עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשואל ומשיב מהדורא תליתאה

שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:פה

שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:85

Open in the reader →

1שוכ"ט לכבוד תלמידי היקר הרב המופלג החריף ושנון מוה' אלימלך קויף סג"ל נ"י:

2מכתבך נמסר לי לעת ערב והנה ע"ד שאלתך בנדון חותנך הרב המאה"ג החסיד אבד"ק קאנטשיגא נ"י שעשו הב"ד הפשר וחותנך הרב ערער על הפשר אמנם הדיינים עושי הפשר כתבו בפשר שמטילין חרם ששום ב"ד לא ידונו בזה אחר הפשר. ועתה אין רוצה רב אחר לדון בזה. יפה כתבת כי אחר שמערער בעל הפשר שמסר מודעא ושאנוס היה א"כ אין כח בחרם שהחרימו שאם היה הפשר על נכון אז היו יכולין להטיל חרם מאחר שקבלו הב"ד הפשר אין לשום ב"ד לבטלו אבל אם הוא טוען שהפשר היה באונס ומסר מודעא ממילא כשהפשר בטל הדר לדינא ויכולין ב"ד לדון והדברי' פשוטי' דאל"כ נתבטל כל מסירת מודעא שהב"ד יטילו חרם שלא ידונו בזה וכמה קולמוסין נשברו בדיני ביטול מודעא איך מועיל למסור מודעא והלא יכולין להחרים שלא לדון וע"כ אם הדין בטל אין בחרם כלום והוה כחרמו של ים וז"פ וברור והאריכות בזה אך למותר ומ"ש לפ"מ דאמרו בסנהדרין דף כ"ח דלכך עדים הקרובי' זה לזה פסולי' להעיד משום דא"כ נהרג בעדות קרובו והירושלמי מחזיק טעם זה לעיקר ועל זה הקשית איך אמרו במכות דף וא"ו מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ואמרו שם דאם נתכוונו להעיד אף שלא העידו פסולים לשיטת הרמב"ם ולשיטת התוס' והרא"ש בעינן שיתכוונו בשעת ראיה להעיד וגם יעידו ומה בכך ל"מ לשיטת הרמב"ם כל שלא העידו לא שייך טעם הזמה ולמה נפסלו וגם לשיטת התוס' ע"כ מיירי באופן שהעידו זא"ז כמ"ש התוס' ד"ה אמר א"כ לא יהיה נהרג בעדות אחיו הא די בעדות אחרי' ומאד התאמצת בזה ולכאורה יפה הקשית. אבל באמת לא קשה מידי דבנמצא אחד מהם קרוב או פסול כל העדות בטל מגזירת הכתוב דכתיב עדים ולשיטת הרמב"ם אף בראיה לבד כל שנתכוונו להעיד פסולי' כולם מגזה"כ ולפ"ז אם אותן הקרובי' באין להעיד בודאי פסולין שהרי נמצא אחד מהם נהרג בעדות אחיו וכיון שהם פסולי' מחמת קורבה שוב הוי כנמצא אחד מהם פסול שכל העדות בעל דמה לי שנמצא אחד מהם פסול מחמת עבירה או מחמת קורבה א"כ בין לשיטת התוס' בין לשיטת הרמב"ם כל שבשעת ראיה היו פסולים להעיד הוה כנמצא אחד מהם פסול ובטל כל העדות דבעינן שבשעת ראיית העדות יהיו כשרים שיוכלו להעיד וז"ב כשמש. ומ"ש שלשון התוס' בד"ה שמואל שכתבו ואפילו אירע לאחר כ"ד ומשמע כ"ש תכ"ד וזה לא יתכן דהא כתבו התוס' ד"ה אמר דבעינן שלא ידעו זה מזה דא"כ בתכ"ד בשיעור קטן כזה א"א שלא ידעו זה מזה לק"מ דאין כוונת התוס' במ"ש אירע אחר כ"ד דכ"ש תכ"ד רק הכוונה שאף שאירע אחר כדי דיבור ומהראוי שלא יצטרפו עדותן אפ"ה בטל עדותן כנלפענ"ד: