שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:מח
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:48
Open in the reader →1שלום וברכה וכ"ט וכוח"ט להרב המופלג וכו' מוה' יהודה נון עטור נ"י:
2ראיתי אשר כוננו ידם להפך בזכותי' דיוסף נגד מ' חנוך. והנה קראתי כל הקונטרס וראיתי כל דבריהם. והנה לא אומר שאלת חכם חצי תשובה רק כלו תשובה וחנוך עם כל נכלותיו וערמומיתיו לא יחרוך רמיה צידו. אך למען הראות כי ראיתי דבריהם אמרתי להעלות בקצרה. והנה מה שפלפלו לענין פשרה ומחילה אי דינה כמכר. הנה גם אם הוא פשרה הוה פשרה בטעות ויוכל לחזור כמבואר בבה"ג הובא בש"ך חו"מ סימן כ"ה ס"ק מ"ח וגם בגוף הדין אי פשרה הוי כמכר או כמתנה הנה מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן ס"ב וסימן רכ"ז דיש קצת סתירה מזה לזה אי פשרה הוה כמכר או כמתנה יעו"ש ועיין שו"ת מוהרי"ק סימן קי"א ודו"ק היטב ועיין שו"ת מוהרי"ט חלק חו"מ סימן צ"ח ועיין שו"ת אבקת רוכל סימן קי"ב ומכ"ש כאן שלא היה עפ"י טעות רק עפ"י אונס גדול וכל קנין בטעות חוזר כמבואר סימן כ"ה סעיף ה' ואף דמבואר בסימן כ"ז דכל היכא דידע דמחיל אף מחילה בטעות הוי מחילה כבר כתב בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן ב' שלא נאמר זה אלא כשטעה מעצמו אבל הטעהו הדיין לא הוי מחילה ע"ש ועיין תוס' סנהדרין דף וא"ו ד"ה פשרה במ"ש דכל שעושה עפ"י עצת הדיינים שהוא עושה צריך קנין. וכפי הנראה כוונו לזה ואף ששם מבואר דכל שקנו מידו מועיל היינו דוקא שם שהדיינים לא נתכוונו להטעות אותו שחשבו שכפי הדין כן הוא אבל כל שהטעהו הדיין בכוונה בודאי לא מועיל וכאן אנסוהו עפ"י הרבה אונסין בודאי יוכל לבטל הפשרה ועי' שו"ת מוהרי"ט ח"א סימן ק"ב וכאן ניכר האונס בבירור שאימת המושל היה עליהם. אמנם כשאני לעצמי אני רואה שאין כאן מקום לדמות לא לפשרה ולא למחילה שפשרה ומחילה שייך היכא שיש להם תביעות זה על זה אמרינן כל שנתרצו בפשרה פשרתם מועיל אבל כאן הרי חצרון ואהליאב המה היורשים שזכה להם דודם וחנוך לא רצה שמעון דודו שירש בנחלתו כי אם שחצרון יתן לו כ"ה אלפים פראנקס א"כ מה לחנוך עמהם חנוך בא עליהם בעקיפין במסירות וזה לא דומה לא לפשרה ולא למחילה ורק תלוהו ויהיב דלא מהני אף אם לא מסר מודעא ועיין תוס' ב"ב ועכ"פ כל דמכירין באונסו בודאי אינו מועיל ובפרט שמסר מודעא. ובלא"ה נראה לפענ"ד דכיון שחנוך אמר שרוצה שיהיו יורשים חלק בחלק א"כ לא רצה במתנה ורק עפ"י ירושה והרי דודו לא רצה שירשו יותר ממה שקצב לו ומי עשאו ליורש על המותר וממנ"פ בתורת מתנה לא מהני ובתורת ירושה לא הורישו. ומה גם שאליאב לא רצה בשום אופן להסכים לזה והיאך יוכל חצרון להקנות חלק אליאב וממילא בטל כל הענין והשטר וגם חלקו כבר נתן לבית רמון ומה לו ולהם אין לו שום עסק עוד עמהם וע"ז בודאי לא הסכים דעת דודו שמעון מכל הלין טעמא נראה לפענ"ד דאין שום זכיה לחנוך בירושת דודו יותר מכפי מה שצוה וכל מה שעשה בזה לא תעשנה ידיו תושיה וחילול ש"ש אוי לו לנפשו ותהי עוונותיו על עצמותיו וכל ישראל נקיים וטעמם ונמוקם ג"כ ישרים המה למוצאי דעת: