שולחן ערוך, אורח חיים תצח

1דיני שחיטה ביום טוב. ובו כ סעיפים: אין מראין סכין לחכם בי"ט לראות אם הוא ראוי לשחוט בו שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה מפני פגימת' וילך ויחדדנה במשחז' וחכם שראה סכין לעצמו יכול להשאילו לאחרים: הגה ועכשיו בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין בעצמו כל הרוצה לשחוט בי"ט יבדוק סכינו מעי"ט ולא ביום טוב שמא ישחיזנו (ד"ע ומהרי"ל והגהות שחיטה) מיהו אם לא בדקו מעי"ט והוא שעת הדחק יכול לבדקו ביום טוב: (שחיטות ישנים) :

2יכול להוליך סכין והבהמה אצל טבח לשחוט ואפי' גדי קטן שצריך להוליכו על כתפו ואע"פ שהיה אפשר להוליכה מאתמול: (וה"ה שהטבח יכול להוליך הסכין אצל הבהמה) (ב"י) :

3בהמו' שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום הרי אלו מוכנות ולוקחין מהן ושוחטין אותן ביום טוב אבל הרועות והלנות חוץ לתחום אם באו בי"ט אין שוחטין אותן בי"ט מפני שהן מוקצין ואין דעת אנשי העיר עליהן וה"מ בבהמות ישראל אבל של עכו"ם לית בהו משום מוקצה דאין העכו"ם צריך הכן אא"כ באו בשביל ישראל שאז אסור לפיכך עכו"ם שהביא בהמה במקולין (פי' מקום ששם שוחטין הבהמות) אם ידוע שלנות חוץ לתחום אסורות ואם ספק מותרות אפי' באו לצורך ישראל שהמוקצה הולכים בספיקו להקל ואם הביאום לצורך העכו"ם או אפי' סתם בעיר שרוב עכו"ם מותר שכל המביא לצורך הרוב מביא:

4בהמות הידועות ללון חוץ לתחום ונמצאו בעיר ביום שני אני אומר שמא מבערב הכניסן וחוץ לחומה לנו ומותרו' וכל שכן השחוטות בבוקר שחזקה מבערב הכניסן לתוך התחום:

5עגל שנולד ביו"ט מותר לשחטו אם האם עומדת לאכילה והוא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו: הגה ובעינן גם כן שהפריס על גבי קרקע (טור והרא"ש) דחיישי' שמא יראה בו ריעותא באיברים הפנימיי' ונמצא שחט בי"ט שלא לצורך כן נראה לי מדברי הרא"ש והטור : ואם היו שבת וי"ט סמוכים זה לזה נולד בזה מותר בזה:

6בהמה מסוכנת שירא שמא תמות והוא אכל כבר ואין צריך לה אסור לשחטה אלא א"כ יש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית צלי מבע"י (ואפי' אין שהות לנתחה ולבדקה תחילה) (טור) וכשיש שהות ביום ושחטה אינו נוטל עורה אא"כ שייר ממנו אבר אחד ומביאו עמו: הגה וי"א דאין להפשיטה כלל אלא א"כ שחטה לצורך י"ט וכן ראוי להורות: (הגהות אלפסי פ' אין צדין) :

7אם שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט או במוטה כדרך שעושה בחול אלא יביאנה בידו איברים איברים:

8עוף שנדרס ברגלים ויש לחוש שנתרסקו איבריו ולכן צריך שהייה מעת לעת ובדיקה אחר שחיט' מותר לשחטו בי"ט ולא חיישינן שמא ימצא טריפה אע"ג דאתיליד ביה ריעותא:

9בכור בזמן הזה שאינו יכול לשחטו בלא מום אין חכם יכול לראותו בי"ט אם יש בו מום ואפי' אם עבר וראהו ומצא שיש בו מום אינו יכול לשחטו אבל אם נולד במומו ועבר וראהו נשחט על פיו ואם ראה המום מעי"ט וראה שהוא מום שראוי לישחט עליו יכול לחקור עליו בי"ט אם נפל בו המום מאיליו ומתירו: הגה ואם נפל בכור בבור אסור להעלותו דהא אינו ראוי לשחטו אלא עושה לו פרנסה במקומו: (רמב"ם פ"ב)

10אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו וחוזר ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט:

11בהמה חציה של עכו"ם וחצי' של ישראל יכולי' לשחטה בי"ט ואפילו יש להם שתים יכול לשחוט שתיהן:

12השוחט בהמה בי"ט אינו רשאי לתלוש הצמר לעשות מקום לסכין אלא מפנהו (בידו ב"י) ומושכו אילך ואילך ואם נתלש נתלש:

13השוחט את העוף לא ימרוט את הנוצה כדי לעשות מקום לסכין:

14לא ישחוט אדם חיה ועוף בי"ט אלא אם כן יש לו עפר מוכן מבע"י ואם עבר ושחט אם יש לו דקר (פי' כעין יתד של ברזל שחופרין בו את הקרקע) נעוץ מבעוד יום בעפר תיחוח מכסהו בו (ואפי' היה צריך לכמה דקירות שרו) [ב"י] :

15אפר כירה שהוסק מעי"ט מותר לכסות בו אבל אם הוסק ביום טוב אסור אלא א"כ הוא חם שראוי לצלות בו ביצה ואם שחט מותר לכסות בו אע"פ שאינו ראוי לצלו' בו ביצה ומיהו עדיף טפי לכסות בדקר נעוץ בעפר תיחוח אם יש לו: [ב"י בשם הרא"ש וטור] :

16הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גינתו והוא כנוס במקום אחד מותר לכסות בו שכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל מה שיצטרך אבל אם הכניס מלא קופה לצורך גינתו לא שמאחר שהוא מועט בטל:

17מכניס אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם ועושה בו כל צרכו (וע"ל סי' ש"ח סעיף ל"ח) ולא אמרי' שהוא בטל אגב קרקע הבית והוא שייחד לו קרן זוית דכיון שלא שטחו מוכחא מילתא דלצרכיו בעי ליה ואם הוא עפר תיחוח מותר לכסות בו:

18כוי (פי' בריה שנולדה מתיש וצבי') אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו אפי' יש לו עפר מוכן מפני שהרואה יאמר ודאי חיה הוא דאל"כ לא היו מטריחין לכסות דמו בי"ט ויבא להתיר חלבו ולערב אם רשומו ניכר יכסנו: הגה ודוקא ששחטו בקרן זויות וכהאי גוונא אבל אם שחטו באמצעית החצר אפי' דם בהמה יכול לכסות אם יש לו עפר מוכן דהוה ליה כגרף של רעי וצריך לכסות שלא יתלכלכו כליו בחצר: [הגהות אלפסי פרק קמא דביצה] :

19שחט בהמה וחי' ונתערב דמם ויש לו עפר מוכן או אפר כירה אם יכול לכסותו בדקירה אחת שאינו צריך להרבות בשביל דם הבהמה יכסנו ואם לאו לא יכסנו:

20שחט צפור מערב י"ט ולא כיסה דמו לא יכסנו בי"ט: