שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:רל
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:230
Open in the reader →1שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם מוה' ליבש באלחובר נ"י האבד"ק זסלאב יצ"ו:
2מכתבו הגיעני תמול. והנה עודו מסתולל לאמור שהרמ"א והכו"פ לא ידעו שאווזא אין לו זפק לא ניחא למרייהו דלימא הכי ואף לו יהי כדבריו שלא נזדקקו להוראות כאלו מ"מ ידעו מה שכתוב על הספר בוודאי. ומה גם שהכו"פ העיד לענין טעימת הכבד שזה חמשים שנה שמורה הוראות ולא מצא בצלית הכבד טעם מר הרי שנזדקק להוראות כאלו ורבינו משה קבע לנו תורתו ופרס לנו מפה על שלחן הטהור בכל המנהגים וההוראות וכל בני ישראל יוצאים ביד רמ"א ואני כתבתי לכבודו טעם הגון בזה וע"כ אבקש מכבודו אם יזכהו השם להדפיס יתר חדושיו ידפיס כל דברי ולא הייתי כותב זאת רק מה שבקש שאעיין בהיתר הצוקר שנתבשל ע"י עכו"ם. והנה גם במדינתינו עושין צוקר על אופן זה. והנה תיכף בבוא ספרו עוד לא הי' מכורך כתבתי לעצמי בגליון ספרו שכאן ל"ש בשולי עכו"ם משום שגם לאחר הבשול כל זמן שלא נצרף ונזדקק ונתעבה ונתקשה אינו עולה עש"מ ולא אהני לי' הבשול וא"כ שוב אח"כ ל"ש בי' בשולי עכו"ם רק עמד לנגדי לכאורה מ"ש הפוסקים למה בתבואה שעושין שכר למה ל"ש בשולי עכו"ם והרי גם שם המאלץ אינו ראוי ואח"כ הוכשר לשתי' אבל באמת המאלץ לא יעשה בו עדיין מעשה האוסרו כי כבוש אינו אסור בזה ואח"כ תיכף כשמבשלין נעשה השכר וראוי תיכף לעלות עש"מ אבל הצוקר אחר הבישול הראשון אינו ראוי לעלות עש"מ רק אח"כ אחרי הרבה מעשות וענינים שונים וא"כ לא פעל הבישול הראשון כלל לעשותו חריף מעש"מ עד שנעשה אח"כ להוט ציקער ואף שאח"כ נעשה ציקער זה היא ע"י ענינים אחרים צירוף ולבון. וגם נלענ"ד דהציקער בעצמו לא מקרי עולה על שלחן מלכים כיון דבציקר לבד לא יכבדו לאיש רק אם יתנו לו לשתות קאווע מיהו אולי מקרי ללפת בו את הפת. אמנם העיקר נלענ"ד כל דבר שאינו נעשה הבישול בפ"ע רק שע"י הבשול נעשה דבר שנאכל כמות שהיא חי לא חשיב בשול כיון דהזאפט הראשון הי' נאכל כמו שהיא חי לא חשיב בשולו אח"כ בשול עכו"ם משא"כ בתבואה תיכף נעשה המשקה והוי בשול עכו"ם וזהו דבר ברור. והנה מ"ש התוס' והפוסקים דשאני תבואה דכי היכי דהתבואה בטילה לגבי מים לענין ברכת שהנ"ב ה"נ בטילה לענין אסור ולכאורה לא נודע הסברה דמה בכך דבטל לגבי הברכה סוף סוף בשל לי'. אמנם נראה דהנה זהו ודאי דמים אין בהם משום בש"ע ואף לאדם חשיב שרי כמ"ש הדגמ"ר סי' קי"ג כיון שנאכל כמו שהיא חי דלא כש"ך סי' קנ"ג ודלא כהפר"ח שמחמיר בזה הן אמת דהפר"ח סי' ס"ח נסתפק [בס"ק ח"י] אי שייך במים משום בשול ואני תמה דש"ס מפורש הוא בע"ז ל"ז מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתא ע"י האור וע' בפנ"י בשבת דף מ' שכתב דל"ש בשול משום דבמים אין הבשול ניכר כלל ואני כתבתי על הגליון דלכאורה גם במים ניכר הבישול שנשתנו ע"י הבשול כדאמרו בחולין דף ק"ה דיד סולדת אסור לנטילת ידים ועיין רש"י משום שבישלו ונשתנו. אמנם לפי מה דקיי"ל באו"ח סי' ק"ס דמים ראשונים אף שיד סולדת בהן נוטלין והיינו משום דלא נשתנו וע' בב"י ר"ס ק"ס א"כ ל"ש בישול במים ובזה י"ל מה דהחמיר ר"נ משום דאסתפק אי נשתנה המים וקי"ל כל"ב או כל"ק ועכ"פ י"ל דמה דמקשו מתבואה ושכר היא דמים נשתנו למראה אחרת א"כ גם בשביל המים שייך בש"ע וכיון דהשכר עעש"מ והמים נשתנו הו"ל בש"ע וע"ז כתבו כיון דלגבי הברכה לא משגחינין במה שנשתנו ומברכין רק שהנ"ב א"כ גם לענין בש"ע לא חשיב נשתנו וז"ב ודו"ק. ואולי גם בצוקער שייך תירץ התוס' דלא נשתנה הברכה מחמת הבוריקעס ועכ"פ ההיתרים שכתבתי עולים יפה ומ"ש מעל' לענין הדם תמהני דלא הביא דברי הפר"ח סי' ק"ה ס"ק נ"ח שם מבואר הרבה פלפולים בזה ואני הארכתי בזה לענין המלח שחששו שמערבין בתוך הטאלפין חמץ לענין פסח שלא יוכלו להקפות בלתי קמח והארכתי בזה ואבקש אם יזכה להדפיס בל ישמיט דברי רק כל מה שכתבתי. והנני בזה ידידו דו"ש באהבה רבה ואהבת עולם: