שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:רצז
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:297
Open in the reader →1שלום וכ"ט אל הרבני המופלג החריף מוה' אהרן הכהן נ"י:
2מכתבו הגיעני תמול בש"ק. והנה מה שתמה על קושית השואל בחיבורי שואל ומשיב ח"א סימן קס"ד בזה הרגישו התוס' בגיטין דף ל"ז ד"ה שאני משכון ומ"ש לחלק מבואר בדברי התוס' שם דלא כמ"ש וגם גוף הסברא לחלק דבנכרי עדיף מישראל הוא תימה דהרי מה דבע"ח קונה משכון נלמד ממ"ש ולך תהיה צדקה וא"כ גם בנכרי ע"כ דיליף מזה וא"כ ממילא יש חילוק בין בשעת הלואתו לשלא בשעת הלואתו גם בנכרי זה תורף דבריו. הנה מאד תמהני דכי חשידנא שיהי' בהעלם עין ממני דברי התוס' ומה גם דהרי השואל כתב דבשעת הלואתו הוה קנין כל דהו וזה יוצא מתוך דברי התוס' אלו. אך באמת השואל יפה הקשה דבאמת גוף סברת התוס' צריכים ביאור דלמה יועיל בשעת הלואתו ובקרא לא כתיב בשעת הלואתו רק שלא בשעת הלואתו ועיין ש"ך חו"מ ר"ס ע"ב מ"ש בשם הקדמונים דכלם פקפקו בזה. וע"ז הקשה השואל דאף דנימא בשעת הלוואתו הו"ל קנין כל דהו אכתי איך יופקע איסור בל יראה ע"י קנין כל דהו והיא קושיא גדולה. וע"ז כתבתי דבנכרי אם הי' קונה ע"כ לאו מקרא דולך תהיה צדקה דהא בנכרי לא שייך זה וע"כ דמצד הסברא כיון דיש לו שעבוד ע"כ קני וא"כ שוב היה קונה אף בשעת הלואה וע"כ דלא קנה מטעם דהשעבוד אינו קנין ובקרא אינו מבואר רק בישראל. ובזה מדוקדק היטב דברי התוס' במ"ש ועכו"ם שהלוה לישראל לא הוה קני עכו"ם מישראל לא מחייב ישראל דאלים שיעבודיה דלא חשוב מצוי ביד ישראל דדרשינן לא ימצא מי שמצוי בידו למעוטי ייחד לו בית ועיין מהרש"א שנדחק דמה ענין ייחד לו בית זה לגבי חמצו של עכו"ם ביד ישראל וכאן הוא להיפך. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר סברת התוס' דקשיא להו במה נפקע האיסור ע"י קנין כל דהו וע"ז כתבו דאם היה הנכרי קונה היה ע"כ משום דאלים שעבודו ולא מקרא דהקרא מיירי בישראל דכתיב ולך תהיה צדקה וע"כ מצד השיעבוד והיינו משום דאינו מצוי בידו וכמו בייחד לו בית דאף דקיבל אחריות מ"מ אינו מצוי בידו וע"כ דלא קנה עכו"ם מישראל כלל דהקרא בישראל הוא דכתיב וכמ"ש. שוב ראיתי במהרש"ל בחידושיו שכתב על התוס' דמ"מ משום טעמא לחוד דאינו מצוי אינו פוטרו מבל יראה מאחר שהוא שלו ממש אי לא דאפקעה עכו"ם בשעבודו מי הוה קני. הנה הרגיש בקושית השואל וכפי הנראה הבין כמ"ש בכוונת תירוצם ודו"ק וע"כ יעיין היטב בדבריי הנאמרים בקיצור וישים עין ולב ולא יקשה עוד. ומ"ש לתמוה בהא דאמרו בפסחים דף למ"ד למאן דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי למה לי לא ימצא. ולזה הקשה לפי דברי התוס' אצטריך לא ימצא לענין בע"ח קונה משכון הנה לדבריו יקשה הא אצטריך לא ימצא לייחד לו בית שמבואר בש"ס שם מקרא דלא ימצא. אבל לא הבין הפשט דקושית הש"ס אינו על הקרא דלא ימצא רק על הברייתא דאמר ת"ל לא ימצא דלמה לי' להברייתא הקרא הא גורם לממון כממון דמי ועובר וז"ב ופשוט. ומה שהקשה על התוס' דמדמה עכו"ם שהלוה לישראל לייחד לו בית והרי הטו"ז סימן ר"מ ס"ק ד' בישובו לדברי רבינו יונה יש מקום בראש לחלק. הנה אין התוס' משועבד לסברת רבינו יונה לפי דברת הט"ז ודו"ק: