שולחן ערוך, אורח חיים קד

1שלא להפסיק בתפלה. ובו ח סעיפים: לא יפסיק בתפלתו ואפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל מלך א"ה אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו יקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדבור ואם א"א לו יפסיק:

2היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו יטה מן הדרך ולא יפסיק אבל בענין אחר אין לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו אלא א"כ הוא בתחנוני' של אחר התפלה:

3ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק (אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו) (הר"י ריש פרק אין עומדין): אבל עקרב פוסק לפי שהוא מועד יותר להזיק ונחש נמי אם ראה שהוא כעוס ומוכן להזיק פוסק:

4אם ראה שור בא כנגדו פוסק שמרחיקין משור תם [פי' תם שאינו רגיל להזיק] נ' אמות וממועד [פי' שרגיל להזיק] מלא עיניו ואם שוורים שבמקום ההוא מוחזקים שאינם מזיקים אינו פוסק:

5בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר להתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש ואם באחרונות חוזר לרצה:

6הא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה בקורא משערינן אם שח בתפלה דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות בסי' זה:

7אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהא כעונה: [היה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה אינו פוסק] [רשב"א סי' קפ"ה]:

8אחר שסיים י"ח ברכות קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה וקדיש וברכו: [וע"ל סי' קכ"ב]: