שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:תט

1אי מתנה אסור בשבת ויו"ט:

2הנה הב"י הביא באו"ח סי' תקכ"ז אהא דאמרו מי שלא עירב מקנה קמחו לאחרים דהוא משום דהוא לדבר מצוה מותר וכתב הב"י דנראה מדבריו דאף במשיכה לבד בלי ק"ס ג"כ אסור ביו"ט אלא א"כ הוא לדבר מצוה ע"ש ועבב"י סי' ש"ו שכתב דמהריטב"א וש"פ נראה דאף במשיכה לבד ג"כ אסור להקנות ע"ש ובבית מאיר סי' מ"ה האריך דבמשיכה לבד לא אסור רק בק"ס ע"ש שהאריך. והנה לכאורה אמרתי במ"ש המג"א סי' י"ג דמתנה ע"מ להחזיר שרי בשבת דטעם הדבר הוא דהרי מקח וממכר אינו אסור רק משום גזירה שמא יכתוב והרי קי"ל בסי' ש"ז דשאלה דאינו לזמן מרובה לא שייך זאת הגזירה וא"כ מתנה על מנת להחזיר דהוא לזמן מועט לא שייך הגזירה. איברא דלפ"ז אדרבא מתנה מוחלטת דודאי לא הדרא מה שייך הגזירה בשלמא בממכר שקנה איזה דבר שייך שיכתוב שזה מכר ולקח בעדו זאת או מעות וכדומה אבל מתנה שנתן בהחלט מה גזירה שייך בזה. אמנם באמת בביצה דף ל"ז מבואר דמו"מ דאסור הוא משום ממצוא חפצך ועיין ע"ז דף ט"ו ברש"י ולפ"ז עכ"פ ממצוא חפצך שייך בזה דהרי המקבל קיבל ומצא חפצו ואסור ולפ"ז ניחא מה דלדבר מצוה מותר משום דחפציך הוא דאסור הא חפצי שמים מותר. אמנם נראה דעכ"פ יותר טוב שיהיה מתנה על מנת להחזיר דלענין חפצי שמים סגי בזה ומכל מקום אינו מקח גמור וז"ב. ובזה אמרתי בהא דאמרו בסוכה דף מ"א בהך דר"ג דלקח אתרוג ויצא בו ונתנו לר"י ור"י לראב"ע ודייק הש"ס כדרבא דהוה מתנה על מנת להחזיר והקשו דלמא היה מתנה גמורה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי נתן ביו"ט וניהו דלדבר מצוה שרי אבל כל שיוצא במתנה על מנת להחזיר שוב אסור מתנה גמורה וז"ש כדרבא והיינו דלכך לא נתן במתנה גמורה ולכך החזירו לר"ג משום דלדבר מצוה שרי והיה במתנה על מנת להחזיר. ובזה נפתחו שערי בינה במ"ש הגה"מ בשם הסמ"ג דיש לתת אתרוג ולהתנות במשפטי תנאים ותמה הגה"מ דאדרבא אם לא יתנה במפשטי התנאים טוב יותר דיהיה תנאי בטל ומעשה קיים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מתנה אסור ובע"מ להחזיר לא שייך משום גזירה שמא יכתוב דאינו לזמן מרובה ולפ"ז זהו כשהתנה במשפטי תנאים דאז כפייתו אמורה ולא צריך למכתב אבל כשלא יתנה דבאמת חייב משום שכר פעולה כמ"ש הקצה"ח סי' רמ"א באורך וא"כ שוב יבא לכתוב דבאמת אין כפייתו אמורה ומכל מקום חייב מצד שכר פעולה ושוב שייך שמא יכתוב ודו"ק היטב:

3ובחידושי אמרתי בזה דבר נחמד דהנה הרא"ש פרק לולב הגזול תמה דמ"ש מעמ"ל משאול דפסול וכתב בשם רבינו ישעיה דשאול חייב באונסין משא"כ מתנה ע"מ להחזיר דפטור וצריך ביאור דנהי דלא נתחייב באונסין דהרי נתן לו במתנה ולא בתורת שאילה אבל אכתי קשה הא לא קיים תנאו וצריך לקיים תנאו אמנם זה אינו דכל שנאנס אנוס הוא בתנאי ואונס רחמנא פטריה אך עדן צריך ביאור לפמ"ש הש"ך בסימן כ"א דניהו דאונס פטור מטעם דהוה כלא עבר הא מ"מ לא קיים תנאו ואונסא כמאן דלא קיים והרי כאן לא קיים תנאו. אך אחר העיון ז"א דהרי בת"כ הרי כפייתו אמורה וא"צ לקיים התנאי רק דצריך שלא יעבור על תנאי דאל"כ המעשה בטל וכל שהוא אנוס הרי לא עבר ופטור ולקיים א"צ. ולפ"ז כל שלא כפל לתנאי הרי צריך לקיים תנאו מתורת שכירות וא"כ כל שצריך לקיים תנאו ואונס כמאן דלא קיים וחייב באונסין משום שלא קיים ולכך צריך שיכפול תנאו וז"ב כשמש. וזה אמרתי בשנת תרכ"ג גימל נצבים כ"ד אלול. ובזה יש ליישב מה שהקשו הט"ז והמג"א סי' י"ד וסי' תרנ"ח לפמ"ש הרא"ש בקידושין סי' כ' לענין קידושין דאף ששאל ליה טלית אמרינן דדעתו היה אם לא יועיל לשון שאלה יהיה בתורת מתנה ועכ"פ בתורת מעמ"ל ולמה לא נימא גם בלולב כן ע"ש שנדחקו ועיין קרבן נתנאל בסוכה פ"ג ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דנתן בתורת שאלה ניהו דהיה דעתו שיועיל בתורת מתנה ע"מ להחזיר אבל עכ"פ לא כפל לתנאו ושוב הו"ל כשאול ולא יצא דהרי חייב באונסין:

4והנה הרא"ש כתב בסוכה דמתנה ע"מ להחזיר חייב באונסין דה"ל כנפקד ושלח ידו בפקדון ואף דירד ברשות מכל מקום כל שלא קיים תנאו ועשה עצמו כגזלן למפרע וביטל הרשות ע"ש ולא זכיתי להבין דדוקא אם ביטל הרשות במזיד אבל כאן נאנס ואונסא הו"ל כמאן דלא עבר וצ"ע. ודרך אגב אומר במה שראיתי בק"נ שם שהקשה להב"ח דכל דאפשר להחזיר דמים כשנאבד שוב לא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד א"כ מאי פריך אביי לר"ח בגיטין וכוונתו לדף ע"ה ע"א ע"ש. ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו בדף י' יכילנא למפסל כל גיטא ומסיק דמה נתינה נתינה דגט ולפ"ז שפיר מקשה לר"ח דאם מתנה לכשתחזיר שוב אינו נותן לה דבר כלל דכל שהוא בעין צריכה להחזיר ודו"ק היטב כי קצרתי ובגוף קושית רבינו ישעיה ז"ל נראה לפענ"ד דההבדל הוא דבשאול יכול המשאיל להקדיש במשך ימי שאלתו שאחר זמן השאלה יהיה הקדש וחל ההקדש בתוך ימי שאלה כמ"ש הקצות החשן סי' רי"ב ועיין ביד שאול סי' רכ"ג אבל במתנה ע"מ להחזיר כל משך המתנה הוא של המקבל ואין לו כח להקדיש אז שהנותן נותן לו במתנה ע"מ להחזיר ותדע דהרי התוס' הקשו בדף מ"ב בסוכה איך מועיל מתנה עמ"ל הא אין המקבל יכול להקדישה שצריך להחזיר וכתבו דעל אותו זמן יכול להקדיש וא"כ מועיל עכ"פ שאין הנותן יכול להקדיש במשך זמן המתנה וז"ב אך נראה דזה בתנאי כפול דאז א"י לכפותו רק שהמתנה בטלה למפרע שוב אין הנותן יכול להקדיש אבל בתנאי שאינו כפול דכפייתו אמורה אז אמרינן כיון דע"כ חוזרת לו שוב יכול להקדיש ובחזקת בעלים הראשונים עומדת כמ"ש התוס' בסוף פרק השואל דכל דלחזרה קיימא שוב הוה בחזקת בעלים הראשונים וממילא הוה כשאול וגם שוב א"י המקבל להקדיש ואף אם נימא דיכול להקדיש עכ"פ גם הנותן יכול להקדיש ושוב הוה כשאול ודו"ק היטב ומיושב דברי הגה"מ הנ"ל: