שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:רעט

1שלום וכ"ט אל כבוד הרב הגאון המפורסים וכו' מוה' אלי' נ"י אבד"ק דראהביטש:

2מכתבו נמסר לי היום ואני יושב בקרית חוצות ואין לי ספרים גם טרוד במצות החג ובכ"ז שהוי מצוה לא משהינן מה גם שמעלתו פשפש ומצא כדי ספק להתיר האשה אך לאחר שביקש שגם אני אהיה סניף להתיר לא אמנע מלכתוב איזה דברים אשר ראיתי בראשית ההשקפה. וז"ת הגב"ע מהב"ד ד"ק סטריא במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא כד אתא לקדמנא ה"ה מוה' יהושע שפירר מפה שהיה פירער אצל 1 טען צאג 11 קאמפניע צווייטין באטילאן אצל ריגימענט הארטמאן והעיד בפנינו בתו"ע באליונ"ע שה"ה מוה' מניס קימעלהיים מדראהביטש היה תחת צאג שלו היינו ערשטין צאג עליפטע קאמפניע והיה בביתו על אורלויב וקודם המלחמה היינו קודם פסח 859 למספרם חזר לצבא המלחמה בכפר אינסדארף סמוך לווין ומעת ההוא הי' אין 4 טען צאג בקאמפניע הנ"ל וגם הטאמביר שמעון רייכרט מוואנילאוו הי' עם ר' מאניס הנ"ל אין 4 טען צאג בקאמפניע הנ"ל וכאשר חזר לביתו בקשו מאת קרובו ר' מאניס הנ"ל שיחקור עליו מבעלי מלחמות שהי' בצאג שלו ושאל את הטאמביר מוה' שמעון הנ"ל ואמר לו שנהרג במלחמה שנפלה הקועל בין כתיפיו והכיר בו היטב שמת גם העיד בפנינו שבכל הקאמפניע הנ"ל לא הי' איש אחר שיהי' שם כינוי שלו קימעלהיים זולת מוה' מניס הנ"ל והיה לו חולאת בריסטענפעליר והיה ניכר בפניו שהי' בלייך. אח"ז בא לפנינו הטאמביר מוה' שמעון רייכרט הנ"ל והעיד בפנינו בתו"ע באליונ"ע בזה"ל דען 4 טען יאני 859 ביום ש"ק קודם חג השבועות סמוך למאזענטע אצל פילווריג התחילה המלחמה בבקר ואחר חצות ברחו וסמוך למנחה בערך זייגער 6 ראה כי קיממעלהיים שהי' בצאג שלו נופל על ערפו והלך אליו והזיזו ממקומו למען הציל אותו וראה כי כבר מת מסיבת החץ היינו הקועל שנכנסה דרך כתיפיו ויצאה מלבו והיה מתגולל בדם ואולם פניו לא היה מלוכלך בדם ולא נשתנה כלל כמקדם וגם ראה אותו קודם שנפל והכיר בו היטב וידע בבירור שמת אחר שהזיז אותו ממקומו בערך שלשה שריט ולא נשתהה שם רק בערך חמשה מינוטין ואם כי לא ידע שמו רק שם כינויו קימעל היים וגם לא נודע לו שם מקומו רק זאת יודע כי לא היה בצאג שלו שום בעל מלחמה שיהיה שם כינויו קימלהיים זולת הנ"ל השטאטאר שלו היה מיטל פניו שווארץ בלייך מחמת חליו כנ"ל שערות שחורות והיה עמו אין 4 טען צאג 11 קאמפניע כנ"ל מקום הנ"ל מאזענטע היא במדינת איטאליע כ"ז העידו בפנינו בתו"ע כנ"ל ולראיה בעה"ח יום א' בהעלתך י"ג סיון תרכ"ג פה סטריא. משה בהמנוח מוה' אלחנן ז"ל הראשווסקע. ארי' ליבוש הכהן. ישעי' יעקב איגרא. ע"כ הגב"ע. והנה מה שהאריך בעדות הר' שמעון רייכרט מוואנילאב והביא דברי הח"מ דהזזה ממקומו הוה כקברתיו ול"ש בדדמי יפה כתב וגם חילוקו של הח"מ ס"ק ג' כתב דגם כאן הוה כשלא בשעת מלחמה ול"ש בדדמי שבגב"ע לא נזכר שראה הריגה בעצמו רק אח"כ. והנה זה היה נכון אך אינו ברור כי גם בספק אשתהי שהאריך מעלתו כתב בדרך ממנ"פ וא"כ אינו ברור אבל א"צ לזה דהזזה ממקומו הוה כקברתיו אמנם מה שמעלתו האריך בפלפול דכמו דבשני עדים לא שייך בדדמי כמו כן בע"א היכא שמה"ת מהימן לא שייך בדדמי וכיון דחזקת דייקא ומנסבא מרע לחזקת א"א שוב הוה כלא אתחזק לא איסור ולא היתר ושוב ע"א נאמן מה"ת ושוב לא שייך בדדמי. ובזה האריך בפלפול נחמד. לפענ"ד גוף היסוד לא נהירא דטעמא דבשני עדים לא שייך חשש בדדמי ביאר הרמב"ן במלחמות כיון דהתורה האמינה לשני עדים אתם מה לכם לחוש בדבר דהתורה האמינה ע"ש ולפ"ז בע"א דאם נימא דנאמן מטעם דדייקא א"כ שוב אין הע"א נאמן מפאת עצמו רק מצד דהוא דייקא וא"כ בכה"ג שוב אינו נאמן ע"א מצד עצמו והוה כמו עד הצריך שבועה דאינו נאמן דמה"ת בעי שיהיה נאמן מפאת עצמו והרי גם שני עדים שנאמנים מצד מגו כתבו הרמב"ן והרשב"א דל"ש להאמינם במגו דפסלו בגזלנותא דבעינן שיהיה נאמן מצד עצמו ע"ש וא"כ מכ"ש כאן דאינו נאמן ועיין באהע"ז בח"מ סימן ל"ה ס"ק ג' ובב"ש שם דכל שצריך להעד המסייע שוב לא נאמן מכ"ש כאן ועיין ט"ז כאן בסימן י"ז ס"ק ס"ג שכתב דהוה כדיבור בעלמא דמקרי ואמרה כל שצריך לדייקא שלה ע"ש וא"כ פשיטא דאינו נאמן מה"ת ובזה נסתר כל הבנין שלו ואף שעל דברת הט"ז הארכתי בתשובה לדחות דבריו. וכעת נ"ל דל"ד למ"ש התוס' בגיטין דף ס"ז דדיבור שעל ידו נגמר המעשה ל"ח דיבור בעלמא אבל כל שלא נגמר על ידו חשוב רק דיבור בעלמא וכאן לא נגמר על ידו לפענ"ד ל"ד דדוקא באומר אמרו הם יודעים שעל ידו לא נגמר המעשה אבל כאן בע"א אטו העד ידע שלא יגמר המעשה על ידו ואטו כלהו אינשי דיני גמירי עכ"פ גוף הדין בודאי אמת. מ"ש דר"ש לא הגיד רק שם הכינוי קימעלהיים וא"כ לא מהני כיון שלא הזכיר שם הקודש וע"ז כתב שבזה יש להצטרף דברי ר' יהושע שפיללער שאמר שלא היה בהצאג רק אותו ר' מניס קימעלהיים מדראהביטש והנה זה הוה כמזכיר שמו ושם עירו וכינוי המשפחה הוה כשם אביו. אמנם מ"ש דהוה חצי דבר וכתב דבעגונה מועיל ח"ד והביא שכ"כ בישועות יעקב הנה אמת נכון הדבר. אבל לכאורה יש לעיין עפ"י מה ששמעתי בשם הגאון בעל המחבר פני משה על אהע"ז שאמר הטעם דח"ד לא מועיל דהוה דיבור בעלמא כיון שלא נגמר על ידו חשוב רק דיבור בעלמא ודפח"ח. ולפ"ז בעגונה דכבר הבאתי דברי הט"ז דלטעם דדייקא ודאי הוה דיבור בעלמא ומהראוי דלא יועיל חצי דבר. אמנם לפמ"ש למעלה לא שייך זאת כאן דאטו ר' שמעון ידע דלא יגמר על ידו ואטו דינא גמירי וגם גוף דבריו לא ידעתי מה יענה במ"ש הרי"ף דכל דראה כל מה שהיה יכול לראות לא חשוב חצי דבר וא"כ מה מועיל זאת הא מכל מקום לא הוה רק דיבור בעלמא וע"כ הדבר נכון דגם חצי דבר מועיל בעגונה והטעם דכאן א"צ לתורת עדות ונאמן אף עבד ואשה ומועיל גם חצי דבר וז"ב מ"ש בספק אשתהי יפה כתב וע"כ גם אני מסכים להתיר והנה ענין בדדמי לפענ"ד הסברא דאם נימא דע"א נאמן משום דעביד לגלויי לא משקרי אינשי שירא פן יתגלה שקרו ולפ"ז באומר בדדמי אינו מתירא שיתגלה שקרו שהרי נדמה לו שודאי כן וא"כ שוב אין ע"א נאמן אבל מדברי התוס' ביבמות דף קט"ו ד"ה טעמא דע"א לא נראה כן שהרי לטעם דעבידא לגלויי ל"ש בדדמי ודו"ק: