שולחן ערוך, אורח חיים שח

1דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת. ובו נב סעיפים: כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמסים כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו: הגה ואפילו תחובים בנדן עם שאר סכינים אסור לטלטלו (מהרי"ל) וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא ילכלך: הגה וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם. [ב"י בשם מיי' פ' ה' והמגיד פכ"ז]:

2כל כלי אפי' הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו:

3כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו [ואם נשתמש לאיסור בבין השמשות כגון נר שהודלק ע"ל סי' רע"ט] בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים קורדום לחתוך בו דבילה בין לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם אסור: הגה כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו או בתנור שדולק בו אש וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה [מרדכי פרק כל הכלים וריש ביצה ורבי ירוחם חי"ג והמגיד פרק כ"ה ות"ה סי' ס"ו וכל בו סוף דיני שבת] וכן מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י נפוח דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מקרי טלטול [תשובת מהרי"ו סי' רכ"ו]:

4כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שלא ישבר או יגנב אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו: וכתבי הקדש ואוכלים מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל: הגה ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך (תרומת הדשן ועיין בב"י) ושופר אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו או מקומו (הגהות אשירי סוף פרק במה מדליקין):

5יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפי' מחמה לצל ע"י ככר או תינוק:

6כל הכלים שנשברו אפילו בשבת מותר לטלטל שבריהם ובלבד שיהו ראוים לשום מלאכה כגון שברי עריבה לכסו' בה החבית ושברי זכוכי' לכסות בה פי הפך אבל אם אינם ראויים לשום מלאכה לא: הגה ואם נשברו במקום שיכולין להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנות' שלא יזוקו בהם: (כל בו והגהות מרדכו וב"י בשם אורחות חיים):

7חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראוייה לכסות בה כלי מותר לטלטלה אפי' במקום שאין כלים מצויים שם לכסותה בה ואם זרקה לאשפה מבע"י אסור לטלטלה כיון שבטלה מהיות עוד כלי: הגה ואפי' חזי לעני הואיל והקצוהו הבעלים שלהם אע"פ שהם עשירים דמוקצה לעשיר הוי מוקצה לעני כמו שיתבאר סוף הסי' (ר"ן פ' במה אשה) ודוקא חתיכ' חרס משום דאתיא משברי כלים אבל דבר שאין בו שייכו' כלי כגון צרורות או אבנים אע"פ שראוים לכסות בהם כלי אסור לטלטלם: הגה דכל דבר שאינו כלי כלל אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו כל שכן לצורך מקומו (מרדכי פרק קמא דיום טוב):

8כל הכלים הנטלים בשב' דלתותיהן שנתפרקו מהם נטלים בין נתפרקו בחול בין נתפרקו בשב':

9דלת של שידה תיבה ומגדל יכולים ליטלה מהם ואסור להחזירה גזירה שמא יתקע ושל לול ושל תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר דכיון דמחובר לקרקע אית ביה בנין וסתירה:

10כסוי בור ודות אין ניטלים אא"כ יש להם בית אחיזה דאז מוכח שהוא כלי ושל כלים אפי' הם מחוברים בטיט יכולים ליטלם אפי' אין להם בית אחיזה והוא שתקנם ועשה בהם מעשה והכינם לכך או שנשתמש בהם מבע"י וכיסוי חביות הקבורו' בקרקע לגמרי צריכו' בית אחיזה:

11מחט שלימה מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץ ניטל חודה או חור שלה אסור וחדשה שלא נקבה עדיין מותר:

12שירי מחצלאות מותר לטלטלם דחזי לכסות בהו טינופא ואם זרקם לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלם:

13שירי מטלניות שבלו אם יש בהם ג' אצבעו' על ג' אצבעו' מותר לטלטלן ואם לאו אסור ויש מתירין אפי' אין להם ג' על ג' ובלבד שלא יהו טליתו' של מצוה:

14מנעל חדש מותר לשמטו מעל הדפוס אף על פי שמלאכתו לאיסור כיון דשם כלי עליו מותר לטלטלו לצורך מקומו:

15סנדל שנפסק רצועה הפנימי' עדיין תורת כלי עליו ומותר לטלטלו נפסקה החיצונה בטל מתורת כלי ואסור לטלטלו ואם הוא בכרמלי' מות' לכרוך עליו גמי לח שהוא מאכל בהמה לתקנו שלא יפול מרגלו ובחצר שהוא נשמר שם אסור:

16חלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנה לתלות בו לייבשו יכול לשמטו מעל הקנה אבל ליקח הקנה מתוכו אסור לפי שאינו כלי ואם תחבו בו כלי מותר ליטלו מתוכו אפי' הוא מלאכתו לאיסור כירה שנשמט' אפי' אחת מירכותיה אסור לטלטלה: הגה וכן ספסל ארוך שנשמט אחת מרגליה כ"ש שתים דאסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחרת ולישב עליה אפי' נשברה מבעוד יום [תרומת הדשן סי' ע"א] אא"כ ישב עליה כך פעם א' קודם השבת [ב"י ס"ס שי"ג] גם אסור להכניס הרגל לשם משום בנין [ב"י ססי' שי"ג]:

17לבנים שנשארו מהבנין מותר לטלטלם דמעתה לא קיימו לבנין אלא למזגא [פירוש להסמך ולשבת עליהן] עלייהו ואם סדרם זה על זה גלי אדעתיה שהקצם לבנין ואסור לטלטלם:

18קוץ המונח ברה"ר מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא משום דחיישינן שמא יזוקו בו רבים ובמקום היזקא דרבים לא גזר רבנן שבות :

19סולם של עלייה שהוא גדול ועשוי להטיח בו גג אסור לטלטלו אבל של שובך מותר לנטותו ממקום למקום אבל לא יוליכנו משובך לשובך כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד:

20חריות [פי' ענפים] של דקל שקוצצים לשריפה מוקצים הם ואסור לטלטלם ישב עליהם מעט מבעוד יום מותר לישב עליהם בשבת וכ"ש אם קשרם לישב עליהם או אם חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם אפי' בחול:

21אבל נדבך של אבנים אף ע"פ שחשב עליו מבעוד יום אסור לישב [עליהם] אא"כ למדום [פי' סדרום]: הגה וי"א דדין אבנים כדין חריות וכן עיקר (מרדכי פ' במה טומנין והמגיד פ' כ"ה בשם הרי"ף וכן יש לפרש הרא"ש):

22אסור לכסות פי החבית באבן או בקעת או לסגור בהן את הדלת או להכות בהן בברזא [פי' הקנה שמשימין לחביות להוציא היין ממנו] אע"פ שחשב עליה מבע"י אסור אא"כ ייחדה לכך לעולם אבל ייחדה לשבת זו בלבד לא וה"מ בדבר שאין דרכה לייחדה לכך כגון הני דאמרן אבל בכל מידי דאורחיה בהכי כגון לפצוע בה אגוזים ביחוד לשבת אחת סגי ויש מי שאומר דלא שנא י"א שצריך שיעשה בה שום מעשה של תיקון מבעוד יום [וע"ל סי' רנ"ט דביחוד סגי]:

23מותר לחתוך ענף מן הדקל מבע"י ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים כיון דלצורך חתכו עשאו כלי גמור:

24פשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על המכה אם חשב עליהם מבעוד יום לתתם על המכה או שישב עליהם שעה אחת מבעוד יום או שצבען בשמן דגלי דעתיה דלמכה קיימי או שכרכה במשיחה ליתנה על המכה בשבת תו לית בהו משום מוקצה ומשום רפואה נמי ליכא שאינו אלא כמו מלבוש שלא יסרטו בגדיו [במכה] וי"א דלא סגי במחשבה לחוד:

25עורות יבשים בין של אומן בין של ב"ה מותר לטלטלם: הגה וי"א דוקא עורות בהמה גסה דחזי לישב עליהם אבל מבהמה דקה אסור אא"כ חשב לישב עליהם מבעוד יום [רש"י פרק במה טומנין]:

26נסרים של בה"ב מותר לטלטלן ושל אומן אסור אא"כ חשב עליהם מבע"י ליתן עליהם פת לאורחים או תשמיש אחר:

27עצמות שראויים לכלבים וקליפים שראוים למאכל בהמה ופרורים שאין בהם כזית מותר להעבירם מעל השלחן אבל אם אין הקליפים ראוים למאכל בהמה אסור לטלטלם אלא מנער את הטבלא והם נופלי' ואם יש פת על השלחן מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה שהם בטלים אגב הפת ואם היה צריך למקום השלחן אפי' אין עליה אלא דברים שאינם ראוים למאכל בהמה מותר להגביה ולטלטלה:

28חבילי עצים וקש שהתקינן למאכל בהמה אפי' הם גדולים הרבה מותר לטלטלן:

29כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצוים מטלטלין אותו ואם אינו ראוי אלא למאכל חיה ועוף שאינן מצוים אם יש לו מאותו מין חיה או עוף מותר לטלטל מאכל הראוי לאותו המין ואם לאו אסור: הגה ולפ"ז מותר לטלטל עצמות שנתפרקו מן הבשר מע"ש אם ראוים לכלבים דהא כלבים מצוים [ב"י דלא כהר"ן]:

30גרעיני תמרים במקום שמאכילים אותם לבהמה מותר לטלטלן ואדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא לטלטלן אלא דרך שינוי:

31בשר חי אפי' תפל שאינו מלוח כלל מותר לטלטלו משום דחזי לאומצא וכן אם הוא תפוח [פי' מסריח רש"י] מותר לטלטלו משום דראוי לכלבים:

32דג מלוח מותר לטלטלו ושאינו מלוח אסור מפני שאינו ראוי:

33קמיע שאינו מומחה אף על פי שאין יוצאין בו מטלטלין אותו:

34כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם אם היו בחצר שיושבים בה מותר להוציאם לאשפה או לבה"כ ואפי' בלא כלי ואם היו בחצר שאינו דר שם אסור להוציאם ואם ירא מפני התינוק שלא יתלכלך בה מותר לכפות עליה כלי:

35אע"פ שמותר להוציא גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור להחזירם אא"כ נותן לתוכם מים:

36אין עושין גרף של רעי לכתחילה דהיינו להביא דבר שעתיד לימאס כדי להוציאו לכשימאס ואם עבר ועשאו מותר להוציאו:

37במקום דאיכא פסידא מותר להכניס מטתו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם כדי להוציאו:

38מכניס אדם מבעוד יום מלא קופתו עפר ומייחד לו קרן זוית ועושה בו כל צרכיו בשבת כגון ליטול ממנו לכסות צואה או רוק וכיוצא בזה אבל לא ייחד לו קרן זוית בטל אגב עפר הבית ואסור לטלטלו: הגה ולכן מותר ליקח פירות הטמונים בחול כי אין אותו עפר מוקצה [ב"י ססי' שי"א בשם שבלי לקט]:

39אסור לטלטל בהמה וחיה ועוף ואע"פ כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו ובעודם עליו אסור לטלטלו:

40כל בהמה חיה ועוף מדדים אותם בחצר דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדין ומוליכן אם צריכין הבעלי חיים לכך ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ דמוקצין הם ואסור לטלטלן חוץ מתרנגולת שאין מדדין אותה מפני שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל דוחים אותה מאחוריה בידים כדי שתכנס:

41האשה מדדה את בנה אפי' ברשות הרבים ובלבד שלא תגררהו אלא יהא מגביה רגלו אחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת:

42דבר שהוא מוקצה מותר ליגע בו ובלבד שלא יהא מנענע אפי' מקצתו [וכבר נתבאר ר"ס זה]:

43מותר לטלטל מוקצה ע"י נפיחה [וכבר נתבאר ר"ס זה]:

44כלי שנתרועעה לא יטלו ממנו חרס לכסות בו או לסמוך בו:

45אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור: הגה ויש מתירין ונהגו להקל [תוס' פ"ק דביצה]:

46אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי מפני שאסור בטלטול ועוד שהוא מוליד בחומו:

47יש אוסרים לטלטל בגד שעטנז ויש מתירים:

48מותר לטלטל מניפה בשבת להבריח הזבובים:

49מכבדות שמכבדים בהם הקרקע מותר לטלטלם:

50הרשב"א מתיר לטלטל האיצטרלו"ב בשבת וכן ספרי החכמה ולדעת הרמב"ם יש להסתפק בדבר:

51מה שמורה על השעות שקורין ארילוז"יו בין שהוא של חול בין שהוא של מין אחר יש להסתפק אם מותר לטלטלו [וכבר פשט המנהג לאסור]:

52מוקצה לעשירים הוי מוקצה ואפי' עניים אין מטלטלין: