שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:ל

1שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי מופלא ומופלג נטע נעמן מ' נטע יעקב דום נ"י:

2מכתבו הגיעני בעש"ק העבר סמוך לליל התקדש שבת והנה אם כי אינני בקו הבריאה בכ"ז אמצתי עצמי להשיב בקצרה למען כבודו ולמען למודו והנה בשאלתו בחרש אחרי שאינו שומע ואינו מדבר ואינו חייב במצות אם שייך בי' דין פדיון הנה לענ"ד הדבר ברור דהב"ד מחוייבים לזכות בשבילו ולו לקיים מצות פדיון שאף שהם פטורים אבל לא שאינן רשאין והרי הן בני מצות כמ"ש מהרי"ל הובא בתב"ש סי' א' א"כ למה לא יזכו אותו ב"ד במצוה זו והנה כבודו הביא דברי הקצה"ח סי' רמ"ג דחרש הרי הוא כנכרי ואין לו זכי' ותמה עליו מדברי התוס' יבמות קי"ג שכתבו שזוכין לו שלא בפניו ולענ"ד ל"ק דניהו דאין לו זכי' שיזכה איהו בזה אבל כל שהקנו לו אשה היא לא רצתה להקנות לו רק בד' מאות זוזי א"כ לא יוכל לקנות המקח עד שיתן ובכה"ג יש לו זכי' שאל"כ יתבטל המקח שוב מצאתי בקצוה"ח סי' רמ"ג ס"ק ו' שכתב לדחות ראית הה"מ מהך דרצה ליזוק בנכסיו וכתב הוא דאינו ראי' והביא הך דאלו בא לשכור שפחה לשמשו והיינו שכר טרחה ומלאכה ע"ש שהאריך בזה עכ"פ לפענ"ד חייב בפדיון:

3והנה לכאורה עלה בדעתי דהך חרש האיך יכול לקדש אשה והא אשה רק מפקרת עצמה כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא והפקר ודאי לא מצי לזכות ונזכרתי שבאבני מלואים סי' מ"ד האריך בזה והעלה דדוקא בקידושי ביאה ובאמת אנן לא קי"ל כן אמנם נראה דהנה במ"ש הר"ן דהאשה אינה רק מפקרת עצמה הקשו האחרונים מהא דאמרו בכתובות ולו תהי' לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר והרי שם מבואר דיכולה להוות עצמה וחלקו דבמקום שיוכל הבעל לקנות אותה היא אינה רק מפקרת עצמה אבל שם באנוסה דהדבר תלוי רק בה אם תרצה להנשא לו או לא ולו אין ברירה בזה עיקר הקנין ע"י האשה ולפ"ז בחרש דודאי אין לו יד לזכות א"כ העיקר תלוי במה שמקנית עצמה לו ולא מטעם הפקר ובעיקר הדין יעשו הפדיון בלא ברכה אבל לפדות חייבין והנני בזה הדו"ש באהבה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל: