שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:ע
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:70
Open in the reader →1הנה בדבר השאלה רבו ההיתירים כמ"ש מעלתו לגבב הרבה דעות הפוסקים בענין זה וכמעט לא השאיר עוללות. ומה שיש לי להוסיף מה שהאריך מעלתו דמקרי מסל"ת. הנה לכאורה רציתי להוסיף דענין החשש בכל שאינו מסל"ת הוא דוקא כשמדבר מאיש פלוני דאז שייך לומר דנתכוין להתיר אבל בלא ידע שזה האיש כלל א"כ בודאי לא נתכוין להתיר ובכה"ג ל"צ מסל"ת כלל. אמנם מהש"ס ופוסקים לא משמע כן אבל מכל מקום יש לסמוך על הריב"ש וכמ"ש מעלתו. והנה מ"ש מעלתו דמרש"י ביבמות דף קכ"ב מבואר דלא חיישינן לשאלה שהרי רש"י כתב לכשתהא הפונדקית נאמנות כלומר באותן ענין שהאמינו פונדקית הוה נמי שאר אשה נאמנת שהרי פונדקית הוציאה להן ועל הסימנים סמכו ומדלא חש על השאלה אלמא דלא חיישינן לשאלה. והנה מזה אין ראיה דשם היה ס"ת וס"ת ודאי הוה מכלים דל"ח לשאלה וכ"ש מציצית דכתבו דל"ח לשאלה מכ"ש ס"ת. איברא דלפ"ז יקשה למה הוצרכו בש"ס לומר דמסל"ת היתה ולא סמכו על הסימנים דס"ת דודאי לא מושלי אינשי. מיהו ז"א דדוקא אם מצאו אדם נהרג ולא ידענו מנו אז ל"ח לשאלה אבל כאן דלא ידענו אם זה מת כלל ואולי הלך מכאן והרי זה ידעו דהי' לו מקל ותרמיל רק דחשו שמא הלך לו מה מועיל הסימנים דניהו דל"ח לשאלה אבל אכתי ניחוש שמא הלך לו והניח בידה הס"ת ומקל ותרמיל בפקדון עד שיבא. הן אמת דלפ"ז דברי רש"י תמוהים דא"כ היאך כתב רש"י דעל הסימנים סמכו והא לא הוה סימנים כלל ומיהו י"ל דבאמת עיקר הסמיכה היתה על שהסל"ת ורק דבאמת י"ל דיש לחוש שמא ערומי קא מערמא דאחר שהביאו אותו לפונדקי היו יכולים להעליל עליו ולהביאה לערכאות היכן הלך לו ואולי הרגה אותו וע"כ הסל"ת שמת וע"ז הביאו ראיה שמי ביקש מידה שתראה להם המקל והתרמיל והלא טוב יותר היה לומר שהלך לו בכל הכלים וע"כ שאמת אמרה ומסל"ת הוא באמת. ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה פונדקית שהקשו דמה ראיה מפונדקית הא הי' מסל"ת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש לחוש דערומי קא מערמא דנתיראה שמא ישאלוה היכן האיש וע"ז הסל"ת ולכך לא היתה מסל"ת וע"ז הוצרכו להסימן של מקל ותרמיל ובאמת הסימנים אלו אין ראיה שזה מת דלמא חלף והלך לו והניח הכלים האלה בידה בפקדון עד שיבא אבל זה לראיה דהיא מסל"ת ממש ובאמת שאינם סימנים ממש ודו"ק. עוד יש לצרף דכיון דאשתו נסעה לטאלטשי על ר"ה והוא גם הוא רצה לבא על ר"ה בלי ספק שלא הלך לו דאין דרך שיסע למרחוק סמוך לר"ה ולא יבא למקום שרצה שיתפלל שם בר"ה ויוה"כ. וכיוצא בזה מצאתי בשו"ת מהרי"ו סימן ע"ט שכתב כיון שנמצא שני ימים אחר יוה"כ אין דרך איש אחר לבא שמה שיהיה בלא מנין באותן הימים יעו"ש ומכ"ש בנ"ד שבודאי זה האיש רצה להיות על ר"ה בטאלטשי במקום ששלח את אשתו ובלי ספק לא הלך לו למרחוק. עוד נראה לי דכיון דמדאורייתא בודאי אזיל ליה חזקת חיים וחזקת א"א שהרי מה דמצריכין ס"מ ביותר למ"ד סימנים דרבנן הוא רק חשש דרבנן כמ"ש הנוב"י סימן כ"ט וסימן ל"ב וכ"ה בקונטרס מהרח"ש על עגונה דאתתא דף ל"ז ע"ג וכמ"ש מעלתו בשמו. ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהנה בתשובה אחת כתבתי דיש ליישב קושית הט"ז ביו"ד סימן שצ"ו בהא דבספק תוך ג"י מחמרינן ולמה לא נימא אוקמא אחזקת חי ובתוך ג"י מת. וכתבתי די"ל דל"ש בנהרג חזקת חי דדוקא במת בטבע של ב"א יש לומר דמוקמינן אחזקת חי שהי' לי וע"פ הטבע לא ימות אבל בנהרג פשיטא דפסיק רישא ולא ימות וא"כ באמת לא אתרע חזקת חי מצד עצמו רק שהרגוהו וכל שהרגוהו שוב ל"ש לומר חזקת חי והארכתי בזה. אמנם אמרתי דיש להעמיד על חזקת הגוף שלא אירע לו דבר שיתרע חזקת הגוף. והנה הב"ש תירץ דזה האיש יש לו חזקת חיותו שידענו דהי' לו חזקת חי משא"כ בזה האחר אף שבודאי חי היה מכל מקום הרבה מתים יש בעולם ויותר יש לתלות דזה שנודע חזקת חיותו שבודאי לא מת ע"ש ודלא כהנוב"י שנדחק בזה. ואני אומר דמכל מקום בנהרג לא שייך זאת דע"פ רוב בני אדם מתים על מטתם ולא נהרגו והו"ל מיתה דלא כאורחיה. אך לפענ"ד יש לומר כיון דבאשה יש שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א א"כ לזה שנודע לנו חזקת חיותו יש חזקת חיים וחזקת א"א ולאחר לא נודע חזקת א"א דאולי בחור היה או אשתו מתה וכדומה א"כ יש להעמיד זה על חזקת חיים וחזקת א"א. ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל שיש סימן בכלים ויצאת מחזקת א"א מד"ת וגם מחזקת חיים יותר טוב יש לתלות בזה האיש שבודאי יצא מחזקת חי עכ"פ מד"ת ובחזקת חי של אחר אף שלא נודע לנו שמת עכ"פ היה לו חזקת חי וגם בגהרג לא שייך חזקת חי וכמ"ש רק חזקת הגוף והרי חזקת הגוף אתרע בודאי שהרי יש סימן בכליו וע"כ יש לומר שזה בודאי מת ודו"ק היטב: