שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:נד

1שלום וכ"ט אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' נתן הלוי נ"י האבד"ק קוליקוב:

2מכתבו נמסר לי תמול אף כי הטרדות רבו הגם אמרתי להמביא מכתבו שצריכה לבא לכאן לדרוש ברופאים בכל זאת אמרתי להשיב בקצרה בדבר שאלתו באשה אחת שילדה ותקש בלדתה ואחר איזה ימים הרגישה כאב בצדדים ועכ"ז מנתה ז' נקיים כראוי וטבלה ושמשה ובשעת תשמיש הרגישה כאב ומצאה דם ומני אז בכל עת בודקת ונמצא דם במקום ההוא שכואב לה והיא בצדדים ובלי שום הרגשה וכבר הגיע עתה הטבעי לראות וראתה בהרגשה כדרך הנשים וא"א לה למנות ז' נקיים לאשר בכל עת תכניס העד להפסיק בטהרה ומצאה דם בבדיקתה מפני נגיעת הצדדים בהעד הבדיקה והרופא דשם אמר שהוכו הצדדים מחמת הלידה ומזה בא דם והאשה חוששת לנפשה פן תקרה לה ג' פעמים בשעת תשמיש וגם נפשה בשאלתה איך תוכל להפסיק בטהרה אחרי ראתה דם הטבעי אשר מן הנמנע כי בכל עת תרצה לבדוק בחורין ובסדקין כמשפט הפסק טהרה ובדיקת יום הראשון לשבוע לכל הפחות בהכרח פוגעת בעד במקום שכואב לה ותהי' מלוכלכת בדמים זה תורף השאלה. וע"ז כתב מעלתו דאם נחליט מאמר הרופא שהוכו הצדדים הוי כיודעת בוודאי שיש לה מכה דעדיף מכאב בעלמא דמה שמצאת תמיד דווקא במקום שכואב לה הוי כיודעת שמכתה הוציאה דם כמו שכתב ברמ"א בש"ע סעיף ז' א"כ אפשר להתירה אף בלא ז' נקיים אם אין בין ראיה לראיה ממש שתראה כדרך הנשים ובוודאי לא תהי' חשובה כרואה מחמת תשמיש אף לפי מה שהחמיר הנוב"י סי' מ"ו בפירוש מהרא"י ז"ל ואף שזו אינה ווסת קבוע לפי דעת הש"ך בנקודת הכסף שם ומכש"כ ביולדות דאף במת הולד חשיבה מינקת כל כ"ד חודש כמבואר בסימן קפ"ט א"כ חשיבה כמסולקת דמים ועדיפא מאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסת כעין שכתב בשבות יעקב ח"א סי' ס"ח לענין זקינה והנה בזה יפה כתב לפי מאמר הרופא אבל לא אסמוך בזה עד שתבא לכאן ותשאל להרופאים המומחים דבר:

3אמנם מה ששאל מעלתו איך תהי' הפסק טהרה דהרי הצריכה להפסיק בטהרה אם תראה ממש כדרך הנשים ולא ידע למצוא עצות בנפשו ושאל חוות דעתי והנה מראש צורים יראה הרשב"א בתה"א בדיני כתמים כתב כיון דאשה זו יש לה מכה אפילו ראתה דם בשעת תשמיש דאפילו בשעת ווסתה טהורה משום כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא ותהי' אסורה לעולם לכך מקילין. והדבר תמוה דלא שייך שא"כ אתה אוסרה לעולם שהרי לא באנו לאוסרה רק בשעת ווסת ובין וסת לוסת תהא טהורה וכן הוא באמת שיטת התוס' והמרדכי ובשעת ווסתה טמאה מטעם זה דאל"כ תהא טהורה לעולם ואחר שעת וסתה טהורה דאל"כ תהי' טמאה לעולם וראיתי באבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' כ"ג שעמד בזה וכתב כיון דבעי הפסק טהרה וכ"ז שלא תפסוק בטהרה היא בחזקת טומאה א"כ ממילא אתה אוסרתה לעולם לכך הקילו בזה והתוס' והמרדכי ס"ל דההפסק טהרה הוא במה שתתן את לבה שדם זה לא הרגישה מן המקור ומהראוי להקל בזה כיון דבאמת נוכל לתלות בדם מכתה רק שאל"כ תהא טהורה לעולם לכך די לנו במה שנאסור אותה בשעת וסתה וההפסק טהרה הוא במה שתרגיש דם זה לא הרגישה בפתיחת המקור ע"ש שהאריך להשיג על החוות דעת שכתב דביש לה מכה דטמאה בשעת וסתה צריכה הפסק טהרה וע"ז חולק דזה מיקרי הפסק טהרה ודבריו נכונים. והנני מוסיף דכל דיש לתלות בדם המכה לא צריך להפסיק טהרה דזה הדם אינו נטמא כלל ובשעת ווסתה יש לומר שהוא דם טומאה משום דאל"כ תהא טהורה לעולם אבל לאח"כ תלינין שהוא דם המכה ולא צריכה הפסק טהרה ואין לומר כיון דהוא בחזקת טומאה איך מוציאין אותה מחזקת טומאתה דז"א זו לא מיקרי חזקת טומאה כמ"ש התוס' והר"ן ריש גיטין דאינה בחזקת שתראה דם לאחר זמן ווסתה כמ"ש באבני מלואים שם מיהו יש לעיין דהרי רוב דמים הם באין מן המקור כמ"ש הרמב"ם א"כ איך אפשר להוציא מן הרוב:

4אמנם נראה דזה דווקא באשה בריאה בגופה ואין לה שום מכה תולין הדמים מן המקור אחר הרוב דאל"כ מאין בא לה הדם אבל כל שיש לה מכה אמרינן כיון דזו יוצאת מן הרוב דרוב נשים בריאות שוב איתרע לה רובא דרוב דם בא מן המקור שהרי רוב נשים אין להם מכה וכעין דאמרו בכתובות דף ט"ז רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו אין לה קול איתרע רובא וכן כתב התב"ש לענין מים בראש דכיון דרוב בהמות אין להם מים בראש וזו יש לה איתרע לה רובא דרוב כשרות וה"ה כאן. ובזה נלפע"ד במה שכתב התוס' והמרדכי דבשעת ווסתה טמאה ולאחר שעת ווסתה טהורה ולכאורה נראה דהוי כעין פשרה אבל מי כהחכם יודע פשר דבר והטעם בזה דהרשב"א באמת מטהרה לגמרי ולפמ"ש א"ש דבאמת יש רוב שהדם בא מן המקור רק שאיתרע לה הרוב משום שיש לה מכה ולפ"ז הא דרוב דם בא מן המקור הוא מחמת דם נדה שדרך האשה לראות דם מן המקור ולפ"ז לא תמיד רואות דם רק בזמן ווסתה ומעתה אם יוכל לקיים הרוב בוודאי מקיימה א"כ בזמן ווסתה לא נגרע מהרוב דנהי דיש לה מכה אבל מ"מ זמן נדותה שהקב"ה עשה בטבע שתראה דם א"כ מהאיך תיתי לתלות במכה דלא איתרע לה הרובא כלל בזה אבל לאחר זמן וסת שוב אין דרך אשה בריאה לראות דם א"כ ממילא איתרע לה רובא ותלינין במכה וזה ברור כשמש ובזה יש לדחות כל ראיות החוות דעת בסי' קצ"ו דמה שהאריך שצריך ספירת נקים מנדה דף ס"ט ובדף מ"ב אין ראיה דבאמת דבסתם אשה שאין לה מכה פשיטא דאמרינן שרוב דמים באים מן המקור ובהרגשה ושפיר צריכה ספירת נקיים ע"י בדיקה אבל כל שיש לה מכה ויצאה מן הרוב שוב אין צריכה הפסק טהרה כלל ותולין מן המכה בא ומעתה די בהפסק טהרה שכתב האבני מלואים ובפרט בנידון דידן שאשה זו בחזקת מסולקת דמים ואין כאן לא רוב ולא חזקה בוודאי תלינן במכה ודי לה בהפסק טהרה שתרגיש שלא בא מן המקור ובזה וודאי שייך דברי הרשב"א דא"כ תטמאנה לעולם שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' קע"ד שגם הוא הסכים להאבני מלואים ודוחה ראיות החוות דעת עיין שם מ"ש בזה ומה שכתבתי בזה יותר נכון וכ"כ שאין אני מחליט מאמר הרופא עד שתבא לכאן ותשמע מה בפי הרופאים ואם גם הרופאים דפה ישפטו שהוא בא מן הצדדים ומכה יש לה שהוכתה מן הצדדים תהי' האשה זו מותרת לבעלה דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה: