלים לכם אשר אתם חסרים בדבר מצות הבורא. ומ"ש בענין שנהגו המנקרים דשם להסיר מחלב הפסלים קרום העב ומקרי חלב הכסלים ואומרים שבקרום הזה נכלל ב' קרומין בעוביו וחלק בנתים ובא מנקר אחד ואומר שאינו רק קרום א' ומכשיר החלב שבין הקרומין וגם החלב שתחת ב' קרומין טוען שאסור. תמהני שיש סברות מבוארים בספר זבח שמואל מהשו"ב המומחה והמובהק שהיה בק' ליסא ושם מבואר דיש להחמיר ויוכל להיות שהדין עם האוסרים ותלוי במנהג יעו"ש. ואח"כ שאלתי לראשי מנקרים דפה קהלתינו ואמרו לי ששניהם צדקו יחדיו והביאו לפני הכסלים והראו לי בחוש הראות שמשכו שני הקרומים והחלב שתחת הקרומים אמרו לי כי פה נהגו להקל ובבראד מחמירין ואתם כטוב בעיניכם עשו. ומ"ש לענין גיד הנשה של שליל בן ט' חי או מת שנוהגים המנקרים שם היתר בזה שכן נראה מש"ס ופוסקים והמנקר החדש אסר מחמת סתימת לשון מהריב"ח. הנה המהריב"ח כתב שבעיר סמירא נהגו לנקר גיד של שליל והוא כדברי הרשב"א. והנה הב"י דחה דברי הרשב"א וא"כ לכאורה היה נראה להתיר. אמנם אחר העיון מצאתי דברי הרשב"א נכונים וע"כ אעתיק דברי הרשב"א ומ"ש הב"י ע"ז ומתוכו יתבררו ויתלבנו דברי הרשב"א שדבריו דברי אלקים חיים. וז"ל הרשב"א לאחר שתמה על הרמב"ם שאוסר חלבו כתב שי"ל דבגיד קיי"ל כסתמא דמתניתין דסתם לן תנא כר"מ בגיד ור"א דקאמר דהלכו לשיטתן היינו לענין חלבו אבל בגיד קי"ל כר"מ. וזה נראה דעת הרי"ף שכתב בפרק בהמה המקשה קיי"ל כחכמים דאמרו שחיטת אמו מטהרתו ומדנקט חלבו מותר אבל דמו אסור ולא קאמר וחלבו וגידו מותר דתרווייהו אתנהו בברייתא משמע דוקא חלבו מותר אבל גידו אסור ועוד שהביא מתניתין בגה"נ דקתני נוהג בשליל עכ"ל ותמה הב"י שהרי כתב וחלבו מותר אבל דמו אסור דתניא לענין גיד הנשה ונוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר"מ ר"י אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר וקיי"ל כר"י הרי דכתב בהדיא דגידו מותר כר"י דשרי ע"ש שהאריך. ולפענ"ד נראה דהנה במ"ש הרמב"ם דגידו וחלבו אסור והה"מ כתב משום דסתם במשנה ר"פ גיד הנשה כר"מ ואע"ג דלענין גיד מתנייא מ"מ חלבו וגידו שוין בברייתא ע"ש. ולפענ"ד היה נראה לחלק דהנה הרי"ף בשבת פרק כל הכלים כתב בשם רב צמח גאון דהלכה כר"י ור"מ ור"י הלכה כר"י דזה אינו דדוקא היכא דדברי ר"מ בהדיא אבל היכא דדברי ר"מ סתם ור"י פליג בהא הלכה כר"מ והלכתא כסתם ואף דבברייתא איפלגו בהדיא מכל מקום כיון דבמשנה לא נזכר דברי ר"מ רק בסתם הלכה כר"מ אף דבברייתא נזכר דברי ר"מ כמ"ש הרי"ף פרק כל הכלים. ומעתה זהו לענין גיד דמוזכר במשנה סתם אבל לענין חלבו שוב הדרן לכללין דר"מ ור"י הלכה כר"מ דהא מה דפסק בגיד כר"מ חידוש הוא דר"מ ור"י הלכה כר"י רק דבמשנה סתים כר"מ א"כ אין לך בו אלא חידושו דוקא בגיד קיי"ל כר"מ ולא בחלבו ובזה אתי שפיר דברי הרשב"א בכוונת הרי"ף וגם דברי הרי"ף מדוקדקים דבפ' גה"נ כתב סתם המשנה ובפרק בהמה המקשה הביא דברי הברייתא דתני ביה דברי ר"מ ור"י מתיר א"כ בחלבו דנזכר דברי ר"מ הלכה כר"י ובמשנה לא מוזכר לענין חלב אבל בגיד דמוזכר במשנה הלכה כר"מ ודו"ק היטב כי לפענ"ד כיון אמת הוא וע"כ יש להחמיר כשיטת הרשב"א בכוונת הרי"ף והרבה הארכתי בכלל הזה ולא נפניתי כעת. ומ"ש מעלתו שבשעת ימי המשתה מתאספין לבית אחד מהמחותנים ושם עושין משתה אבל רק ג' או ד' נוטלין ידיהם ואוכלין פת ושאר החבורה אינם אוכלים רק פת הבאה בכסנין וע"ז שאל אם צריך לברך שבע ברכות שאינו שייך רק אחר סעודה והאריך והביא דברי הטוש"ע ופוסקים ומקום שבעלי תשובה עומדין שדעתם דבעינן עכ"פ רוב שיאכלו. הנה בגוף הדבר כל יקר ראתה עינו והביא ספרים הרבה מענין זה. ולפענ"ד היה נראה דודאי מצד הדין ראוי שיטלו כלם ידיהם דבאמת בעוה"ר אינם נזהרים ואוכלין הרבה מה שאחרים קובעין סעודה עליהם וחייב בנטילת ידים וברכת המזון ובל"ז אינם נזהרים לברך על כל דבר שאוכלים וע"י פת שאוכלים נפטרים מכל הברכות. אבל בעוה"ר נמשכו אחרי מנהגי הגוים שעושין ג"כ כעין זה וכל אחד חוטף ואוכל ורוצים לקיים מ"ש חטוף אכול חטוף שתה. אמנם מצד שבע ברכות נראה לפענ"ד כיון דעכ"פ רוצים לברך שבע ברכות ורוצים לעשות סעודה רק שאין רוצים ליטול ידיהם ולברך בהמ"ז ועכ"פ מקרי לענין זה קביעות סעודה. והרי גדולה מזו מצינו דהברכי יוסף או"ח סימן קס"ח נסתפק אי שבת קובע לפת הבא בכסנין כמו דקובע למעשר דחשיב קביעות. וניהו דבעל גינת וורדים חולק ע"ז וגם במגן גבורים מבואר דעיקר כדברי הגינת וורדים דבעינן שאף הסעודה יהיה מפת שקובעין ויהיה בו שיעור שצריך לברך וא"כ מה מועיל מה דהשבת קובע עיי"ש. ולפ"ז כיון דודאי יש בו משיעור הראוי לקבוע עליו סעודה מפת עצמו רק דאין רצונם להתחייב ואוכלין מעט מעט כדי שלא יצטרפו ובעוה"ר הרוב אינם נזהרין בזה. ועכ"פ כיון שסעודת מצוה היא ורוצים לאכול שיברך ומעט מאוכלים אשר נטלו ידיהם ודאי מותר לברך וז"ב דגוף הסעודה ראוי לקבוע עליו ואוכלין מפת עצמו שיעור חיוב ברכה רק שמקלם יגיד להם אבל אין בכחם לבטל השבע ברכות שעיקר הסעודה בא בשביל השבע ברכות וכאן המועט גורר את הרוב כנלפענ"ד. ולענ"ד היה נראה להיפך דמאי דחשיב קביעות לענין שבע ברכות חשוב נמי קביעות לענין שנטלו ידיהם ויברכו בהמ"ז כעין מ"ש המרדכי פ"ק דחולין דמיגו דחשיב קשר לענין תפילין חשיב נמי קשר לענין שבת והביא ראיות לדבר. ע"כ נראה לפענ"ד כל אשר נוגע יראת ד' בלבבו יטול ידיו ויאכל מעט פת ממש כדי שיצא מידי ספק ברכות דאורייתא ובלא"ה מהראוי ונכון לעשות כן כמ"ש למעלה. ולכאורה יש ראיה דעל פת הבאה בכסנין אין מברכין לענין סעודה ג' של שבת ומבואר בש"ע סי' ס"ב דלא מקרי פת וטעם אחר שם משום דאיכא למ"ד דיוצא במיני תרגומא ע"ש. הרי לך דמיני תרגומא לא מקרי סעודה וה"ה פת הבאה בכסנין ואדרבא שם אף שאוכלין סעודה חשובה כיון דאיכא למ"ד דיוצאין במיני תרגימא לא מקרי פת חשוב מכ"ש כשאינם אוכלים רק פת הבא בכסנין ואינם נוטלין ידיהם דלא מקרי סעודה דיברך שבע ברכות. ולכאורה רציתי לומר דמה דאמרו שם דס"ג לא חשוב סעודה כיון דאיכא למ"ד דיוצא במיני תרגימא היינו משום דנחלקו הפוסקים מה נקרא מיני תרגימא ורבים מהפוסקים ס"ל דמיני תרגימא היינו פירות ובשר וגבינה ומכ"ש מפירות וכמ"ש הרא"ש פרק הישן דפת הבאה בכסנין חשוב יותר מבשר וגבינה שפיר מקרי סעודה וכמ"ש הפוסקים שם דסעודה ג' יש לאכול פת הבאה בכיסנין ולא בשר וגבינה ופירות ע"ש ועיין בטוש"ע או"ח סי' רצ"א וא"כ פת הבאה בכסנין אפשר דמקרי סעודה. אבל אחר העיון זה אינו דהרי הפוסקים סתמא כתבו דס"ג איקרי פ"ח כיון דיוצא במיני תרגימא ומדלא כתבו מהו מיני תרגימא ש"מ דאף פת הבא בכסנין דמקרי ג"כ מיני תרגימא להרבה פוסקים גם הוא בכלל זה ואדרבא אפילו אוכלים שם סעודה חשובה לא מקרי פ"ח כיון דיכול לצאת במיני תרגימא. אמנם נראה דאין ראיה משם דלענין פ"ח דבעינן שירבה בשבילו או עכ"פ ראוים להרבות בשבילם וא"כ בשבת דאין שם אותן אנשים רק ששבת עצמו מקרי פ"ח בסעודה ג' דעכ"פ אינו מרבה בסעודה כיון דלדעת הרבה פוסקים יוצאים במיני תרגימא שוב לא מקרי פ"ח אבל בשיש פ"ח בסעודה אפשר דיוצא במיני תרגימא וצריך לברך שבע ברכות. ולפ"ז עכ"פ בעינן שיהי' פנים חדשות וע"כ טוב יותר שיטלו ידיהם ויאכלו פת ממש ומה טוב שיהיה עכ"פ עשרה או עכ"פ ז' אוכלי פת אז יברכו שבע ברכות וכדבר האמור: