שולחן ערוך, אורח חיים מג

1דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא. ובו ט סעיפים: אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו גזרה שמא יעשה בהם צרכיו ואם אוחזן בידו מותר להשתין בהם בבית הכסא קבוע: הגה והיינו דוקא כשמשתין מיושב דליכא למיחש לנצוצות אבל משתין מעומד פשיטא דאסור דלא עדיף מבית הכסא עראי וה"ה אם משתין מיושב או בעפר תחוח דליכא נצוצות בבית הכסא עראי נמי שרי ואין חילוק בין קבע לעראי לענין זה אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב ובה"כ עראי מסתמא עושה מעומד הואיל ואינו נפנה לגדולים (ב"י בשם נ"י ומגדול עוז): ובב"ה עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד אפי' אם תופס אותם בבגדו מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנם לחבירו ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו בין בבית הכסא קבוע בין בבית הכסא עראי ויש לחוש לדבריו:

2בית הכסא קבוע היינו שיש בו צואה והוא על פני השדה בלא חפירה:

3בית הכסא עראי היינו כגון להשתין מים שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחילה:

4אם הם בחיקו וחגור חגורה או בבגדו בידו מותר בין להשתין בין לפנות:

5אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשו' צרכיו חולצן ברחוק ד' אמות: הגה וי"א אפי' בלא צרכיו (ב"י בשם רב האי) וטוב להחמיר וגוללן ברצועות שלהן ואוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו ויזהר שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח וכשיוצא מרחיק ד' אמות ומניחן:

6היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא בלילה או סמוך לחשיכה שאין שהות להניחם עוד אחר שיצא לא יכנוס בהם גלולין בבגדו ואפי' להשתין מים בבית הכסא קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכלי אם היה בו טפח או בכלי שאינו כליין אע"פ שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס:

7בד"א בבית הכסא שבשד' אבל בב"הכ שבבית לא יכניסם כלל כיון שיכול להניחם במקום המשתמר:

8אם שכח תפילין בראשו ועשה בהם צרכיו מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון ויוצא וחולצן וחוזר ונכנס:

9מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו ובעל נפש יחמיר לעצמו: