שולחן ערוך, חושן משפט שח

1השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז סעיפים: השוכר בהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה (והוא הדין לעכו"ם) (מרדכי פרק האומנין) מיהו יש אומרים דוקא לכתחלה אבל אם עבר והרכיב עליה אשה אע"פ שניזוקה הבהמה אינו חייב לשלם (המגיד פ"ד דשכירות בשם הרשב"א) ויש חולקין (שם לדעת הרמב"ם) ולכולי עלמא אם מנהג המקום להתייקר ברכיבת הנשים צריך להוסיף לו כפי המנהג (המגיד הנזכר לעיל) לרכוב עליה אשה ירכיב עליה איש:

2שכרה לרכוב עליה אשה מרכיב עליה כל אשה בין גדולה בין קטנה ואפי' מעוברת ומניקה:

3השוכר את החמור לרכוב עליה יש לו להניח עליה כסותו ולגינו ומזונותיו של אותו הדרך לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל מלון ומלון לקנות מזונות יתר על זה הרי מעכב עליו בעל החמור וכן יש לבעל החמור להניח עליה שעורים ותבן ומזונות של אותו היום יתר על זה השוכר מעכב עליו מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון ומלון לפיכך אם אין שם מאין יקנה מניח עליו מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותה הדרך וכל אלו הדברים בשוכר סתם ובמקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג:

4השוכר את הבהמה להביא עליה ק"ק ליטרין של חטים והביא ק"ק ליטרין של שעורים ומתה חייב מפני שהנפח קשה למשוי והשעורים יש להם נפח וכן אם שכרה להביא תבואה והביא במשקלה תבן אבל אם שכרה להביא עליה שעורים והביא במשקלן חטים ומתה פטור וכן כל כיוצא בזה:

5השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב פחות מכאן פטור אבל נותן הוא שכר התוספות (וע"ל סי' של"ה ס"א) :

6שכר סתם אינו נושא אלא משקל הידוע במדינה לאותה בהמה ואם הוסיף חלק משלשים כגון שדרכה לשאת ל' וטען עליה ל' ואחד ומתה או נשברה חייב:

7הכתף שהוסיף על משאו קב א' והוזק במשא זה חייב בנזקיו שאע"פ שהוא בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא יעלה על לבו מחמת חליו הוא זה הכובד: הגה הלוקח חמורו של חבירו שלא מדעתו ועושה מלאכתו וכוונתו ליתן לו שכרו הוי כשואל שלא מדעת והוי גזלן ואם החמור עומד לשכור לא הוי גזלן ומיהו אם מיחו בו בני ביתו ואומרים שבעל החמור צריך לחמורו הוי כשלא מדעת והוי גזלן ואם לקחו להציל את שלו ורוצה ליתן לבעל החמור הפסדו לא הוי גזלן דתנאי ב"ד הוא (ת"ה סי' שי"ו) כדלעיל סי' רס"ד סעיף ה' וע' לקמן סי' שס"ג סעיף ה' מדינים אלו :