שולחן ערוך, אורח חיים קצט

1על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים. ובו יא סעיפים: השמש שאכל כזית מזמנין עליו:

2כותי בזמן הזה הרי הוא כעובד עבודת אלילים ואין מזמנין עליו:

3עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה:

4עכו"ם אין מזמנין עליו ואפי' גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך בהמ"ז ולומר על שהנחלת לאבותינו:

5אונן בחול שהוא פטור מלברך אין מזמנין עליו:

6נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד משום פריצותא דעבדים אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם:

7נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשי' חייבות ויוצאות בזימון שלנו: הגה אע"פ שאינן מבינות (הרא"ש ומרדכי ריש פרק שלשה שאכלו בשם רש"י):

8אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לאנשים ולא לנשים:

9טומטום אינו מזמן כלל:

10קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה: הגה וי"א דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא שתי שערות (הרא"ש ומרדכי פרק שלשה שאכלו וטור) וכן נוהגין ואין לשנות. וחרש ושוטה אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזימון אע"פ שאין החרש שומע הברכה (מהרי"ל):

11מי שנדוהו על עבירה אין מזמנין עליו: