שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שמא

1להרב החריף מוה' אשר זאלקא נ"י:

2מכתבו מיום ה' פ' ויצא הגיעני ויאמין לי כי אז הביאה הב"ד כמה מכתבים הנחוצים להלכה ולמעשה וגם בש"ק היה אלי כמה מכתבים ובכ"ז אמרתי לרשום בקצרה והנה מה שהאריך במה שהקשה בירושלמי היאך אכלו מצה הא היה איסור חדש וע"ז חידש עפמ"ש ביד שאול דבערלה לא אמרינן טעם כעיקר וה"ה בחדש והאריך בפלפול גדול ושמחתי בפלפולו אף שלפי האמת דחיתי שם סברא זו לענין ערלה וה"ה לענין חדש. אך מה שהקשה לפמ"ש הרמב"ן בהך דעשה עיסה מחטים ומאורז דיצא ידי מצה שהחטה גורר האורז וע"ז הקשה דא"כ היו יכולים לקיים מצות מצה ע"י שיערבו חטה עם אורז דלגבי מצה יצא ומצד חדש פשיטא דלא אמרינן שגורר. והנה גוף דברי הרמב"ן צריכין ביאור וכבר ישב על מדוכה זו במהרי"ט אלגזי שהאריך לבאר דבריו ואין פנאי לפלפל בדבריו. אמנם גם בפשיטות ל"ק כיון דהחטים גוררין את האורז להיות כמו שהוא חטים כלו כמ"ש המהרי"ט באורך א"כ שוב גם לענין חדש נעשה כאילו כלו חטים חדשים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דל"ק דע"כ לא אמרינן דגורר רק בסתם חטים הכשרים אבל כל שהוא חדש ואסורים היאך שייך דגורר גם האורז להיות כחטה וכבר הורינו הר"ן באלפסי סוף ע"ז דהיתר גורר האיסור ולא האיסור גורר ההיתר ולכך איסור בטל ברוב ולא היתר נהפך להיות איסור וכ"כ הרמב"ן בחידושיו לע"ז שם א"כ ה"ה כאן כל דהוא חדש פשיטא שאינו גורר האורז ולא יצא ידי חובת מצה וזה ברור. ומ"ש דלמה לא נימא ביבמה דבעי כוונת המצוה כמו בכל מצות דבעי כוונה והח"ץ סי' א' כתב דבחליצה צריך כוונה להמצוה א"כ למה בבא על יבמתו בין בשוגג קנה לפענ"ד ל"ק דניהו דבעי כוונה אבל מכל מקום אי עבר ולא כיון או בשוגג שלא כיון ואי אפשר לקיים עוד המצוה שפיר קנה וכאן מצות יבום אינו אלא הביאה ראשונה ואח"כ יכול לגרשה א"כ כל שבא בשוגג וכבר עבר ובא או שהיה שוגג בודאי קנה אותה ושאני שאר המצות דיכול לקיים שנית בכוונה וכאן כבר עבר ועיקר היא הביאה והרי כבר נעשית אשתו. עוד נראה לי כיון דמצות יבום להקים לאחיו שם בישראל וא"כ אינו רק השלמת המצוה וקי"ל בזבחים דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ע"ש בדף מ"א ע"ב וה"ה כאן כיון שאח קידש וקיים בכוונה מה שהאח משלים על דעת ראשונה עושה ואף דלכתחלה צריך כוונה בפ"ע אבל כל שעבר ובא בלי כוונה ומכ"ש בשוגג קנה והשלים על דעת הראשונה ודו"ק:

3ומה שהקשה בתוס' חולין דף ק"מ במ"ש בבהמת עיר הנדחת אם היא כשרה לקרבן מש"ס סנהדרין דף קי"ב כבר קדמו בזה בשו"ת תפארת צבי להגאון מוהר"ץ מהמבורג ז"ל הוא עם הגאון מוה' שמחה וויל ז"ל וכבר כתבתי בזה כמה ענינים וגם מזיקיב בני הרב הגאון החסיד הקשו אותי כזאת והשבתי להם הלא הם בכתובים עמדי וקשה עלי החיפוש. ומ"ש לתמוה בהא דכתבו התוס' בקידושין דף כ"ג ע"ב דנ"מ אי שלוחא דידן נמי הוא ונ"מ אי כהן הקריב שלא מדעת בעלים דאם שלוחי דרחמנא נמי הוא הקרבן כשר ע"ש וע"ז הקשה דהרי כתבו התוס' בגיטין דמודר הנאה שרי לומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום דאינו מצוה בפועל א"כ אכתי מה נ"מ כיון דמקריב שלא מדעת בעלים פשיטא דמותר במודר הנאה ולק"מ דשם עכ"פ גלה דעתו דרוצה שיתרמו אבל כל שמקריב שלא מדעת בעלים אי הוה רק שלוחי דידן ודאי לא מועיל במודר הנאה דהא לא גילה דעת כלל ועיקר מה שמהני במקריב שלא מדעת בעלים הוא לפי דהוא שלוחי דרחמנא נמי וליכא הנאה אבל אי שלוחי דידן אסור להקריב שלא מדעת בעלים ובמודר הנאה היה אסור דמהני ליה אם היה מועיל וז"פ וברור. ומה שהקשה בהא דאמרו טבל מוכן הוא משום דאם עבר ותקנו מתוקן ולמה לי זאת והא בלא"ה לשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן אפילו לספי בידים א"כ למ"ד מופלא הסמוך לאיש הקדישו הקדש ואין לומר דאין שליחות לקטן הא כתבו התוס' בגיטין דף ס"ד דכל היכא דאיתא בדנפשיה מועיל שליחות לקטן. ואין לומר דהוה שבות כמו אמירה לנכרי דזה אינו דהא הוה שבות דשבות ושרי במקום מצוה ולפענ"ד ל"ק מידי ולדבריו למה לא מקשה טפי דלמה הוה מוקצה הא חזו לקטנים דמותר לספות בידים והרי אין מערבין בטבל אף דחזי לקטנים וכבר הקשה הרשב"א ביבמות דף קי"ז שם דמ"ש מיוה"כ דמערבין לגדול ביוה"כ ואולי חזי לקטנים וכתב דטבל היא והוא איסור מצד עצמו כל דלא חזי לגדולים אין מערבין אף דחזי לקטנים וא"כ גם כאן מוקצה הוה דלא חזי רק ע"י שיפריש הקטן וא"כ עכ"פ מוקצה היא לגדולים ואדרבא הוה מוקצה גמור דהקטן דידיה שיאכל הקטן א"צ להפריש ויכול לאכול אף בלי הפרשה לשיטת הרשב"א דמותר לספות בידים ולמה יפרוש ולהגדול אסור דמכל מקום הוה מוקצה לדידיה ולא היה שבות דשבות במקום מצוה דמה מצוה איכא דהא להקטן מותר אף בלי הפרשה ולהתירו לגדולים הא לגדול לא חזי דהרי הקצה אותו דהרי לא הפרישו קודם שבת ולא היה דעתו שיפריש הקטן דלמה יפריש הא לקטן לא צריך הפרשה בלל ושיעשה הקטן רק בשביל גדול זה ודאי לא הותר וז"ב ודו"ק: