שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:רמט
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:249
Open in the reader →1לחכם אחד:
2מכתבו הגיעני ואני אחוז בסבך טרדות העיר הגדולה לאלקים הפתוחות לקודש ולחול. ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה אף כי אינו נוגע להלכה ולמעשה רק לפלפלת בעלמא בכ"ז אמרתי יהי מה ארוצה ואשיבה למען כבודו ולמען לימודו. והנה קושייתו על ר"י בחולין דף קמ"א הא לדידי' דס"ל ש"כ מלמדין א"כ אף קודם שנטלה דחי העשה עשה ול"ת. והנה לכאורה רציתי לומר דבאמת צריך ביאור קושית התוס' דנילף ממילה בצרעת והרי בשבת דף קל"ב קל"ג פריך הש"ס דלמה לי קרא הא הוי דבר שא"מ ומשני אביי אליבא דר"י דס"ל דבר שא"מ אסור ולהס"ד לא ידע אביי דהוי פ"ר כמבואר שם. ולפ"ז זה ודאי דדבר שא"מ אף לר"י אינו רק איסור תורה ולא ללאו גמור ללקות ע"ז ולא הוי רק כשוגג ולא אשתמיט בכל מקום לומר דדבר שא"מ עובר רק אסור ולפ"ז אין ראי' לל"ת גמור עם עשה דלידחי וע"כ צריך לומר דקושית התוס' היא לפי המסקנא דאף ר"ש מודה דהוי פסיק רישא וע"כ לר"ש בפסיק רישא הוי כמתכוין ממש דאל"כ הא ר"ש מתיר אינו מתכוין וע"כ דהוי כמתכוין ושפיר יליף דדוחה ל"ת גמור ועשה וא"כ יש לומר דקושית הש"ס בחולין קאי אליבא דאביי דכר"י אתי וכפי הס"ד ושפיר מקשה הש"ס. אמנם העיקר נראה עפמ"ש מעלתו להקשות על התוס' מנחות בסדין בציצית דלב"ש דס"ל לשמאי הזקן בקידושין דף מ"ג דש"כ מלמדין א"כ לדידי' עשה ול"ת דחי ומכ"ש ל"ת גרידא וא"כ ע"כ צריך לומר דהסמוכין דכלאים להיפוך כקושית התוס' יבמות ד' דל"ש תירוצם דא"כ לשתוק דאם היה שותק בודאי דוחה זה תו"ד. ואני אומר סברא נכונה דאם היה שותק לא היה דוחה והטעם דהרי התוס' בכתובות דף מ' הקשו מנ"ל דכלאים בציצית דוחה דהא אפשר לקיים שניהם צמר בצמר וכתבו דבפשתים אי אפשר לקיים שניהם ע"ש. ולפ"ז אני אומר דזה דוקא אחר שגלתה התורה דכלאים בציצית דוחה מסתבר דאפילו בפשתים דוחה ולא מקרי אפשר לקיים שניהם במה שיכול לקיים בצמר אבל אם היה שותק ניהו דעשה דוחה עשה ול"ת היינו באי אפשר לקיים שניהם אבל בציצית דאפשר לקיים ע"י צמר מצמר מנלן דזה לא מקרי אפשר ובכה"ג אף ל"ת גרידא לא דחי וא"כ שוב יקשה דלישתוק מיניה וע"כ דהסמוכין אתי להתיר ובכה"ג אף למאן דס"ל ש"כ מלמדין כאן חזינן הוכחה דאין מלמדין דאל"כ למה לי הסמוכין ואין לומר דהסמוכין אתי לאיסורא דא"כ לשתוק מיניה. ובזה מיושב גם קושייתו על ר"י ובכה"ג ודאי אין מלמדין אף לר"י ודו"ק היטב. והנה במ"ש התוס' דהוי ש"כ הנה לשיטת רש"י בקידושין דף ל"ה ובקידושין דף מ"ג דש"כ אינו מיעוט דבעלמא לא דחי כמ"ש התוס' ישנים בדף ל"ה שם רק דלא ילפינן מינה כל דאיכא סברא כמו אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב וכו' רק דהוא דנילף ממעילה וטביחה ע"ז אמרו ש"כ אין מלמדין מזה וממילא חזרנו להסברא דאין שליח לדבר עבירה ועיין היטב בקידושין דף מ"ג ובש"ך חו"מ סימן שמ"ח ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סימן ע"ח מ"ש הגאון מהאמבורג בזה ולפ"ז גם כאן צ"ל דמצד הסברא אין עשה דוחה עשה דמה אולמא האי עשה מהאי עשה ולכך אין מלמדין מש"כ. ולפ"ז קשה לי טובא דמאי פריך בחולין שם דהוי לי' עשה ול"ת קודם שנטלה הרי לאחר שנטלה ס"ל להש"ס דעשה דוחה עשה ומשום דעשה דמצורע חמור טובא וכדמסיק שם. ולפ"ז גם בלא נטלה כיון דמצד הסברא עשה דוחה עשה שוב גם ש"כ מלמדין דידחה עשה ול"ת ג"כ ומה פריך הש"ס הא גם באם נטלה איכא ש"כ דמלמדין והיא קושיא נפלאה להמעיין בעומק הדברים. אך צ"ל דלהס"ד דיש עשה ול"ת דהיינו קודם שנטלה א"כ העשה נתאלם ע"י הל"ת שעמה ושוב אין עשה דוחה עשה כה"ג דהעשה נתאלם ושפיר פריך רק אחר שנטלה דאז נשאר רק העשה לבד בזה ס"ד דידחה עשה לעשה ודו"ק. ובזה עמדתי על כוונת התוס' שם שהקשו מכאן על שיטת ריב"א והוא תימה דמה מקשו על ריב"א אטו הריב"א לא ס"ל דיש עשה ול"ת רק דס"ל דאי עבר ודחה אין לוקה אבל קודם שעבר יש עשה ול"ת וגם מה ציינו על לא צריכא דעיקר היה להם להקשות על הס"ד באי נטלה וכבר נתקשה בזה בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סימן קל"ה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דקודם שנטלה ע"כ דהעשה נתאלם ע"י הל"ת שעמה וא"כ ה"ה להיפוך דהל"ת נתאלם ע"י העשה שעמה וזה סתירה לשיטת הריב"א גם אם עבר ודחה לוקה דהל"ת עצמה אינה דוחה כיון שיש עשה עמה גם הל"ת נתאלם ועיין משנה למלך הלכות שופר ה"א וא"כ שפיר הקשו על הריב"א אך לא יכלו להקשות ע"ז דמי יאמר דהל"ת נתאלם ולזה הוכיחו דהרי חזינן דכל דעבר ושקלה ולא נשאר רק העשה אמרינן דעשה דוחה עשה וא"כ שוב יקשה דלמה בלא נטלה לא דחי והא ש"כ מלמדין אם אין סברא שלא לדחי וע"כ דכל שיש עשה ול"ת הל"ת נתאלם ע"י העשה והעשה ע"י הל"ת כאמור ואם כן שפיר הקשו על הריב"א ודו"ק היטב ואקוה כי ישים לב וימצא נחת. וכ"ז כתבתי טרם יזרח אור היום כי אח"כ יקרבון טרדות רבות אשר לא יניחוני עד בלעי רוקי דברי הדוש"ת באהבה הצעיר: