שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:רטז
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:216
Open in the reader →1שלום וכ"ט לכבוד הרב וכו' מוה' יודל מ"מ נ"י:
2יקרתו הגיעני תמול והנה מלבד טרדות הימים הקדושים הנוראים האלה אשר יחשוב האדם עם קונהו ולעשות שאינו זוכה כזוכה ומה גם אני היום סמכוני באשישות אשר תמול דרשתי כנהוג וברכי כשלו מצום היום בכל זאת מפני כי האשה אסורה בכבלי העיגון אמרתי לעיין בזה והנה העד מאקס לעווינשטין הוא לא ראה אותו רק על הספינה וביום הכיפורים אבל מיתתו לא ראה ולא גילה את הכיסוי לראות פניו בעת שכב על הארץ ואין כאן רק העד איזידאר לעווי והוא לא הזכיר רק שם הכינוי יאפא ולא שם אביו ולא שם עירו. אמנם כיון שאמר יאפא גלעזיר הוי שמו ושם מלאכתו ואף שבאמת גלעזיר אינו סימן גדול שבל"ס יש כמה גלעזירס מ"מ כיון שאמר לזה האיש מאקס לעווינשטיין מסתמא דבר עם אותו האיש שהוא מכיר אפשר לצרפו. אמנם דא עקא דכיון דאין כאן רק עד אחד אותו איזידאר דמאקס לא ראה ואשתו השניה לא דברה כלום ומה שראה אותה מתאבלת עליו ג"כ אין ראי' דשמא אחד מקרוביה מת א"כ אין כאן רק עד אחד וע"א בקטטה לאו כלום הוא שהרי אותו שמואל נפרד ממנה והלך ממנה ונשא אשה אחרת ואף שמבואר ביבמות דף ק"ז דאם אמרה גרשני לא הוי קטטה אבל זה כשהיא מבקשת גט אמרינן דכלהו נשי אמרו כן בכעס אבל אם באמת הוא עזבה יש לומר דשייך קטטה בפרט שהוא לקח אשה אחרת ואין לך קטטה גדולה מזו א"כ שייך חשש בקטטה דנסתפק הש"ס בזה. אמנם באמת מה שחידש הרמב"ם דע"א בקטטה חיישינן שמא שכרה אותו צ"ע מהיכן לקח זאת ועיין במזרחי וכ"מ מה שהאריכו בזה ולפמ"ש המזרחי דאם העד לבדו נאמן כגון כאן גם כאן נאמן שהאשה לא ידעה כלל מזה. ואף דהח"מ מפקפק בזה מכל מקום כאן בודאי לא שייך חשש דשמא שכרה שהרי מאקס לעווינשטיין לא אמר מפי עצמו רק מפי איזידאר ואיזידאר אמר לו אם אין אתה מאמין לי לך ראה ואם היה הולך ופתח היה רואה ואיך ישקר ויאמר לו לילך ולראות. וע"כ לפענ"ד יש להקל בשעת הדחק. והט"ז כתב ג"כ אם יש ע"א לא תצא ובכה"ג בודאי חשוב שעת הדחק. ודרך אגב אבאר מה שחידש הרמב"ם בטעם ששכרה שהמזרחי והכ"מ כתבו והוא תימה מאין הוציאו שם ששכרה ועיין ט"ז מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דהנה ביבמות דף קט"ז איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי ה"נ לא משקרי או דלמא טעמא דעד אחד משום דייקא ומנסבא והכי כיון דאית לה קטטה לא דייקא ומנסבא תיקו. והנה לפ"ז כל סברת הש"ס דיהיה מהימן משום מלתא דעבידא לאגלוי לא משקרי אינשי והנה ר"ה דף כ"ב אמר דבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם ואפילו חד מהימן משום מלתא דעבידא לאגלוי לא משקרי אינשי והרי שם אמרו מעשה בביתוסים ששכרו ולכך התקינו שיהיו מקבלין רק מן המכירין וא"כ חזינן דאף במלתא דעבידא לגלוי חששו שמא ישקרו. עכ"פ יהיה איך שיהי' בשעת הדחק גדול נראה להתיר ולסמוך ע"ז. ובדבר המניקת נראה לפענ"ד כיון שנתן המגרש התינוק קודם הגירושין למניקת ולקח ממנה מה לו לעשות עוד ומה שצידד מעלתו כיון שרחוק ממנו הדרך באמת לא מצינו בתקחז"ל כן דלא פלוג וכבר כתב הריב"ש שאין משגיחין לחורבת הבית ומכ"ש שאין לחלק בריחוק מקום אמנם מצד שנלקח ממנה הילד אפשר להקל. ויש לצרף לזה שיטת הר"ש דבגרושה א"צ להמתין אף דאנן לא סמכינן ע"ז מכל מקום בכה"ג שהוא שעת הדחק גמור ובפרט שכבר נשאת יש לסמוך ע"ז כנלפענ"ד ומפני חומר ענין הזה ישאל להרב הגאון מאלטונא לצרף דעתו בזה ואת הראשונה יתיר להנשא עפ"י ב"ד של שלשה שיאמרו לה שמותרת להנשא ויצרף מעלתו עוד שנים לו בעת שיאמרו לה שמותרת להנשא כדין נשאת עפ"י ע"א כמבואר סימן י"ז סל"ט בהג"ה והנני ידידו דוש"ת באהבה ומפני חלישות הצום לא הארכתי בזה: