שולחן ערוך, אבן העזר צג

1דין מזונות האלמנה. ובו לב סעיפים: הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל או אם גירשה: הגה וה"ה מה שקיבל בנדוניא וע"ל סי' ס"ו סעיף י"א כתב לה מתנות הם נגבות מחיים מיהו אם דרך המקום לכתוב כן לכבוד בעלמא ושלא לגבותן מחיים הולכין אחר המנהג (במישרים בשם גאון ודלא כרשב"א) ולא יוכל האב להתנות על בתו בשום דבר לאחר שנשאת אבל אם הוא משיאה יכול להתנות על מתנותיה לשנות מן המנהג קודם שנשאת כפי רצונו (ועיין בח"ה סי' צ"ז סעיף כ"ד):

2האשה שהיו לה ספק גירושין ומת בעלה אינה ניזונית מנכסיו שאין מוציאין מיד היורש מספק אבל בחיי בעלה יש לה מזונות עד שתתגרש גרושין גמורים:

3אלמנה ניזונית מנכסי יורשין כ"ז אלמנותה אפי' אם לא נכתב בכתובה ואפי' אם צוה בשעת מיתה אל תיזון אלמנותי מנכסי אין שומעין לו ואין היורשים יכולין לפרוע לה כתובתה ולסלקה מהמזונות אלא היא ניזונית על כרחם כל זמן שלא תתבע כתובתה אא"כ התנו כן בפירוש שלא תזון אלמנתו מנכסיו או שהיה מנהג המקום כן (ויכולין ב"ד לתקן במקומן שהיתומים יסלקו אותה כשירצו (ב"י וריב"ש סי' ק"ז):

4המניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן האלמנה נזונית והבת תשאל על הפתחים וי"א דבין שהנכסים מרובין בין שהם מועטים אם יש אלמנה ובן או אלמנה ובת תיזון היא עם הבן או עם הבת עד שיאכלו הנכסים ואפילו אם תנשא הבת ומכנסת הנכסים לבעל היא תיזון מהם אפילו אחר מיתת הבת אבל אם יש אלמנה ובן ובת והנכסים מועטים שאין בהם כדי שיזונו הבת והבן עד שתבגור הבת אז ידחו הבן והבת ותיזון האלמנה לבדה עד שתגבה כתובתה: הגה ובמקום שהאלמנה דוחה הבנות מוציאין לאלמנה מזון עד זמן שאומדין ב"ד שראויה לחיות אם זקנה ואם ילדה ונותנין ביד שליש והוא מפרנסה אחד לשלשים יום (ב"י בשם המ"מ שכ"כ בשם הרמב"ן):

5אלמנה שתבעה כתובתה בב"ד אין לה עוד מזונות ואפי' לא פרעוה (אבל תבעה שלא בב"ד לא הפסידה) (טור) וי"א שאפי' תבעה בבית דין לא הפסידה אלא אם כן תבעה מעצמה אבל אם תבעה מדוחק שלא נתנו לה מזונות או שרמוה ואמרו לה פלוני חפץ לישא אותך ומחמת זה תבעה כתובתך או כיוצא בזה לא הפסידה מזונותיה: הגה הנשבעת על כתובתה לפני ב"ד לא הפסידה מזונות דשבועתה לא הוי כתביעה (הגהות אלפסי סוף פרק נערה):

6שכיב מרע שציוה שתהא אלמנתו ניזונת מנכסיו כל ימי מיגר אלמנותה יתר על כתובתה יש מי שאומר שאין אלמנתו מפסדת מזונותיה בתביעת כתובתה בבית דין ולא בשאר דרכים המפסידין מזונותיה וגם אין מעשה ידיה ליתומים:

7תבעוה לינשא אפילו נתפייסה לא הפסידה מזונותיה וכן אם כחלה או פרכסה או זנתה לא הפסידה מזונותיה אבל אם נתארסה הפסידה מזונותיה וי"א דמיד שעשתה שידוך הפסידה מזונותיה (ב"י):

8מכרה כתובתה כולה או משכנה או עשתה אפותיקי לאחר בין שעשתה דברים אלו בפני ב"ד מומחין בין בפני ג' נאמנים בין שעשתה בחיי בעלה בין שעשתה לאחר מיתת בעלה אין לה מזונות מהיורשים:

9מחלה כתובתה לבעלה הפסידה מזונותיה שאחר מותו אבל בחייו יש לה מזונות ויש מי שאומר שאף בחייו הפסידה מזונות (וכן אם מחלה ליתומים אבדה מזונותיה) (הר"ן פרק נערה בשי"א וכ"כ הב"י):

10בד"א כשמכרה או משכנה או מחלה כל הכתובה עיקר ותוספת אבל אם שיירה מקצת נזונת אפי' לא שיירה אלא התוספות או מקצתו ומיהו אם ירצו היורשים יפרעו לה מה ששיירה ויפטרו ממזונותיה וכל המוכרת או מוחלת סתם מכרה ומחלה התוספת עם העיקר:

11תבעה נדונייתא ונפרעה ממנה לא הפסידה מזונות כיון ששיירה עיקר או תוספת או מקצת:

12תבעה עיקר ותוספת בלבד אפי' נדונייתא ק' מנה הפסידה מזונות: הגה וכן אם תבעה כתובתה סתם אבדה מזונותיה ולא אמרי' דלא תבעה התוספת (טור):

13יש מי שכתב שאם אין בפירות נכסי המת כדי מזונותיה אין לה מזונות אלא עד כדי כתיבתה וחלקו עליו דלעולם היא נזונת והולכת עד שלא ישאר בנכסים אלא כדי כתובתה ואז נוטלתן בכתובתה:

14אלמנה עניה ששהתה שתי שנים ולא תבעה מזונות או עשירה ששהתה ג' שנים ולא תבעה ויתרה ואין לה מזונות משנים שעברו ואם שהתה פחות מזה אפי' יום אחד לא ויתרה ואם היה בידה משכון בתוך אותן שנים או שלותה לא ויתרה:

15אלמנה שתבעה מזונות מהיורשים והם אמרו שנתנו לה והיא אומרת שלא נטלה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה או תשבע שבועת היסת ותטול משנשאת עליה להביא ראיה או ישבע היורש שבועת היסת שנתנם לה:

16מי שיחד קרקע לאשתו בשעת מיתה שתהי' נזונית ממנו אם אמר יהא קרקע פלוני למזונותיך הרי ריבה לה מזונות ואם היה שכרו פחות ממזונות הראוים לה נוטלת השאר משאר נכסים ואם היה שכרו יותר מהראוי לה נוטלת הכל אבל אם אמר לה יהא קרקע פלוני במזונות ושתקה אין לה אלא פירות אותו קרקע בלבד:

17אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי רצתה נזונת רצתה נוטלת כתובה אבל אם אמרה גרשני בעלי אינה נאמנת ונזונת מנכסיו עד כדי כתובתה:

18אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אין לה מזונות שמא מחלה כתובתה או מכרה או משכנה אותה ויש חולקין:

19אלמנה ניזונת אע"פ שלא נשבעת וי"ח (והסברא ראשונה עיקר):

20אין אלמנה ניזונית אלא מקרקעות בני חורין ולא מהמשועבדים לא מבעיא אם מכר או נתן הבעל בחייו אלא אפי' מכרו או משכנו או נתנו היורשים לאחר מיתת אביהן אין מוציאין למזון האשה והבנות ודוקא שנתן האב מתנת בריא אבל אם נתן מתנת ש"מ ניזונת ממנה (אם אין כאן בני חורין) (ריב"ש סי' ק"ז) הקדיש נכסיו הוי כמתנת בריא (ר"ן ריש המדיר) ואינה ניזונית ממטלטלין אפי' בני חורין ומיהו אם תפסה ממטלטלין אפי' אחר מיתה לא מפקינן מינה ועכשיו שתקנו הגאונים שתגבה כתובה ותנאי כתובה ממטלטלין הרי היא ניזונית ממטלטלין אפי' לא תפסה (מיהו אם נתן המטלטלין לאחרים אפילו במתנת שכיב מרע י"א דאינה ניזונת מהן) (מרדכי פרק נערה בשם י"א):

21הניח מטלטלין ולא תפסה אותם היורשים נוטלין אותם והם מעלין לה מזונות ואינה יכולה לעכב עליהם ולומר יהיו המטלטלין מונחים בב"ד שאזון מהם שמא יאבדו ולא יהיו לי מזונות ואפי' התנה עליו בפירוש שתזון מהמטלטלין אינה מעכבת אבל הניח קרקע יכולה היא לעכב עליהם שלא ימכרו ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא ניזונית מדמי הקרקע שבידם ויש מי שחולק ואומר שאינה ניזונית מאותם הדמים: הגה הקנה לה בקנין על המזונות מוציאה למזונות ממשועבדים ודוקא שפירש בהדיא מזונות שלאחר מיתה אבל בלא"ה אע"ג שכתב לה בכתובתה מזונות וקנו מידו לא נתכוין על מזונות רק מחייו (כך משמע מהמ"מ פי"ח דאישות וכ"כ הב"י בשם תשובת הרשב"א):

22הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו נזונות בשוה שאין דין קדימה במזונות:

23אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהם בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו אפי' תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה אלא כותבין עליה ב"ד מה שתפסה ופוסקין לה מזונות ומחשבין עליה והיא נזונת ממה שבידה עד שתמות או עד שלא יהיו לה מזונות ויקחו היורשים את השאר: הגה י"א דלא הוי תפיסה אלא תפיסה מרשות הרבים או מסימטא אבל לא מרשות יורשין (הר"ן פרק אלמנה ניזונית בשם רש"י) ויש חולקין (כך משמע מדברי הריב"ש סימן שס"ד) ולכ"ע בעינן תפיסה גמורה דהיינו שתפסה מאחד מדרכי הקניות אבל אם לא תפסה רק מפתחות החדרים לא מקרי תפיסה ונותנין הכל ליורשין ודוקא שתפסה בעצמה אבל ע"י שליח לא מהני תפיסתה (בריב"ש סי' שס"ד וסי' ק"ז):

24אם תפסה יותר מהראוי להגבותה בבית דין בבת אחת דהיינו כדי מזון שלשים יום ואחר שכלה מה שתפסה תבא לתבוע מזונות משביעין אותה לדברי הכל:

25אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות מוכרין בלא הכרזה ונותנין לה מזונות וכן יש לה למכור למזונות שלא בב"ד מומחין אלא בג' אנשים נאמנים בלא הכרזה וכן אם מכרה בינה לבין עצמה שוה בשוה מכרה קיים ויש חולקין בזו:

26לא הצריכוה ב"ד הדיוטות אלא למכור אבל למשכון אינה צריכה:

27אם לקחה הקרקע לעצמה בסכום ידוע אפי' הוא שוה בשוה אינו כלום אפי' הכריזה ואם נתייקר אח"כ צריכה להחזירו ליורשים ואפילו לא נתייקר אם ירצו יבטלו המקח:

28ואם היו ב"ד הדיוטות שם מקחה קיים וי"א שגם בזו אינו כלום עד שיהיו שם ב"ד מומחין:

29אלמנה שמכרה האחריות על היתומים ואעפ"כ כשבאה לגבות כתובתה אינה יכולה לטרוף מהלקוחות שמכרה להם:

30כמה מוכרים למזונות כדי לזון מהם ו' חדשים ולא יותר והמעות ישארו ביד הלוקח שלא יתנם לה הכל מיד אלא כדי מזון ל' יום וכן מל' יום לל' יום וחוזרת ומוכרה שנית לששה חדשים וכן מוכרת והולכת לעולם עד שישאר מהנכסים כדי כתובתה גובה כתובתה מהשאר והולכת לה: הגה י"א הא דמוכרת לו' חדשים היינו דוקא קרקע אבל בזמן הזה דניזונת ממטלטלין אין למכור אלא חפץ אחד (טור בשם בעל העיטור):

31אם אין מוצאים ליקח כדי מזונות של ו' חדשים מוכרים ביותר לפי ראות עיני הדיינים כדי שיהיו לה מזונות:

32כשפוסקין מזונות לאלמנה שאינה ניזונת עם היתומים אין נותנין לה לפחות מל' יום וכן לאשת איש כדי שלא תצטרך להתבזות על מזונותיה בב"ד בכל יום: