שושנת העמקים על שיר השירים ה:יב

1עיניו כיונים כו' לבא אל הביאור נקדים כי הבוגדים עזי המצח ופועלי רע משולים אל האפיקים כד"א אחי בגדו כמו נחל כאפיק כו' וכן הוא אומר ומזיח אפיקים רפה. יראה כי אפיקים אינם כפלגי מים כי הפלגים הם נוחים ואפיקים הם חזקי המרוצה וכן יראה מפסוק כאיל תערוג על אפיקי מים כמאמר רז"ל שהאיל בצמאו הולך אל האפיק ומחוזק המרוצה לא יקרב אליו לשתות פן ישטפנו שטף עובר ותערוג וענין הכתוב שגומרים מאמרם ישראל המשולים לכלה נאה וחשוקתו יתברך הסובלת ייסורין למען אהבתו ולא תחוש כי על כן היחלה להשי' אמריה אל העו"ג האומרים אליה מה דודך מדוד כו' שכל כך תסבלו למענו ותען להם דודי צח כו' ראשו כו' להורות שאינה חוששת על צרת עצמם כי לא תעשה עיקר רק מהעולם הבא כי שם הוא העיקר ועל מה שיקשה עליהם לדבר ולומר הן לו יהי כדברך יספיק זה על אודות גלותך אך מה תאמרי על הטיבו ית' את עוברי רצונו הצרי' אותך וזולתם בוגדי' בגדו ושמנו עשתו יום יום ואין מכלים דעו איפה כי עיני השגחתו יתברך הם כיונים מחוסרי מרה כנודע מרז"ל עיני השגחתו כיונים להטיב על אפיקי מים הוא על הבוגדים כאפיק נחלים שלא יימר שדי למו בעיני השגחתו כי אם כיונים משוללי מררה והם בוגדים משולים לאפיקי מים כמדובר אל יעלה על לבכם שאין עיני הבטתו והשגחתו מלאות חכלילו' דין ורוגז עליהם רק שרוחצות בחלב שרוחץ החכלילות בחלב והוא כי כאשר החלב הוא דם אדום באמת אלא שנהפך עינו לגוון לבן לפי מראה עיני הרואים כן הרחיצה אשר רוחץ החכלילות עיני השגחתו יתברך לא בדבר שעצמותו וגוונו לבן שהוא רחמים עצמיים רק כחלב שמראהו לבן ועצמיותו האמתי אדום כלומר כי כן לבניות השפע הנשפע עליהם טובה ורדומים אינו רק לפי המראה אך עיקרו אדו' כי כל טובה פה לרעתם הוא וש"ת למה יאחר ויאריך למו כל כך הלא הוא כי המה עיניו הנזכר יושבת ומתעכבות על מלאת שהוא עד בא מילוי הסאה כמאמרם ז"ל על בסאסא' בשלחה תריבנ' ומה שתראו שמדכא את הצדיקים השלמים ביסורין וזהו לחייו הם כחותיו של דין מאתו יתברך ללעוס ולדכא בם את בני האדם בייסורין כי לא ילעוס וידכא בהם קוצים ועשבים רעים רק אשר הם כערוגת הבשם הם הצדיקים בעלי ריח שם טוב ואל תתמה על החפץ כי הלא ע"י כך נעשים מגדלות מרקחים כבושם שעל יד היותם נדוכים במדוכה יעשו מהם רוקח מרקחת מעלים ריח טוב יותר מאשר היו בעוד הבשמים בערוגה כן על יד מה שלועס ומדכא אותם הוא ית' בייסורין הם מתכשרים ומשתבחי' יותר כהפרש שבין הבושם שבשדה אל הנדוך ונעשה מרקחת והוא מאמרם ז"ל על פסוק ה' צדיק יבחן הפשתני הזה כשרוא' שהפשתן שלו יפה הוא מנפצו ומכה בו ביותר שכל מה שמכה בו הוא משתבח יותר כו' וביארנו במקומו שבבא ייסורין או נסיון זולתו על הצדיק ויצרו תקפו להעבירו והוא בצדקתו עורך מלחמה נגדו עד רדתו כי מאז והלאה נכנע תחתיו יצרו הרע עוד לא ירים ראש וזהו מגדלות מרקחים כמדובר או ימשיל אוצרות הזכיות אל מגדלו' מלאים מרקחי' שמתעלי' ע"י הדיכה:

2או שיעור הכתוב לחייו הלועסות ומדכאות אותנו כי על זה הוא הויכוח עם הע"ג דעו שהוא כערוגת הבשם שעל יד דיכה נעשים מגדלות מרקחים כד"א שידה תיבה ומגדל שריחם מתקיים מה שאין כן אם היו נשארים בערוגה שהיו מתייבשים ונפסדים כן על יד ייסורין בעולם הזה נעשים אוצרות נשמות למעלה בעלי ריח טוב ממעשיהם הטובים אשר פעלו בעולם הזה ולא עוד אלא ששפתותיו שושנים כו' והוא כי גם בדברו ברוגז לעשות כלה ועם ששפתותיו שושנים שהם אדומות ורוגז ודין כמאמרם ז"ל על פסוק סוגה כשושנים שהוא על דם ואודם שבאמור האשה כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש וזהו סוגה בשושני' שנסוג אחור על מראה אוד' כשושנה הנה שייחסו רז"ל המראה אדום אל שושני' ובזה יאמר כאשר שפתותיו ומאמריו הם שושנים ודיני רוגז אזי הם כנוטפות מור והטעם הוא שע"י כן הוא עובר ומוחל והוא מאמר מהרי"ב ז"ל על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר כו' שניחם ה' על הרעה במה ניחם במה שדבר כי שפך את זעמו בדבור ונח וביטל המעשה ע'י הדבור וזה יאמר שפתותיו שושנים הם נוטפות מור שהרי על יד כן עובר ואינו פוקד וש"ת אם הדבו' ברוגז הוא במקום הפורענות א"כ למה לא יעדרו הייסורין לגמרי דע איפה כי ידיו גלילי זהב כי כאשר תראה ידיו פועלו' דין שהם גלילי זהב שהוא רמז אל הדין הוא שהם ממולאי בתרשיש והוא כי התרשיש הוא אבן מסוגל לעכל כדברי הרב רבינו בחיי והענין כאשר ידיו גלילי זהב פועלות דין לא להנקם מעוברי רצונו כדרך המלך רק ממולאים עיכול שהוא לעכל ולהתיך ולהתם חלאת העון באופן שעל יד הדבור הקשה והרוגז הוא עובר על פשע מלפעול הרוגז אך אחרי כן מתוך טומאת העון לאטו כאשר קרה בעון העגל שאמר הניחה לי ואכלם כו' ואחרי כן וינחם כו' ולא פעל הרוגז אמנם רצה להתיך אח"כ ואמר וביום פקדי כו' שאין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל והטעם הוא כאשר הוא יתברך פועל הרוגז אין רע רק לפי מראה עיני הרואה אך פנימיות רצונו וכונתו אינו רק לטוב כמאמר הכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו כי הרגע שהוא באפו לא מלבו רק חיים ברצונו וכוונתו וזהו מעיו עשת שן כו' כאשר ידיו גלילי זהב שפועל הדין והרוגז כמדובר הוא מעיו ותוכיותו אינו לינקם חלילה אף בייסרו את הצדיק רק שמה שהוא עשת שן שהוא לבניות אך מעין צד ירקון כי למה שהוא הפך לבן אך לא לגמרי. ולמה לא ירוחם בלובן רחמים אך הוא כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא באופן שלבניותו נוטה לירקון מה כעשת שן ועל יד ייסורין מתלבן כספירים וז"א מעיו כו' כי תוכו יתברך הוא לעשות שהעשת שן תהי' מעולפת ספירים שהוא לבן וספיריי מאד כמעש' אבן ספיר שהוא לבן ובהיר וכמאמרם ז"ל על הלוחות שהיו של סנפירינון כאשר למד רשב"י מג"ש נאמר כאן אבן ספיר ונאמר להלן לוחות אבן מה להלן ספיר כו' ארז"ל שהסנפירנון הזה מכים בה בקורנס והוא על הסדין ונשקע בסדן והוא הנקרא בלעז דימאנטו והוא לבן וספיריי מאד: